חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:51 זריחה: 5:37 כ"ג בסיון התשע"ט, 26/6/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

ההתחדשות חיונית
שולחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאויטש, מעובד ע"י צ. לבנוני
מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1373 - כל המדורים ברצף
האחדות תושג באמצעות הילדים
יש חדש
ההתחדשות חיונית
ל"ג בעומר
כמיהת ילדות
פרד"ס בסוד
האיש המסתורי
מתן הפנימיות
בשורת הגאולה בתורת רשב"י
מדורה כהלכה

בפרשתנו מובאת המצווה להקריב את 'שתי הלחם' במקדש בחג השבועות. וכך אומרת התורה: "עד ממחרת השבת השביעית תספרו (את ספירת העומר) חמישים יום, והקרבתם מנחה חדשה לה'". כלומר, ביום החמישים לאחר הקרבת קרבן העומר, יש להקריב "מנחה חדשה", שהיא הקרבת 'שתי הלחם'.

קודם הקרבת 'שתי הלחם' אסור להקריב מהתבואה החדשה מנחה לה'. אמנם העומר, שהוקרב למחרת היום הראשון של פסח, התיר לעם לאכול מהתבואה החדשה, אך האיסור להקריבה במקדש עדיין עמד בעינו. רק קרבן 'שתי הלחם' התיר להקריב מנָחות במקדש מהתבואה החדשה.

לכתחילה ובדיעבד

מה הדין אם בכל-זאת הקריבו מהתבואה החדשה מנחה לה' קודם הקרבת 'שתי הלחם'? קובעת המשנה שאם הקריבו מהתבואה החדשה קודם הקרבת העומר – הקרבן פסול, אך אחרי הקרבת העומר אמנם אין מביאים לכתחילה מנחה מהתבואה החדשה עד הקרבת 'שתי הלחם', אך "אם הביא – כשר".

ההסבר לכך הוא שאמנם האיסור להקריב מן התבואה החדשה במקדש חל עד הקרבת 'שתי הלחם' בחג השבועות, אולם אחרי הקרבת קרבן העומר נחלש תוקפו של האיסור, ולכן לכתחילה אין עושים זאת, אך "אם הביא – כשר".

התורה כלחם

'שתי הלחם' שהוקרבו במקדש רומזות לתורה. התורה בכלל מכונה לחם, מכיוון שהיא מתאחדת עם שכלו של האדם כשם שהלחם מתעכל במעיו ונעשֶה דם ובשר כבשרו. 'שתי הלחם' רומזות לשני סוגים בתורה: תורה שבכתב ותורה שבעל-פה, או בחלוקה אחרת – החלק הנגלה של התורה והחלק הנסתר של התורה, פנימיות התורה.

על כך אמרו חז"ל: "בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים". כלומר, לימוד התורה בכל יום צריך להיות באופן של חידוש, בבחינת "מנחה חדשה". לימוד כזה נעשֶה בחיוּת גדולה יותר, כטבעו של האדם שכשהוא לומד דבר חדש הוא מרגיש התלהבות גדולה יותר. תחושת התחדשות זו משפיעה גם על קיום המצוות, שגם הוא יהיה מתוך חיוּת ובהידור.

חיוּת פנימית

המשנה מלמדת אותנו שייתכן מצב שבדיעבד הקרבן אינו פסול אף שלא נזהרו ב'תבואה חדשה', אך לכתחילה אין לעשות כך. יהודי יכול לקיים מצוות גם בלי חיוּת, ואפילו בלי ללמוד תורה (כמו עם הארץ שמקיים מצוות בלי לדעת את ההלכות על בוריין), אבל אז חסרה השלמות בקיום המצוות.

לכן חיוני ללמוד גם את פנימיות התורה, שהיא הנותנת חיוּת בקיום המצוות, והיא המסייעת ליהודי להרגיש את ההתחדשות בתורה, "בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים". כשיהודי לומד את פנימיות התורה ומרגיש את החיות הפנימית בתורה ובמצוותיה, הוא הולך לבטח בדרך המלך, דרכו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, נותן התורה, ברוב הצלחה בגשמיות וברוחניות גם יחד.

(תורת מנחם כרך מ, עמ' 241)


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)