התורה מצווה אותנו לזכור ולא לשכוח את מעשיו של עמלק: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק", וכמו-כן אנו מצוּוים: "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק". הרמב"ם מפרט כיצד יש לנהוג באוייב בשעת מלחמה: סתם אוייב שאינו משלים עם ישראל הורגים את הזכרים שבו, אולם אויב משבעת עמי כנען ועמלק דינו "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה".
מדברי הרמב"ם עולה שאם עמלק משלים עם ישראל אין הורגים אותו. הלכה זו היא חידוש, לנוכח עמדתה הנחרצת של התורה כלפי עמלק, אף לעומת שבעת עמי כנען, עד שמצווה להשמיד גם את בעלי החיים השייכים לעמלק. מפרשי הרמב"ם דנים במקורו של הרמב"ם לקביעה זו.
מקור הרוע
דברי הרמב"ם מוּקְשים ביותר לנוכח ההסבר הפנימי של תורת החסידות על מהותו של עמלק. על הפסוק "ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד" מוסבר שעמלק הוא ה'ראשית' והמקור של שאר האומות הרעות. כלומר, הוא השורש והמקור לשבע המידות הרעות, המיוצגות בשבעת העמים.
עמלק ושבע המידות מייצגים שני סוגים נבדלים של רוע, שכל אחד ואחד מהם מחייב טיפול שונה. את התכונות הרגשיות השליליות יש לתקן. תיקון המידות הוא חלק מעבודתו של היהודי. אך יש רע שאין דרך להפכו לטוב. הוא דומה לכלי חרס שספג איסור, שאין הגעלה או ליבון מועילים לטהרו, אלא "שבירתו – זוהי תקנתו". אם-כן, איך ייתכן שעמלק ש'השלים' זוכה לחנינה?
לכבד את הקב"ה
המפתח להבנת הדברים הוא מאמר חז"ל "כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא בראו אלא לכבודו". משמעות הדברים, שכל דבר בעולם בהכרח שתהיה לו אפשרות לכבד את הקב"ה. היינו, לא רק כבוד הבא בדרך שלילית, כמו זה הנוצר על-ידי ביעור הרע, אלא גם כבוד בדרך חיובית.
לכן יש לומר שאפילו עמלק, שלגביו החמירה התורה אף לעומת שבעת עמי כנען וציוותה להכחידו לגמרי, יש אפשרות שהוא יביא תוספת כבוד לקב"ה שלא על-ידי הכחדתו, אלא על-ידי 'בירורו'.
בני בניו של המן
ואכן, כך קרה בפועל. הגמרא מספרת כי "בני בניו של המן למדו תורה בבני-ברק". המן בן המדתא האגגי היה, כידוע, מזרעו של עמלק. נמצא אפוא שמעמלק יצאו תלמידי חכמים, שלמדו תורה בבני-ברק, שהייתה עירו של רבי עקיבא, ובה הסבו חכמי ישראל לספר ביציאת מצרים, כמסופר בהגדה של פסח.
האפשרות היחידה שדבר כזה יתאפשר היא אם בני עמלק 'השלימו' וקיבלו עליהם לקיים את שבע מצוות בני נח. כך מתכבד שמו של הקב"ה בדרך חיובית אפילו על-ידי עמלק.
(התוועדויות תשמ"ז, כרך ב, עמ' 370) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
