מאמרים נוספים בפרשה
	לזרוע ולהצמיח ברכה
	כך נולדת הגאולה
	גאולה בניסן
	הזדהות שלמה עם רצון ה'
	הניגודים במהות האדם
	ברית שחושפת קשר קיים
	מצווה שמקיימים בכל רגע
	הלילה שנהפך ליום
	מחלוקת בעולמות העליונים
	לחרוץ דין באהבה
	התפרצות הרע - סימן לגאולה
	מצווה שמספקת הגנה
	להתנקות ולהיטהר
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	כל מילה מדוייקת
	גודל חביבותו של יהודי
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה

אשה כי תזריע. כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף (רש"י ויקרא יב,ב)

בפרשיות הקודמות בספר ויקרא למדנו על תורת הקרבנות הבאים מהחי והצומח, ועל סוגי הבהמות והחיות הטהורות והטמאות. בפרשת תזריע עוברת התורה לדון בתורת האדם - במצבי טומאתו ובדרכי טהרתו.

מסבירים חז"ל¹: "כשם שיצירתו של אדם (הייתה) אחר כל בהמה, חיה ועוף במעשה בראשית - כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה, חיה ועוף".

בעניין הסיבה לכך שהאדם נברא רק לאחר כל היצורים, נאמרו בגמרא² ובמדרש³ כמה טעמים. אחד מהם: האדם נברא אחרון כדי שיגיע לעולם מוכן ומושלם ו"ייכנס למצווה מיד"; "ייכנס לסעודה מיד". טעם שני: אם התנהגותו של האדם לא תהיה כראוי, אומרים לו - "יתוש קדמך, שלשול קדמך".

שני טעמים

הטעמים הללו מבטאים שני צדדים מנוגדים במהותו של האדם. הראשון מציג את האדם כנזר הבריאה, שלכן הכין תחילה הקב"ה את הכול בעבורו, ורק אז בראו. הטעם השני חושף את פחיתותו של האדם מכל הברואים האחרים, עד שאפשר לומר לו: "יתוש קדמך".

במבט מעמיק יותר עולה, שהטעם הראשון - מעלת האדם - מתייחס לנשמתו של היהודי; ואילו הטעם השני - פחיתותו של האדם מכל היצורים - מתייחס לגופו הגשמי.

גרוע מיתוש

מצד הנשמה האלוקית, שהיא "חלק א-לוה ממעל ממש"⁴, עומד האדם מעל כל הברואים. זו מעלתו העצמותית של האדם, שממנה אין הוא נפרד אפילו אם חטא חלילה. אך מצד גופו החומרי, הריהו נחות אפילו מיתוש. כי כל בעלי-החיים ממלאים את תפקידם ופועלים כפי שהקב"ה בראם, ואילו האדם הוא היצור היחיד שיכול להמרות את פי ה'. מבחינה זו הוא גרוע אפילו מיתוש.⁵

יכולתו זו של האדם להידרדר למטה מכל בעלי-החיים, היא גם הסיבה שתורת האדם נכתבה בתורה רק לאחר תורת בעלי-החיים. הסדר בתורה הוא מהקל אל הכבד. קל יותר לתורה לשלוט על עולם החי מאשר על האדם. על-כן, רק לאחר שהתורה מפרטת את ה'קל' - דיני החי - היא מגיעה אל ה'כבד' - אל תורת האדם.

זו התכלית

ניגודיות זו במהות האדם מעלה את השאלה, איך ייתכן שמצד אחד יהיה האדם בדרגה כה נשגבה ובו-בזמן גם יהיה נחות מכל היצורים? אין זאת אלא שגם בנחיתותו זו מסתתרת מעלה גדולה.

נכון שמצד גופו וחומריותו האדם הוא נחות מכל הברואים, אך דווקא בכך נעוצה תכלית הבריאה. זה רצונו של הקב"ה, שהנשמה הנשגבה תתלבש בתוך גוף נחות ביותר, ותצליח לקדשו ולהעלותו.

התכלית היא, שהאדם, שנברא מן האדמה, יחשוף את מעלת נשמתו, שנקראת אדם על-שם "אדמה לעליון"⁶, וזו כוונת הבריאה כולה - "נתאווה⁷ הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים" דווקא.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ז, עמ' 74)

----------

1) מדרש רבה ריש פרשתנו. הובא בפירוש רש"י על הפסוק ויקרא יב,ב.

2) סנהדרין לח,א.

3) מדרש רבה הנ"ל.

4) תניא פרק ב.

5) תניא פרק כט.

6) ספר עשרה מאמרות מאמר אכ"ח פרק לג ועוד. של"ה חלק תורה שבכתב סוף הדרוש צאן יוסף ובכמה מקומות.

7) תנחומא נשא טז. וראה שם בחוקותי ג. בראשית רבה סוף פרשה ג. במדבר רבה פרשה יג,ו. תניא פרק לו.