והתקדשתם והייתם קדושים (ויקרא כ,ז)
4תרי"ג מצוות נתן לנו הקב"ה. עליהן הוסיפו חז"ל שבע מצוות מדרבנן. יהודי המקיים אפוא את כל המצוות הללו הוא, לכאורה, כליל השלמות; הוא מקיים את כל המצוות בשלמותן.
אולם בפרשת קדושים אומרת התורה1: "והתקדשתם והייתם קדושים וגו'". המפרשים מסבירים, שכוונת הציווי היא2: "קדש עצמך במותר לך". כלומר, גם באותם דברים שהתורה התירה לאדם, עליו לנהוג קדושה ולהגביל את עצמו.
לא די בקיום המצוות ככתבן וכלשונן. מחובתו של האדם לשים סייגים משלו גם על הדברים המותרים. כשיהודי רואה שליבו מתאווה יתר על המידה לתאוות עולם כלשהן (אף המותרות), עליו לעצור את עצמו ולהתאפק מלעשות ולו חלק מהדברים הללו, כדי 'לקדש' את עצמו. חסידים אומרים3: "מה שאסור - אסור; ומה שמותר - לא צריך".
אסור ומותר
נשאלת השאלה, לשם מה דרוש הדבר? וכי לא די במצוות הרבות שהתורה עצמה נתנה לנו?
מתברר, שבציווי זה של "קדש עצמך במותר לך" טמון עניין נשגב ביותר, הקשור בעצם תכליתן של התורה והמצוות. אחת המטרות העיקריות של מצוות התורה היא לזכך ולעדן את נפשו של האדם ולקרבה אל ה'. כשיהודי לומד תורה ומקיים מצוות, הוא מגביר בכך את הכוחות האלוקיים שבנפשו ומתקרב אל הקב"ה. וכאן יש יתרון גדול לעבודת האדם באופן של "קדש עצמך במותר לך".
בלי כפייה
כשיהודי רק מקיים את הכתוב בתורה ותו לא, ייתכן שהוא עושה זאת מתוך כפייה, מחוסר ברירה. הוא עצמו אולי אינו רוצה לעשות את הדברים, אך הוא מבין שאי-אפשר למרות את פי ה', ולכן הוא נאלץ לבטל את רצונותיו-שלו מול רצון ה'.
כשהוא מקדש את עצמו גם בדברים המותרים - זו הוכחה, שהתורה והמצוות אינן נחשבות עול בעיניו, אלא להפך - הוא מזדהה כל-כך עם התורה והמצוות, עד שהוא מחפש גם בדברים המותרים אפשרות להחדיר את אור הקדושה.
דווקא משום כך מביאה עבודה נפשית זו של "קדש עצמך במותר לך" את ההתעלות הגבוהה ביותר ואת הזיכוך הנעלה ביותר. כאן אי-אפשר לומר שהיהודי עושה את הדברים באין-ברירה. כאן כל מעשיו הם שלו, מרצונו ובאים מתוכו.
ה'ערלה' הדקה
עבודה זו חשובה מאוד לא רק להזדככות האישית של האדם, אלא גם לקירוב הגאולה הכללית. מבואר בתורת החסידות, שכדי לזכות לבוא הגאולה השלימה לא מספיק ללמוד תורה, לקיים מצוות ולהימנע מלעבור על מה שאסרה התורה, אלא דרושה העבודה של "קדש עצמך במותר לך". כשהאדם, בבחירתו החופשית, מחליט לשים רסן לתאוותיו הגשמיות ולהגביל את עצמו גם בדברים המותרים, בכך הוא מסיר את ה'ערלה הדקה' שעל ליבו, שאותה אין קיום המצוות עצמו יכול להסיר, וזו הכנה לגאולה השלמה.
הקשר לגאולה נובע מכך, שההתקדשות העצמית מוכיחה, כי הקדושה האלוקית חובקת לא רק את התחומים הקשורים ישירות לענייני תורה ומצוות, אלא את החיים כולם. האדם המקדש את עצמו בדברים המותרים מבטא בכך את האחדות האלוקית של הבריאה כולה ואת העובדה, שאין שום פרט בחיים ובבריאה המנותק מעבודת ה'.
ייפקחו עינינו
דבר זה קשור במיוחד לגאולה העתידה. אחד החידושים המרכזיים שיתחוללו בביאת המשיח הוא, שאז יתגלה הקב"ה בכל הבריאה כולה. אז ייפקחו עינינו לראות, שהקב"ה שוכן לא רק בענייני תורה ומצוות, אלא בכל נקודה של הבריאה. כולנו נחוש ונראה כי "אין עוד מלבדו".4
כיום מתגלה הקדושה האלוקית בתחומים מוגדרים של התורה והמצוות. חפצי קדושה הם אותם דברים שמשמשים לתורה ולמצוות, ולכן עלינו להתייחס אליהם כאל דברים שבקדושה. אבל בעת הגאולה, כאשר תתגלה האמת האלוקית לעיני-כול - תיראה הקדושה האלוקית בכל פרט של הבריאה.
ללא הגבלות
בגאולה הקרובה יתגלה בעולם הזה הקב"ה בכבודו ובעצמו, ללא שום הגבלות. בכך תתמלא תכלית הבריאה - "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים".5 העולם-הזה התחתון יהיה 'דירה', שבה שוכן ומתגלה הקב"ה בעצמו. ממילא תיראה האמת האלוקית בכל פרט.
ההכנה להתגלות זו היא דווקא ההתקדשות בדברים המותרים. היא מהווה ביטוי לכך, שנפשו של האדם התמסרה בפנימיותה לקב"ה, עד שהאדם מכניס את הקדושה גם בתחומים שהתורה עצמה לא ציוותה אותו עליהם. לכן זו ההכנה להתגלות האחדות האלוקית החובקת-כול, בגאולה האמיתית והשלמה.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 256)
----------
1) ויקרא יט,ב. וראה רמב"ן על הפסוק.
2) ראה רמב"ן בתחילת פרשתנו.
3) היום-יום כה אדר שני.
4) דברים ד,לה.
5) תנחומא נשא טז. וראה שם בחוקותי ג. בראשית רבה סוף פרשה ג. במדבר רבה פרשה יג,ו. תניא פרק לו.
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
