באיזה תנועה בנפש יש לעבוד את ה' * מדוע התבקשה הילדה לומר עם בובתה קריאת-שמע * על מה שדרן רדיו צריך להקפיד * תפקידה העיקרי של האשה והגישה הנכונה בלקיחת עוזרת * ואיזו הצעה הציע הרבי ב'יחידות' לאדמו"ר מסלאנים? * אוסף סיפורים ויחידויות מקוריים, לרגל היום הבהיר י"א בניסן
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
טבע שאין לשנותו
פעם אחת, כשנכנס המשפיע הרה"ח ר' יצחק-מאיר שי' גוראריה ממונטריאול ל'יחידות' אצל הרבי, בשנים הראשונות לעבודתו ב'תומכי תמימים', שאל את הרבי אם הרבי שבע רצון מעבודתו [כוונתו היתה לדיווח שמסר בפרטי פרטים על השאלות שהתלמידים מציעים לפניו והתשובות שהוא משיב להם].
הרבי השיב (תשורה גוראריה תשע"ב עמ' 44):
כן, הנני שבע רצון, אולם רצוני עוד [ואמר בשחוק קל:] יש לי טבע משונה שתמיד רצוני בעוד. וסבורני שטבע זה אין לרצות לשנותו.
הדרך להשפיע
סח המשפיע הרה"ח ר' חיים אשכנזי ז"ל:
אחת מנשות אנ"ש היתה נוהגת ללכת מדי יום ראשון לחלוקת הדולרים, כדי לזכות לברכת הרבי, והיתה נוטלת עמה גם את בתה הקטנה.
אירע פעם אחת שהאשה לא יכלה לבוא, אך בתה הקטנה לא ויתרה ודרשה שייקחוה אל הרבי. המשימה הוטלה על הבת המבוגרת וזו הסכימה. לפתע החליטה הקטנה להביא גם את בובת המשחק שלה. כשניסו להניאה מכך סירבה בתוקף ואמנם נטלה את הבובה. כשעברו האחיות ליד הרבי שאל הרבי את הקטנה: מה שמה של הבובה? היא השיבה: מושקא.
הרבי העניק לה דולר נוסף וביקש ממנה שתאמר עם הבובה קריאת-שמע שעל המיטה. הדבר היה לפלא אצל השומעים. כששבו הביתה והאם שמעה על הוראת הרבי, הסבירה את המופת שבדברים:
הבת הקטנה מתעקשת זה זמן שלא לומר קריאת-שמע שעל-המיטה. מתברר שהרבי חש בכך ומצא דרך מקורית לפעול אצלה את אמירת קריאת-שמע.
מה עיקר
משולח שאסף כסף למטרות צדקה שוחח עם הרבי (עוד לפני קבלת הנשיאות) ואמר לרבי שאותו לימדו כי מכיוון שבלימוד התורה נדרש שיהיה "באימה וביראה", יש ללמוד תורה כשלבושים בבגד עליון.
הרבי הגיב:
אותי לימדו שהעיקר הוא מה שיש תחת הלבוש.
והנותר באש...
פעם אחת ירד אחד הבחורים לחטט בדברים שהרבי שיגר לשריפה ב'תנור ההסקה שבקומת המרתף ב-770, ומצא כתבי-יד של הרבי וכן שטרות כסף קרועים שהרבי דן אותם לשריפה, מסיבות השמורות עמו.
כיווץ והרחבה – בעבודת ה'
ב'יחידות' של אחד מחשובי תלמידי ישיבת 'תומכי תמימים', אמר לו הרבי (סופר על-ידי המשפיע הרה"ח ר' שניאור זלמן גופין שליט"א – רשימת הרה"ת משה-לוי-יצחק שי' לאופר):
מה שהנך כותב אודות התנועה בה צריכים לעמוד – אדם נתון בשינויים, פעם כך (והגביה ידו הימנית) ופעם כך (והגביה ידו השמאלית), וזהו החילוק בין תוהו ותיקון. בתוהו יש תנועה של חסד או תנועה של גבורה, בתיקון זה פעם כך ופעם כך.
ויש לנצל כל תנועה בעבודת ה'. כשנמצאים בתנועה של כיווץ – וכפי שהוא מכנה זאת בתניא "מרה שחורה" – יש לנצל זאת להתמדה בלימוד התורה והעמקה בעבודת התפילה. כאשר עומדים בתנועה של שמחה – יש לנצל זאת בלימוד התורה מתוך הרחבה. והדבר מסייע גם לענין אהבת-ישראל (אודותיו אתה כותב).
קדושת נין ה'חתם סופר'
הרב יהודה משה קרפפן, נאמן ביתו של רבי עקיבא סופר זצ"ל, בעל ה'דעת סופר' מפרשבורג, סיפר בראיון ל'המבשר' (מוסף קהילות, מיום רביעי ז' בכסלו תשע"ג עמ' 11):
"כשהייתי מגיע לארצות הברית כדי לפעול עבור הישיבה, התאכסנתי אצל גיסי שגר בבנין על-יד הרבי בקראון-הייטס. כך זכיתי להיות אצלו כמה פעמים ב'יחידות'... לפעמים היו ימים של לחץ, כשקהל גדול המתין, ובאחת הפעמים היה זה גם י"ט כסלו, וביום שכזה כמעט ולא היו נותנים אפשרות להיכנס.
"בכל אופן זכיתי ונכנסתי אל החדר, והרבי ביקש: 'ספר נא לי בפרוטרוט על הרב מפרשבורג'. וכך האזין לעוד סיפור ועוד סיפור, ולבסוף אמר לי בזה הלשון:
דע לך שלא ייתכן כי נין של ה'חתם סופר' לא תישאר אצלו איזו קדושה של ה'חתם סופר', ואני מצטער על שלא זכיתי לראותו באופן אישי, הגם ששמעתי וביררתי אודותיו תמיד...
"ברכנוכם מבית ה' "
בחורף תשל"ד ביקר הגאון הצדיק רבי פינחס מנחם אלתר – לימים האדמו"ר בעל 'פני מנחם' (זצ"ל) – מגור ב'יחידות' אצל הרבי. בגמר ה'יחידות' שהתקיימה בערב יצא הרבי להתפלל מעריב והציע לאורחו להצטרף אליו לתפילה. הרבי אף סימן לו לשבת והוא נענה ברצון. הרבי התיישב במקומו – על הספסל – שבפינת השולחן וה'פני מנחם' ישב ליד אותו שולחן בצד.
אחר התפילה ליווה אותו הרבי ואחר-כך חזר לחדרו להמשך קבלת אנשים ל'יחידות'.
יש אומרים כי מעין זה – שהרבי הזמינו להתפלל על שולחנו – אירע גם ב'יחידות' נוספת של ה'פני מנחם' בשנת תשמ"ג (בערך).
מהודר גם בתוכן
לאחר המאורע הבריאותי של הרבי בשמיני-עצרת תשל"ח שיגר הפרופ' אבנר-חי שאקי לרבי את ספרו "מיהו יהודי" חלק א. כשקיבל הרבי את הספר שיגר לו (בתחילת טבת ה'תשל"ח) מכתב-כללי-פרטי מאותה תקופה, ובסופו ציין:
מאשר הנני קבלת ספרו המצו[רף] ב[זה] "מיהו יהודי" ח[לק] א, ות[שואת] ח[ן] – ומהודר הוא בתוכנו ובחיצוניותו וכו'.
את סיום המכתב חתם הרבי באיחולי ברכת מזל-טוב:
להולדת הבן אביתר-אלעאי שליט"א ויגדלהו ביחד עם זוג[תו] תי' לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך הרחבה – ואת כל יו[צאי] ח[לציו] שליט"א – ויבש[ר] ט[וב].
עקרונות בעבודת שדרן
איש התקשורת הרה"ח ר' אברהם זיגמן סיפר בראיון שהעניק לשבועון 'שביעי' (א' בשבט תשע"ג עמ' 20):
"בשנת תשל"ט הייתי אצל הרבי, בפעם הראשונה. זה היה בתקופת החגים, ושיא הביקור היה בעת ה'יחידות'. נכנסים אל הרבי לבד, ואתה כותב לרבי את השאלות שלך, והוא עונה על מה שהוא רוצה – הוא לא עונה על הכול, ולפעמים הוא עונה על משהו אחר.
"אחת השאלות ששאלתי היתה: האם להמשיך ולעבוד ברדיו. על כך אמר הרבי: 'בוודאי, איזו שאלה?!', ודיבר עמי עוד על היתרונות של המדיה. הוא רק אמר שאקפיד על שני דברים: האחד שלא יהיה ניבול פה, והעיקרון השני – שלא לפגוע בזולת. אלו שני עקרונות שעמדתי עליהם מאז שהייתי אצל הרבי ועד היום".
לא לבדוק אחר העוזרת...
בי"ט בטבת תש"ל נכנס המשפיע הרה"ח ר' יצחק-מאיר שי' גוראריה ל'יחידות', שבה דובר על מכלול נושאים פרטיים וכלליים (ענייני השפעה על התלמידים וכו'). בשלב מסויים הצטרפה גם רעייתו ל'יחידות'.
קודם שנכנסה שאל הרבי:
בנוגע לזוגתו תחי'... האם יש לה סיוע [עוזרת] בבית, ואם-כן צריכים להוסיף, והאם יכולים לסדר שמהעיריה ישלחו עוזרת כפי שנהוג כאן – בניו-יורק – ששולחים בחינם, אולי גם שם [במונטריאול], והרי "התורה חסה על ממונם של ישראל". אולם אם אי-אפשר – הרי כשם שהשם יתברך דואג לפרנסה על כל המצטרך, יתן גם עבור ענין זה [עוזרת] שהרי זה ענין הנוגע לבריאות הגוף.
לרעייה עצמה פנה הרבי ואמר:
תפקידך הוא [גידול] הילדים. אם יש לך עוזרת פעם בשבוע – מעכשיו קחי אותה פעמיים בשבוע. אם [עד עתה] היתה עוזרת פעמיים בשבוע – מעתה קחי אותה ג' פעמים בשבוע.
טבעה של עקרת-בית שרוצה תמיד לעשות בעצמה, והעוזרת אינה עושה טוב ואינה מנקה בכל הפינות כראוי כמו עקרת-הבית עצמה. אולם הרי צריכים לשמור על בריאות הגוף. ממילא אין לבדוק אחרי העוזרת אם אכן ניקתה מספיק טוב.
כיון שהשם-יתברך נתן לכם "עסק עם ילדים" הרי זו הוכחה שמאמין בכם שיש לכם הכוח והיכולת (לחנכם?) בטוב. ורוצה ומעניק כוחות לכך. רק שעל האדם לעשות מה שביכולתו. והרי אי אפשר "להדפיס שטרות כסף", ובכן מה כן יכולים לעשות? רק להשתמש במסייעים [עוזרות] כדי לשמור על הגוף.
על-פי תשורה הנ"ל – גוראריה תשע"ב עמ' 46-45.
'יחידות' סלאנים
בחורף תשמ"ג נתקבל ל'יחידות' הרה"צ ר' אברהם ויינברג שליט"א שהתמנה באותה עת לאדמו"ר לחסידי סלאנים.
ערב הביקור, בט' במרחשוון כתב הרה"ח ר' אפרים וולף לרבי ('ימי תמימים' כרך ח' עמ' 168-167):
"הרב אברהם שיחי' ויינברג מבני-ברק עבד כ-9 שנים בישיבתנו בלוד כמגיד שיעור עד לחודש אלול האחרון. לאחר פטירתו של האדמו"ר מסלונים הקודם, מינוהו חלק מחסידי סלונים כמנהיג עליהם, ועקב זאת עזב את עבודתו בישיבתנו. היום נוסע הנ"ל לביקור בארצות-הברית למשך כשבועיים, ובקשתו היא להתקבל אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א. והננו בזה באם ימצא לנכון שכ"ק אדמו"ר שליט"א יקבל את הרב ויינברג הנ"ל".
במהלך ה'יחידות' אמר לרבי שמכיוון שעבד שנים רבות כר"מ בישיבת תומכי תמימים בלוד, הוא חש עצמו כ'תמים'! הרבי חייך למשמע הדברים.
בעיצומה של ה'יחידות' פנה אליו הרבי ואמר:
מהראוי יהיה שתפתחו כאן בארצות-הברית בית כנסת, אין צורך אפילו במנין, די גם בשישה מתפללים (חסידי סלאנים), ואפשר לצרף כמה מתפללים חסידיים מחסידויות נוספות.
ולפני צאתו אמר לו הרבי:
(בהמשך לנדבר לעיל) באמת אין צורך אפילו בו' חסידי סלאנים, העיקר שיהיה חסיד אחד נאמן (ומזה יתפתח אחר-כך).
כשיצא הרבי ללוותו הקיפוהו תלמידיו משכבר ב'תומכי תמימים' לוד, ניגשו אליו בשמחה ודיבר עמם בחיבה וכו'. הרבי ראה זאת וחייך.
מחסידי סלאנים נשמע שבין השאר ביקש האדמו"ר מהרבי עצה באופן הענקת תשובות לשואליו בעניינים מסויימים.
(נרשם מפי הרה"ח ר' שמואל שי' אנגלסמן מנהל ספריית החסידות בבני ברק, והרה"ח ר' אריה שי' לוין, משפיע אנ"ש ברחובות, תודתנו נתונה להם). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
