|
 |
| הרבי על הפרשה |
|
| הסוף שזור בהתחלה | | מזונו של יהודי הוא התורה. יוסף מלמד אותנו, שאגירת המזון היא על-ידי שנותנים בו "מעפר המקום" | |  | | לעלות למעלה באמצע החלום | | ממאפייניו הבולטים של החלום הוא יכולתו לחבר דברים הפוכים ומנוגדים שבמציאות לעולם אינם מסוגלים להתחבר. זו גם מהות הגלות | | | | בשביל טוב אמיתי צריך לעבוד | | עולם הקדושה דורש עבודה ויגיעה, מכיוון שהטוב שבו הוא אמיתי, ואין טוב אמיתי בלי עבודה. השפע של הצד שכנגד אין בו ממש, והוא רגעי ובר-חלוף. על-כן הוא בא בלי עבודה ועמל. | | | | עשרים ושתיים שנות סוד | | | | לדעת מתי להתבטל | | מזונו של יהודי הוא התורה. יוסף מלמד אותנו, שאגירת המזון היא על-ידי שנותנים בו "מעפר המקום" | | | | הגאולה צומחת מהגלות | | לשיא התעלותו הרוחנית הגיע יוסף דווקא בגלות מצרים. זה סודה של הגלות, שדווקא היא מאפשרת עלייה גדולה ועצומה, שבדרך אחרת אי-אפשר להגיע אליה. | | | | הכוח להשפיע | | | | התורה כמקור כל החכמות | | סירובם של בני-יעקב להיזקק ל'מזון' של מצרים, ביטא את ההכרה, שיהודים אינם זקוקים לחכמת העולם, שכן בתורת ישראל נמצאות כל החכמות | | | | לא לברוח מהתפקיד | | יוסף הצדיק עמד בדרגה גבוהה הרבה יותר משל אחיו. גם בהיותו שליט על מצרים, כשכל עול הממלכה מוטל עליו - נשאר יוסף הצדיק, יהודי הדבק בבוראו וממלא את תפקידו. | | | | צריך לעשות ולהתפלל | | יעקב מלמד אותנו, שגם בחיי היום-יום אין להסתפק בפעילות הטבעית, אלא צריך תמיד גם להתפלל לה' | | | | הכנסת אורחים של יוסף | | גם אם המארח נוהג בחומרות שונות, אסור לו לערב את חומרותיו בהכנסת האורחים, אם יש חשש שעל-ידי כך תיפגע נוחותם של אורחיו | | | | שמירת השבת של יוסף | | המצוות עדיין לא היו קיימות (בעולם הזה) קודם שניתנה התורה, אולם מציאותה של השבת מתחילה מיד בבריאת העולם | | | | הרחמים מועילים | | תפקידו של יהודי ('יוסף') לעורר רחמים על הנשמה ('בנימין') | | | | היהודי וענייני החולין | | גם השליט הגוי של מצרים, "ערוות הארץ", היה אמור להכיר במעלתם ובקדושתם של בני יעקב, שהם מרוממים לגמרי אפילו מענייני חולין | | | | חנוכה: הטבע והנס משמשים בו-בזמן | | | | חנוכה: מסירות-נפש בלי שאלות | | |
|
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
