זאת תהיה תורת המצורע (ויקרא יד,ב)
בפרשתנו התורה מפרטת את דיני נגעי הצרעת. אם נטמא האדם בנגע צרעת, עליו להיות שבעה ימים בבידוד, מחוץ למחנה. התורה קובעת, כי ביום שהכוהן מזהה שאמנם מדובר בנגע צרעת - האדם נטמא.
אך במצבים יוצאים מן הכלל נדחית טומאת המצורע. למשל, "חתן, שנראה בו נגע - נותנין לו שבעת ימי המשתה". כמו-כן נדחית הטומאה אם הופיעה בביתו או בבגדיו. עוד דוגמה, אם זיהה הכוהן את הצרעת בחג - "נותנין לו כל ימות הרגל".
נגעים כהתראה
מניין לומדים הלכה זו? על-פי דעה אחת בגמרא, לומדים כאן מהפסוק "וציווה הכוהן ופינה את הבית". קודם שהכוהן מכריז על בית שהוא טמא, הוא ממתין שיפנו מתוכו את הרכוש. מזה לומדים, ש"אם ממתינים לו לדבר הרשות (לפנות את ממונו), כל-שכן לדבר מצווה" (שבעת ימי המשתה של חתן וימות הרגל בחג).
רואים כאן דבר מופלא: ידוע שנגעי הצרעת לא היו דבר טבעי, אלא באו על האדם בעוון לשון הרע. בתחילה היה הנגע פוגע בבית. אם בכל-זאת לא שב האדם מרשעו - היה הנגע מגיע לבגדיו. אם גם אחרי כל זאת עמד האדם ברשעו - היה הנגע מופיע בגופו, ואז היה נשלח להיות מבודד מבני-אדם, שלא יוכל לדבר לשון-הרע.
ממון של יהודי
ובכל-זאת התורה חסה גם על ממונו של אדם כזה, שעמד ברשעו אחרי כל ההתראות. ועל איזה ממון? על כלי-חרס פשוטים, שאין להם טהרה במקווה (שכן כלים אחרים יכולים להיטהר, על-ידי טבילה). כמו-כן התורה מייקרת את המצוות של יהודי זה, עד שטומאת הצרעת נדחית בשל היותו חתן או בתוך החג.
דבר זה מבטא את גודל חביבותו של כל יהודי לפני הקב"ה, עד שהתורה חסה אפילו על כלי-חרס של יהודי רשע. הקב"ה מייקר לא רק את גופו ונפשו, אלא אפילו ממון פחות-ערך שלו, מכיוון שהוא יהודי, ו"אף-על-פי שחטא - ישראל הוא".
כוח המצווה
העובדה שהטומאה נדחית בשל "דבר מצווה" מלמדת על מעלת המצוות של יהודי, אפילו מי שהוא בבחינת רשע. אמנם הוא עושה מעשי רשע ומפריד את עצמו מכל דבר שבקדושה, והיה אפשר לחשוב שבמצב כזה אין לו זיקה לעניינים שבקדושה - אך התורה מגלה שגם במצב כזה יש ערך רב למצווה שלו.
לא זו בלבד שלא פקע מיהודי זה התואר 'ישראל', אלא שמצווה שלו גוברת על הטומאה ועל החטא, ובכוחה להפקיע את דיני הנגעים וטומאתם. זה כוחו של יהודי, שקדושת המצוות שלו גוברת על כל דבר שלילי, וגם כשהוא בשפל המדרגה, מכריעה קדושת המצווה את הטומאה ומפקיעה אותה. מכאן אנו למדים את גודל המעלה של כל איש ישראל, יהיה מי שיהיה!
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לז, עמ' 37)
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
