נרעשת למדיי התעוררה משנתה הרבנית רבקה, אשת רבי שמואל מליובאוויטש. החלום שחלמה הסעיר אותה. היא לא הייתה רגילה לחלום חלומות כאלה, ולא ייחסה חשיבות לחלומות, אך הפעם לא היה מדובר בחלום רגיל.
היא הייתה רעיית בנו הצעיר של אדמו"ר ה'צמח-צדק' מליובאוויטש. זה היה כעשר שנים אחרי נישואיהם, וכבר היו להם כמה ילדים. באותו לילה, בי' בכסלו תר"ך, ראתה בחלומה את אמהּ ואת סבהּ, אדמו"ר ה'אמצעי', רבי דובער (שכבר הלכו לעולמם), ושניהם נראו שמחים ומאירי-פנים.
אמהּ פנתה אליה ואמרה: "רבקה, את ובעלך כִּתבו ספר תורה".
הסבא אמר: "ויהיה לכם בן טוב, ואל תשכחו לתת לו את שמי".
אמהּ הוסיפה ואמרה: "רבקה, השומעת את מה אבי אומר לך?".
ואז הקיצה משנתה. החלום העסיק אותה במהלך היום, אבל היא לא סיפרה עליו לבעלה. היא לא הייתה בטוחה שזה חלום שיש בו ממש, ולא רצתה להטריד את בעלה בענייני חלומות.
עברו כמה ימים וחמותה חלתה. רבקה, כלתה, שהתה לצידה וסעדה אותה. בבוקר הוטב לחמותה, ואחרי התפילה נכנס אליה בעלה, ה'צמח-צדק', לדרוש בשלומה.
רבקה שמעה כי חמותה סיפרה לבעלה על חלום שחלמה בלילה. הרבי הגיב: "כתוב בגמרא שחלום יפה לחולה. בעניין החלומות יש שתי גישות: האחת, המאמינה בהם והמתייחסת בכובד-ראש למשמעותם, והשנייה שאינה מאמינה בהם".
כאן פנה פתאום הרבי לעבר כלתו, רבקה, ואמר: "חלום טוב ודאי שיש לקיימו".
רבקה התרגשה מדברי חותנה, הרבי. היא הבינה שידע ברוח-קודשו על החלום שחלמה. "אם-כן", החליטה, "עליי לספר את החלום לבעלי".
אולם בגלל טרדות שהעסיקו אותה באותם ימים לא מצאה הזדמנות לספר לבעלה על החלום, ובתוך כך הגיע י"ט בכסלו, חג הגאולה של רבי שניאור-זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד.
באותו לילה שוב חלמה רבקה. הפעם ראתה את אמהּ, סבהּ, ועוד יהודי זקן שלא הכירה. אמהּ פנתה אליה ואמרה: "רבקה, את ובעלך כִּתבו ספר תורה". סבהּ אמר: "ויהיה לך בן טוב". היהודי הזקן אמר: "אמן, כן יאמר השם".
כאן פנתה אמה אל הזקן ואמרה: "סבא, ברֵך אותה". עכשיו הבינה רבקה שהזקן הוא אדמו"ר הזקן, אבי סבהּ. הוא בירך אותה, וסבהּ ואמהּ ענו 'אמן'. גם היא ענתה 'אמן' בקול רם, והתעוררה משנתה.
בעלה, רבי שמואל, כבר היה ער באותה שעה, ופתאום שמע את אשתו אומרת 'אמן' בקול רם. כשראה שהתעוררה שאל: "על מה היה ה'אמן' שאמרת?". רבקה נטלה את ידיה ואמרה לו כי חלמה חלום ועוד מעט תספר לו אותו.
כאשר סיפרה לבעלה את שני החלומות, התרגש רבי שמואל ואמר: "חלום טוב הוא! מדוע לא סיפרת לי? חלומות כאלה אינם דברים פשוטים. אלה דברים העומדים ברומו של עולם".
רבי שמואל החליט כי ספר התורה ייכתב על קלף שיוצר מעורות של בהמות שנשחטו כהלכה. עורות כאלה היו קשים להשגה, וכמה שבועות עברו עד שנתקבלו.
כשסיפר רבי שמואל לאביו על החלומות, ציווהו אביו שהתחלת כתיבת ספר התורה תיעשה בחשאי, בחדרו, ביום ט"ו בשבט, ובנוכחות בניו בלבד, אֶחיו של רבי שמואל.
עם התקדמות כתיבת ספר התורה החלה להתגשם גם ברכתו של הסב. רבי שמואל קבע את מועד הסיום למחרת יום הכיפורים בשנת תרכ"א. כבר נעשו כל ההכנות והוכנה סעודת מצווה גדולה.
אולם באותו יום בבוקר קרא ה'צמח-צדק' לבנו ואמר לו: "היום תערוך סעודה גדולה. אני אבוא לסעודה ואומר דברי חסידות. אולם את ה'סיום' לא תעשה היום".
בי"ג במרחשוון אמר הרבי לבנו: "היום בערב תזמין את הסופר אל חדרי ונעשה את ה'סיום' בחשאי".
"אני", סיפרה הרבנית רבקה, "תפרתי את המעיל של ספר התורה, וכאשר הכנסתי את המעיל לחדרו של חותני, אמר לי: 'מזל טוב! יקיים השם יתברך את דברי הברכה שבירכו אותך חותני וסבי".
כעבור שבעה ימים בדיוק, בכ' במרחשוון, נולד הבן. בליל הברית הודיע ה'צמח-צדק' לאבי הילד שהברית לא תהיה מחר. ואכן, כשבאו למול את הילד התברר שאי-אפשר לעשות את הברית.
כעבור קצת פחות מחודש, בליל הנר השני של חנוכה, הורה ה'צמח-צדק' לבנו: "מחר תעשו את ברית המילה של בנכם, והיא תהיה בחדר התפילה שלי, ובחשאי, במעמד אַחֶיך והקרובים ביותר, שלא יהיו יותר משני מניינים. והלוחות שניתנו בחשאי נאמר עליהם 'לא ימושו מפיך ומפי זרעך אמר ה', מעתה ועד עולם'".
ה'צמח-צדק' הורה לקרוא לילד שלום-דובער, שלום על שם אביו, ודובער על שם אדמו"ר ה'אמצעי', כפי שביקש מאם הילד פעמיים בחלומותיה.
הילד הזה גדל ברבות הימים לכ"ק אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, שייסד את ישיבת 'תומכי תמימים' ופיתח במאמריו את לימוד החסידות לרמות גבוהות של עומק, עד שחסידים כינו אותו 'הרמב"ם של תורת החסידות'.
הרש"ב נסתלק בשנת תר"פ ברוסטוב, בהיותו בשנתו השישים לחייו. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
