חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:14 זריחה: 6:12 כ"ג באב התשע"ט, 24/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

"בקשה נפשית" - התוועדות של אחדות
דבר מלכות

לכל לראש צריך להיות אסיפת כולם במקום אחד, "כאיש אחד", גם כאשר נראה, לכאורה, שאין זו אלא פעולה חיצונית במעשה בפועל בבד * וביחד עם זה, בוודאי שסוף-כל-סוף יבוא הדבר גם ברגש פנימי בלב - "בלב אחד",  כהכלל הידוע שאחרי הפעולות נמשכים הלבבות * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. מהעניינים העיקריים בימי ספירת העומר הוא - אהבת ישראל:

א) הסיבה להנהגה המיוחדת לימי ספירת-העומר היא  -האבילות על תלמידי רבי-עקיבא "שלא נהגו כבוד זה לזה"1, כלומר, חיסרון בעניין דאהבת ישראל, ולכן, בימים אלו יש צורך להוסיף ולהרבות עוד יותר באהבת ישראל, ובפרט על יסוד הוראת רבי עקיבא שהציווי "ואהבת לרעך כמוך"2 הוא "כלל גדול בתורה"3.

ב) ימי ספירת העומר הם הכנה למתן-תורה4. ולכן, כשם שההכנה למתן-תורה בפעם הראשונה היתה על-ידי זה ש"ויחן שם ישראל"5, "ויחן" לשון יחיד, "כאיש אחד בלב אחד"6, כדאיתא במדרש7, "אמר הקב"ה הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום ונעשו חניה אחת, הרי השעה שאתן להם את תורתי" - הרי מובן, שגם ההכנה ל"זמן מתן תורתנו" בכל שנה ושנה היא על-ידי ההוספה באהבת ישראל ואחדות ישראל, "כאיש אחד בלב אחד".

ג) ויש להוסיף בזה - על-דרך הרמז8 - שהעניין ד"שבע שבתות תמימות תהיינה"9 מורה על השלימות ("תמימות") דכל ז' הסוגים שבנשמות ישראל,  כידוע10 ש"כללות נשמות-ישראל נקרא מנורה ויש בה ז' נרות שהם ז' מדרגות בעבודת ה'", ז' מידות, שכל אחת כלולה מז' ("שבע שבתות"), כלומר, שמציאותו של כל אחד מישראל נוגעת לשלימות המציאות דכללות עם ישראל (כשם שכל יום מימי הספירה נוגע לשלימות ספירת-העומר11), ובצירוף כולם יחד - אהבת ישראל ואחדות ישראל - אזי נעשה העניין ד"שבע שבתות תמימות תהיינה", שלימות מציאותם של כל וכלל ישראל - "תמימות", ובכל תוקף המציאות - "תהיינה", "בהווייתה תהא"12, אשר, זוהי ההכנה המתאימה לקבלת התורה.

ב. עניין הנ"ל מודגש ביותר בשבת זו - השבת שלאחרי ל"ג בעומר (העילוי והשלימות - "ויכולו"13 - גם דכל ענייני ל"ג בעומר), ובפרשת השבוע - פרשת בחוקותי: 

בנוגע לטעם הא', אודות תלמידי רבי עקיבא - הרי ל"ג בעומר הוא היום שבו "פסקו מלמות"14, כלומר, מל"ג בעומר ואילך התחילה תקופה חדשה אצל תלמידי רבי עקיבא - הנהגה של אהבת ישראל בתכלית השלימות.

ועוד עניין בזה:

ל"ג בעומר הוא יום ההילולא של רשב"י - תלמידו של רבי עקיבא (מהתלמידים ש"העמידו תורה" לאחרי ל"ג בעומר)15, אשר, מידותיו "תרומות מתרומות מידותיו של רבי-עקיבא"16, כולל ובמיוחד - מידת אהבת ישראל של רבי עקיבא ("כלל גדול בתורה") שהיתה אצלו בהדגשה יתירה17, כפי שמצינו שבצאתו מן המערה (לאחרי שנתעלה בתורה בתכלית העילוי18) התעסק לכל לראש באהבת ישראל - "אמר איכא מילתא דבעי לתקוני כו'"19, היינו, שהשתדל בטובתן של כוהנים שלא יצטערו בטורח הדרך20.

ולא עוד, אלא שהשתדל ודאג לטובתם של אלו שהיו במצב ירוד כו' - "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין"21.

ולהעיר גם מסיפור הזוהר22, "זמנא חדא הווה צריכה עלמא למטרא, אתו לקמיה דרבי שמעון... פתח ואמר שיר23 המעלות הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", ועל-ידי זה ירדו גשמים - אשר, נוסף על המבואר בדרושי חסידות24 הקשר והשייכות דירידת גשמים לפסוק זה, יש לומר (בדרך האפשר, כיוון שעל-ידי זה יתוסף באהבת ישראל עוד יותר), שבכך רמז רשב"י שהעניין ד"שבת אחים גם יחד", אהבת ישראל ואחדות ישראל25, הוא ה"דרך" וה"כלי" להמשכת כל הברכות, החל מהברכה דגשמים, ובלשון הכתוב דפרשתנו26: "ונתתי גשמיכם בעתם", הכוללת את כל הברכות - כפירוש הרמב"ן ש"הקדים דבר הגשמים כי בבואם בעתם... יהיה זה סיבת בריאות לגופים והפירות כולם ירבו ויתברכו בהן, כאשר יאמר ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פרי... היא גדולה שבברכות", וכתורת הבעש"ט27 ש"גשמיכם" הוא מלשון גשמיות, היינו, המשכת הברכה (גם) בכוח העניינים הגשמיים,

היינו, שה"כלי" לכל הברכות הוא - "שבת אחים גם יחד", אהבת ישראל ואחדות ישראל28.

ובנוגע לטעם הב', אודות ההכנה למתן-תורה בימי ספירת העומר - הרי עיקר העבודה דספירת העומר הוא בירור המידות דנפש הבהמית (ז' מדות הכלולים מז', מ"ט יום) שעל-ידי זה ואז יוכל להיות הגילוי דמתן-תורה29, ומכיוון שעיקר המידות הם ה' מידות הראשונות, נמצא, שבל"ג  בעומר, שהוא בחינת הוד שבהוד, מסתיים עיקר בניין גופא דז"א30, ולכן, מודגשת יותר ההכנה למתן-תורה - "כאיש אחד בלב אחד".

ובנוגע לטעם הג' - להעיר ממארז"ל31 "אמר רבי שמעון בן יוחאי מנין אתה אומר אילו היו ישראל חסרים אפילו אדם אחד לא היתה השכינה נגלית עליהן, דכתיב32 כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם", היינו, שרשב"י מדגיש שהעניין דמתן-תורה תלוי במציאותו דכל אחד ואחד מישראל.

ונוסף לזה, מודגשת ההכנה למתן-תורה בשבת זו גם מצד פרשת השבוע, פרשת בחוקותי - שהרי "עזרא תיקן להם לישראל שיהיו קורין קללות33 שבתורת כוהנים קודם עצרת"34 (ומה שקורין פרשת במדבר לפני עצרת, הרי זה "כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת"359, שמזה מובן, שבשבת פרשת בחוקותי מודגשת יותר ההכנה למתן-תורה, "כאיש אחד בלב אחד".

ועל-פי זה מובן שבימים אלו - הימים שלאחרי ל"ג בעומר, וככל שהולכים ומתקרבים יותר ל"זמן מתן תורתנו" - יש צורך להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל העניינים דאהבת ישראל ואחדות ישראל.

ג. ועוד עניין הכי עיקרי בזה - בנוגע לדורנו זה, דרא דעקבתא דמשיחא, סוף זמן הגלות. ובהקדמה:

מענייניו העיקריים של רשב"י (בעל ההילולא דל"ג בעומר, ששלימותו בשבת זו)  הוא - ספר הזוהר, "חיבורא דילך", אשר, "בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזוהר... יפקון ביה מן גלותא ברחמים"36, היינו, שעניינו של רשב"י לפעול את גאולתם של כל אחד ואחד מישראל וכלל ישראל, ביחד עם גאולת השכינה, כדברי רשב"י37: "בכל מקום שגלו (ישראל) שכינה עמהן... ואף כשהן עתידים להיגאל שכינה עמהן".

והנה, מכיוון שסיבת הגלות היא היפך העניין דאהבת ישראל (חינם)38, הרי מובן, שיש צורך לבטל את סיבת הגלות, על-ידי ההוספה באהבת ישראל עד לאהבת חינם, ובהיבטל הסיבה, בטל בדרך ממילא גם המסובב - הגלות.

ויש להוסיף, שכאשר הנהגתם של ישראל בפועל היא באופן ד"ואהבת לרעך כמוך", אזי בוודאי מתגלה בפועל גם האהבה ד"רעך" - "רעך ורע אביך אל תעזוב, זה הקב"ה"39 - לכל אחד ואחד מישראל,

כדברי רשב"י37 "כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה"40, וכדאיתא בזוהר41 - "חיבורא דילך" - (מאמר הזוהר שאומרים ב"תיקון ליל שבועות") "חדי רבי שמעון ואמר... אנן בחביבותא תליא מילתא... אהבתי42 אתכם אמר ה'" -

וכאשר אהבתו של הקב"ה לישראל היא בהתגלות - הרי בוודאי ובוודאי שמוציאם מהגלות ("ושב ה' אלוקיך את שבותך"43) תיכף ומיד, "לא עיכבן אפילו כהרף עין"44,

וכהרמז שעל-ידי ההמשכה וההתגלות ד"אלופו של עולם" (אל"ף) ב"גולה", אזי נעשה מ"גולה" - "גאולה"45.

ד. והנה, העניין דאהבת ישראל ואחדות ישראל מתגלה ומתבטא - לכל לראש - כאשר רבים מישראל מתאספים  יחד במקום אחד, "כאיש אחד בלב אחד"46, ולא עוד, אלא שתכליתה ומטרתה של האסיפה היא - כדי ש"איש את רעהו יעזורו"47 להתעורר ולהתחזק בכל הפעולות הטובות, ובמיוחד - בהכלל גדול דאהבת ישראל ואחדות ישראל.

ובפרט כאשר מקשרים אסיפה זו עם סעודה כפשוטה, כולל ובמיוחד אמירת "לחיים" על היין48 - דבר המוסיף עוד יותר בתנועת הקירוב, "גדולה לגימה שמקרבת"49.

וכידוע50 פתגם אדמו"ר הזקן אודות גודל מעלתה של התוועדות - "פתקא אשר משמי שמיא נחיתא כו'" - כמשל האב הרואה את "התנהגותם הטובה של בניו באהבה באחוה בשלום ובריעות, איש את רצון רעהו ימלא, וכל אחד דואג לטובת חבירו כלטובת עצמו כו', אזי האב נתמלא עונג ונחת-רוח מהנהגת בניו, ומפליא לעשות לקיים משאלותיהם כו'" (כאמור לעיל (ס"ב) שעלי-ידי "שבת אחים גם יחד" נמשכים כל ענייני ברכה).

ה. אמנם, מכיוון שבימי הספירה ישנן הגבלות בנוגע לעריכת סעודה של שמחה, ובזה גופא ישנם חילוקי מנהגים בנוגע לזמן שלאחרי ל"ג בעומר כו'51 - יש לבחור בזמן המתאים  לכל הדעות,  כדי שכל אחד ואחד מישראל, מכל החוגים כו', איש איש על-פי שיטת ומנהג אבותיו, יוכל להשתתף בהתוועדות זו.

ולכן, הרי הזמן המתאים לכך הוא - יום השבת, אשר, לכל הדעות אין כל חשש ופקפוק בדבר, שהרי יום השבת אין "עצב עמה"52, ואדרבה - "ביום שמחתכם אלו השבתות"53.

והדגשה יתירה בשבת הבעל"ט - שבת מברכים חודש סיוון, "חודש השלישי", ובקביעות שנה זו - ערב ראש-חודש סיוון, ופרשת השבוע - פרשת במדבר:

א) שבת מברכים (בציבור54 ואסיפה) "חודש השלישי": "חודש השלישי" - מורה על עניין השלום והאחדות, כידוע55 שהמעלה המיוחדת דמספר שלוש היא - חיבור והתכללות ב' עניינים שיכול להיות ניגוד ביניהם. וזהו גם הקשר עם כללות העניין דמתן-תורה - "אוריאן תליתאי כו' בירחא תליתאי"56 - שהרי "כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם"57. ולכן בשבת מברכים חודש השלישי - שממנו נמשכת ברכה לכל ימי "חודש השלישי" - מודגש ביותר עניין השלום והאחדות.

ב) ערב ראש-חודש ד"חודש השלישי": העניין דראש-חודש - התחלתו בערב ראש-חודש (יום השבת) לאחרי חצות, שלכן, אין אומרים "צדקתך צדק" במנחת שבת58, ולא עוד, אלא מכיוון שלפעמים יכולים להתפלל "ערבית של מוצאי שבת בשבת"59, שאז מתפללים ביום השבת תפילת ראש-חודש - "יעלה ויבוא כו' זכרוננו כו' וזכרון כל עמך בית ישראל". ונמצא, שביום השבת הבא ערב ראש-חודש סיוון, ישנו כבר העניין דראש-חודש סיוון, שאז היה עניין האחדות (כהכנה למ"ת) בפועל ממש - "בחודש השלישי גו' ביום הזה (ר"ח60) באו... ויחן61 שם ישראל"62, "כאיש אחד בלב אחד".

ג) פרשת השבוע, פרשת במדבר: התוכן דפרשת במדבר ("לעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת"63) הוא - מניין בני-ישראל, היינו, השלימות דכל בני-ישראל באופן של אחדות ישראל - שהרי ה"מניין" הוא באופן שכל ישראל שבמניין שווים, הגדול שבגדולים אינו נחשב יותר מאחד, והקטן שבקטנים אינו נחשב פחות מאחד64,

והמניין סיבתו אהבת ישראל (של הקב"ה - סיבת אהבת ישראל זה לזה - "אוהב מה שהאהוב אוהב"65) - "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כו' "66.

ומזה מובן שיום השבת הבעל"ט, ש"ק פ' במדבר, מברכים החודש וער"ח סיון, הוא הזמן הכי מתאים להדגשת אחדותם של ישראל.

ו. לאור כל האמור לעיל - באה ההצעה והבקשה דלקמן, בקשה נפשית: ביום השבת הבא עלינו לטובה, שבת-קודש פרשת במדבר מברכים החודש וערב ראש-חודש סיוון, בעלות המנחה67 (שאז מתחיל כבר עניין האחדות דראש-חודש סיוון (כנ"ל ס"ה)) - יתאספו בכל מקום ומקום רבים מישראל, אנשים ונשים  וטף, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"68, "שבת אחים גם יחד", להתוועדות רעים, עד לסעודה כפשוטה69 ("גדולה לגימה שמקרבת") - אנשים לחוד ונשים לחוד (כמובן וגם פשוט),

שבה ידברו דברי-תורה בכלל, ובמיוחד - בענייני אהבת ישראל ואחדות ישראל70,

- החל מהמפורש בתורה שבכתב: "ואהבת לרעך כמוך", וכן בתורה שבעל-פה: "רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה", ויתירה מזה: "זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא"71, וכן פרטי הדברים בספר "משנה תורה" להרמב"ם72, ספר "הלכות הלכות"73, הלכה למעשה, עד לביאור רבינו הזקן בספר התניא74 בגודל מעלת והפלאת העניין דאהבת ישראל, ועל-דרך זה בספריהם של כמה וכמה מגדולי ישראל שנתקבלו בכל תפוצות ישראל -

כולל - ההדגשה שבדבר, שההוספה באהבת ישראל ואחדות ישראל מבטלת את סיבת הגלות, ובדרך ממילא מתבטל גם (המסובב) הגלות.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת בחוקותי, כ"ב באייר התשמ"ו
 - 'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשמ"ו כרך ג עמ' 361-367)

----------

1) יבמות סב,ב. שו"ע אדה"ז או"ח הל' פסח רסתצ"ג.

2)  קדושים יט,יח.

3)  תו"כ ופרש"י עה"פ.

4) ראה מו"נ ח"ג פמ"ג. חינוך מצווה שו. מדרש ("הגדה") הובא בעיטור (סוף הלכות מצה ומרור), ונעתק  בשו"ת הרשב"א (ח"א סרפ"ד), ר"ן סוף פסחים. ועוד.

5) יתרו יט,ב.

6) פרש"י עה"פ. וראה מכילתא שם.

7) ויק"ר פ"ט, ט. דא"ז פ' השלום. וראה גם תנחומא באבער יתרו ט.

8) להעיר אשר בקשת רבש"ע כו' שלאחרי כל ספירה היא בבירור וזיכוך המדות בפרטיות, מתחיל מחסד שבחסד. וראה לקמן בפנים. - ועיין פע"ח שער ספה"ע. סידור האריז"ל. ועוד.

9) אמור כג,טו.

10) לקו"ת ר"פ בהעלותך. ועוד.

11) ראה שו"ע אדה"ז שם סתפ"ט סכ"ג. וראה לקו"ש ח"א עמ' 270 ואילך. ועוד.

12) סוכה מ,ב. קידושין נח,א. פרש"י עה"ת בהר כה,יב. ועוד.

13) בראשית ב, א. וראה לקו"ת בהר מא, א. ובכ"מ.

14) מאירי יבמות שם בשם הגאונים, שו"ע אדה"ז שם סתצ"ג ס"ה.

15) יבמות שם.

16) גיטין סז,א.

17) ראה גם המלוקט (מכו"כ מקומות בזהר וכו') בס' כוחו דרשב"י (להריא"ז מרגליות) מערכת ב' פי"ד-פט"ז.

18) ראה שבת לג, סע"ב: "אשריך שראיתני בכך (במצב שלאחרי צער המערה), שאילמלא ראיתני בכך לא מצאת בי כך, דמעיקרא כי הווה מקשי רשב"י קושיא, הוה מפרק ליה ר' פנחס בן יאיר תריסר פירוקי, לסוף, כי הווה מקשי רפב"י קושיא, הוה מפרק ליה רשב"י כ"ד פירוקי" - עילוי שלא בערך לגמרי, ממקשה קושיות למתרץ תירוצים, על-דרך ובדוגמת הלימוד דפנימיות התורה ש"לית תמן לא קושיא כו'" (זח"ג קכד,ב - ברע"מ. הובא ונת' באגה"ק רסכ"ו), ובזה גופא - כ"ד פירוקי על קושיות של רפב"י שהי' משיב י"ב פירוקי על קושיות דרשב"י!

19) שבת שם.

20) ויש לומר - על-דרך הרמז: "כהנים" - קאי על כאו"א מישראל, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" (יתרו יט,ו) ו"דרך" - קאי על הדרך דעבודת ה', שבה צריך להיות עניין ההליכה - בב' אופני ההליכה מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע (תורה ותפילה), כמ"ש בפרשת השבוע (כו,ב) "והתהלכתי בתוככם", ב' אופני הליכה (לקו"ת ראה כו,א. אמ"ב שער הק"ש פפ"ז ואילך. ובכ"מ). ועבודתו של רשב"י לתקן את הדרך - הוראת ותיקון הדרך לכאו"א מישראל בעבודתו לקונו.

21) סוכה מה,ב. וראה ירושלמי ברכות פ"ט ה"ב. ב"ר פל"ה, ב. ועוד.

22) ח"ג נט, ריש ע"ב.

23) תהילים קלג,א.

24) מאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא (עמ' רי ואילך). אוה"ת אחרי (כרך א') עמ' רנד ואילך. סה"מ תרכ"ז עמ' רסז ואילך. ועוד.

25) ראה גם המשך דברי הרשב"י בזוהר: "הנה מה טוב ומה נעים וגו'. אלין אינון חברייא בשעתא דאינון יתבין כחדא ולא מתפרשן דא מן דא וכו'". וראה מק"מ בשם הרמ"ז לזח"ג קעט,ב, בביאור הטעם שנקראו "חברייא", משום אהבה והאחדות ביניהם. וראה ס' כחו דרשב"י שם רפי"ד.

26) כו, ד.

27) ראה כש"ט סרנ"ו (לה, א). וראה גם "היום יום" - כ"ח תשרי.

28) ועד"ז בנוגע לכל הברכות המנויות בפרשה עד לברכה העיקרית והפנימית - גאולה האמיתית והשלימה [כמרומז בברכה ד"ונתתי שלום בארץ" (כו, ו), שהר השלימות ד"פדה בשלום נפשי" תהי' בגאולה העתידה (ראה ד"ה פדה בשלום לאדהאמ"צ (שערי תשובה ח"א) פי"א), ועד לסיום הברכות: יציאה מהגלות באופן ד"ואולך אתכם קוממיות" (שם, יג)] - שכל זה נפעל ע"י אהבת ישראל ואחדות ישראל (כדלקמן ס"ג).

29) ראה לקו"ת אמור לה, ב ואילך. במדבר י, א ואילך. סידור שער חג השבועות. ובכ"מ.

30) סידור שער הל"ג בעומר (דש, א).

31) דב"ר פ"ז, ח. ועוד.

32) יתרו יט,יא.

33) להעיר מלקו"ת פרשתנו (מח, סע"א ואילך): "לפי האמת אינם רק ברכות", ואדרבה - ברכות נעלות יותר, להיותן מבחינת סתים כו', "ברכות אלו הם על-דרך מ"ש בגמ' פ"ק דמ"ק ד"ט ע"ב הנך כולהו ברכתא נינהו" - דברי רשב"י לר"א בנו. והיינו, שע"י אהבת ישראל ואחדות ישראל (מעיקרי ענייניו של רשב"י) ממשיכים לא רק כל הברכות הגלויות (כנ"ל בפנים), אלא עוד זאת, שגם העניינים שהיו בעבר בגילוי היפך הברכה - נהפכים לברכה גם בגילוי, ואדרבה - ברכה נעלית יותר.

34) מגילה לא, סע"ב. רמב"ם הל' תפילה פי"ג ה"ב.

35) תוס' מגילה שם.

36) זח"ג קכד,ב - ברע"מ. הובא ונתבאר באגה"ק רסכ"ו.

37) מגילה כט, א.

38) יומא ט, ב. וראה גיטין נה, סע"ב ואילך.

39) פרש"י שבת לא, א (ד"ה דעלך). וראה שמו"ר רפכ"ז. זח"ב נה, ריש ע"ב. ועוד.

40) אפילו בזמן הגלות -  "בכל מקום שגלו שכינה עמהן". ולהעיר מזהר סוף פרשתנו: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתיים לכלתם (פרשתנו כו, מד) ... מלא חדתא דאמר רבי אלעזר ... לכלתם כתיב, חסר וי"ו (מלשון כלה) ... בגינה (בגלל ה"כלה") ... לבר נש דרחים אתתא והות דיירא בשוקא דבורסקי כו' ", וסיום העניין: "בן יכבד אב כגון ר' אלעזר ... השתא אסגי שבחא דר"ש כו'" (וראה לקוטי לוי"צ פרשתנו ס"ע שלו ואילך).

41) ח"ג קכח, א. וראה לקוט לוי"צ הערות לזהר שם (ס"ע שנה ואילך).

42) מלאכי א,ב.

43) ניצבים ל,ג.

44) מכילתא ופרש"י בא יב,מא. מכילתא שם,מב.

45) ראה ויק"ר ספל"ב. לקו"ת בהעלותך לה,ג. ובכ"מ.

46) להעיר מדיוק הלשון "כאיש אחד (ואח"כ) בלב אחד" - שלכל לראש צריך להיות אסיפת כולם במקום אחד, "כאיש אחד", גם כאשר נראה, לכאורה, שאין זו אלא פעולה חיצונית במעשה בפועל בלבד - שהרי המעשה הוא העיקר":

וביחד עם זה, בוודאי שסוכ"ס יבוא הדבר גם ברגש פנימי בלב - "בלב אחד",  כהכלל הידוע שאחרי הפעולות נמשכים הלבבות (ראה חינוך מצווה טז), ובפרט "רוב המעשה" (אבות פ"ג מט"ו. פיה"מ להרמב"ם שם. וראה אגה"ק סכ"א).

47) ישעיה מא,ו.

48) להעיר מהקשר ד"יין" לדוד מלכא משיחא - "כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרין וחד לוגא מחזיק", שנאמר (תהילים כג, ה) כוסי רויה, רויה בגימטריא הכי הוי'" (יומא עו,א) - כידוע  (לקו"ת שה"ש ב,ד. אמרי בינה שער הק"ש פנ"ד ואילך. ובכ"מ) ש"יין" רומז לפנימיות התורה, "נכנס יין יצא סוד" (עירובין סה, סע"א. זח"ג לט, א. ועוד) עניינו וחידושו של דוד מלכא משיחא (נתבאר בארוכה בשיחות אחש"פ ה'תשמ"ו).

49) ראה סנהדרין קג, בע"ב ואילך.

50) קובץ מכתבים לתהילים (אוהל יוסף-יצחק - הוצאת קה"ת - עמ' 199). אג"ק מוהריי"צ ח"ג עמ' תיג. ועוד.

51) שו"ע אדה"ז שם סתצ"ג ס"ה-ז.

52) משלי י,כב. ירושלמי ברכות פ"ב סה"ז. הובא בתוד"ה מאן דאמר - מו"ק כג,ב.

53) ספרי בהעלותך י,י.

54) שלכן קבעו ברכה זו בשבת דווקא (שבלי הלקט סק"ע).

55) ראה לקו"ש חכ"א עמ' 111 ואילך . וש"נ.

56) שבת פח,א. וראה פי' ר"נ גאון שם.

57) רמב"ם הל' חנוכה בסופן. וראה לקו"ש ח"ח עמ' 349 ואילך. וש"נ.

58) שו"ע אדה"ז או"ח הל' שבת סו"ס רצב.

59) רמב"ם הל' תפילה פ"ג ה"ז. שו"ע אדה"ז שם  סרצ"ג ס"ב.

60) שבת פו,ב. פרש"י עה"פ.

61) לשון יחיד - תיכף ל"באו" לשון רבים.

62) יתרו יט,א-ב.

63) טושו"ע חאו"ח סתכ"ח ס"ד. רמב"ם שם פי"ג ה"ב - ולא הודגש שהטעם הוא  רק כדי להפסיק  בין קללות שבתו"כ (כבתוס' מגילה שם),  מכיוון שגם התוכן דפ' במדבר גופא (מנין בנ"י) שייך ל"עצרת", ובלשון הלבוש שם: "ולעולם קורין פ' במדבר שיש בה מניינן של ישראל קודם שבועות", ועד"ז בחדא"ג מהרש"א מגילה שם: "פרשת במדבר קודם העצרת כו' כדי שישובו ישראל למספרם הנזכר בפרשת במדבר" (ראה לקו"ש חי"ח עמ' 18. וש"נ).

64) ראה לקו"ש ח"ד עמ' 1021 ואילך, שההכנה דמנין בנ"י (פ' במדבר) לחגה"ש היא דוגמת ההכנה דמנין הימים בספה"ע. וראה לעיל סוס"א ש"שבע שבתות תמימות" רומז לז' הסוגים שבישראל.

65) "התמים" ח"ד עמ' מה. אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ג עמ' תכה.

66) פרש"י ר"פ במדבר.

67) להעיר מהשייכות דתפילת מנחה לגאולה - שבעלות המנחה נענה אליהו הנביא (ברכות ו,ב), מבשר הגאולה. ועאכו"כ מנחת שבת, "עת רצון" - שלימות התענוג דשבת ("רעווא דרעווין") - מעין ודוגמת "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים" (המשך תרס"ו ע' תקמב).

68) ל' הכתוב - בא י,ט.

69) להעיר שבסעודת שבת כשלעצמה מודגשת אחדותם של ישראל - שגם עם-הארץ, אשר, בימי החול פירותיו "דמאי", אימת שבת עליו ואינו משקר, ולכן, יכולים הכל לאכול משולחנו וסעודתו (ירושלמי דמאי רפ"ד. רמב"ם הל' מעשר רפי"ב).

70) שהרי אע"פ שבכל ענייני התורה מודגש ענין האחדות - "תורה אחת" שניתנה מ"ה' אחד" ל"גוי אחד בארץ" - מ"מ, מודגש הדבר ביותר בעניינים שתוכנם הו"ע האחדות, על-דרך "כל העוסק בתורת כו' כאילו הקריב כו'" (מנחות בסופה). ולהעיר גם מסיפור הזוהר (לעיל ס"ב) שהפעולה דירידת גשמים (הכולל כל הברכות) היתה על-ידי אמירת תורה על הפסוק "שבת אחים גם יחד" דווקא - פסוק שתוכנו הו"ע היחוד והאחדות.

71) שבת לא,א.

72) הל' דעות פ"ו ה"ג. וראה הל' אבל רפי"ד.

73) ל' הרמב"ם בהקדמתו לספר הי"ד.

74) פרק לב. וראה סהמ"צ להצ"צ מצוות אהבת ישראל. וראה קונטרס אהבת ישראל. וש"נ.


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)