אזרחי ישראל התעוררו הבוקר – או כבר הלילה – לחורף גשום במיוחד. סופות רעמים, מטר כבד, הצפות ופקקים כמעט בכל הארץ. אבל אנחנו מקבלים את כל זה ברוח טובה. העיקר שיבוא כבר, החורף, וימלא את הכינרת הצמאה שלנו.

כשהכותרות הראשיות בכלי התקשרות מדווחות על מזג-האוויר במקום על 'המצב השביר' – זה כבר סימן ברכה. בשורה על התגבהות הכינרת בסנטימטר גוררת זינוק חד בברומטר מצב-הרוח הציבורי.

גם ביהדות הגשם הוא סיבה למסיבה. הלוא המים הם המשאב החשוב ביותר בחיינו. אנו מוצאים להם אזכורים שוטפים בתפילות החורף – "משיב הרוח ומוריד הגשם, "ותן טל ומטר לברכה", ובכל ימות השנה –"ונתתי מטר ארצכם בעתו, יורה ומלקוש...".

לא לחינם גשם טוב מכונה בשפתנו "גשמי ברכה". אולי לא רבים יודעים, אך מקור הביטוי הוא בספר דניאל: "וְנָתַתִּי אוׁתָם וּסְבִיבוֹת גִּבְעָתִי בְּרָכָה; וְהוֹרַדְתִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוׂ. גִּשְׁמֵי בְרָכָה יִהְיוּ". המשמעות הפשוטה של "גשמי ברכה" היא גשמים יעילים, המשביחים את הקרקע ואת גידוליה. אבל יש גם משמעות עמוקה יותר.

הגשם הוא סמל לברכת הבורא. כמו הגשם היורד מלמעלה למטה, כך ברכת הבורא באה מלמעלה, מההוויה הרוחנית, אל עולמנו הפיזי.

רבי יוסף יצחק שניאורסון ('הריי"צ'), הרבי הקודם, השווה את הברכה לגשם, ואמר: גשם ייקלט בקרקע החקלאית רק אם זו תֵחָרֵשׁ ותִּזָרַע. גם אם ייזרע רק גרעין אחד – גרעין זה יכול להניב יבול רב מאוד. גם אם מדובר באדמה קשה, והחקלאי חרש את שדהו במידה מינימלית, כדי 'לצאת ידי חובה', לפתע בא הגשם ומביא ברכה שאיש לא פילל. מדוע? מפני שברכת השם מתלווה לגשמים, והיא הביאה שפע מעבר להסתברות הטבעית...

גם כשאדם מבקש את ברכת הבורא בכל תחום אחר, עליו ליצור 'חרישה' וירטואלית, בנפשו, באורחות חייו ובהתנהגותו, וליצור כלי שיקלוט לתוכו את השפע הרוחני. גשם שניתך על קרקע לא חרושה ילך לאיבוד, וגם ברכת הבורא צריכה להיקלט ב'כלי'. אימוץ מצווה חדשה, הכרה נכונה בבעלותו של הבורא על העולם - אלו פעולות הכרחיות כדי שהברכה תבוא.

אך מה קורה אם הגשם מתמהמה מלבוא, והשנה מוכתרת כ"שנת בצורת"? או אז האדם חש במחסור ובמצוקה, ונאלץ לעשות פעולות מיוחדות כדי לבקש גשם. הרבי מליובאוויטש הסביר שבמצב הזה מוצעות לאדם שתי דרכי פעולה:

דרך אחת היא פשוט להתפלל ולהתחנן, בלי לוותר ובלי להרפות, עד שיקרה נס וירדו גשמים. כך עשה חוני המעגל מימי התלמוד, כאשר תחם עיגול על האדמה, נעמד במרכזו, ולא יצא ממנו עד שירד גשם. ההלכה היהודית מציעה גם ימי תענית ותפילות מיוחדות.

ויש דרך אחרת, ברוח תנועת החסידות, שמציעה גישה שונה ונעימה יותר. במקום לבכות, להתמרמר ולהיות מדוכא וחרד כדי לעורר את רחמי הבורא, כדאי לעסוק בדברים חיוביים: להתעמק בתורה עם חברים, מתוך אחווה ושלום, ברוח אמרת חז"ל: "לא מצא הקדוש-ברוך-הוא כלי מחזיק ברכה לישראל – אלא השלום". כאשר הבורא מבחין בכך, הוא מביא את גשמי הברכה...

דרך הפעולה הזו רלוונטית לכל תחום בחיינו, שבו האדם חש במחסור ומבקש את התערבותו של הבורא. כמו בבקשת הגשמים, גם כאן מוצעות לפניו שתי הדרכים. עליו רק לבחור בדרך המועדפת עליו, ואפשר גם להשתמש בשתיהן... 

התמונה:

"22 Regen ubt" מאת Tomasz Sienicki [user: tsca, mail: tomasz.sienicki at gmail.com] - נוצר על ידי מעלה היצירה. מתפרסם לפי רישיון Creative Commons Attribution 3.0 דרך ויקישיתוף - http://commons.wikimedia.org/wiki/File:22_Regen_ubt.jpeg#mediaviewer/File:22_Regen_ubt.jpeg