נושאים נוספים
	התקשרות 991 - כל המדורים ברצף
	סיום ענייני הגלות והתחלת הגאולה
	נחמת הגאולה לאחר הירידה
	ייהוד הגליל
	פרשת ואתחנן
	"ועל כרחך אתה חי"
	הלכות ומנהגי חב"ד
	בקשות בתפילה / מסירות נפש / מעשר כספים / השלמת תהלים

גיליון 991, ערב שבת-קודש פרשת ואתחנן, י"ב במנחם-אב ה'תשע"ג (19.07.2013)

  דבר מלכות

סיום ענייני הגלות והתחלת הגאולה

ההבדל בין הגאולה העתידה לגאולות הקודמות * דווקא לאחר הירידה הגדולה ביותר, מגיעים לגאולה שאין אחריה גלות * מדוע חמישה-עשר באב ויום-הכיפורים קשורים ומסוגלים לשידוכין ונישואין? * בחמישה-עשר באב מתחילה תקופה חדשה וסדר חדש * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. הסיום של מסכת תענית (במשניות) הוא בפסוק¹ "ביום חתונתו וביום שמחת לבו", ומפרשת המשנה: "ביום חתונתו זה מתן תורה (יום הכיפורים, שניתנו בו לוחות האחרונות²), וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו".

ובהקדמה – שעומדים אנו עתה לאחרי שכבר עברו הימים העצובים (שלשת השבועות) שהם ההיפך מ"יום חתונתו" ו"יום שמחת לבו": שבעה עשר בתמוז, שבו "נשתברו הלוחות"³ – היפך מ"יום חתונתו זה מתן תורה", ותשעה באב, שבו "חרב הבית בראשונה ובשניה"³ – היפך מ"יום שמחת לבו זה בנין בית המקדש".

ולאחרי שעוברים ימים אלה, אזי השמחה היא גדולה ביותר, וכמפורש במשנה: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב וכיום הכפורים".

ב. האמת היא שהשמחה מתחילה כבר בתשעה באב עצמו – לאחרי חצות היום – שבו נולד משיחן של ישראל, מושיען של ישראל⁴, ולכן נוהגים לומר "נחם" בתפלת מנחה דתשעה באב⁵; אלא, ששלימות והתגלות השמחה היא בחמישה-עשר באב.

ועל דרך שמצינו בנוגע לטעם היום-טוב דט"ו באב "שכלו בו מתי מדבר"² – שהאמת היא שכבר בתשעה באב כלתה הגזירה, אלא, שהיו מסופקים "שמא טעו בחודש, עד שראו הלבנה מלאה, ואז ידעו שכלתה הגזירה"⁶, שכבר כלו מתי מדבר, ואלו שנשארו, "כולם שלמים ועומדים להכנס לארץ"⁷.

ומזה מובן, שבט"ו באב מתברר שנסתיימו כבר כל הגזירות וכל העניינים הבלתי-רצויים, והגיע הזמן לצאת מ"מדבר העמים"⁸, ולהיכנס לארץ-ישראל, בגאולה האמיתית והשלימה.

ויומתק יותר – על-פי המבואר ברשימות הצמח-צדק למגילת איכה⁹ ש"בט"ו הוא עיקר שלימות הלבנה, וט"ו באב בפרט יש לו בחינה גבוה יותר משאר ט"ו בחודש . . כל שהירידה למטה יותר . . על-ידי זה העלייה יותר . . ולכן על דרך זה לפי שבתשעה באב עיקר ירידת המלכות, פני לבנה כו', על כן העלייה שלה בט"ו באב גבוה יותר כו'".

כלומר: המעלה של יום חמישה-עשר בחודש היא שבו נעשית הלבנה במילואה, ובזה מרומזת השלימות דישראל שנמשלו ללבנה¹⁰. ומעלה מיוחדת במילוי הלבנה (השלימות דישראל) בחודש אב – להיותה לאחרי הירידה היותר גדולה בתשעה באב, שאז גם העלייה היא היותר גדולה, ולכן נעשית שמחה מיוחדת בט"ו באב¹¹.

ג. ויש להוסיף, ש"(ביום חתונתו כו' ו)ביום שמחת לבו, זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו", תהיה מעלה גדולה יותר מכמו שהיה קודם ש"חרב הבית בראשונה ובשניה" (בבית ראשון ושני) – כיוון שעכשיו נסתיימו כבר כל העניינים של חורבן וגלות, ונעשית גאולה שלימה שאין אחריה גלות¹².

והעניין בזה:

החילוק שבין גאולה שלימה שאין אחריה גלות לגאולה שיש אחריה גלות, הוא, לא רק בסוף העניין, בסוף הזמנים, היינו, שהחיסרון בגאולה שיש אחריה גלות הוא רק בכך שלאחרי זמן נעשה עוד גלות, ומעלתה של הגאולה העתידה שגם בסוף כל הזמנים לא יהיה עוד גלות, אלא, החילוק ישנו כבר בהתחלת הגאולה, היינו, שגאולה שיש אחריה גלות, כבר מתחילתה אינה גאולה שלימה, ומעלתה של הגאולה העתידה שמתחילתה היא גאולה שלימה ("פון אָנהויב'ס אָן איז שוין דער שטעל אַן אַנדערער").

וראיה לדבר – מהפסוק¹³ (שהובא בחסידות¹⁴) "כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה גו' להסירה מעל פני", וההסברה בזה – שסיבת חורבנה של העיר הזאת היא משום שתחילת בנינה לא היה בשלימות, ואילו היה תחילת בנינה בשלימות, לא היתה נחרבת לעולם.

ועל דרך זה בנדון דידן: "בראשונה ובשניה" – כיוון שסוף כל סוף (לאחר ארבע מאות ועשר שנים, או לאחר ארבע מאות ועשרים שנים¹⁵) היה חורבן וגלות, מוכח, שמלכתחילה לא היתה הכניסה לארץ (הן בביאה ראשונה והן בביאה שניה) ובנין בית המקדש (הן בית ראשון והן בית שני) כדבעי למהוי.

וזוהי מעלתה של הגאולה העתידה ובנין בית המקדש העתיד ("ביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו") – עלייה גדולה ביותר (לאחרי ירידה גדולה ביותר) שהתחלתה בחמישה-עשר באב – שמתכוננים לגאולה כזו שמונעת ושוללת מלכתחילה אפשרות ואפילו מחשבה אודות מצב של חורבן וגלות, כיוון שההתחלה ("דער ערשטער שטעל") היא באופן ש"את רוח הטומאה אעביר מן הארץ"¹⁶, ובמילא, אין לך ארץ שתוכל להתחיל להצמיח דבר כזה שסוף כל סוף יצא ממנו עניין לא טוב.

ד. והנה¹⁷, סיום המשנה "ביום חתונתו וביום שמחת לבו" בא בהמשך להתחלת העניין – "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב וכיום הכפורים, שבהם בנות ירושלים (ישראל¹⁸) יוצאות . . וחולות בכרמים, ומה היו אומרות, בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך וכו'" – שתכלית הדבר הוא עניין של שידוכים וזיווגים.

ובהקדמה – שכללות עניין השידוך אצל בני-ישראל למטה נשתלשל מעניין השידוך למעלה אצל הקב"ה וכנסת ישראל¹⁹,

– ולהעיר מהמבואר ברשימות הצמח-צדק לאיכה²⁰ בפירוש "שא עיניך": "על דרך בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה . . ועל דרך זה גם כאן שלא יסתכל על התאווה גשמית שבאשה כי אם בשורש העניין יחוד עליון והמשכת אלקות כו'", ואז, יכוון ("וועט ער צו-טרעפן") לשידוך המתאים (כפי שהכריזו למעלה: "בת פלוני לפלוני"²¹) ללא בלבולים מדברים חיצוניים, שאינם תופסים מקום אצלו, כיוון שמסתכל בעיקר ושורש העניין כפי שהוא למעלה –

ומזה מובן שהסיבה לכך שט"ו באב ויום הכיפורים הם זמן של שידוכין למטה, היא, להיותם זמן של שידוכין למעלה, אצל הקב"ה וכנסת ישראל, שמזה נשתלשל גם למטה שזמנים אלה מסוגלים לשידוכים.

וההסברה בזה:

יום הכיפורים, "דאית ביה סליחה ומחילה"² – להיותו לאחרי הירידה דחטא העגל, שלאחרי זה נעשית עלייה גדולה יותר, נתחדש בו עניין הנישואין דהקב"ה וכנסת ישראל שבמתן-תורה באופן נעלה יותר מאשר בלוחות ראשונות – "יום חתונתו", "שניתנו בו לוחות האחרונות".

וחמישה-עשר באב – הוא לאחרי הירידה דתשעה באב, שבו היה עניין הגירושין, כדאיתא במדרש²² (ונתבאר בארוכה במאמר שנדפס זה עתה²³) שעניין החורבן והגלות הוא בדוגמת חטא עץ הדעת שבו נידון אדם הראשון בגירושין, "דנתי אותו בגירושין . . וקוננתי עליו איכה, שנאמר²⁴ ויאמר לו איכה, איכה כתיב (שהיה לו לכתוב איך בקמ"ץ בלא ה"א) . . אף בניו . . דנתי אותם בגירושין . . וקוננתי עליהם איכה, איכה²⁵ ישבה בדד" – על דרך גט כריתות, היפך עניין הנישואין. ובבוא חמישה-עשר באב, שבו נעשית העלייה היותר גדולה לפי ערך הירידה היותר גדולה דתשעה באב (כנ"ל ס"ב) – נעשה עניין הנישואין דכנסת ישראל והקב"ה.

* * *

ה. ידוע שלאחרי תשעה באב (כשמסתיימים הימים דהיפך השמחה) ובפרט מחמישה-עשר באב ואילך – מתחילה תקופה חדשה וסדר חדש בהנהגתם של בני-ישראל:

"האחרונים קבלו לומר משכבי עד קומי שכבי, ומקומי עד שכבי קומי", "מתשעה באב שאומרים קומי (רוני בלילה)²⁶ עד חג השבועות שאומרים שכבי (עד הבוקר)²⁷, קומי, חייב לקום קודם אור הבוקר, בראש אשמורת, ללמוד, כיוון דהלילות ארוכים"²⁸.

[ולהעיר, שהפסוק "קומי רוני בלילה" נאמר באיכה (בנוגע לקינה על החורבן), ואף-על-פי-כן, מנצלים פסוק זה באופן שעל-ידו יתוסף בלימוד התורה – על דרך המבואר ברשימות הצמח-צדק²⁹ פירוש כל הפסוקים באיכה למעליותא – על-ידי זה שפועל בעצמו הזזה שלא להתפעל מהמעמד ומצב ד"לילה", ואדרבה, "קומי רוני בלילה", "רינה של תורה"³⁰, שיהיה בית שנשמעת בו רינה של תורה בלילה³¹].

ומפורש בסיום מסכת תענית בנוגע לחמישה-עשר באב – "מכאן ואילך דמוסיף יוסיף", ופירש רש"י "דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה, יוסיף חיים על חייו", היינו, שהסדר של הוספה בלימוד התורה בלילה מתחיל מחמישה-עשר באב, והולך ונמשך על כל השנה.

ויומתק יותר שחמישה-עשר באב הוא התחלת תקופה חדשה על כל השנה כולה – על-פי המבואר בספרים³² ש"חמישה-עשר באב" בגימטריא "כתיבה וחתימה טובה" (והפטיר כ"ק אדמו"ר: "דאָס איז אַ פּוילישע גימטריא").

ובתקופה חדשה זו צריכה להיות כללות ההנהגה מתוך שמחה.

(מהתוועדות כ"ף מנחם-אב ה'תשי"א. תורת מנחם כרך ג עמ' 242-245, 255-257, בלתי מוגה)

__________________________

1)    שה"ש ג, יא.

2)    גמרא שם ל, ב.

3)    משנה שם.

4)    איכ"ר פ"א, נא ובמת"כ שם.

5)    שער הכוונות ענין ט"ב בסופו.

6)    פרש"י ותוס' שם (ל, ב) – מאיכ"ר פתיחתא לג.

7)    פרש"י חוקת כ, כב.

8)    יחזקאל כ, לה.

9)    אוה"ת נ"ך ח"ב ע' א'צו.

10)  ראה סוכה כט, א. ב"ר פ"ו, ג. אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך. ועוד.

11)  ראה גם סה"מ מלוקט ח"ד ע' שמז ואילך. וש"נ.

12)  ראה מכילתא בשלח טו, א. הובא בתוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב.

13)  ירמי' לב, לא.

14)  תו"א נח ט, ד. תו"ח שם עא, ב. ביאוה"ז לאדמו"ר האמצעי בראשית א, א. מקץ לב, ג. אוה"ת נ"ך ח"ב ע' א'פג. דרמ"צ קסא, ב. סה"מ תרמ"ט ע' רלט. המשך תער"ב ח"ב ע' תערב. ועוד.

15)  ראה יומא ט, א. ועוד.

16)  זכרי' יג, ב.

17)  תוכן וקיצור ה'הדרן' נדפס בהוספות ללקו"ש ח"ד ס"ע 1336 ואילך.

18)  ראה שינויי נוסחאות למשניות. וש"נ. וראה לקו"ש חי"ט ע' 80 הערה 2.

19)  ראה גם לקו"ש ח"ג ע' 984.

20)  אוה"ת שם ע' א'צז.

21)  מו"ק יח, ב. וש"נ.

22)  פתיחתא דאיכ"ר ד (ובפי' מת"כ שם).

23)  ד"ה איכה עת"ר – נדפס כהוספה לקונטרס רשימות הצ"צ על מגילת איכה (קה"ת תשי"א). ולאח"ז בסה"מ עת"ר ע' ריג ואילך.

24)  בראשית ג, ט.

25)  איכה א, א.

26)  איכה ב, יט.

27)  רות ג, יג.

28)  ב"ח (הובא במג"א) או"ח סרל"ח.

29)  נדפס באוה"ת נ"ך ח"ב ע' א'לד ואילך.

30)  שמו"ר פמ"ז, ה. וש"נ.

31)  הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ח. וש"נ.

32)  ראה שער ישכר מאמר יום תבר מגל ס"ב. הובא בדרכי חיים ושלום סתרפ"ד.

 משיח וגאולה בפרשה

נחמת הגאולה לאחר הירידה

מעין הגילוי דלעתיד

מבואר בספרים מעלת היום טוב דחמישה-עשר באב לגבי שאר ימים טובים (עד שלא היו ימים טובים לישראל כמותו) – להיותו לאחרי גודל הירידה דתשעה באב, עניין החורבן והגלות, אשר ירידה זו היא צורך עלייה, עד לעלייה הכי גדולה – גאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, שבאה לידי ביטוי בחמישה-עשר באב, שבו "קיימא סיהרא באשלמותא" [...].

ועניין זה מרומז גם בדברי הגמרא אודות הטעמים להיום טוב דחמישה-עשר באב, שהטעם הראשון בזמן הוא – "יום שכלו בו מתי מדבר", שבו נתברר שבטלה הגזירה דמתי מדבר שהייתה בתשעה באב, ומזה מובן גם בנוגע לביטול גזירת החורבן והגלות דתשעה באב – "אני קובע לכם בכיה לדורות" – שבחמישה-עשר באב מתברר שבטלה ה"בכיה לדורות" דתשעה באב.

ויש לומר, שכשם שבחמישה-עשר באב, אז נתברר, שבטלה הגזירה דמתי מדבר כבר בתשעה באב, כמו כן בנוגע לביטול גזירת החורבן והגלות, שנתברר שירידת החורבן והגלות דתשעה באב היא לצורך עלייה דהגאולה.

ונמצא, שבחמישה-עשר באב מאיר מעין הגילוי דלעתיד (ביטול הירידה דתשעה באב, ויתירה מזה – שנהפך לששון ולשמחה וליום טוב), ולכן נעשה יום טוב גדול יותר מכל שאר הימים טובים.

ועניין זה מודגש גם בשבת (שלאחרי תשעה באב) הסמוכה לחמישה-עשר באב:

שבת נחמו – "שבת שאחר תשעה באב מפטירין נחמו נחמו עמי . . מפטירין בנחמות ישעיהו מאחר תשעה באב עד ראש השנה", "שבע דנחמתא" – שאז מתחילה הנחמה "נחמה בכפלים" על החורבן והגלות על-ידי (ההפטרה בדברי הנביאים על דבר הבטחת הקדוש ברוך הוא על) הגאולה האמיתית והשלימה.

ופרשת ואתחנן – בהתחלת פרשת ואתחנן נאמר "ואתחנן אל ה' גו' אתה החילות גו' אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו'" – תפילתו של משה רבינו (תקט"ו תפילות, כמניין "ואתחנן") להיכנס לארץ-ישראל.

ואיתא בספרים בביאור גודל תשוקתו של משה רבינו להיכנס לארץ-ישראל, עד כדי כך שהתפלל על זה תקט"ו תפילות – שאילו היה משה רבינו מכניס את בני-ישראל לארץ ובונה בית-המקדש, לא היה נחרב בית-המקדש לעולם, והיה לו קיום נצחי כמו שיהיה לעתיד לבוא.

ונמצא, שבפרשת ואתחנן (בקשת משה רבינו להיכנס לארץ) מודגש העניין דגאולה אמיתית ושלימה, גאולה נצחית שאין אחריה גלות.

[...] צריכה להיות הדגשה והוספה מיוחדת בכל הקשור לקירוב הגאולה, כולל ובמיוחד – הציפייה, הבקשה והתפילה על הגאולה – על דרך ובדוגמת תפילת משה, תקט"ו תפילות, כדי לפעול הכניסה לארץ באופן של גאולה נצחית.

על כל אחד ואחת לעשות חשבון צדק בנפשו: מה עשה עד עתה לקירוב הגאולה?!...

(מהתוועדות ש"פ ואתחנן תשמ"ח, התוועדויות תשמ"ח כרך ד, עמ' 146-148, 154)

 ניצוצי רבי

ייהוד הגליל

קול-קורא מאת הבבא-סאלי הרה"צ רבי ישראל אבוחצירא לשמיעת עשרת הדברות * כשיצחק רבין סיפר על "מופת" של הרבי * יהודי שהרבי העיר את תשומת-ליבו לשמו המעניין "יצחק בן שרה"... * תהלוכות ל"ג בעומר; כינוסי ילדים בחג השבועות ואחריו, וכינוס תורה מוצלח בהשתתפות אברכי כולל * מתוך דו"ח פעולות שלוחי הרבי לצפת בקיץ תש"מ * לרגל כינוס שלוחי הרבי לארץ-הקודש, בסמיכות לכ"ף מנחם-אב

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

להוסיף בכל אופני השליחות

כאן המקום להזכיר אודות "כינוס השלוחים" שנערך בארץ-הקודש למחרת יום ההילולא דכ"ף מנחם-אב.

ויהי רצון שכנס זה יהיה באופן ד"כנס של צדיקים", שענינו – "הנאה להם והנאה לעולם" (סנהדרין עא, סוף עמוד ב' – במשנה). ובוודאי יקבלו החלטות טובות להוסיף עוד יותר בכל הפעולות הקשורות עם מילוי השליחות, ולעשות זאת בכל האופנים שבענין השליחות...

דברים אלו השמיע הרבי בהתוועדות שבת קודש פרשת עקב כ"ף מנחם אב תשד"מ (תורת מנחם התוועדויות תשד"מ כרך ד' עמ' 2422).

כינוס השלוחים השנתי של שלוחי הרבי לארץ-הקודש שעלו בשנים תשל"ו תשל"ז ותשל"ח הוא הזדמנות לחזור אל ימי הבראשית של שליחותם, והננו מפרסמים כאן קטעים ודוחו"ת ששוגרו לרבי על ידם, בקיץ של שנת תש"מ.

בדיווחים הללו אנו קוראים בין השאר על קיומן של תהלוכות ל"ג בעומר בשנה הראשונה בה הכריז הרבי על מבצע ה'תהלוכות' (גם בשנים מוקדמות יותר היו נערכות תהלוכות במספר מצומצם של מקומות בעולם, אך לא כהוראה כללית). כמו כן, על מבצע קריאת עשרת הדברות לטף ועוד אפיזודות מפעולות השלוחים. תודתנו לרב יוסף שמואל גערליצקי שליח כ"ק ורב מרכז תל-אביב על מסירת החומר לפרסום.

התעניינות בספרי החוקר ר' יצחק אלפסי

"בס"ד כ"ב סיון תש"מ

כ"ק אדמו"ר שליט"א

הננו בזה לדווח על הפעולות דזמן האחרון.

בתחילת חודש אייר נתקיימה בצפת ועדת 'בני ברית' בשבת קודש פרשת אמור י' אייר, בשעה 5:00 אחר הצהרים, היה 'פגישה עם חב"ד' עבור כל המשתתפים בועידה. מר י. אלפסי (המחבר) פתח את התכנית, אחר כך נאם י.י. ווילשאנסקי אודות חב"ד, וי. רייצעס וא.א. צייטלין נצחו על שירה חסידית עם הקהל. אולם ההרצאה היה מלא מפה אל פה, ואחר כך שמעו שהיו אנשים שלא היו יכולים להיכנס וטענו שהיו צריכים לסדר את ההופעה באולם יותר מרווח, כך שכולם יהיו יכולים לשמוע ולראות כו'.

התכנית נגמרה בשעה 6:00, ואחר כך באו כ-3-4 מנינים לישיבת חב"ד לתפלת מנחה, לאחר מנחה סידרו להם סעודת 'שלש-סעודות', והשיחה נסבה על אודות כ"ק אדמו"ר שליט"א, כשכמה מהמסובים מספרים על 'יחידות' וכיו"ב. מר אלפסי סיפר על דבר התעניינותו של כ"ק אדמו"ר שליט"א בספריו [השווה: אגרות-קודש כרך ז"ך עמ' רעג. היכל מנחם כרך ג' עמ' ק-קא]. אחד מהמסובים סיפר שבהיותו ביחידות עוררו כ"ק אדמו"ר שליט"א לזה ששמו הוא 'יצחק בן שרה', וסיפר שהדבר עשה עליו רושם עז.

בשעת הסעודה חזר אחד התמימים מאמר דא"ח. האורחים התפללו תפילת ערבית בישיבה ונפרדו בברכת תודה חמה על האירוח ובמיוחד על העובדה שהכינו עבורם במיוחד שלש סעודות".

טרקטור, תערוכה וליצנים..

ובעניין התהלוכות:

"עם קבלת הוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א על-דבר התהלוכות נקראה אסיפה דחופה של אנ"ש שי' ונבחרו האחראים למבצע בכלל וכמו כן האחראים לכל מקום ביחוד. בסך הכל נערכו תהלוכות בתשע מקומות בצפון הארץ [=על ידי השלוחים לצפת, בנוסף לאותן שהתקיימו במקומות נוספים בצפון]: צפת, מירון, חצור, קרית שמונה, קצרין, ראש פינה, מעלות, כרמיאל ונהריה. בש"ק פרשת אחרי-קדושים נערכה מגבית בבית הכנסת של קרית חב"ד לצורך התהלוכות (מצו"ב רשימת התורמים). האחראים הכלליים להתהלוכות היו: י.ש. גערליצקי וי.י. וולוסוב. להלן פרטי התהלוכות בכל מקום ומקום.

צפת

הממונים: א.ש. בוקיעט, ש.ז.  גודמאן וש.ד. בראד.

לפני התחלת התהלוכה שמעו הילדים/ות דברי ברכה מראש העיר מר נחמיאס וסגנו יו"ר מחלקת החינוך מר בוכניק. אמרו הי"ב פסוקים ומארז"ל ביחד. אחר כך צעדו ברחוב ירושלים, שהוא מרכז מסחרי, והי' קידוש ה', לתהלוכה נתלוו שלש תערוכות ניידות: א. מכונית ועל גביו טנק המבצעים, ב. טרקטור עם תערוכה אודות כשרות, ג. טרקטור עם תערוכה אודות נרות שבת-קודש. התערוכות נעשו על ידי תלמידי/ות מוסדות חב"ד בצפת, כמו כן היה תזמורת של המתנ"ס ושני ליצנים שהוסיפו לרוח החגיגית (הליצנים היו י.י.ח וא.ח).

מספר הילדים/ות שהשתתפו בהתהלוכה: בערך שבע מאות.

מירון

הממונים: י. י. וולוסוב וי. ש. גערליצקי.

בתהלוכה זו השתתפו ילדי מירון וילדים ממושבים באיזור מרום הגליל. התהלוכה יצאה מבית הרב לציון הרשב"י וחזרה ליד בית הרב. נתלווה אליו הטרקטור עם התערוכה אודות כשרות. הקהל העצום שחגגו את ההילולא במירון הסתכלו בהנאה על התהלוכה, השלטים, והתערוכה.

מספר הילדים שהשתתפו בתהלוכה: במצעד – כמה מאות, בכינוס לאחר המצעד – מאה.

ראש פינה

הממונה: ג. מרזל.

לתהלוכה זו נתלווה המכונית ועל גביו טנק המבצעים וכמו כן שני ליצנים. התהלוכה עשה רושם חזק על תושבי ראש פינה.

מספר הילדים/ות שהשתתפו בתהלוכה: בערך מאה.

קרית שמונה

הממונים: י. רייצעס, מ.מ. גראנער.

מר אלי רודה ממחלקת תרבות נוער וספורט של העירייה ומר ניסים ונונה ממחלקת תרבות תורנית עזרו הרבה להצלחת התהלוכה בקרית שמונה. גם מר דוד נבון, מנהל מועדון 'תקוותנו', היה לנו לעזר והרשה לנו להשתמש בחצר המועדון לריכוז הילדים/ות לאחר התהלוכה.

בראש התהלוכה צעד טנק של המבצעים. בכינוס לפני יציאת המצעד נאם א.א. צייטלין להילדים/ות ואמר עמם הי"ב הפסוקים ומארז"ל. בריכוז הסופי נאם י. רייצעס. א.א. צייטלין התלבש כליצן לשמחת המשתתפים/ות.

מספר הילדים/ות שהשתתפו בתהלוכה: שלש מאות וחמישים.

קצרין (רמת הגולן)

הממונים: א.ח. שהינו וח. קמרי.

בתהלוכה זו השתתפו שמונים ושש ילדים/ות.

חצור

הממונה: י. ש. בן-עמי.

קול ומראה התהלוכה, שארכה כשעה בהליכה על פני חלק גדול של העיר, משכה תשומת לבם של חלק ניכר של תושבי חצור. בסיום המצעד התכנסו הילדים/ות באולם המרכז הקהלתי, שם שמעו דברי הרב עזיזי מרא דאתרא, ור' שמואל כהן מהמועצה דתית. אחר כך היתה שירה בליווי ופיקוח של הגב' רחל פרנסי, וסיפור ושיחה מאת רש"ז שי' לבקיבקר. ר' שמריהו חן שימש כמנחה.

התהלוכה היתה בהצלחה למעלה מן המצופה, ויש לציין יעילות המדריכים ומסירותם. לשבח מיוחד ראוי ר' שמריהו חן, שפתח הרבה דלתות לפני המארגנים והיה לעזר מרובה במצעד גופא וכן בכנס.

מספר הילדים/ות שהשתתפו בתהלוכה: במצעד כ-500, בכינוס לאחר המצעד – 600.

מעלות

הממונים: יוסף אריה בן רחל פולק ואברהם אסתר בן מלכה ליפשיץ.

התהלוכה עוררה התלהבות בין תושבי העיר, לרבות חוגים של אברכי הישיבה במעלות, ואנשים בקשו שנבוא פעמים נוספות. יש לציין שהיו כאלה שניסו לבטל התהלוכה מסיבות פוליטיות פנימיות, אך לא הצליחו במזימתם.

מספר הילדים/ות שהשתתפו בתהלוכה: מאתיים.

כרמיאל

הממונים: מנחם עמוס מושקוביץ ויונתן פידלר.

להצלחת התהלוכה בכרמיאל עזר הרבה הרב הספרדי של העיר הרב אליהו בן רחל מלכא. הוא השקיע כוחות ומרץ מרובים להצלחת המצעד. לתהלוכה התלווה הטרקטור עם התערוכה אודות כשרות. בסיום המצעד התכנסו הילדים/ות בפארק העירוני, שם שמעו דברי ברכה מרבני העיר הרב מלכא והרב מרגלית, וסיפור ושיחה מהרי"י שי' לבקבקר.

מספר הילדים/ות שהשתתפו בתהלוכה: מאתיים.

נהריה

הממונים: התמימים יאיר פרדני ודוד פרידמאן.

לתהלוכה זו התלוו מכוניות משטרה וצבא, שלש עגלות סוסים עם ילדים שהחזיקו שלטים על המבצעים, ומכונית עם 'בית מלא מצות' על הגגון. לפני היציאה למצעד נאם הרי"י שי' ווילישאנסקי. בכינוס לאחר המצעד שמעו הילדים/ות דברי מר יצחק רייכנטל, סגן ראש העיר, מנהל מועדון 'תקותינו', והרי"י שי' ווילשאנסקי.

מספר הילדים/ות שהשתתפו בהתהלוכה: כשלש מאות.

ביום שני כ' אייר, היו כינוסים [נוספים] במירון (10 ילדים) ובמושב ספסופה (70 ילדים). השתתפו: י.י. וולוסוב וי.ש. גערליצקי. כמו כן התקיימו כינוסים במושבים דלתון, עלמה ואליפלט. השתתפו: א. גולדבערג, י.ש. בן-עמי, וש. טרבלסי. [=פעילות זו התקיימה בהתאם להוראת הרבי בהתוועדות מוצאי ל"ג בעומר – להמשיך בפעילות גם בימים הסמוכים].

בדו"ח מופיעה גם רשימת שמות כל המדריכים, המדריכות והעוזרים בכל מצעד.

קול קורא של הבבא-סאלי

כינוסי ילדים לפני חג השבועות ולאחריו התקיימו בבתי הכנסת בערים השונות, וכן בחג השבועות עצמו בעיר צפת – לשמיעת עשרת הדיברות. בדו"ח מפורטים שמות הערים, מיקום הכינוס, גילאי וכתות הילדים, מספר הילדים, ושמות המארגנים. להלן רשימת הערים ובתי הכנסת:

נהריה: ביה"ס כצנלסון, ביהכ"נ המרכזי, אוסישקין והגרוזיני, וביה"ס רמב"ם ואושיסקין.

כרמיאל: בביהכ"נ הספרדים ומוריה. ובביה"ס אשכול.

שלומי: בביהכ"נ הגדול.

כמו כן התקיימו כינוסים גם בראש פינה. בקצרין: גן המקומי. ובצפת: בשכונות דרום וכנען.

בין 200 ל-500 ילדים השתתפו בכל כינוס, כשהם מתחלקים לגנים, כתות א-ג וד-ו בהדרכת שלוחים בחורים, ובחלק המקומות בסיוע בנות 'בית חנה'.

"לפני חג השבועות תלו מודעות בכל רחבי העיר (צפת) על-דבר הוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א להביא ילדים לבית-הכנסת לשמוע קריאת עשרת הדברות. הממונה – א. שהינו. כמו כן הלכו לרוב בתי הכנסת שבעיר לפני תפלת ערבית של החג לזרז ולעורר עוד הפעם על דבר ההוראה. הדברים נתקבלו בחמימות רבה, והמתפללים הבטיחו למלא אחר ההוראה (העובדה שהרה"צ הר"י אבוחצירא יצא בקול קורא שהוא מצטרף להוראה השפיע הרבה על תושבי העיר)".

על התהלוכה לבתי הכנסת בחג השבועות נאמר בדו"ח:

"כבכל השנים התקיימה גם בשנה זו תהלוכה לשכונת דרום. כשהגענו לשכונת דרום עצרנו באחד הרחובות והתחלנו לשיר ולרקוד וחיש מהר התקבצו ילדים רבים, וא.א. צייטלין דיבר לפניהם מענינא דיומא. משם הלכנו לבתי הכנסיות בשכונה. ארגנו את התהלוכה: י.י. חיטריק וא.א. הכהן פרידמאן.

להלן רשימת בתי הכנסת: מיזוג גלויות, ליד מיזוג גלויות, פרסיים, מעלות, רומנים, צריף ליד רומנים, הונגרים, ר' שמעון ושם-ועבר.

כאן פורטו בדו"ח הכינוסים שקיימו השלוחים לפי הוראת הרבי גם לאחר חג השבועות. להלן רשימת הערים ומיקום הכינוסים:

ספסופה: בביה"ס.

צפת: בביה"ס ממלכתי א, ממלכתי ג וביה"ס אגודה. כמו כן בשלומי ובמעלות.

במירון התקיים הכינוס בביה"ס ממ"ד.

בכרם בן זמרה: בביה"ס המקומי. וכן במושב שזור, מושב חזון, יסוד המעלה, שדה אליעזר, ובצפת בביה"ס בירב וביה"ס האר"י.

בכל אחד מכינוסים אלו השתתפו כמאתיים ילדים בממוצע.

כינוס תורה מאוחד

"ביום ראשון י' סיון, התקיים כינוס תורה לאברכי הכולל בקרית חב"ד. השתתפו אברכים מכולל חב"ד, צאנז, תל"ת [=תנועה-להפצת-תורה] וכולל הספרדי במירון. הר"ר י.י. ווילשאנסקי הנחה את הכינוס ופתח בחזרת עניין בנגלה מכ"ק אדמו"ר שליט"א, בעניין הגירות של בני-ישראל בעת מתן תורה). ארגנו את הכינוס י.י. גאנזבורג, י. יעקובוביץ וא.א. הכהן פרידמאן. להלן רשימת הנואמים.

קרליץ, כולל תל"ת, בעניין איסורי נזיר.

מ. בערענסון, כולל צאנז, בעניין יש כוח ביד חכמים לעקור כו'.

דיין, כולל תל"ת, בעניין כופין על המצוות.

ש.מ.מ. ריבקין, כולל חב"ד, בעניין השמעת קול בשבת.

? ביטון, כולל מירון, בעניין כיבוד הבית בשבת.

אביכזר, כולל מירון.

ביום ראשון י' סיון, נאם י. רייצעס בטקס חג השבועות בבסיס ביריה, נוכחו כחמישים חיילים. הפעולה אורגנה על ידי הרבנות הצבאית.

מר רבין מספר 'מופת'

"ביום ראשון י"ז סיון, ביקר בצפת מר יצחק רבין. ביקרו אצלו י.ש. גערליצקי וי.י. גאנזבורג ונתנו לו במתנה את הספר 'דעת תורה'. הוא קבל אותם בסבר פנים יפות, וסיפר על דבר 'מופת' מכ"ק אדמו"ר שליט"א עם משפחת ס. שהוא מכירם אישית. כמו כן סיפר על התרשמותו מ'יחידות'.

ביום שלישי כ"ו סיון, בקרו ג. פריד וי.ש. בן-עמי בספסופה, שם דברו לפני קבוצת קשישים. ביום רביעי כ"ז סיון, בקרו בקרית חב"ד 25 תלמידי בית-הספר נר ישראל במושב עמיהוד. י.י. חיטריק דיבר לפניהם.

*

"להלן רשימת החוזרים שיחת כ"ק אדמו"ר שליט"א בבית הכנסת קרית חב"ד לפני קבלת שבת, והחוזרים מאמר דא"ח בשעת 'שלוש-סעודות'.

[בדו"ח מצויינים השמות על סדר השבתות מראש, משבת תזריע-מצורע ועד שבת קרח. להלן שמות החוזרים (חלקם נזכרים מספר פעמים)]:

י.ש. גערליצקי / י.י. ווילשאנסקי / י. רייצעס / י.י. חיטריק / י.י. לבקבקר / ש.ז. לבקבקר  / י.י. גאנזבורג / י.י. וולוסוב / י. ראזנפעלד / הרב קפלן.

"לאחרונה הותחל שיעור חדש ביום השבת אחר הצהריים, בביאור כ"ק אדמו"ר לפירושי רש"י על פרשת השבוע. בכל שבוע לומד את השיעור אברך אחר. השיעור הראשון בש"פ שלח, נמסר על ידי ש.מ.מ. ריבקין, והשנייה (ש"פ קרח) על ידי ח.י. יעקובוביץ.

הדו"ח נחתם בסופו "בשם כל השלוחים" ושמותיהם.

כמו כן מופיעה בדו"ח גם "רשימת המשתתפים במגבית עבור תהלוכת ל"ג בעומר", בה מפורטים שמות האנשים והסכומים שתרמו בלירות ישראליות [סכומים הנעים בין  3000 – 180 ל"י].

התנאי ללימוד

מוסיף ומספר הרב גערליצקי שי':

בחודש תשרי תשמ"א שהיתי בחצרות כ"ק אדמו"ר. בסיום החודש כתבתי לרבי אודות הסתדרותי בשליחות וכו' כי עדיין למדתי בכולל בצפת. זכיתי אז לקבל 6 מענות. בצדו של המכתב שלי הואיל כ"ק אדמו"ר להוסיף ולכתוב (לאורך העמוד):

וזאת למודעי – הרוצים להמשיך ללמוד בכולל בהתמדה וכו' – יכולים להמשיך בזה, כפשוט.

כמובן שמסרתי את המענה לשלוחים שהיו עדיין בין כותלי הכולל, וכמובן לראש הכולל השליח הגאון החסיד רבי אריה לייב קפלן ע"ה.

 ממעייני החסידות

פרשת ואתחנן

אעברה נא ואראה (ג,כה)

יש שני סוגי התבוננות – בדרך ראייה ובדרך שמיעה. בדרך ראייה – התבוננות בדבר הקרוב אל האדם, כמו ביטול הגוף אל הנפש, שאפשר להרגיש ביטול זה במוחש. בדרך שמיעה – התבוננות בעניין נעלה ונשגב, כגון הביטול של עולם האצילות.

"ואראה" – משה ביקש שבני-ישראל יתעלו עד כדי כך שכל עבודתם תהיה בדרך ראייה; גם ההתבוננות בעניינים הנעלים ביותר תהיה בדרך ראייה מוחשית.

(אור התורה דברים עמ' סג)

ונשב בגיא מול בית פעור. ועתה ישראל שמע אל החוקים (ג,כט – ד,א)

איזה קשר יש בין הישיבה בגיא לקבלת חוקי התורה?

מסביר אדמו"ר ה'צמח-צדק':

"ונשב בגיא" – רומז לביטול הטבעי שיש בישראל, שהביאם למאוס בתענוגי העולם ולקבל את דיני וחוקי התורה, "שמע אל החוקים".

"מול בית פעור" – ביטול זה הוא ההיפך של אומות העולם, שבגלל ישותם סירבו לקבל על עצמם את עול התורה ובחרו בתענוגי העולם. משום כך עבדו לפעור, "שפוערין לפניו פי הטבעת ומוציאין רעי" (רש"י בלק כה, ג), כדי להמשיך שפע רב של תענוגי העולם, שהם פסולת התענוג שבלימוד התורה.

(אור התורה)

ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום (ד,ד)

יש שני סוגים של 'חיים' – 'חי בעצם', היינו דבר שחי מצד עצמו, ו'חי במקרה', כלומר, דבר שחי בגלל סיבה חיצונית, שיכולה להתקיים ויכולה שלא להתקיים. לדוגמה – אש היא מציאות חמה מעצם מהותה. לעומת זה, מים רותחים הם חמים בגלל סיבה חיצונית, אבל לא משום שהם חמים מעצם מהותם.

"ואתם הדבקים בה' אלוקיכם" – מי שדבק תמיד בקב"ה, שהוא חיי-החיים, "חיים כולכם" – הוא חי חיים אמיתיים, חי בעצם, "היום" – אף בעולם-הזה הנקרא "היום", כדכתיב (להלן ז), "היום לעשותם".

(כתר-שם-טוב, עמ' יא)

אתה הראת לדעת (ד,לה)

אמר רבנו הזקן:

"אתה" – עצמות אין סוף ברוך הוא, "הראת" – נגלית, "לדעת" – כדי שידעו אותך.

למרות שהקב"ה הוא אין סוף ולגדולתו אין חקר, הוא מאפשר לאדם מוגבל להשיג אלוקות.

(ספר המאמרים קונטרסים א עמ' נו)

אתה הראת לדעת (ד,לה)

כשנתן הקב"ה את התורה פתח להם שבעה רקיעים, וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים, וראו כולם שהוא יחידי (רש"י)

בדברי רש"י נרמזים שני אופנים בעבודת ה' – 'פתח' ו'קרע'.

"פתח" – היינו עבודת הבירורים, שבה "פותחים" את ענייני העולם ומגלים את תכליתם (שנבראו לשמש את קונם) ואת הניצוץ האלוקי שבהם. וכן בעבודת האדם עם עצמו: 'פותחים' את השכל ואת המידות (באמצעות התבוננות בתפילה) ועל-ידי זה עוסקים בענייני העולם לשם שמים ומבררים אותם.

"קרע" – עבודת הניסיונות. הניצוץ שבניסיון נעלם ונסתר לגמרי, וכדי לגלותו יש צורך ב'קריעת' וביטול ההעלם וההסתר. והוא הדין לעבודת האדם עם עצמו: יש לבטל את התענוג והרצון, השכל והמידות, ולא להתחשב בהם; וכמו-כן יש לבטל את המגבלות של הגוף והנפש הבהמית ולהתעלות מהם.

(לקוטי שיחות כרך כד, עמ' 40)

אתה הראת לדעת... אין עוד מלבדו (ד,לה)

כל יהודי 'רואה' ומאמין מצד נשמתו ש"אין עוד מלבדו", אבל אין הוא רשאי להסתפק בכך, אלא חובתו להבין את העניין בשכל – "לדעת". באמונה בלבד נשאר העניין בבחינת 'מקיף', ורק ידיעה שכלית מביאה להתאחדות פנימית עם הדבר.

(ליקוטי-שיחות, כרך ד , עמ' 1170)

אין עוד מלבדו (ד,לה)

כלומר: אין שום מציאות חוץ מהבורא, שכן העולם בטל לגמרי לאור האלוקי השופע בו.

וכמבואר בתניא (שער היחוד והאמונה פ"ג): "אילו ניתנה רשות לעין לראות ולהשיג את החיות ורוחניות שבכל נברא . . לא היה גשמיות הנברא וממשו נראה כלל לעינינו, כי הוא בטל במציאות ממש לגבי החיות והרוחניות שבו, מאחר שמבלעדי הרוחניות היה אין ואפס ממש".

(דרך מצוותיך עמ' סב)

אנכי עמד בין ה' וביניכם (ה,ה)

הישות והאנוכיות היא מחיצה המבדלת בין האדם לקונו.

(מפי השמועה)

היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי. ועתה למה נמות (ה,כא-כב)

מפרש השל"ה:

עד היום חשבנו שכל עוד הנשמה מצויה בגוף גשמי, בעולם גשמי, אין היא יכולה לקבל גילוי אור אלוקי, ורק לאחר צאתה מהגוף היא מסוגלת ליהנות מזיו השכינה. אך "היום הזה ראינו כי ידבר אלוקים את האדם וחי", שאפשר לקבל גילוי נעלה גם בעולם הזה, נשמות בגופים; ואם-כן "למה נמות"...

בעניין זה מסופר על אחד מגדולי החסידים, רבי יעקב-משה בזפלוב, שנהג להרבות בתעניות שפגעו בבריאותו ונפטר בגיל צעיר. בימיו האחרונים אמר לבניו שעמדו ליד מיטתו: יקיריי, אל תעשו כמוני, אלא אִכלו ושתו ככל הדרוש, שכן עשרים שנות תעניות אינן שוות-ערך להנחת תפילין פעם אחת!

כשהגיעו הדברים אל אדמו"ר הרש"ב, נענה ואמר: הוא צודק, אך כדי להגיע להרגש כזה יש צורך בעשרים שנות תעניות...

(מפי השמועה)

אשר אנכי מצוך היום (ו,ו)

"אנכי" – "אנכי מי שאנכי", מהותו ועצמותו יתברך, "מצווך" – לשון צוותא וחיבור, קיום המצוות מקשר את האדם לבורא, "היום" – קיום המצוות אפשרי רק בעולם הזה.

(תורה אור עמ' פא)

כי אתם המעט מכל העמים (ז,ז)

אפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפניי (חולין פט)

זהו שנאמר לעיל (ד) "כי מי גוי גדול" – גדולתם של ישראל היא בכך שהם ממעטים את עצמם לפני המקום. וכפי שנאמר בזהר (ח"א קכב): "מאן דאיהו זעיר איהו רב".

(אור התורה דברים עמ' קנו)

אשר אנכי מצווך היום לעשותם (ז,יא)

ולא למחר לעשותם (עירובין כב)

בעולם הזה, שהוא עדיין לפני הבירור, והטוב והרע מעורבים זה בזה, הנה גם מי שחטא ופשע ועבר את הדרך מסוגל להפוך את הרע לטוב על-ידי תשובה.

ואילו עולם הבא הוא 'עולם ברור' (בבא-בתרא י), הוא כבר לאחר הבירור, וכל דבר בא על מקומו, כך שיש ניתוק מוחלט בין הטוב לבין הרע; ולכן אי-אפשר להפוך את הרע לטוב.

(סידור עם דא"ח עמ' לב)

 פרקי אבות

"ועל כרחך אתה חי"

שעל כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה חי... ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא (פרק ד, משנה כב)

ביאור כ"ק אדמו"ר:

הטעם שירידת הנשמה בגוף היא בדרך הכרח, כמאמר "על כרחך אתה חי" – לכאורה, כיון שרצונה של הנשמה לקיים רצון הקב"ה, שזה כל עניינה, הנה בידעה שהכוונה העליונה היא בירידתה למטה, צריכה הירידה למטה להיות ברצון, ולא בדרך הכרח – אלא ההכרח הוא מצד גודל הצער והייסורים שבירידה למטה [...].

אמנם, למרות גודל הצער והייסורים שבירידת הנשמה למטה – כדאי הדבר בשביל העלייה שלאחרי הירידה, היינו, שדווקא על-ידי הירידה למטה מתעלה הנשמה לדרגא נעלית יותר באין-ערוך מכפי שהיתה קודם ירידתה למטה.

ליתר ביאור:

הא גופא שהקב"ה – שהוא עצם הטוב, וטבע הטוב להטיב – מכריח את הנשמה לירד למטה, למרות גודל הצער והייסורים שבזה, מהווה הוכחה אשר א) העלייה שבאה על-ידי הירידה היא עלייה גדולה כזו שבשבילה כדאי לסבול את הצער והייסורים שבירידה למטה, ב) שאין דרך אחרת – קלה ונוחה יותר – לבוא לעלייה גדולה זו, מלבד על-ידי ירידה גדולה זו.

וכיון שהירידה ל'בירא עמיקתא' היא ירידה שבאין-ערוך, למקום היותר תחתון שאין תחתון למטה ממנו,

– שהרי עבודת הבירורים (שבשביל זה ירדה הנשמה למטה) צריכה להיות במקום הכי תחתון, כידוע המשל מכלי ההגבהה הנקרא ליווע"ר [=מנוף], שמעמידים אותו תחת הקורה התחתונה של הבית, ועל-ידי זה יוגבה הבית כולו, מה שאין כן אם יתחיל מאמצע אזי לא יוגבה החלק התחתון. וכידוע גם בעניין "ושקל בפלס הרים", שזהו כמשל כף מאזניים שככל שהכף שבה שוקלין יורדת למטה יותר, תהיה הגבהת המשא שבכף השנייה למעלה יותר –

מובן שגם העלייה ל'איגרא רמה' (שבשבילה כדאית הירידה, ואין דרך אחרת לבוא אליה לולי הירידה) היא עלייה שבאין-ערוך.

נקל להבין גודל צער הנשמה ועומקו – אם כאשר לאחרי כל הייסורים שבירידתה למטה לא מתמלא תכלית המכוון, העלייה הגדולה, הבאה על-ידי קיום רצון הבורא בחיי היום-יום – שאז נמצא שייסורי הירידה היו ללא תכלית, ואין לך ייסורים גדולים יותר מאשר ייסורים ללא תכלית.

[. .] ומאידך גיסא – התבוננות זו מעוררת אותו לנצל כל רגע ולבחור את החלק הטוב שבירידת הנשמה למטה,

אזי מתמלאת כוונת ירידת הנשמה בגוף – שעל-ידי ירידה זו נעשית עלייה גדולה ביותר,

ועד שבאים לתכלית העלייה של הנשמה – שהיא ניזונית מן הגוף, היינו, שלאחרי שהנשמה מגלה את מעלת הגוף, אזי נעשה הגוף משפיע להנשמה.

(תורת מנחם תשי"ד כרך י, עמ' 195)

 לוח השבוע

 הלכות ומנהגי חב"ד

מאת: הרב יוסף-שמחה גינזבורג

בנוגע לימים אלו כתב הרבי: "על-פי מנהג ישראל, אשר תורה היא, לקדש הלבנה דווקא במוצאי תשעה באב...  הרי הזמן גרמא לחדש ההתעוררות להחלטות טובות בכל ענייני תשובה והתורה ומצוותיה, שהן המבטלות סיבת הגלות... וכיוון שגדול כוח החלטות הנעשות בציבור – לקבלן בהתאסף רבים יחד בהתוועדות שמחה, שמחה באמירת דברי תורה, שהיא המשמחת לב ועיניים מאירה, ושמחה פורצת גדר והגבלה בלימוד התורה והידור בקיום מצוותיה, התוועדויות בפרט ביומין זכאין הסמוכין לט' באב, ועל-כל פנים: [השנה – בשבת-קודש 'נחמו'] בחמישה-עשר באב, ובשבת 'שלו' שלאחריו, ובשבת שלאחריה, שבת מברכים דחודש אלול, חודש החשבון (והתשלומין) דימות שנה זו. ובשלוש פעמים הווי חזקה – חזקת תורה ומצוותיה ומתוך שמחה וטוב לבב תמיד כל הימים"¹.

שבת קודש פרשת ואתחנן
י"ג במנחם-אב, שבת נחמו

בקריאת 'שניים מקרא ואחד תרגום' קוראים את עשרת-הדיברות ב'טעם התחתון'².

החשבון-צדק שעל כל אחד ואחד לעשות בקשר ללימוד התורה, נתינת הצדקה וכללות המצוות במשך כל השנה, מתחיל משבת נחמו³.

בעת קריאת עשרת הדיברות עומד הקהל ופניו אל ספר-התורה⁴. קוראים את עשרת הדיברות ב'טעם העליון'⁵.

פרקי אבות – פרק ד.

יום ראשון
י"ד במנחם-אב

בתפילת מנחה אין אומרים תחנון.

יום שני
חמשה-עשר באב

ביום זה אין אומרים תחנון, ואין מתענין אפילו ביום החופה⁶.

* כדאי ונכון לפרסם ולהכריז בכל מקום את הוראת חז"ל⁷ ש"מחמישה-עשר באב ואילך – דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה, יוסיף חיים על חייו"⁸.

* "...ידוע מנהג ישראל שמחמישה-עשר-באב ואילך, מברכים איש את רעהו בברכת 'כתיבה וחתימה (וגמר חתימה) טובה', וכמרומז במזלו של חודש מנחם-אב, מזל אריה... – ראשי תיבות 'אלול, ראש-השנה, יום-הכיפורים, הושענא-רבה', היינו, שבחודש מנחם-אב נרמז גמר ושלימות החתימה טובה בה'פתקא טבא' דהושענא-רבה"⁹.

יום שלישי
ט"ז במנחם-אב

יום שני בלילה, אור ליום שלישי – סוף זמן קידוש לבנה לכתחילה, כל הלילה¹⁰.

________________________

1)    ממכתב (כללי-פרטי) מוצאי ת"ב ה'תשד"מ (באותה שנה, ובעוד שנים שחל ר"ה שלהן – ובחו"ל כל חגי תשרי –

בימי ה-ו, הדגיש הרבי פעמים רבות את מעלת ה'חזקה'), לקוטי-שיחות כרך לט עמ' 229.

2)    שו"ע אדה"ז סי' תצד סי"א.

בכף החיים (סי' סא ס"ק לה) דן אודות החשש בקריאת פסוק 'שמע' פעמיים בשמו"ת משום "האומר: 'שמע, שמע'" (בשו"ע אדה"ז שם ס"ח), והביא מס' מאמר מרדכי ודברי מנחם, שאין לחוש, כיוון שקריאתו מוכחת עליו שכופל כל הפסוקים. וכ"כ בס' עוד יוסף חי פ' ויגש.

3)    ספר-השיחות תשמ"ח ח"ב עמ' 582.

4)    ספר-המנהגים עמ' 31.

5)    לוח כולל-חב"ד פ' יתרו, כדעה האחרונה בשו"ע אדה"ז שם.

אדה"ז היה קורא את עשרת הדיברות דפ' ואתחנן בנוסח-טעמים מיוחד, שונה מזה של הקריאה בכל השנה ואף מזה של עשה"ד דפ' יתרו, וכן נהגו גם כל בניו. הוא לימד זאת להרה"ק הרב"ש בן הצמח-צדק, שלימד זאת להרה"ק הרז"א אחי כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע (לקוטי-דיבורים ח"ב עמ' 459. וראה ספר התולדות אדה"ז ח"ד עמ' 1070).

6)    לוח כולל-חב"ד, ממג"א סי' תקע"ג ס"ק א.

7)    תענית לא,א ובפירש"י. רמ"א יו"ד סי' רמו סעיף כ"ג, מג"א או"ח סי' רלח ס"ק א.

8)    ובמיוחד להוסיף בשיעורי תורה ברבים, לייסד חדשים ולחזק ולהרחיב את השיעורים הקיימים – 'התוועדויות' תש"נ ח"ג עמ' 124.

9)    שם עמ' 770, וראה גם בעמ' 725 הערה 63. בע"פ היה הרבי מקדים ומברך, כגון בשיחת י"ג מנ"א תשל"ט. וכן בסיום המאמר דכ"ג מנ"א תשכ"ח ('ספר המאמרים – מלוקט' ח"ה עמ' שמו, ומצויין שם ללקוטי-שיחות ח"ד עמ' 1163 בהערה, שבכ' מנ"א מתחלת – בנוגע לכמה עניינים – ההכנה לראש-השנה). בכתב - בדרך-כלל היה מאחל רק מיום א' דר"ח אלול, אך היו יוצאים-מן-הכלל ('אוצר מנהגי חב"ד', אלול-תשרי, עמ' יב-יג. וראה 'בית חיינו' גיליון 99 עמ' 14).

10)  בדיעבד ניתן לקדשה (כדעת החת"ם סופר) עד אור ליום רביעי בשעה 21:52.

 בירורי הלכה ומנהג

בקשות בתפילה / מסירות נפש / מעשר כספים / השלמת תהלים

עוד אודות 'שומע תפילה'

אודות הדיון ב'התקשרות' גיליון תתקנ"ו בקשר לבקשות פרטיות ב'שומע תפילה', העירונו משיחת י"ז בתמוז (נדחה) ה'תנש"א ס"ה^a1a, שאם ישנו מניין שעדיין צריכים להתפלל מנחה – יודיעו להם מד ש"הנה כבר בא", ובמילא יאמרו בתפילת מנחה (לא בנוסח של יום התענית, אלא) עניינים של שמחה. "ואם תתעורר שאלה בנוגע להפסק בתפילת העמידה – הרי בברכת 'שמע קולנו' מותר להוסיף כמה עניינים...".

ועד"ז בשיחת ש"פ מקץ תשכ"ו^a2a, דבנוגע לצעקות באמצע התפילה כותב שם שזה "מותר על פי דין" אבל אינו מתאים ל"הוראת רבותינו נשיאינו", מה שאין כן בנוגע לבקשות בשמע קולנו, דבזה מזכיר רק ש"בודאי אין מקום לחשוב ולהתבונן בפרטי עניין הרפואה, מרשמי הרופאים וכיו"ב, או לחשוב בברכת השנים אודות פרטי עניני הזריעה בשדה כו', אלא רק בקשה כללית שהקב"ה ישלח לו רפואה שלימה", עכ"ל, ומשמע מזה שעצם הבקשה הכללית מתאימה ל"הוראת רבותינו נשיאינו".

כן העירו ממה שבסידור הבעש"ט (הנמצא בספריית 'אגודת חסידי חב"ד' בבית חיינו) בברכת 'שומע תפילה' נרשמו שמות אנשים שהיה הבעש"ט מתפלל עליהם [ואולי היה רק במחשבה].

___________________________

1)     התוועדויות ח"ד עמ' 49. ובהקלטה הלשון מפורשת יותר לחיוב.

2)     בסופה – תורת מנחם כרך מה עמ' 323. נדפסה גם בחוברת 'דבר מלכות' לשבת זו השתא.

הביטוי "מסירות נפש"

לפני כמה שנים, הערתי ב'התקשרות' גיליון תשמ"ט, שבכתבי רבותינו נשיאינו מופיע רק הביטוי "מסירת נפש" (בלא וא"ו) ולא "מסירות נפש" (בוא"ו) כרגיל בעברית של ימינו, כולל בפרסומי חב"ד באה"ק. ולכן, למרות שמשמעות שני הביטויים זהה, "חייב אדם לומר בלשון רבו".

אך מעיון בספריית חב"ד מתברר, שהביטוי מופיע פעמים רבות בכתבי רבותינו נשיאינו, כמו במאמרים¹, בשיחות² ובאגרות-קודש³ אדמו"ר מהוריי"צ, וכן בדורות אחרים.

______________________

1)     כגון סה"מ תרפ"ט, עמ' 19, 267. תרצ"ב עמ' קעט. קפד.

2)     בפרט בס' השיחות תר"פ-פ"ז (8 מקומות).

3)     שם: כרך יד, אגרות: ה'קנא,ה'ריח, ה'שיז*.

"חוץ מהוצאות ביתו"

בכמה מהדורות של ה'קיצור שולחן ערוך' (הידוע, של הגר"ש גאנצפריד ז"ל) הלכות צדקה, סימן לד סעיף ד, מופיע הלשון:

"כמה יתן האדם צדקה, שנה ראשונה המעשר מן הקרן. מכאן ואילך יתן מעשר מן הריוח שהרויח כל שנה חוץ מהוצאות ביתו..." (ההדגשה שלי). במהדורת הרב ביסטריצקי ז"ל מופיע: "חוץ מצרכי ביתו".

בהוצאת 'אשכול' (עם 'מסגרת השולחן') תיבות אלו מופיעות באותיות רש"י מוקטנות ובסוגריים.

בהוצאות רבות של הספר (כגון המהדורה המנוקדת, הוצאת סיני, ת"א תשל"ו [דפוס-צילום], ההוצאה עם 'שערים מצויינים בהלכה' וההוצאה עם הערות הגר"מ אליהו ז"ל) – תיבות אלו אינן מופיעות כלל.

והנה מצאתי בקיצור שו"ע עם פסקי משנ"ב, בהוצאת שבתי פרנקל, ב"ב תשל"ח, על אתר:

חוץ מצרכי ביתו: כן-כתוב בקצוש"ע מהדורת למברג תרמ"ד שסמך עליה המחבר את ידו. ועיין ברכ"י יו"ד סי' רמט סקמ"ה [צ"ל: ס"ק ה] שכתב שאין לנכות צרכי ביתו" עכ"ל.

ולגופו של עניין:

אחד המקורות שצוינו על סעיף זה (בהוצאת אשכול וב'שערים מצויינים בהלכה') הוא חכמת אדם (סימן קמד סעיף יא), שם כתב: "וכן מותר לפזר מזה לבניו הגדולים שאינו חייב לטפל בהם". אבל לא בסגנון כוללני כזה, שכל צרכי – או הוצאות – ביתו אינם נכללים ברווח ופטורים ממעשר.

אין לומר שהמקור הוא דברי הרמ"א (סי' רנ"א ס"ג): "פרנסת עצמו קודמת לכל אדם, ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו", כי פירש בספר צדקה ומשפט (פ"א הערה יג), שבזה נכלל כל מי שאין לו דיי להוצאות רגילות, ולפעמים מוותר על דבר הצריך לו בוודאי כמו מלבוש או חפץ אחר, ע"כ. אבל כשיש לו כדי פרנסתו לא אמר שמנכה זאת מן הרווח.

הדעה היחידה שמובאת (בס' צדקה ומשפט פ"ה הע' לד) שמנכה את הוצאות מזונותיו ומזונות בני-ביתו מן הרווח, היא דעה שלדבריו מביא הברכי יוסף (סי' רמט הנ"ל) מהאוה"ח הק' בספרו ראשון לציון. אבל מביא שם שהפוסקים חולקים עליו. ע"כ. [אמנם בברכי יוסף בפנים הביא זאת מכנה"ג בשם תשובה כת"י לר' מתתיהו טריווש, ובסוף הס"ק דוחק ומפרש גם בתשובה זו שלא כיוון לכך].

השלמת אמירת תהילים דשבת מברכים

הזמן המקורי הוא "השכם בבוקר", קודם התפילה¹.

כשהציע כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מנהג זה לאחד מהרה"צ דפולין², כתב: "וזה כשנה אשר הצעתי  כי בכל שבת מברכים ינהיגו בהבתי כנסיות לאמר כל התהלים... לפי הזמן המתאים להם, אם בש"ק בהשכמה קודם התפילה, או בין מנחה למעריב"³. ולפי זה, אפשר שמי שלא הספיק לומר (או לסיים) את התהילים לפני התפילה⁴, יש עדיפות להשלמה בין מנחה למעריב (מאשר אחרי מוסף או לפני מנחה).

ואכן, בספר 'היכל מנחם'⁵ נעתקה רשימת הרב לוי שי' גולדשטיין: "סיפר לי הרב י. שי' ק. שלפני הרבה שנים היה ב'יחידות' אצל הרבי, ושאל מה לעשות בנוגע לגמירת ספר התהילים בש"ק מברכים החודש, כשאין גומרים אותו קודם תפילת שחרית, ועל זה ענה הרבי: "יכולים לגמרו אחר תפילת מנחה, ואם עדיין לא גמרו (ובלילה – אין אומרים תהילים מצד תורה-שבכתב וכו'), אינני רואה למה תמתין אחרי חצות לילה, לכן יכולים לגומרו ביום ראשון", ע"כ. משמע שיש עדיפות להשלמה אחרי תפילת מנחה דווקא.

ואע"פ שבמענה שנדפס בלוח השבוע לש"פ עקב אשתקד (גיליון תתקמ"ב הערה 1) נזכרה האפשרות להשלים זאת "בין השיחות דההתוועדויות" – אולי שם משום-מה לא מצא זמן להשלים אחרי מנחה.

____________________________

1)    אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ג עמ' תכג. היום יום, כו כסלו. ס' המנהגים עמ' 30.

2)     האדמו"ר מקופישניץ, אג"ק ח"ג עמ' תקע"ח, מיום כד אלול תרצ"ו.

3)     לכאורה הכוונה לסיימה לפני זמן צאת הכוכבים.

4)     ראה קובץ רז"ש עמ' 30.

5)     ח"ג עמ' רסו.