חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:14 זריחה: 6:12 כ"ג באב התשע"ט, 24/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

התקשרות 512 - כל המדורים ברצף


גיליון 512, ערב שבת פרשת בהר-בחוקותי, כ"ג באייר ה'תשס"ד (14.5.2004)

דבר מלכות

"בקשה נפשית" -  התוועדות של אחדות

לכל לראש צריך להיות אסיפת כולם במקום אחד, "כאיש אחד", גם כאשר נראה, לכאורה, שאין זו אלא פעולה חיצונית במעשה בפועל בבד * וביחד עם זה, בוודאי שסוף-כל-סוף יבוא הדבר גם ברגש פנימי בלב - "בלב אחד",  כהכלל הידוע שאחרי הפעולות נמשכים הלבבות * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. מהעניינים העיקריים בימי ספירת העומר הוא - אהבת ישראל:

א) הסיבה להנהגה המיוחדת לימי ספירת-העומר היא  -האבילות על תלמידי רבי-עקיבא "שלא נהגו כבוד זה לזה"1, כלומר, חיסרון בעניין דאהבת ישראל, ולכן, בימים אלו יש צורך להוסיף ולהרבות עוד יותר באהבת ישראל, ובפרט על יסוד הוראת רבי עקיבא שהציווי "ואהבת לרעך כמוך"2 הוא "כלל גדול בתורה"3.

ב) ימי ספירת העומר הם הכנה למתן-תורה4. ולכן, כשם שההכנה למתן-תורה בפעם הראשונה היתה על-ידי זה ש"ויחן שם ישראל"5, "ויחן" לשון יחיד, "כאיש אחד בלב אחד"6, כדאיתא במדרש7, "אמר הקב"ה הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום ונעשו חניה אחת, הרי השעה שאתן להם את תורתי" - הרי מובן, שגם ההכנה ל"זמן מתן תורתנו" בכל שנה ושנה היא על-ידי ההוספה באהבת ישראל ואחדות ישראל, "כאיש אחד בלב אחד".

ג) ויש להוסיף בזה - על-דרך הרמז8 - שהעניין ד"שבע שבתות תמימות תהיינה"9 מורה על השלימות ("תמימות") דכל ז' הסוגים שבנשמות ישראל,  כידוע10 ש"כללות נשמות-ישראל נקרא מנורה ויש בה ז' נרות שהם ז' מדרגות בעבודת ה'", ז' מידות, שכל אחת כלולה מז' ("שבע שבתות"), כלומר, שמציאותו של כל אחד מישראל נוגעת לשלימות המציאות דכללות עם ישראל (כשם שכל יום מימי הספירה נוגע לשלימות ספירת-העומר11), ובצירוף כולם יחד - אהבת ישראל ואחדות ישראל - אזי נעשה העניין ד"שבע שבתות תמימות תהיינה", שלימות מציאותם של כל וכלל ישראל - "תמימות", ובכל תוקף המציאות - "תהיינה", "בהווייתה תהא"12, אשר, זוהי ההכנה המתאימה לקבלת התורה.

ב. עניין הנ"ל מודגש ביותר בשבת זו - השבת שלאחרי ל"ג בעומר (העילוי והשלימות - "ויכולו"13 - גם דכל ענייני ל"ג בעומר), ובפרשת השבוע - פרשת בחוקותי: 

בנוגע לטעם הא', אודות תלמידי רבי עקיבא - הרי ל"ג בעומר הוא היום שבו "פסקו מלמות"14, כלומר, מל"ג בעומר ואילך התחילה תקופה חדשה אצל תלמידי רבי עקיבא - הנהגה של אהבת ישראל בתכלית השלימות.

ועוד עניין בזה:

ל"ג בעומר הוא יום ההילולא של רשב"י - תלמידו של רבי עקיבא (מהתלמידים ש"העמידו תורה" לאחרי ל"ג בעומר)15, אשר, מידותיו "תרומות מתרומות מידותיו של רבי-עקיבא"16, כולל ובמיוחד - מידת אהבת ישראל של רבי עקיבא ("כלל גדול בתורה") שהיתה אצלו בהדגשה יתירה17, כפי שמצינו שבצאתו מן המערה (לאחרי שנתעלה בתורה בתכלית העילוי18) התעסק לכל לראש באהבת ישראל - "אמר איכא מילתא דבעי לתקוני כו'"19, היינו, שהשתדל בטובתן של כוהנים שלא יצטערו בטורח הדרך20.

ולא עוד, אלא שהשתדל ודאג לטובתם של אלו שהיו במצב ירוד כו' - "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין"21.

ולהעיר גם מסיפור הזוהר22, "זמנא חדא הווה צריכה עלמא למטרא, אתו לקמיה דרבי שמעון... פתח ואמר שיר23 המעלות הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", ועל-ידי זה ירדו גשמים - אשר, נוסף על המבואר בדרושי חסידות24 הקשר והשייכות דירידת גשמים לפסוק זה, יש לומר (בדרך האפשר, כיוון שעל-ידי זה יתוסף באהבת ישראל עוד יותר), שבכך רמז רשב"י שהעניין ד"שבת אחים גם יחד", אהבת ישראל ואחדות ישראל25, הוא ה"דרך" וה"כלי" להמשכת כל הברכות, החל מהברכה דגשמים, ובלשון הכתוב דפרשתנו26: "ונתתי גשמיכם בעתם", הכוללת את כל הברכות - כפירוש הרמב"ן ש"הקדים דבר הגשמים כי בבואם בעתם... יהיה זה סיבת בריאות לגופים והפירות כולם ירבו ויתברכו בהן, כאשר יאמר ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פרי... היא גדולה שבברכות", וכתורת הבעש"ט27 ש"גשמיכם" הוא מלשון גשמיות, היינו, המשכת הברכה (גם) בכוח העניינים הגשמיים,

היינו, שה"כלי" לכל הברכות הוא - "שבת אחים גם יחד", אהבת ישראל ואחדות ישראל28.

ובנוגע לטעם הב', אודות ההכנה למתן-תורה בימי ספירת העומר - הרי עיקר העבודה דספירת העומר הוא בירור המידות דנפש הבהמית (ז' מדות הכלולים מז', מ"ט יום) שעל-ידי זה ואז יוכל להיות הגילוי דמתן-תורה29, ומכיוון שעיקר המידות הם ה' מידות הראשונות, נמצא, שבל"ג  בעומר, שהוא בחינת הוד שבהוד, מסתיים עיקר בניין גופא דז"א30, ולכן, מודגשת יותר ההכנה למתן-תורה - "כאיש אחד בלב אחד".

ובנוגע לטעם הג' - להעיר ממארז"ל31 "אמר רבי שמעון בן יוחאי מנין אתה אומר אילו היו ישראל חסרים אפילו אדם אחד לא היתה השכינה נגלית עליהן, דכתיב32 כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם", היינו, שרשב"י מדגיש שהעניין דמתן-תורה תלוי במציאותו דכל אחד ואחד מישראל.

ונוסף לזה, מודגשת ההכנה למתן-תורה בשבת זו גם מצד פרשת השבוע, פרשת בחוקותי - שהרי "עזרא תיקן להם לישראל שיהיו קורין קללות33 שבתורת כוהנים קודם עצרת"34 (ומה שקורין פרשת במדבר לפני עצרת, הרי זה "כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת"359, שמזה מובן, שבשבת פרשת בחוקותי מודגשת יותר ההכנה למתן-תורה, "כאיש אחד בלב אחד".

ועל-פי זה מובן שבימים אלו - הימים שלאחרי ל"ג בעומר, וככל שהולכים ומתקרבים יותר ל"זמן מתן תורתנו" - יש צורך להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל העניינים דאהבת ישראל ואחדות ישראל.

ג. ועוד עניין הכי עיקרי בזה - בנוגע לדורנו זה, דרא דעקבתא דמשיחא, סוף זמן הגלות. ובהקדמה:

מענייניו העיקריים של רשב"י (בעל ההילולא דל"ג בעומר, ששלימותו בשבת זו)  הוא - ספר הזוהר, "חיבורא דילך", אשר, "בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזוהר... יפקון ביה מן גלותא ברחמים"36, היינו, שעניינו של רשב"י לפעול את גאולתם של כל אחד ואחד מישראל וכלל ישראל, ביחד עם גאולת השכינה, כדברי רשב"י37: "בכל מקום שגלו (ישראל) שכינה עמהן... ואף כשהן עתידים להיגאל שכינה עמהן".

והנה, מכיוון שסיבת הגלות היא היפך העניין דאהבת ישראל (חינם)38, הרי מובן, שיש צורך לבטל את סיבת הגלות, על-ידי ההוספה באהבת ישראל עד לאהבת חינם, ובהיבטל הסיבה, בטל בדרך ממילא גם המסובב - הגלות.

ויש להוסיף, שכאשר הנהגתם של ישראל בפועל היא באופן ד"ואהבת לרעך כמוך", אזי בוודאי מתגלה בפועל גם האהבה ד"רעך" - "רעך ורע אביך אל תעזוב, זה הקב"ה"39 - לכל אחד ואחד מישראל,

כדברי רשב"י37 "כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה"40, וכדאיתא בזוהר41 - "חיבורא דילך" - (מאמר הזוהר שאומרים ב"תיקון ליל שבועות") "חדי רבי שמעון ואמר... אנן בחביבותא תליא מילתא... אהבתי42 אתכם אמר ה'" -

וכאשר אהבתו של הקב"ה לישראל היא בהתגלות - הרי בוודאי ובוודאי שמוציאם מהגלות ("ושב ה' אלוקיך את שבותך"43) תיכף ומיד, "לא עיכבן אפילו כהרף עין"44,

וכהרמז שעל-ידי ההמשכה וההתגלות ד"אלופו של עולם" (אל"ף) ב"גולה", אזי נעשה מ"גולה" - "גאולה"45.

ד. והנה, העניין דאהבת ישראל ואחדות ישראל מתגלה ומתבטא - לכל לראש - כאשר רבים מישראל מתאספים  יחד במקום אחד, "כאיש אחד בלב אחד"46, ולא עוד, אלא שתכליתה ומטרתה של האסיפה היא - כדי ש"איש את רעהו יעזורו"47 להתעורר ולהתחזק בכל הפעולות הטובות, ובמיוחד - בהכלל גדול דאהבת ישראל ואחדות ישראל.

ובפרט כאשר מקשרים אסיפה זו עם סעודה כפשוטה, כולל ובמיוחד אמירת "לחיים" על היין48 - דבר המוסיף עוד יותר בתנועת הקירוב, "גדולה לגימה שמקרבת"49.

וכידוע50 פתגם אדמו"ר הזקן אודות גודל מעלתה של התוועדות - "פתקא אשר משמי שמיא נחיתא כו'" - כמשל האב הרואה את "התנהגותם הטובה של בניו באהבה באחוה בשלום ובריעות, איש את רצון רעהו ימלא, וכל אחד דואג לטובת חבירו כלטובת עצמו כו', אזי האב נתמלא עונג ונחת-רוח מהנהגת בניו, ומפליא לעשות לקיים משאלותיהם כו'" (כאמור לעיל (ס"ב) שעלי-ידי "שבת אחים גם יחד" נמשכים כל ענייני ברכה).

ה. אמנם, מכיוון שבימי הספירה ישנן הגבלות בנוגע לעריכת סעודה של שמחה, ובזה גופא ישנם חילוקי מנהגים בנוגע לזמן שלאחרי ל"ג בעומר כו'51 - יש לבחור בזמן המתאים  לכל הדעות,  כדי שכל אחד ואחד מישראל, מכל החוגים כו', איש איש על-פי שיטת ומנהג אבותיו, יוכל להשתתף בהתוועדות זו.

ולכן, הרי הזמן המתאים לכך הוא - יום השבת, אשר, לכל הדעות אין כל חשש ופקפוק בדבר, שהרי יום השבת אין "עצב עמה"52, ואדרבה - "ביום שמחתכם אלו השבתות"53.

והדגשה יתירה בשבת הבעל"ט - שבת מברכים חודש סיוון, "חודש השלישי", ובקביעות שנה זו - ערב ראש-חודש סיוון, ופרשת השבוע - פרשת במדבר:

א) שבת מברכים (בציבור54 ואסיפה) "חודש השלישי": "חודש השלישי" - מורה על עניין השלום והאחדות, כידוע55 שהמעלה המיוחדת דמספר שלוש היא - חיבור והתכללות ב' עניינים שיכול להיות ניגוד ביניהם. וזהו גם הקשר עם כללות העניין דמתן-תורה - "אוריאן תליתאי כו' בירחא תליתאי"56 - שהרי "כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם"57. ולכן בשבת מברכים חודש השלישי - שממנו נמשכת ברכה לכל ימי "חודש השלישי" - מודגש ביותר עניין השלום והאחדות.

ב) ערב ראש-חודש ד"חודש השלישי": העניין דראש-חודש - התחלתו בערב ראש-חודש (יום השבת) לאחרי חצות, שלכן, אין אומרים "צדקתך צדק" במנחת שבת58, ולא עוד, אלא מכיוון שלפעמים יכולים להתפלל "ערבית של מוצאי שבת בשבת"59, שאז מתפללים ביום השבת תפילת ראש-חודש - "יעלה ויבוא כו' זכרוננו כו' וזכרון כל עמך בית ישראל". ונמצא, שביום השבת הבא ערב ראש-חודש סיוון, ישנו כבר העניין דראש-חודש סיוון, שאז היה עניין האחדות (כהכנה למ"ת) בפועל ממש - "בחודש השלישי גו' ביום הזה (ר"ח60) באו... ויחן61 שם ישראל"62, "כאיש אחד בלב אחד".

ג) פרשת השבוע, פרשת במדבר: התוכן דפרשת במדבר ("לעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת"63) הוא - מניין בני-ישראל, היינו, השלימות דכל בני-ישראל באופן של אחדות ישראל - שהרי ה"מניין" הוא באופן שכל ישראל שבמניין שווים, הגדול שבגדולים אינו נחשב יותר מאחד, והקטן שבקטנים אינו נחשב פחות מאחד64,

והמניין סיבתו אהבת ישראל (של הקב"ה - סיבת אהבת ישראל זה לזה - "אוהב מה שהאהוב אוהב"65) - "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כו' "66.

ומזה מובן שיום השבת הבעל"ט, ש"ק פ' במדבר, מברכים החודש וער"ח סיון, הוא הזמן הכי מתאים להדגשת אחדותם של ישראל.

ו. לאור כל האמור לעיל - באה ההצעה והבקשה דלקמן, בקשה נפשית: ביום השבת הבא עלינו לטובה, שבת-קודש פרשת במדבר מברכים החודש וערב ראש-חודש סיוון, בעלות המנחה67 (שאז מתחיל כבר עניין האחדות דראש-חודש סיוון (כנ"ל ס"ה)) - יתאספו בכל מקום ומקום רבים מישראל, אנשים ונשים  וטף, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"68, "שבת אחים גם יחד", להתוועדות רעים, עד לסעודה כפשוטה69 ("גדולה לגימה שמקרבת") - אנשים לחוד ונשים לחוד (כמובן וגם פשוט),

שבה ידברו דברי-תורה בכלל, ובמיוחד - בענייני אהבת ישראל ואחדות ישראל70,

- החל מהמפורש בתורה שבכתב: "ואהבת לרעך כמוך", וכן בתורה שבעל-פה: "רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה", ויתירה מזה: "זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא"71, וכן פרטי הדברים בספר "משנה תורה" להרמב"ם72, ספר "הלכות הלכות"73, הלכה למעשה, עד לביאור רבינו הזקן בספר התניא74 בגודל מעלת והפלאת העניין דאהבת ישראל, ועל-דרך זה בספריהם של כמה וכמה מגדולי ישראל שנתקבלו בכל תפוצות ישראל -

כולל - ההדגשה שבדבר, שההוספה באהבת ישראל ואחדות ישראל מבטלת את סיבת הגלות, ובדרך ממילא מתבטל גם (המסובב) הגלות.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת בחוקותי, כ"ב באייר התשמ"ו
 - 'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשמ"ו כרך ג עמ' 361-367)

----------

1) יבמות סב,ב. שו"ע אדה"ז או"ח הל' פסח רסתצ"ג.

2)  קדושים יט,יח.

3)  תו"כ ופרש"י עה"פ.

4) ראה מו"נ ח"ג פמ"ג. חינוך מצווה שו. מדרש ("הגדה") הובא בעיטור (סוף הלכות מצה ומרור), ונעתק  בשו"ת הרשב"א (ח"א סרפ"ד), ר"ן סוף פסחים. ועוד.

5) יתרו יט,ב.

6) פרש"י עה"פ. וראה מכילתא שם.

7) ויק"ר פ"ט, ט. דא"ז פ' השלום. וראה גם תנחומא באבער יתרו ט.

8) להעיר אשר בקשת רבש"ע כו' שלאחרי כל ספירה היא בבירור וזיכוך המדות בפרטיות, מתחיל מחסד שבחסד. וראה לקמן בפנים. - ועיין פע"ח שער ספה"ע. סידור האריז"ל. ועוד.

9) אמור כג,טו.

10) לקו"ת ר"פ בהעלותך. ועוד.

11) ראה שו"ע אדה"ז שם סתפ"ט סכ"ג. וראה לקו"ש ח"א עמ' 270 ואילך. ועוד.

12) סוכה מ,ב. קידושין נח,א. פרש"י עה"ת בהר כה,יב. ועוד.

13) בראשית ב, א. וראה לקו"ת בהר מא, א. ובכ"מ.

14) מאירי יבמות שם בשם הגאונים, שו"ע אדה"ז שם סתצ"ג ס"ה.

15) יבמות שם.

16) גיטין סז,א.

17) ראה גם המלוקט (מכו"כ מקומות בזהר וכו') בס' כוחו דרשב"י (להריא"ז מרגליות) מערכת ב' פי"ד-פט"ז.

18) ראה שבת לג, סע"ב: "אשריך שראיתני בכך (במצב שלאחרי צער המערה), שאילמלא ראיתני בכך לא מצאת בי כך, דמעיקרא כי הווה מקשי רשב"י קושיא, הוה מפרק ליה ר' פנחס בן יאיר תריסר פירוקי, לסוף, כי הווה מקשי רפב"י קושיא, הוה מפרק ליה רשב"י כ"ד פירוקי" - עילוי שלא בערך לגמרי, ממקשה קושיות למתרץ תירוצים, על-דרך ובדוגמת הלימוד דפנימיות התורה ש"לית תמן לא קושיא כו'" (זח"ג קכד,ב - ברע"מ. הובא ונת' באגה"ק רסכ"ו), ובזה גופא - כ"ד פירוקי על קושיות של רפב"י שהי' משיב י"ב פירוקי על קושיות דרשב"י!

19) שבת שם.

20) ויש לומר - על-דרך הרמז: "כהנים" - קאי על כאו"א מישראל, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" (יתרו יט,ו) ו"דרך" - קאי על הדרך דעבודת ה', שבה צריך להיות עניין ההליכה - בב' אופני ההליכה מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע (תורה ותפילה), כמ"ש בפרשת השבוע (כו,ב) "והתהלכתי בתוככם", ב' אופני הליכה (לקו"ת ראה כו,א. אמ"ב שער הק"ש פפ"ז ואילך. ובכ"מ). ועבודתו של רשב"י לתקן את הדרך - הוראת ותיקון הדרך לכאו"א מישראל בעבודתו לקונו.

21) סוכה מה,ב. וראה ירושלמי ברכות פ"ט ה"ב. ב"ר פל"ה, ב. ועוד.

22) ח"ג נט, ריש ע"ב.

23) תהילים קלג,א.

24) מאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא (עמ' רי ואילך). אוה"ת אחרי (כרך א') עמ' רנד ואילך. סה"מ תרכ"ז עמ' רסז ואילך. ועוד.

25) ראה גם המשך דברי הרשב"י בזוהר: "הנה מה טוב ומה נעים וגו'. אלין אינון חברייא בשעתא דאינון יתבין כחדא ולא מתפרשן דא מן דא וכו'". וראה מק"מ בשם הרמ"ז לזח"ג קעט,ב, בביאור הטעם שנקראו "חברייא", משום אהבה והאחדות ביניהם. וראה ס' כחו דרשב"י שם רפי"ד.

26) כו, ד.

27) ראה כש"ט סרנ"ו (לה, א). וראה גם "היום יום" - כ"ח תשרי.

28) ועד"ז בנוגע לכל הברכות המנויות בפרשה עד לברכה העיקרית והפנימית - גאולה האמיתית והשלימה [כמרומז בברכה ד"ונתתי שלום בארץ" (כו, ו), שהר השלימות ד"פדה בשלום נפשי" תהי' בגאולה העתידה (ראה ד"ה פדה בשלום לאדהאמ"צ (שערי תשובה ח"א) פי"א), ועד לסיום הברכות: יציאה מהגלות באופן ד"ואולך אתכם קוממיות" (שם, יג)] - שכל זה נפעל ע"י אהבת ישראל ואחדות ישראל (כדלקמן ס"ג).

29) ראה לקו"ת אמור לה, ב ואילך. במדבר י, א ואילך. סידור שער חג השבועות. ובכ"מ.

30) סידור שער הל"ג בעומר (דש, א).

31) דב"ר פ"ז, ח. ועוד.

32) יתרו יט,יא.

33) להעיר מלקו"ת פרשתנו (מח, סע"א ואילך): "לפי האמת אינם רק ברכות", ואדרבה - ברכות נעלות יותר, להיותן מבחינת סתים כו', "ברכות אלו הם על-דרך מ"ש בגמ' פ"ק דמ"ק ד"ט ע"ב הנך כולהו ברכתא נינהו" - דברי רשב"י לר"א בנו. והיינו, שע"י אהבת ישראל ואחדות ישראל (מעיקרי ענייניו של רשב"י) ממשיכים לא רק כל הברכות הגלויות (כנ"ל בפנים), אלא עוד זאת, שגם העניינים שהיו בעבר בגילוי היפך הברכה - נהפכים לברכה גם בגילוי, ואדרבה - ברכה נעלית יותר.

34) מגילה לא, סע"ב. רמב"ם הל' תפילה פי"ג ה"ב.

35) תוס' מגילה שם.

36) זח"ג קכד,ב - ברע"מ. הובא ונתבאר באגה"ק רסכ"ו.

37) מגילה כט, א.

38) יומא ט, ב. וראה גיטין נה, סע"ב ואילך.

39) פרש"י שבת לא, א (ד"ה דעלך). וראה שמו"ר רפכ"ז. זח"ב נה, ריש ע"ב. ועוד.

40) אפילו בזמן הגלות -  "בכל מקום שגלו שכינה עמהן". ולהעיר מזהר סוף פרשתנו: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתיים לכלתם (פרשתנו כו, מד) ... מלא חדתא דאמר רבי אלעזר ... לכלתם כתיב, חסר וי"ו (מלשון כלה) ... בגינה (בגלל ה"כלה") ... לבר נש דרחים אתתא והות דיירא בשוקא דבורסקי כו' ", וסיום העניין: "בן יכבד אב כגון ר' אלעזר ... השתא אסגי שבחא דר"ש כו'" (וראה לקוטי לוי"צ פרשתנו ס"ע שלו ואילך).

41) ח"ג קכח, א. וראה לקוט לוי"צ הערות לזהר שם (ס"ע שנה ואילך).

42) מלאכי א,ב.

43) ניצבים ל,ג.

44) מכילתא ופרש"י בא יב,מא. מכילתא שם,מב.

45) ראה ויק"ר ספל"ב. לקו"ת בהעלותך לה,ג. ובכ"מ.

46) להעיר מדיוק הלשון "כאיש אחד (ואח"כ) בלב אחד" - שלכל לראש צריך להיות אסיפת כולם במקום אחד, "כאיש אחד", גם כאשר נראה, לכאורה, שאין זו אלא פעולה חיצונית במעשה בפועל בלבד - שהרי המעשה הוא העיקר":

וביחד עם זה, בוודאי שסוכ"ס יבוא הדבר גם ברגש פנימי בלב - "בלב אחד",  כהכלל הידוע שאחרי הפעולות נמשכים הלבבות (ראה חינוך מצווה טז), ובפרט "רוב המעשה" (אבות פ"ג מט"ו. פיה"מ להרמב"ם שם. וראה אגה"ק סכ"א).

47) ישעיה מא,ו.

48) להעיר מהקשר ד"יין" לדוד מלכא משיחא - "כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרין וחד לוגא מחזיק", שנאמר (תהילים כג, ה) כוסי רויה, רויה בגימטריא הכי הוי'" (יומא עו,א) - כידוע  (לקו"ת שה"ש ב,ד. אמרי בינה שער הק"ש פנ"ד ואילך. ובכ"מ) ש"יין" רומז לפנימיות התורה, "נכנס יין יצא סוד" (עירובין סה, סע"א. זח"ג לט, א. ועוד) עניינו וחידושו של דוד מלכא משיחא (נתבאר בארוכה בשיחות אחש"פ ה'תשמ"ו).

49) ראה סנהדרין קג, בע"ב ואילך.

50) קובץ מכתבים לתהילים (אוהל יוסף-יצחק - הוצאת קה"ת - עמ' 199). אג"ק מוהריי"צ ח"ג עמ' תיג. ועוד.

51) שו"ע אדה"ז שם סתצ"ג ס"ה-ז.

52) משלי י,כב. ירושלמי ברכות פ"ב סה"ז. הובא בתוד"ה מאן דאמר - מו"ק כג,ב.

53) ספרי בהעלותך י,י.

54) שלכן קבעו ברכה זו בשבת דווקא (שבלי הלקט סק"ע).

55) ראה לקו"ש חכ"א עמ' 111 ואילך . וש"נ.

56) שבת פח,א. וראה פי' ר"נ גאון שם.

57) רמב"ם הל' חנוכה בסופן. וראה לקו"ש ח"ח עמ' 349 ואילך. וש"נ.

58) שו"ע אדה"ז או"ח הל' שבת סו"ס רצב.

59) רמב"ם הל' תפילה פ"ג ה"ז. שו"ע אדה"ז שם  סרצ"ג ס"ב.

60) שבת פו,ב. פרש"י עה"פ.

61) לשון יחיד - תיכף ל"באו" לשון רבים.

62) יתרו יט,א-ב.

63) טושו"ע חאו"ח סתכ"ח ס"ד. רמב"ם שם פי"ג ה"ב - ולא הודגש שהטעם הוא  רק כדי להפסיק  בין קללות שבתו"כ (כבתוס' מגילה שם),  מכיוון שגם התוכן דפ' במדבר גופא (מנין בנ"י) שייך ל"עצרת", ובלשון הלבוש שם: "ולעולם קורין פ' במדבר שיש בה מניינן של ישראל קודם שבועות", ועד"ז בחדא"ג מהרש"א מגילה שם: "פרשת במדבר קודם העצרת כו' כדי שישובו ישראל למספרם הנזכר בפרשת במדבר" (ראה לקו"ש חי"ח עמ' 18. וש"נ).

64) ראה לקו"ש ח"ד עמ' 1021 ואילך, שההכנה דמנין בנ"י (פ' במדבר) לחגה"ש היא דוגמת ההכנה דמנין הימים בספה"ע. וראה לעיל סוס"א ש"שבע שבתות תמימות" רומז לז' הסוגים שבישראל.

65) "התמים" ח"ד עמ' מה. אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ג עמ' תכה.

66) פרש"י ר"פ במדבר.

67) להעיר מהשייכות דתפילת מנחה לגאולה - שבעלות המנחה נענה אליהו הנביא (ברכות ו,ב), מבשר הגאולה. ועאכו"כ מנחת שבת, "עת רצון" - שלימות התענוג דשבת ("רעווא דרעווין") - מעין ודוגמת "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים" (המשך תרס"ו ע' תקמב).

68) ל' הכתוב - בא י,ט.

69) להעיר שבסעודת שבת כשלעצמה מודגשת אחדותם של ישראל - שגם עם-הארץ, אשר, בימי החול פירותיו "דמאי", אימת שבת עליו ואינו משקר, ולכן, יכולים הכל לאכול משולחנו וסעודתו (ירושלמי דמאי רפ"ד. רמב"ם הל' מעשר רפי"ב).

70) שהרי אע"פ שבכל ענייני התורה מודגש ענין האחדות - "תורה אחת" שניתנה מ"ה' אחד" ל"גוי אחד בארץ" - מ"מ, מודגש הדבר ביותר בעניינים שתוכנם הו"ע האחדות, על-דרך "כל העוסק בתורת כו' כאילו הקריב כו'" (מנחות בסופה). ולהעיר גם מסיפור הזוהר (לעיל ס"ב) שהפעולה דירידת גשמים (הכולל כל הברכות) היתה על-ידי אמירת תורה על הפסוק "שבת אחים גם יחד" דווקא - פסוק שתוכנו הו"ע היחוד והאחדות.

71) שבת לא,א.

72) הל' דעות פ"ו ה"ג. וראה הל' אבל רפי"ד.

73) ל' הרמב"ם בהקדמתו לספר הי"ד.

74) פרק לב. וראה סהמ"צ להצ"צ מצוות אהבת ישראל. וראה קונטרס אהבת ישראל. וש"נ.

משיח וגאולה בפרשה

הכניסה לארץ בגאולה - בשובה ובנחת

לפיכך יתקיים מיד "ושבתה הארץ שבת לה'"

בהתחלת פרשת בהר נאמר - "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'".

וידועה הקושיה: מכיוון שקיום מצוות השמיטה, "ושבתה הארץ שבת לה'", אינו אלא לאחרי שבע שכבשו ושבע שחלקו, ולאחרי ההקדמה ד"שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך", שאז, "ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה'" (כמפורש בהמשך הכתובים) - מדוע נאמר "כי תבואו אל הארץ גו' ושבתה הארץ גו'", היינו, שתיכף ומיד בכניסה לארץ ("כי תבואו אל הארץ") אזי "ושבתה הארץ שבת לה'"?!

והביאור בזה - שתיכף ומיד בכניסה לארץ צריכים לדעת שתכלית הכוונה היא "ושבתה הארץ שבת לה'", שאז, גם העבודה ד"שש שנים תזרע שדך גו'" חדורה בכוונה הפנימית ד"ושבתה הארץ שבת לה'"...

והנה, נוסף על האמור לעיל בפירוש ד"כי תבואו אל הארץ גו' ושבתה הארץ שבת לה'", שהכניסה לארץ חדורה בכוונה הפנימית ד"ושבתה הארץ שבת לה'" - יש לפרש גם כפשוטו ממש, ביחס לכניסה לארץ בגאולה העתידה:

הכניסה לארץ בגאולה העתידה לא תהיה באופן של כיבוש ומלחמה, כבכניסה לארץ בפעם הראשונה, שבע שכבשו ושבע שחלקו - אלא מתוך מנוחה, "בשובה ונחת", ותיכף ומיד.

ונוסף לזה, לא יצטרכו לעבודה ד"שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך" - שהרי "עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת", אשר עם היותם "גלוסקאות וכלי מילת" שיצאו מ"הארץ" (לא מהשמים), מכל-מקום, לא יהיה צורך בפעולה טבעית כדי להשיגם, מכיוון שארץ-ישראל תוציאם בדרך נס, כך שלא יהיה צורך להמתין משך זמן...

ועל-פי זה, בכניסה לארץ בגאולה העתידה - מכיוון שלא יצטרכו להמתין לכיבוש וחלוקה, ולשש שנים של עבודה בשדה ובכרם - הרי תיכף ומיד "ושבתה הארץ שבת לה'" כפשוטו; ורק לאחרי זה, מכיוון שצריך להיות דירה בתחתונים דווקא, יהיה גם "שש שנים תזרע שדך" - באופן ד"ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם".

(משיחת שבת-קודש פרשת אמור, ערב ל"ג בעומר ה'תשמ"ז -
 'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשמ"ז כרך ג, עמ' 275 ,279 - בלתי מוגה)

חיבור "בהר" עם "בחוקותי" לעתיד לבוא

מבואר בדרושי חסידות (לקוטי-תורה צו יז,א. ועוד) שמשיח צדקנו ילמד תורה לכל העם כולו, כולל האבות ומשה רבינו, כמו שכתוב במשיח "ירום ונשא וגבה מאד", למעלה מאברהם ויצחק וכו' - מכיוון שמשיח צדקנו יגלה פנימיות התורה, ש"יש בה עליות רבות לאין קץ ותכלית".

... ועל-פי זה - עניין ההליכה מחיל אל חיל דלעתיד לבוא, כולל הגילוי דפנימיות התורה על-ידי משיח צדקנו באופן של "עליות רבות לאין קץ ותכלית" - הרי זה על דרך העניין ד"בהר", מכיוון ש"הר" עניינו צמיחה וגידול, כנ"ל.

וביחד עם זה - הרי מבואר בכמה מקומות שהלימוד דלעתיד לבוא יהיה באופן של ראייה, ובעניין הראייה שווים כולם, ואם-כן, הרי זה בדוגמת העניין ד"בחוקותי", המורה על העדר השינוי.

(משיחת שבת-קודש פרשת בהר-בחוקותי, מברכים החודש סיוון ה'תשמ"ג,
 'התוועדויות' ה'תשמ"ג כרך ג עמודים 1455-1456)

ניצוצי רבי

'שדי חמד' - "אנציקלופדיה חשובה ביותר"

הרבי משקיע עמל וזמן מרובים בהשלמת סדרת השדי-חמד, הדפסתה והפצתה * "הנחיצות להחיות שוב ולהדפיס יקר מציאות זה, היא גדולה מאוד" * "כ"ק מורי וחמי אדמו"ר שליט"א בחר בו לזכות אותו בזכות הנצחית של מזכה הרבים", כותב הרבי לנדיב שסייע בהדפסת הספרים * רשימה שנייה

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

בחודש אדר תש"ח עלה על הפרק רעיון הדפסת סדרת ה'שדי חמד' והרבי כותב על כך לחסיד הרב דוד ברוומן, שהיה ראש המתעסקים בהדפסת ספרי קה"ת באירופה (אגרות-קודש כרך ב עמ' שכב-ג):

כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א רוצה להדפיס את כל השדי-חמד בנייר וכריכה היותר יפים, ומטובו לחקור ולהודיע האפשריות והמחירים בזה - (לערך ארבעת אלפים ותק עמודים, בשמונה כרכים).

"זמן רב הנני עוסק"

הרבי התגייס למלאכה והיה מעורב בהוצאה-לאור (העיונית והטכנית) של השדי-חמד, על כל חלקיו.

"בטח ידוע לכבוד-תורתו שזה מזמן רב שהנני עוסק על-פי הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקלל"ה נבג"מ זי"ע בהוצאה-לאור עוד-הפעם את השדי חמד" - כותב הרבי לגאון החסיד רבי שלמה-יוסף זווין (אגרות-קודש כרך ד' עמ' תפז) בט"ז אלול ה'תיש"א.

"בהנוגע לשד"ח [לשדי-חמד] להוסיף ע"ד [על-דבר] הוצאת קה"ת ומעלותי' בשולי הגליון" - הוראה זו שמסר הרבי, נמצאה בכתב-יד-קודש (פורסמה בספר 'נלכה באורחותיו' עמ' 254) ותוכנה - להוסיף בהערה לרשימה (קטלוגית?) מסויימת, אודות המעלות המיוחדות שבמהדורת ה'שדי חמ"ד' של קה"ת אשר, כאמור, הרבי בעצמו עסק בהוצאתה-לאור.

"מפני העדר הפנאי"

העבודה על השלמת הסדרה ארכה כמה שנים. בי' במנחם-אב תשי"ב (אגרות-קודש כרך ו עמ' רס) מפרט הרבי לפני הרב זווין את הסיבות לעיכוב בהופעת הכרך העשירי בסדרת הספרים שדי-חמד:

הכרך העשירי של השדי-חמד עדיין לא הופיע, מפני העדר הפנאי שלי לעבור, על-כל-פנים בשטחיות, על אופן סידור המפתחות וכו' - כי נוסף על ההסכמות וקונטרסים השונים (שכבר נדפסו בשדי-חמד שמאז), הנה נערכו בכרך העשירי: מפתח כללי על-סדר הא"ב של הכרכים (שבו יהיו מעורבים הערכים הבאים במערכת הכללים ואלו שבאסיפת דינים. כי מסופקני אם להמחבר בעצמו היתה שיטה מסויימת בחילוקים, ומבוססת), וכן מפתח המחברים, והספרים. ומובן שכ[ש]יצאו-לאור יושלח לכבוד-הדרת-גאונו שי'.

להחזיר את הרוח לגוף

קשיים לא חסרו. הקושי הגדול ביותר היה, כמובן - המימון. תרומה ראשונית ניתנה מנדיב ששם משפחתו קרויזר, אשר בז' באדר א' תש"ח שיגר לו הרבי את האיגרת הבאה (כאן בתרגום חופשי מאגרות-קודש כרך ב עמ' שב):

כבוד הנדיב הנכבד הוו"ח אי"א חובב תורה ורודף צדקה, העסקן הנעלה, כמר צבי אליעזר שי' בר' אברהם עביר הלוי קרויזר

שלום וברכה!

הנני מנצל את ההזדמנות להביע לו תודה לבבית בשם "מרכז לעניני חינוך" על יוזמתו החשובה וסיועו להוציא לאור הדפוס את סדרת ספרי האנציקלופדיה הידוע בשם "שדי חמד" מאת ר' חיים חזקיהו מדיני, ז"ל.

בבד בבד מאשרים אנו את קבלת נדבתו החשובה - התשלום הראשון בעד פעולה זו קבלה רשמית מצו"ב.

ספר-אנציקלופדיה זה אשר כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א בחר בו [בנמען] לזכות אותו בזכות הנצחית של המזכה את הרבים, הינו אנציקלופדיה חשובה ביותר המכילה פסקי דינים להנהגתו של יהודי, יחיד ורבים, על פי האחרונים ואחרוני אחרונים.

כבר לפני המלחמה האחרונה אזל הספר, והדפיסו אותו בפולין בתרצ"ט-ת"ש. אבל יחד עם מליוני הקרבנות הקדושים, שנספו על-ידי הרוצחים י"ש, הושמד גם ספר זה, כך שהנחיצות להחיות שוב ולהדפיס יקר מציאות זה, היא גדולה מאד.

בדיוק בתקופה זו אנו קוראים בתורה את הפרשיות בהן מדובר על בניית המשכן, שבמקומו בא אחר כך בית-המקדש. שונאי ישראל החריבו את בית-המקש שלנו, אבל היתה להם שליטה רק על העצים ואבנים, על הדברים הגשמיים החומריים; על הקדושה הרוחנית אין לשונאים שליטה.

כך גם עם מליוני היהודים שנספו על קידוש השם והספרים הקדושים שנשמדו, רק הגוף והנייר הושמדו, אבל הנשמות ורוח הספרים הם נצחיים.

אבל נשמה ללא גוף אינה תכלית העולם, בדיוק כמו שגוף ללא נשמה אינו יכול להתקיים על-ידי טיפוח דור חדש כרוח הקדושים והטהורים שלנו, ועל-ידי הדפסת הספרים הקדושים מחדש והפצת רוחם, מחברים שוב את הרוחניות בגופים ולבושים גשמיים.

באיגרת נוספת אל מר קרויזר מדגיש הרבי (אגרות-קודש כרך ג עמ' סז) , כי יוזמתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בהדפסת הסדרה מדגישה ומבליטה את עבודתו הכוללת והמסועפת שלו לדאוג הן לספרי חסידות בתחום האמונה והן לספרים כמו השדי-חמד, שמכילים פסקי-דין הנוגע לכל המאורעות בחיי היום-יום של יהודי.

כסף מנלן

המנדב השני, ואולי המרכזי יותר, היה יהודי ושמו ר' יוסף רובינסון. מי שדירבנו את התורמים והנדיבים היו החסידים הרב שלמה-אהרון קזרנובסקי והרב יעקב כ"ץ משיקאגו (זכרונם לברכה).

"ותודה לא-ל אשר למרות ההוצאות העצומות שבדבר והטרחה המרובה ביותר כבר הוצאנו לאור ט' כרכים..." מתבטא הרבי לפני הרב זווין (אגרות-קודש כרך ד' עמ' תפז).

כך למשל בחודש סיון תש"ט ביקש אחד הנדיבים לעכב שיק מסויים שמסר עבור ההדפסה. בט' בסיוון תש"ט (אגרות-קודש כרך ג עמ' קטז-קיז) כותב הרבי:

למדפיס הנני מחויב לשלם כסף לא יאוחר מהשבוע הבא, באם לא יעצור עקב כך את עבודתו ב'שדי חמד".

ולמנדב עצמו כתב (שם, עמ' קטו-קטז):

מכיוון שהבטחנו למדפיס לשלם לו עוד קודם חג השבועות, מנהלים אנו עמו משא-ומתן כדי שימתין, על סמך הבטחתכם שבמשך 10 ימים תעבירו בשורה טובה. בטוחני שבעזרת ה' תעמדו בהבטחתכם כדי שהעבודה לא תיפסק בעיצומה.

(ראה עוד באגרות-קודש מוהריי"צ כרך י שלוש אגרות בעמ' קעו-ח).

"מאיזה טעמים"

כך או כך, עמוס עבודה מרובה בעריכת וההדרת ספרים, בנוסף לטרדות של שאר המחלקות בארגונים 'מרכז לענייני חינוך ו'מחנה ישראל' - התפנה הרבי לעסוק בהדפסת השדי-חמד, כפי שמתבטא באיגרת מכ"ו במנחם-אב תש"ט (אגרות-קודש כרך ג עמ' קעב):

...אחרי זה באה ההתעסקות בהוצאה-לאור של השדי-חמד (כי הכרך הראשון צריך להופיע, מאיזה טעמים, לא יאוחר מי"ב אלול, ובמילא מאיץ המדפיס שלא לעכב גם שאר הכרכים).

"סכום עצום שלא שיערתי"

עם סיום ההדפסה - בשנת תשי"ג - כותב הרבי לרה"ח הרב יהודה שמוטקין (אשר זכויות הדפסת הספר היו שייכות למשפחתו):

בכלל עלו הוצאות ההדפסה של השדי-חמד לסכום עצום שלא שיערתי מראש. ומובן, אשר לולי עזרת הנדבות בייחוד לתכלית זו לא היו נדפסים הכרכים שעד עתה, וכן הכרך האחרון הנמצא עתה בדפוס, כי ההכנסה ממכירת הספרים פעוטה היא למאוד, וגם זה קשור עם הוצאות נוספות, ובטח יצליח ה' יתברך.

הרבי מבאר 'עניין' לבקשת הנדיב

בראש-חודש סיוון תש"י התוועד הרבי עם חסידים. לימינו ישב מר יוסף רובינסון, היהודי שהואיל לשלם את התשלום האחרון של המשכנתא על רכישת 770, ונטל חלק גם בהדפסת השדי-חמד.

בערב ראש-חודש שהה הרבי ב'אוהל' וגם מר רובינסון היה ב'אוהל'. הרב ישראל דז'ייקובסון אמר לו שיאמר על ה'אוהל' כי הוא מקבל על עצמו להשלים את הדפסת יתר הכרכים של השדי-חמד. הלה אכן אמר את הדברים תוך כדי החזקת אחד הכרכים בידו.

בהמשך ההתוועדות (ראה 'ימי בראשית' עמ' 158 ואילך; 'תורת-מנחם - התוועדויות' כרך א עמ' 85 ואילך), פנה מר רובינסון אל הרבי וביקש מהרבי לבאר עניין בשדי-חמד.

הרבי הקדים ואמר:

עבור ההוצאה-לאור של השדי-חמד ראוי היה לערוך התוועדות מיוחדת.

הרבי הוציא מכיסו את מפתח חדרו ומסרו לבחורים. הורה להם להביא מחדרו כרך אחד של השדי-חמד. על השאלה "איזה כרך?", השיב הרבי, "איזה שיעלה בידך".

הובא אחד הכרכים ופתחו ב"מערכת ד' מינים", הרבי עיין מעט מספר רגעים בספר ואמר:

"מדובר כאן אודות קניית אתרוג - אם יש לשלם מיד או לאחר זמן. בתחילת דבריו מביא השדי-חמד שיש להיזהר ליתן הכסף מיד..."

הרבי סיפר על שקלא-וטריא בינו לבין כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ שלא הקפיד לשלם מיד, ואחר-כך קשר את עניין האתרוג עם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ והבניין שלו.

שתי גלויות בכתב-יד

עובדה נוספת הקשורה לעבודה על השדי-חמד: בשלב מסויים של העבודה על השדי-חמד השיג הרה"ח הרב יצחק-דוד שיחי' גרונר והמציא לרבי שתי גלויות בכתב-יד השדי-חמד. הרבי הראם לכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ואמר שאחת מהן, מסיבה מסויימת, בוודאי שאי-אפשר להדפיס, אך אולי ידפיסו את השנייה (מסיבה  מסויימת, איננה ידועה, לא נדפסה לבסוף שום גלויה).

השלמת הסדרה והפצתה

בי"ח בטבת תשי"ב כותב הרבי להרב זווין (אגרות-קודש כרך ה עמ' קמח): "ובינתיים בטח הגיעו לידו... כרכי השדי חמד ששלחום מכאן...".

בט"ז שבט תשי"ג להרה"ח ר' יהודה שמוטקין (אגרות-קודש כרך כא עמ' קצא): "זה מכבר נשלח לו סעט שדי-חמד, ועתה נשלח לו עוד סעט".

"הננו בזה לבקשו שיואיל נא להמציא שורת הספרים 'שדי חמד' להרה"ג כו' יוסף שי' דינקליס מירושלים ת"ו (ת.ד. 5081) ושזהו על-פי הוראה מכאן. ותשואת-חן מראש על הטרחא בזה ועל הידיעות הנעשה בזה" - נכתב בכ"ג בסיוון תשי"ח להרה"ח ר' אברהם פאריז (בחתימת "א. קווינט מזכיר" - 'אחד היה אברהם' עמ' 257).

השגת-גבול

"יצא פה קול שמדפיסים בקעמפס [=מחנות הפליטים בגרמניה] את השדי-חמד, ומטובו להודיעני אם כן הוא, ולפרסם באופן אופיציאלי [=רשמי], שרשות ההדפסה שלנו היא, וש'קה"ת' כבר מדפיסו" - כותב הרבי להר"ד בראוומן (אגרות-קודש כרך ג עמ' עט).

התברר שאכן כן הוא והרבי (שם עמ' קסב) כותב כי "מאנשי אונגארן הדפיסו עתה כמה מחלקי השדי-חמד כמו שנדפס מאז".

לא הייתה זו הפעם האחרונה שהדבר נעשה. כשהודפסה הסדרה פעם נוספת, ללא רשות, היו שהעלו סברה להגיש כנגד משיגי-הגבול תביעה משפטית, אך הרבי דחה זאת - "לנהל משפט על-דבר השדי-חמד... - לדעתי, אין כדאי" (ז' אדר-שני תשי"א צילום כתי"ק ב'כפר חב"ד' שם).

תולדות השדי-חמד

נחתום את שתי רשימותנו ברשימה על "תולדות המחבר - ראשי פרקים", כפי שפורסמה בהקדמה לשדי-חמד שבהוצאת קה"ת:

"רבי חיים חזקיהו מדיני נולד בירושלים עיה"ק ת"ו ביום ז' לחודש חשוון, שנת ה'תקצ"ג לאביו הרב רפאל אליהו ולאמו מ' קאלו וידה.

"עוד בשחר טל ילדותו הצטיין בכשרונותיו הנשגבים, בהתמדתו הגדולה ובבקיאותו הנפלאה.

בילדותו יצק מים על יד חכמים ורבנים מפורסמים, וביחוד הרב הראשון לציון מוהר"ר יצחק קובו והרב מוהר"ר יוסף ניסים בורלא שהיה ראב"ד ירושלים.

"בשנת תרי"ג מת עליו אביו, ונשאר הוא לבדו נושא בעול הפרנסה לכלכל את רעייתו הרבנית מרת רבקה ואת אמו ושתי אחיותיו הקטנות, והוא לא הסכין לכך, כי כל מעייניו היו תמיד בלימודיו ובספריו. אז נשמע לעצת חכמי העדה והעתיק מושבו - בשנת תרי"ג - לקושטא, מקום שבו גרו קרוביו, גבירים וחכמים.

"לאט לאט החלו בני קושטא להכירו ולהוקיר ערכו, ומגדולי הרבנים השתעשעו עמו בתורה, גם הציעו לו משרת דיין, אבל הוא לא רצה לקבל עליו משרה שתפריע אותו בהתמדתו הגדולה, וישב לילות כימים לשקוד על דלתי התורה והעבודה, לבד שהיה נותן שיעורים פרטיים בתורה, וימלא כרסו בש"ס פוסקים ראשונים ואחרונים וגם מחכמת הנסתר לא הניח ידו.

"בשנת תרכ"ה יצא לאור ספרו "מכתב לחזקיהו" הכולל חידושים בששה סדרי משנה, חדושי גפ"ת למסכת ברכות וסדר מועד, ושאלות ותשובות שונות. בספרו זה מראה הרב חיים-חזקיהו מדיני בקיאות עצומה בכל חדרי התורה ועד מהרה קנה לו שם גדול בין רבני וחכמי טורקיא ושמעו הולך וגדול.

"כי"ג שנה ישב בקושטא. וכשרבו עליו טרדותיו בעיר הבירה, נעתר לבקשת עשיר גדול ממדינת קרים (דרום רוסיה), שבא לקושטא לרגלי מסחריו, והציע לפני החח"מ ללכת אתו לקרים בהבטיחו לו פרנסה מתוך מנוחת הנפש והגוף.

"לא יפלא כי החח"מ קבל הצעתו וירחיק נדוד לארץ קרים, ובשנת תרכ"ז, והוא אז כבן ל"ג שנה, התישב בקראסובזאר אשר בקרים.

"בימים ההם היו יהודי קרים כצאן אשר אין להם רועה, ובבוא החח"מ למדינתם קבלוהו בשמחה גדולה ובכבוד רב וישימוהו לראש עליהם ויכבדוהו כראוי לאדם גדול שכמותו. ואמנם רועה נאמן היה לצאן מרעיתו, במשך כל הל"ג שנה שחי ביניהם הקדיש כל ימיו לייסד ישיבות ולהרבות תורה ויאצל מרוחו עליהם וישרש גם מדות טובות בלבותם.

"פרק בפני עצמו הם מידותיו התרומיות ענוותנותו וצדקתו - ומקצת מהם יש לראות בצואתו שנדפסה בסוף ספר שדי-חמד, ואופיני הוא אשר את שלושת בנותיו השיא לתלמידיו מופלגי תורה ובעלי מלאכה, האחד - סנדלר, השני - חייט, והשלישי - עושה כובעים.

"בשנת תרכ"ח מת עליו בנו יחידו, ויחבר לזכרונו את ספרו "אור לי" וידפיסו (איזמיר, תרל"ד) בהעלם שמו לגודל ענוותנותו, כולל תשובות ופלפולי דאורייתא בסגנונו הצח.

"וכאשר הניח לו ה' מסביב, שם ליבו להחל הבנין הנהדר אשר שאף אליו תמיד - לחבר אנציקלופדיה של הלכה. ופרי עמלו הרב היה ספרו הגדול והמפורסם 'שדי חמד', שרוב חלקיו יצאו לאור עוד בחיי המחבר (מהם בכמה מהדורות) ומקצתם אחרי פטירתו.

"בספרו זה שם לו המחבר למטרה להמציא למעיין בו כל דין והלכה (וגם כמה עניינים באגדה) על שורשיהם, יסודותיהם וענפיהם מהתלמוד עד אחרון שבאחרונים. מסודר במשא ומתן ושקלא וטריא עם המקורות שמהם שאב אוצר ידיעותיו ופסקי דיניו.

"הספר 'שדי חמד' נתחבב ונתפרסם בכל המדינות, והרב המחבר נעשה כשולחני מפורסם ונאמן, אשר אליו הריצו שאלות ותשובות מכל קצוי תבל בבקשה לחוות דעתו המכרעת.

"גדולי עשירי רוסיה ביודעם כי הרב המחבר מנער כפיו מקבל מתנת כסף, העניקו לו ממיטב ספריהם בספרות התלמודית למען יהיה לו די חומר לבניינו הגדול, והחח"מ הרבה תורה ותושייה לשכלל חיבורו ככל האפשר.

"בשנת תרנ"ט החליט הרב השדי-חמד לעזוב את ארץ מגורו ולשוב אל אדמת הקודש לירושלים, פה נתקבל בכבוד ושמחה, והוא גם הוא שמח למילוי תשוקתו להתיישב באה"ק ת"ו.

"כעבור זמן קצר העתיק מושבו לעיר חברון. וישימו עליו שם משרת 'חכם באשי' ואבד"ק חברון, ראשית מעשהו - יסד שם ישיבה, וגם הוא הגיד בה כמה שיעורים, קבע שיעורים לבעלי-הבתים. נלחם בתוקף נגד הצעת חברת 'כל ישראל חברים' לייסד בחברון בית-ספר ויבטלה, ועוד ועוד.

"בערב שבת וערב חנוכה, כ"ד יום לחודש כסלו, בשנת תרס"ה - נסתלק בחברון זקן ושבע ימים. ושם מ"כ. תנצב"ה".

ממעייני החסידות

פרשת בהר-בחוקותי

תזמור כרמך (כה, ג)

"כרמך" - רומז לכל יהודי, המשול לכרם, כדכתיב (ישעיה ה), "כי כרם ה' צבאות בית-ישראל".

"תזמור כרמך" - כל יהודי חייב לבצע את "עבודת הכרם" בנפשו פנימה, לסקל ולזמר את המידות הרעות שבה - קנאה, שנאה, תאווה וכיוצא בהן.

(ליקוטי-תורה ויקרא מא)

והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה... ולבהמתך (כה,ו-ז)

"שבת הארץ" - שביתת וביטול הארציות והחומריות ("שבת" מלשון "והשבתי חיה רעה") צריכים להיות לא רק בשעת עסק התורה והתפילה, אלא גם:

"לאכלה... ולבהמתך" - בכל ענייני האדם, גם באכילתו ובשתייתו וכיוצא בהם, שבהם הוא דומה לבהמה.

(ליקוטי-שיחות כרך ט עמ' 407)

ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול (כה,ז)
כל זמן שחיה אוכלת מן השדה, האכל לבהמתך מן הבית; כלה לחיה מן השדה, כלה לבהמתך מן הבית (רש"י)

תוכנה של מצוות השמיטה הוא ביטול ה'יש': שש שנות הזריעה והקצירה, כאשר השדה ויבולה שייכים לבעל השדה, הן בבחינת ישות ומציאות; ואילו בשמיטה, כאשר השדה ופירותיה מופקרים ובעל הבית שווה לכל שאר בני-האדם - זהו ביטול ה'יש'.

לפיכך תלה הכתוב אכילת אדם באכילת חיה, שכן מחמת עוצם הביטול - האדם והחיה שווים כביכול.

(ליקוטי-תורה ויקרא מב)

וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית... וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית (כה,כ)

"שנה השביעית" - רומזת לאלף השביעי, כמאמר רז"ל (סנהדרין צז) "מה שביעית משמט אחת לשש שנים, כך העולם משמט אחת לששת-אלפים שנה".

"מה נאכל בשנה השביעית" - מאחר שמצוות בטלות לעתיד-לבוא (נידה סא), כיצד תהיה אז המשכת והשפעת אור אלוקי? והרי אין המשכה באה מלמעלה ללא עבודת האדם!

"וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית" - על-ידי עבודתנו ומעשינו עכשיו, בשית אלפי שנין דהווי עלמא, תהיה ההמשכה באלף השביעי בבחינת 'אתערותא דלעילא' מצד עצמה ולא כתוצאה ישירה מעבודת האדם.

(אור-התורה ויקרא קפז)

אם בחקותיי תלכו (כו,ג)

שלוש משמעויות לתיבת "בחוקותיי": א) חוקה על-שכלית, ב) עמל תורה (רש"י), ג) מלשון חקיקה. ושלושתן קשורות זו בזו.

חוקה - על יהודי לעסוק בתורה מתוך קבלת-עול, בגלל שהקב"ה ציווהו ללומדה ולהבינה, ולא בגלל הטוב-טעם השכלי שבה.

עמל תורה - מי שעוסק בתורה בגלל ציווי הבורא מתייגע ועמל בה הרבה יותר מכפי רגילותו וטבעו (ואילו הלומד מחמת הנועם השכלי שבתורה אינו מתייגע אלא לפי מידת הנועם שמרגיש).

חקיקה - המתייגע בתורה מתאחד עמה עד שנהיה דבר אחד איתה, כאותיות החקוקות על האבן, שהן דבר אחד עם האבן.

(ליקוטי-שיחות כרך ג עמ' 1012)

אם בחוקותיי תלכו... ונתתי גשמיכם בעתם (כו,ג-ד)

מפרש הרב המגיד ממזריטש:

מסופר בגמרא (תענית כד) שרבי חנינא בן דוסא הלך בדרך, והתחיל לרדת גשם. התפלל התנא ואמר: "כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער?", ומיד פסק הגשם.

זהו שרמז הכתוב:

"אם בחוקותיי תלכו" - אם תהיו כולכם צדיקים, אזי

"ונתתי גשמיכם בעיתם" -לא תועיל תפילת היחיד - שהוא צדיק - כנגד הרבים.

(אור-תורה עמ' מג)

וזכרתי את בריתי יעקוב... יצחק... אברהם (כו,מב)

רבי לוי-יצחק שניאורסון אמר פעם ליהודי שהיה נכדו של הרב הקדוש רבי זוסיא מאניפולי:

מדוע מוצאת התורה לנכון להזכיר בתוכחה את הייחוס והזכות-אבות שלנו? אלא שעצם הזכרת עובדת היותנו צאצאי אברהם, יצחק ויעקב - בהתחשב במעמדנו ומצבנו - זו תוכחה שאין לך גדולה ממנה...

והוסיף: אני אומר זאת לך, ומתכוון לעצמי (הר"ר לוי-יצחק היה בן אחר בן לאדמו"ר ה'צמח צדק').

(מפי השמועה)

פרקי אבות

עשרה ניסים נעשו לאבותינו

עשרה ניסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים; עשר מכות הביא הקדוש-ברוך-הוא על המצרים במצרים ועשר על הים; עשרה נסיונות ניסו אבותינו את הקדוש-ברוך-הוא במדבר שנאמר, וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי (פרק ה, משנה ד)

פירש רבנו עובדיה מברטנורא: עשרה ניסים נעשו לאבותינו במצרים - שניצולו מעשר מכות, וכולם היו במצרים ולא בישראל.

פירש כ"ק אדמו"ר:

צריך ביאור: הניסים במצרים היו בזה שניצלו בני ישראל מעשרת המכות. נמצא שהניסים היו רק לאחר שבאו המכות, ומדוע מקדים התנא את עשרת הניסים לעשר המכות? וביותר יוקשה מה שהתנא מקדים גם את הניסים שעל הים למכות שבמצרים.

והביאור בזה:

העובדה שבה-בשעה שהמצרים לקו, לא הזיקו המכות לישראל (אף שגם הם היו אז עובדי עבודה-זרה) היתה אפשרית רק על-ידי גילוי אור נעלה, אור שלמעלה מהשתלשלות. מצד סדר ההשתלשלות לא היה אפשר להיות "נגוף למצרים ורפוא לישראל" בבת אחת. וזהו "עשרה ניסים נעשו לאבותינו במצרים" - הקב"ה העלה את ישראל לדרגה שלמעלה מהשתלשלות ("נס" מלשון הרמה).

ומשום זה הקדים התנא את עשרת הניסים במצרים לעשרת המכות. כי כדי שהמכות ימלאו את תפקידן, וישמשו כהכנה ליציאת מצרים (היינו לא זו בלבד שלא יפגעו המכות בישראל, אלא אדרבה - יבטלו כליל קליפת מצרים ועימה גלות ושיעבוד מצרים), היתה צריכה להיות הקדמת ה"ניסים" - העלאת ישראל לדרגה שלמעלה מהשתלשלות.

הביאור בטעם קדימת הניסים שעל הים למכות שבמצרים:

העלאת ישראל על-ידי הניסים במצרים, היתה התחלת העלייה בלבד, כנראה מזה שגם לאחר יציאת מצרים רצה חלק מבני ישראל לשוב למצרים. רק על-ידי הניסים שעל הים הגיעו לשלימות העלייה - הם נתעלו למדריגה כזו ששם אין מקום כלל לקליפת מצרים. וכן ביטול קליפת מצרים על-ידי המכות שבמצרים לא היתה בשלימות, כנראה מזה שגם לאחר יציאת מצרים רדפו המצרים אחרי בני ישראל. רק על-ידי המכות שעל הים נתבטלה קליפת מצרים לגמרי.

אמנם, אף שהניסים והמכות שבמצרים היו תחילת העלייה והביטול בלבד, היתה טמונה בהם בכוח, תכלית העלייה ושלימות הביטול. כי כך היא המידה: תחילת העילוי צריכה להיות באופן כזה שתביא לתכליתה - תכלית העילוי צריכה להיות בכוח ובהעלם בהתחלתה. ומאחר שרק אחרי הקדמת ה"ניסים" יכלו המכות שבמצרים להיות כדבעי (כנ"ל), לכן, בכדי שמכות אלו יביאו למכות שעל הים, היה מוכרח שבניסים שבמצרים יהיו כלולים הניסים שעל הים. ולכן הקדים התנא גם את הניסים שעל הים למכות שבמצרים.

(לקוטי-שיחות כרך ד' עמ' 1220 - ביאורים לפרקי אבות א' (א-ה) - עמ' 258)

לוח השבוע

הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

יום שישי
כ"ג באייר

בקריאת שמו"ת יש לקרוא גם את ההפטרה של פרשת 'בהר', שאינה נקראת מחר בציבור (ולמנהג רבותינו נשיאינו - קוראים הפטרה זו בסיום קריאת שמו"ת ביום שישי, ובשבת-קודש לפני תפילת שחרית חוזרים על 'שביעי' וקוראים הפטרת פרשת בחוקותי).

שבת-קודש פרשת בהר-בחוקותי
כ"ד באייר

השכם בבוקר - אמירת תהילים בציבור. אחר-כך לומדים כשעה מאמר חסידות שיהיה מובן לכולם, ואחר-כך - התפילה1.

לעליית 'חמישי' (שבה קריאת התוכחה) עולה הבעל-קורא, ומעצמו (בלא שקוראים לו 'יעמוד' וכו'), ומברך לפניה ולאחריה*1. לאחר מכן - מברכים אותו2 בשמו, כרגיל.

קוראים את פסוקי התוכחה בקול נמוך, אך באופן שישמע הקהל היטב את הקריאה (חוץ מהפסוק "וזכרתי את בריתי" - כו,מב - הנקרא בקול רגיל). בפסוק "ואף גם זאת" (כו,מד) חוזרים לקרוא בקול רגיל3.

בפסוק האחרון של הפרשה, המסיים את כל ספר ויקרא, נהוג לעמוד. רצוי שהקורא יפסיק קמעה לפני תחילת הפסוק, כדי שהציבור ישמע היטב את קריאת הפסוק. בסיום הספר אומר כל הציבור, ואחריו הקורא ואיתו גם העולה לתורה4: "חזק חזק ונתחזק" ("ונתחזק" ז' בצירי)5.

ברכת החודש: המולד ביום רביעי בבוקר בשעה 10:19, ו-13 חלקים. ראש-חודש סיוון ביום השישי. בשבת זו (מברכים החודש סיוון) אומרים 'אב הרחמים'6 אפילו אם יש ברית-מילה בבית-הכנסת7.

יום התוועדות.

"ב'שבת חזק' כדאי לקשר זאת [את סיום קריאת החומש] עם התוועדות מיוחדת (בהוספה על ההתוועדות שבכל שבת "להקהיל קהילות בכל שבת ושבת"), כהמנהג בכמה וכמה קהילות קדושות בישראל שבשבת חזק מכינים הגבאים 'קידושא רבא', ובוודאי יחזקו ויחדשו מנהג זה בכל המקומות - שבה יוסיפו באמירת דברי תורה (וגם קבלת החלטות טובות, להוסיף בלימוד התורה וקיום המצוות בהידור), ויוסיפו בהשמחה ד'גמרה של תורה' (סיום ספר שלם בתורה, על-דרך השמחה שעושים לגמרה של התורה כולה בשמחת תורה)..."8.

פרקי-אבות - פרק ה.

במשנה י"ח: "צדקת ה' עשה" אין אומרים את שם ה' כמות שהוא9.

יום חמישי
כ"ט באייר

ביום זה - 'יום כיפור קטן' - יש להוסיף בשלושת הקווין: תורה, עבודה (תפילה שבמקום קרבנות), גמילות-חסדים וצדקה10.

בדרך כלל, בערב ראש-חודש מחלקים לצדקות שונות את המתאסף במשך החודש בקופות שנותנים בהן לפני (או אחרי) התפילה11.

יום שישי
א' בסיוון - ראש-חודש

[מנהגי ראש-חודש פורטו לאחרונה ב'לוח השבוע' גיליונות: תפג, תצו, תק, תקד].

עד [צאת-הכוכבים של] י"ב בחודש, אין אומרים תחנון בחול ו'צדקתך' בשבת12.

----------

 

1) ספר-המנהגים עמ' 30.

*1) שם עמ' 31. לוח כולל-חב"ד.

2) בעניין אמירת 'מי שבירך': העירני ח"א שבאג"ק (ח"ב עמ' שכז, שערי הל' ומנהג ח"א עמ' קפו) כתב הרבי "בעניין נוסח ה'מי שברך', הנה במקום שנוהגין לאומרו (כי כמדומה בליובאוויטש לא נהגו כן [ייתכן שלא נהגו כן רק כדי שלא להכביד על רבותינו, והרבי מזכיר זאת כאן רק כדי להסביר מדוע אין לו ידיעה ישירה בנושא]) הנוסח היותר מדוייק שראיתי הוא בסידור 'תורה אור'" [ראה שער הכולל פרק כו ס"ה]. עד כמה שזוכרים, בנוכחות הרבי לא אמרו כלל 'מי שברך' לעולה לתורה (מלבד ליולדת ולרפואה שלימה), ובכלל אין רגילים לומר זאת בבית חיינו ובישיבות תו"ת אלא כשנדבו תרומה או כשיש צורך מיוחד לכבד מישהו , משא"כ בשאר מנייני חב"ד רגילים לברך כל עולה (העירני הרה"ח ר' יוסף יצחק שי' אופן מ'לקוטי לוי-יצחק', אג"ק עמ' רז, שהורה אודות עליית הרבי לתורה בשבת שלפני הנישואין "הנה אחר עלייתך לתורה יברכוך במי שברך כו' ויאמרו בעבור שאביו ואמו (בשמותם ושמות אבותיהם) נדבו צדקה בעדו וציוו לברכו כו' אמן". בס' 'לקט הליכות ומנהגי ש"ק' לא מצאתי ע"ז מאומה). ולהעיר, שרבותינו בדרך כלל לא היו מתערבים במנהגי ביהכ"נ (ראה אג"ק חי"ג עמ' קנד ועוד, 'התקשרות' גיליונות: תכח עמ' 19, תלד עמ' 19, תלט עמ' 17 וש"נ).

3) כן רגילים לנהוג, כדעת הפר"ח סי' תכח ס"ז, קיצור שו"ע סי' עח ס"ד ועוד, הובאו בס' 'בין פסח לשבועות' פ"ד סנ"ד ואילך, כמנהג האשכנזים, ולא כמובא שם מפע"ח ושער הכוונות שהאריז"ל קראן בקול רם כמנהג הספרדים.

ואכן הרה"ח ר' ישראל גורדון סיפר, שפעם - בשנים הראשונות לנשיאות הרבי - קרא את התוכחה בנגינה כרגיל, והעיר רבינו (ע"י המזכיר הרה"ח רי"ל גרונר) מדוע האט זיך ישראל היינט צוזונגען ביי  דעם (תוכחה)?! (=מדוע  'שורר' היום ישראל בקריאת התוכחה?! - ס' 'לקט הליכות ומנהגי ש"ק' עמ' 74).

4) ספר-המנהגים שם. לוח כולל-חב"ד. ודלא כמ"ש בס' שולחן-הקריאה פכ"א שהעולה לא יאמר 'חזק', מחשש הפסק. והטעם: "כי הוא שייך לקריאת הסיום (ראה שו"ע אדה"ז סי' קסז ס"ט). ו[לא רק הקהל מברכו, אלא] גם הוא [העולה] אומר [זאת לקהל], כי נוסחא שלנו היא ונתחזק" - אג"ק ח"ד עמ' יד. וראה הנסמן ב'אוצר מנהגי חב"ד' ניסן-סיוון עמ' רפה, ובמדור זה ב'התקשרות' השתא, גיליונות שפח ו-שצח.

5) ראה נוסחאות שונים באבודרהם, סדר קריאת התורה של שבת (במהדורת ירושלים תשכ"ג עמ' קעא), ברמ"א או"ח סו"ס קלט ובאורחות-חיים להרה"צ מספינקא שם, ועוד.

6) סידור אדה"ז במקומו.

7) מפני הצרות שאירעו באותו זמן - ראה בארוכה הדיוק בלשון אדה"ז ב'קיצור הלכות משו"ע אדה"ז' הל' שבת, מילואים לסי' רפד, דלא כקצות-השולחן סי' פג בבדי-השלחן ס"ק יג.

8) ספר-השיחות תש"נ ח"א עמ' 233.

9) בשם הרבי, כיוון שהוא רק חצי פסוק - ראה 'התקשרות' גיליון רעח עמ' 17 וגיליון תטז עמ' 14 הע' 5.

10) שיחות-קודש תשל"ו עמ' 663, ובכ"מ.

11) ספר-המנהגים עמ' 77.

12) סידור אדה"ז לפני 'למנצח... יענך'.


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)