ג' בתמוז, יום השנה ל'הסתלקות' נשמתו הקדושה של הרבי, מנקז אליו את כל רגשות הגעגועים והכמיהה של החסידים אל הרבי. אז מה אם חלפו 21 שנים; מבחינת מאות אלפי החסידים - כאב הנתק צורב את הלב כאילו הפרידה קרתה אך אתמול.

אבל לא; טעות לומר 'פרידה'. נוכחותו של הרבי לא פסקה לרגע, אלא רק עברה מהממד הפיזי אל המטא-פיזי, אל הרוחני. אלו הם דברי ספר הזוהר הקדוש, המתאר את 'הסתלקות' הצדיק כהתפשטות נשמתו הרוחנית בכל העולם. לבשר ודם קשה להכיל את האובדן, את אי-היכולת לתקשר עם הצדיק, לראותו בעיניו ולשמוע את קולו באוזניו. אך הנשמה איננה בשר ודם, וקיומה אינו פוסק לאחר ה'הסתלקות'.

הרבי ממשיך, אפוא, להיות נוכח ולהוות מקור השראה בלתי פוסק לחסידים ולמעריצים הרבים, שנשבים בקסמי דמותו ודרכו הבהירה בעבודת הבורא.

בעלייה ל'ציון' קברו מתחברים החסידים אל הרבי ומתקשרים אליו, שכן כך נהג הרבי שתמיד ראה עצמו כחסיד של חותנו, אדמו"ר הקודם (רבי יוסף יצחק שניאורסון) ושהה ימים ארוכים ב'ציון' שלו, כשהוא מעתיר בתפילה על רבבות הפונים אליו בבקשות ברכה.

בנצי ששון, צלם אמן, עשה את הימים הסמוכים לג' בתמוז, שחל השנה בשבת, ב'ציון' הרבי שברובע קווינס שבניו-יורק. הגלריה המרהיבה שהוא מגיש מביעה בהצלחה את אותם רגשות אינטימיים שבין הרבי וחסידיו, גברים ונשים, בני עדת החסידים וכאלו המשתייכים לקהילות שונות ולאורח חיים מעט שונה. הקשר עם הרבי הוא, אפוא, על מגזרי ועל מגדרי. 

לפרטים על דרכי הגעה או משלוח 'פדיון נפש' ל'ציון' הרבי - לחצו כאן.

מבנה ה'אוהל' שבו טמונים הרבי לצד חותנו. המבנה עשוי כולו שיש, ונבנה בהתאם להוראות הרבי לאחר 'הסתלקות' חותנו, הריי"צ בשנת תש"י (1950).

עשרות אלפים זרמו אל ה'ציון' ב-24 השעות שלפני שבת, גם בשעות הלילה המאוחרות, ולמעשה - ללא הפסקה.

בחדרון קטן שבמבנה ה'אוהל', לפני הכניסה אל ה'ציון' עצמו, מדליקים נר נשמה . כך נהג הרבי בכל פעם שהגיע לכאן כדי להתפלל ב'ציון' חותנו.

חסיד קורא 'מענה לשון' - נוסח תפילה מיוחד שקוראים ב'ציון' הרבי.

המתפללים, שנהרו לכאן מכל העולם, נערכו לשעות של המתנה אותן בילו בתפילה ובהרהורים לקראת הרגע הגדול. עמדות שתיה פוזרו לאורך התור.

אבא של כולם. האווירה ב'ציון' הרבי רצינית, חרישית ואינטימית. עקב הקהל הרב, המתפללים מורשים לשהות בתוך ה'אוהל' רק מספר דקות בודדות.

השהייה במאהלים הסמוכים מוקדשת להתעלות והתבוננות פנימית, לקראת הכניסה אל הרבי.

החסידים ממשיכים להשרות את נוכחות הרבי בחייהם, באמצעות לימוד מאות ספרי התורה וההדרכה, וצפייה באלפי שעות הוידאו במחיצתו.

בטרם הכניסה אל 'ציון' הרבי כותבים 'פדיון נפש' - פתק ובו בקשת ברכה. פדיונות נפש ('פַּ"נִים') נשלחו מכל העולם באמצעות האי-מייל והפקס. יש לכתוב את שם המבקש ושם אמו.

רגעי השהות במקום הקרוב ביותר - פיזית - לרבי, הם רגעי קדושה עילאית עבור כל חסיד, גברים ונשים.

"אנא לעורר רחמים רבים עבור..." - כך נפתח 'פדיון נפש'. הרבי בוודאי מעתיר תפילה עבור כל אחד, בוודאי עבור התינוקת בעלת הנשמה הטהורה.

את 'פדיונות הנפש' קוראים בלחש, ולאחר מכן קורעים אותם לגזרים ומשליכים אל הרחבה המתוחמת בחומה נמוכה.

חוד החנית של חסידי הרבי הם ה'שלוחים' - 5000 שליחיו הפזורים מכל העולם, ורבים מהם הביאו פדיונות רבים מקהילותיהם. בתמונה: הרב צבי גרינבלט, השליח הראשי בארגנטינה.

רגעי ההמתנה: לצפות בקליפ המרגש על הרבי, או להתכנס בהרהורים ולהתייחד עם דמותו? התחושה המאחדת בין המוני הגוונים - אצל הרבי מרגישים כמו אצל אבא.

עם תום מכסת הדקות הבודדות, רבים מתקשים להיפרד וממשיכים להתפלל מחוץ ל'אוהל', כמה שיותר קרוב אל הרבי...