מאמרים נוספים בפרשה
	לזרוע ולהצמיח ברכה
	כך נולדת הגאולה
	גאולה בניסן
	הזדהות שלמה עם רצון ה'
	הניגודים במהות האדם
	ברית שחושפת קשר קיים
	מצווה שמקיימים בכל רגע
	הלילה שנהפך ליום
	מחלוקת בעולמות העליונים
	לחרוץ דין באהבה
	התפרצות הרע - סימן לגאולה
	מצווה שמספקת הגנה
	להתנקות ולהיטהר
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	כל מילה מדוייקת
	גודל חביבותו של יהודי
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה

ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם (ויקרא יד,לד)

כאשר התורה מפרטת בפרשתנו את דיני נגעי הצרעת ומגיעה לתורת נגעי הבתים, היא משתמשת בסגנון מעורר תמיהה: "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה - ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם".¹

מסגנון הפסוק נראה, כאילו בשורה יש כאן. הקב"ה 'מבשר' לנו, שכאשר נגיע לארץ-ישראל - הוא 'ייתן' לנו נגעי צרעת בבתים! וכי בשורה היא לקבל נגעי צרעת; והלוא זה נגע, מחלה שבאה כעונש על עוונות?!

מטמונות בקירות

שאלה זו העסיקה גם את חז"ל², והם השיבו על כך (וגם רש"י מזכיר זאת בפירושו³). התשובה היא, שנגעי הצרעת בבתים צפנו בתוכם גם טובה לעם-ישראל. שכן, כששמעו האמורים שעם-ישראל מתקרב לארצם ועומד לגרשם - הטמינו "מטמוניות של זהב" בקירות בתיהם במשך כל ארבעים השנים ששהו בני-ישראל במדבר. לכן נתן הקב"ה נגעים בקירות הבית, דבר שחייב להרוס את הקירות, ואז היו מתגלים המטמונות.

אולם כאן מתעוררת שאלה אחרת: כיצד ידעו בני האמורי במשך כל ארבעים השנה שבני-ישראל היו במדבר, שהם עתידים לרשת את הארץ? כמו-כן נדרש הסבר מדוע דווקא העם האמורי הטמין את המטמונות ולא יתר עמי כנען.

תקוות האמורי

אלא האמורי היה שונה מכל עמי כנען האחרים.⁴ הוא היחיד שנזכר בנפרד ב'ברית בין הבתרים': במעמד זה, כשהבטיח הקב"ה לאברהם את ארץ-ישראל, אמר לו: "ודור רביעי ישובו הנה, כי לא שלם עוון האמורי עד הנה".⁵

בני האמורי בלבד הם שהשלימו את עוונם כעבור ארבעה דורות, ולכן ידעו שעכשיו הגיע הזמן שעם-ישראל יירש את ארצם וידעו שיהיה עליהם לעזוב את בתיהם ולהסתלק מהארץ.

עם זאת, הייתה בליבם תקווה, שכשם שהם עתידים להישלח מהארץ משום שנתמלאה סאת עוונותיהם, כך גם עם-ישראל יחטא ויגורש מארצו, ואז יחזרו לבתיהם. לכן הטמינו את המטמונות, בהנחה שיום יבוא והם יחזרו לבתיהם וימצאו את רכושם. אולם הקב"ה הבטיח שייתן נגעים בקירות הבית, כדי שבני-ישראל ימצאו את המטמונות ויתעשרו.

אוצר בלב

העובדה שדווקא האמורי נקשר לנגעי הצרעת אינה מקרית. מוסבר בתורת החסידות⁶ שה'אמורי' מייצג את יצר הדיבור של דברי שטות והבל, שמביאים בסופו של דבר גם ללשון-הרע. עוון זה הוא גם הגורם לצרעת⁷, וזהו הקשר בין האמורי לנגעי הצרעת.

מצד שני, דווקא בבתי האמורי היו מטמונות של זהב. הדבר מלמדנו, שגם בתוך יהודי השקוע בדברי שטות והבל, טמונים 'מטמוניות', אוצרות יקרים ונפלאים של אמונה ואהבה לה', והתכלית האמיתית היא לחדור מבעד ל'נגעים' אל אותם אוצרות שקיימים בנפש כל יהודי ולגלותם.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לב, עמ' 91)

----------

1) ויקרא יד,לד.

2) ויקרא רבה פרשה יז,ו.

3) על הפסוק.

4) ולגבי הכנענים, מקרא מלא דיבר הכתוב (שמות טו,טו) נמוגו כל יושבי כנען. וכפירוש רש"י שם ש"אמרו עלינו הם באים לכלותנו ולירש את ארצנו". וראה רש"י בראשית מח,כב דיבור המתחיל 'אשר לקחתי' - "דבר אחר". מדרש הובא בבחיי בראשית טו,טז (וראה ראב"ע שם).

5) בראשית טו,טז.

6) תורה-אור בהוספות (קב,ג). מאמרי אדמו"ר הזקן - תקס"ג (עמוד פג).

7) ראה רש"י ויקרא יג,מז.יד,ד. וראה רמב"ם סוף הלכות טומאת צרעת.