חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:49 זריחה: 5:59 כ"א בחשון התשפ"ז, 1/11/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1359 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת בא, ז' בשבט ה'תשע"ג (18/01/13)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1359 - כל המדורים ברצף
להיות יהודי בעולם המודרני
יש חדש
שמירת ההבטחה
הרבי הריי"צ
הסדר הנכון
כוחם של פסוקי תורה
"הגזֵרה עברה"
מחזקי האמונה
ידי הרבי מוסיפות לחמם
'ברכו' אחרי התפילה

מס' 1359, ערב שבת-קודש פרשת בא, ז' בשבט ה'תשע"ג (18.01.2013)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

להיות יהודי בעולם המודרני

גישתו של הרבי יש בה שילוב מיוחד במינו של רכוּת ונוקשות, פתיחות וקביעת גבולות, אהבה ונחישות. זה שביל זהב שנסלל בקפידה

בשבוע הבא נציין את יום ההילולא י' בשבט, היום שבו נסתלק (בשנת תש"י, 1950) הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש, והחלה להאיר שמשו של חתנו וממלא מקומו, רבי מנחם-מענדל שניאורסון, שהעולם כולו מכירו בתוארו – הרבי מליובאוויטש.

הרבי הריי"צ בא לארה"ב בעצם ימי השואה. גופו היה שבור, לאחר העינויים שעבר בכלא הסובייטי, בעקבות פועלו לשמירת גחלת יהדות רוסיה. אולם מיד עם בואו לארה"ב הסתער כארי על המשימה החדשה – להחיות את היהדות במדינות הרווחה ולהילחם בגלי הטמיעה וההתבוללות.

המאבק הזה, שבו פתח הרבי הקודם ושאותו פיתח והרחיב לממדי ענק חתנו וממלא מקומו, הוא למעשה פריצת-דרך היסטורית בהתמודדותה של היהדות עם אתגרי העולם המודרני.

לא תיתכן סתירה

בעבר הגיב העולם היהודי בשתי דרכים על התמורות שחלו: דרך אחת דגלה בהסתגרות מפני העולם הגדול ובהגבהת החומות שיגנו על הדור הצעיר מפני הרוחות המנשבות בחוץ. הדרך השנייה ייצגה התפשרות על ערכים ועקרונות למען ההשתלבות בחיי העולם המודרני.

הרבי מליובאוויטש סלל דרך חדשה, שבשעתו נראתה נועזת ואולי לא-מציאותית. לשיטתו אין שום סתירה בין העולם ובין התורה. לא תיתכן סתירה כזאת, מאחר שהעולם כולו נברא על-פי התורה ובשביל התורה. אם נראה שיש סתירה – זו אשליה או דעה קדומה בלבד.

הרבי לימד מדענים, אנשי-עסקים, אמנים וראשי קהילות ברחבי העולם כיצד אפשר לעסוק בפעילותם המקצועית בלי לוותר אפילו על קוצו של יו"ד בענייני יהדות. באיגרותיו הרבות לאנשי-מדע, באותן שנים, הוא מתרעם על הנימה המתגוננת, שיש בה משום התבטלות למוסכמות המדע והתרבות. הרבי גרס שהגישה צריכה להיות הפוכה, שכן התורה מעניקה לאדם משענת אמיתית ויציבה, בעוד התאוריות המדעיות מתחלפות ואינן קבועות.

גישתו של הרבי יש בה שילוב מיוחד במינו של רכוּת ונוקשות, פתיחות וקביעת גבולות, אהבה ונחישות. זה שביל זהב שנסלל בקפידה, כדי לקרב יהודים ולהשתמש בכל האמצעים שהעולם המודרני מעמיד לרשותנו, ובה-בעת לא לסטות כמלוא נימה מהוראות התורה ומערכי היהדות והחסידות.

תשתית לבוא המשיח

בראייתו המיוחדת הצליח הרבי לגשר על פערים שנראו סותרים. הדרך הזאת – שאומצה ברבות השנים על-ידי מרבית החוגים ביהדות הדתית והחרדית – נובעת למעשה מראיית המטרה והתכלית של כל ההתפתחות המדעית והטכנולוגית. אמנם בימינו משתמשים בכלים האלה שימושים שונים, אבל התכלית שלשמה נתגלו היא כמאמר המשנה: "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו".

התפתחותם של אמצעי תקשורת המונים, שבכוחם להעביר מידע ומסרים לכל קצווי תבל, אינה אלא יצירת התשתית לבואו של משיח-צדקנו. כך יתקיימו הנבואות בדבר המלך המשיח שילַמד דעת את העולם כולו. כך תגיע האנושות כולה לתיקונה ולשלמותה, ויתגשם הייעוד "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".


הרבי הריי"צ (משמאל) ולצידו חתנו וממלא מקומו, הרבי מליובאוויטש

  יש חדש

מנהגי יום ההילולא

יום שני הקרוב, י' בשבט, הוא יום ההילולא השישים ושלושה של הרבי הקודם מליובאוויטש, אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון), שנסתלק בשנת תש"י. ממנהגי היום: לעלות לתורה בשבת זו, להדליק נר נשמה ביום ראשון לפנות ערב, ללמוד פרקים ממאמר החסידות האחרון שלו, להוסיף בצדקה ולשגר 'פדיון-נפש', כדי לקראותו על הציון הקדוש (מספר הפקס': 00-1-718-7234444). זה גם יום קבלת הנשיאות על-ידי חתנו וממלא מקומו, הרבי מליובאוויטש. בתי-חב"ד ברחבי הארץ מארגנים התוועדויות וכינוסים לרגל היום הגדול והקדוש.

'החדר של הרבי'

בית אגודת חסידי חב"ד בארץ, הבית שנבנה בכפר-חב"ד בדוגמת בניין '770', בית-מדרשו של הרבי – מזמין את הציבור לבוא בי' בשבט להתפלל ב'חדרו' של הרבי ולשגר את הבקשות וה'פדיונות' לציוּן הקדוש. לתיאום קבוצות: 03-9606402.

מפגש בוגרים

מפגש ארצי של בוגרי בית-הספר למלאכה בכפר-חב"ד יהיה אי"ה ביום שני, י' בשבט (21.1), בשעה 8 בערב, בחדר-האוכל במתחם בית-הספר. מי שלא קיבלו הזמנה מתבקשים לעדכן את פרטיהם אצל הרב משה אדרעי, טל' 054-7770713.

  שלחן שבת

שמירת ההבטחה

בפרשתנו התורה מציינת את מספר השנים שישב עם ישראל במצרים: "ומושב בני-ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע-מאות שנה". במדרש נאמר שלמעשה ישבו בני-ישראל במצרים מאתיים ועשר שנים בלבד, כגימטרייה של המילה 'רדו'.

שואל שם רבן יוחנן בן-זכאי: והלוא נאמר במפורש בתורה שבני-ישראל ישבו במצרים "שלושים שנה וארבע-מאות שנה"? משיב רבי אלעזר בן-עזריה: בני-ישראל ישבו במצרים מאתיים ועשר שנים. חמש שנים קודם לכן נולדו מנשה ואפרים, הנמנים  עם השבטים. נמצא שמלידתם עברו מאתיים וחמש-עשרה שנים. ומאחר שהמצרים העבידו את בני-ישראל בפרך וגזרו עליהם "שיהיו עושין ביום ובלילה", יש להכפיל את זמן השעבוד: מאתיים וחמש-עשרה כפול שתיים שווה ארבע-מאות ושלושים שנה.

חישוב הימים והלילות

על-פי דברי המדרש אפשר ליישב את המאמר שאנו אומרים בהגדה של פסח: "ברוך שומר הבטחתו לישראל" – אנו מודים לקב"ה על שקיים את הבטחתו והוציא אותנו ממצרים. ולכאורה מה השבח על שמירת ההבטחה, והלוא אפילו בשר-ודם נדרש לשמור את מוצא פיו ולקיים את הבטחותיו.

אלא השבח הוא על שהקב"ה חישב את הקץ בדרך שמקצרת את משך השעבוד. אנו מודים לקב"ה על שמנה הן את הימים הן את הלילות, וכך הישיבה במצרים במשך מאתיים ועשר שנים בלבד (בתוספת חמש השנים מלידת מנשה ואפרים) נחשבה לארבע-מאות ושלושים שנה.

חסד אלוקי

חישוב כזה של שנות השעבוד הוא חסד של הקב"ה, שכן אין הכרח לחשב כך את השנים. אמנם בתורה נאמר "כי משנה שכר שכיר עבָדְך", ומזה לומדים ש"עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה" – אבל זה חידוש שנתחדש במתן התורה, וקודם שניתנה התורה אין הכרח למנות כך את השנים.

על כך אנו משבחים את הקב"ה על ששמר את הבטחתו לישראל ו"חישב את הקץ" בדרך שמכפילה את הימים ומחשבת הן את הימים הן את הלילות, וכך ארבע-מאות ושלושים שנה נהפכו למאתיים וחמש-עשרה שנים בלבד.

והיא שעמדה

על ההבטחה הזאת אנחנו אומרים בהמשך: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו". אותה הבטחה, שהקב"ה הבטיח לאבותינו, עומדת לנו בכל דור ודור. בהבטחה הזאת הקב"ה קשר את עצמו עם בני-ישראל, ולכן גם אם אין הם שומרים כראוי על התורה ומצוותיה, בכל-זאת הקב"ה נשאר קשור איתם ומציל אותם מאויביהם.

אותה הבטחה קיימת גם בעבודתו הרוחנית של כל יהודי בכל יום ויום. הגמרא אומרת ש"יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו", בדוגמת "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו", וכדי להתגבר על היצר האדם זקוק לעזרה מהקב"ה – "אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו". העזרה הזאת קיימת גם אם האדם נכשל ועשה דבר שאסור לעשותו. עם כל זה הקב"ה "מצילנו מידם" ועוזר לאדם.

(תורת מנחם כרך לו, עמ' 282. כרך יט, עמ' 261)

  מן המעיין

הרבי הריי"צ

לקרב בשמחה

בשמותיו של הרבי טמון רמז לעבודתו: יוסף – על שם "יוסף לי ה' בן אחר", והרבי עשה מ'אחר' – 'בן'. הוא השתדל לקרב כל יהודי, גם מי שהיה בבחינת 'אחר' וזר, ולהחזירו לחיק אביו שבשמים. יצחק – הוא עשה זאת בשמחה ובתענוג.

(ספר השיחות תש"נ)

מה עושים בכסף

אחד הרבנים נכנס פעם אחת אל הרבי ומצא אותו יושב ובוכה. על שאלתו השיב הרבי: אני בוכה על שאין לי מיליון דולר. אילו היה לי מיליון דולר, הייתי מושיב אברך בכל עיר מערי ארצות-הברית, והייתי 'הופך' את כל אמריקה.

שיכור על אהבת ישראל

העולם אומר שבעיני השתיין יקרה כל טיפה. אני שיכור אמיתי על אהבת ישראל והרבצת התורה. יקרה לי ביותר כל טיפה של אהבת ישראל ולימוד התורה.

(הרבי הריי"ץ)

עולם העשייה נעלם

כאשר הרבי ביקר בבית העלמין הישן בצפת, הביע את הרגשתו: בביקור הראשון במקום קדוש כזה מתרגשים מאוד. עולם העשייה נעלם לגמרי.

שלא להתעכב

היה זמן שהרבי סבל מכאבים ברגליו והיו צריכים לחבוש אותן כמה פעמים ביום. הרבי הורה לחובשים להקפיד לסיים את חבישת רגל אחת קודם הסרת התחבושת הישנה מהרגל השנייה, כדי שאם יבוא משיח באמצע לא יהיה צורך להמתין רגע אחד יותר מכפי ההכרח.

לעזור ליהודי

פעם אחת הגיע לרבי מכתב בו תוארה הריגתו של אחד מגדולי חסידיו בידי הנאצים. מרוב צער התעלף הרבי. מאותו יום הוחלט שלא להעביר לרבי שום מכתב שהיה עלול לגרום לו עגמת נפש. כשהרבי הבין שמעלימים ממנו את המכתבים אמר: כאשר יהודי מודיע לי על צרותיו ואני יכול לומר כמה פרקי תהילים ואף להזיל דמעה בעבורו, מזה אני שואב את כל חיותי. האם רוצים ליטול ממני גם את זאת?

שמירה מלמעלה

פעם אחת בשמחת תורה בעת ההקפות שרר בחדר חום כבד, והרבי יצא למרפסת לשאוף אוויר, אף שבחוץ נשבה רוח קרה. עמד שם גם אחד החסידים. אמר לו הרבי: "היכנס פנימה, מחשש שתצטנן. אל תביט עליי, אותי שומרים".

קינוח מפולפל

פעם אחת הגישו לפני הרבי קינוח שנעשה ממגוון פירות, חתוכים לקוביות ומעורבבים אלה באלה. המסובים רצו לראות איזה מהפירות יאכל הרבי תחילה, מצד דיני קדימה בברכות. הביט הרב בקינוח ואמר: קינוח למדָני.

  אמרת השבוע

הסדר הנכון

זמן קצר לאחר עלותו של הרבי מליובאוויטש על כס הנשיאות נכנסה אליו אישה מניו-יורק וביקשה ברכה שבתה המבוגרת תינשא. הרבי התעניין בפרטי עיסוקה, והאישה סיפרה שהיא ובעלה מנהלים חנות וב"ה יש פרנסה בשפע, עד ששקלו לצאת לגמלאות, אולם הם מוסיפים לעבוד כדי לחסוך כסף בעבור הבת.

שאל הרבי: "ומה בדבר שמירת השבת?". האישה השיבה שהחנות פתוחה בשבת. הוסיף הרבי ושאל: "הלוא אמרת שב"ה לא חסרה פרנסה, ואם-כן מדוע אתם עובדים בשבת?". ענתה האישה: "אנחנו עובדים רק בשביל הבת. שהרבי יברך אותה והיא תינשא, ואז נסגור את העסק בשבתות".

אמר הרבי: "הקב"ה רוצה את ההפך – הפסיקו לעבוד בשבת, ואני מבטיחכם שבתכם תמצא את זיווגה".

  פתגם חסידי

כוחם של פסוקי תורה

"לוּ ידעו איזה רושם נשאר בעולם מאמירת פסוק חומש או פסוק תהילים – לא היו הולכים ברחוב בלי לומר דברי תורה" (אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש)

  מעשה שהיה

"הגזֵרה עברה"

זה היה לילה סוער בניו-ג'רזי שבארצות-הברית. יעקב אורמלנד היה אז ילד בן שלוש וחצי, ונסע ברכב עם סבו וסבתו. רכב שבא ממול התנגש בהם חזיתית. הסב נהרג במקום. הסבתא והילד הועפו לתוך שלולית גדולה.

התאונה הקשה אירעה בכ"ח באלול תשכ"ג (1963). הסבתא נפצעה קשה, אך מחשבותיה היו נתונות לנכדה. במאמץ עילאי הצליחה לזחול אליו ומצאה אותו חסר-הכרה ופניו בתוך המים.

כך מתחיל סיפור מופלא, שאותו מספרים הבן ואביו בראיון וידאו המופיע בתקליטור 'להביט מעבר למסך', בהפקת חברת JEM.

אביו של הילד, ר' גימפל אורמלנד, מתגורר כיום בנתניה. בנעוריו זכה לשמש את ה'חזון איש' ואף היה תלמידו של רבי יעקב-ישראל קנייבסקי, ה'סטייפלר'. באותה עת התגורר בניו-ג'רזי שבארצות-הברית, שם שימש רב, חזן ותוקע.

כשהוזעק אל מיטת בנו אמר לו הרופא המטפל, הד"ר סטרינגר: "המתן מעט בעריכת ההלוויה של חמיך, כי למרבה הצער אלה רגעי חייו האחרונים של הילד. תוכל לעשות הלוויה משותפת".

מספר ר' גימפל: "השעה הייתה ארבע לפנות בוקר. נלווה אליי נשיא בית-הכנסת, ידידי הטוב, מר גלמן. כששמע את דברי הרופא יעץ לי להתקשר אל הרבי מליובאוויטש. אמרתי לו 'מה אתה מבלבל לי בראש עם הרבי? לי יש סטייפלר ו"חזון איש", אני לא מכיר אדמו"רים חסידיים'.

"אבל הוא לא נתן לי מנוחה עד ששמעתי בקולו. הרים את השפופרת הרב חודוקוב, מזכירו של הרבי. הוא שמע את כל המעשה ואמר: 'חכה רגע, אני צריך למסור זאת לרבי'. הרבי עוד היה בשעה הזאת במשרדו.

"הרב חודוקוב חזר לטלפון ואמר לי: 'הרבי אמר שתתקשר שוב בעוד שעה'.

"אתם יכולים להבין איך עברה עליי השעה הזאת. בינתיים הילד החזיק מעמד. כעבור שעה בדיוק טלפנתי אל מזכירות הרבי. הרב חודוקוב ענה ואמר לי: 'הרבי רוצה לדבר איתך'.

"הרבי אמר לי במילים האלה: 'הגזֵרה עברה. עשה את ההלוויה לחמיך, ומה שהרופאים אומרים שהילד לא יחיה – אני אומר לך שהגזֵרה עברה, והילד יחיה בעזרת השם'".

הרבי הורה לו לעשות כמה דברים: ראשית, להוסיף לילד את השם בן-ציון. שנית, לתת אלף ושמונה-מאות דולר לצדקה (הרבי הדגיש: "לכל מטרת צדקה הנראית לך, אך לא למוסדות חב"ד-ליובאוויטש"). ודבר שלישי, לבקש מהרופא המטפל להתקשר אליו. עוד ביקש הרבי כי כאשר יוטב מצבו של הילד יתקשר לבשר לו על כך.

לא היה קל לשכנע את הרופא להתקשר אל הרבי, אך לבסוף הוא נענה. הרבי הציע לתת לילד טיפול רפואי מסויים. הרופא ציין שההליך הזה כרוך בסיכון רב. אמר לו הרבי: "הלוא אתה עצמך אמרת שאין לילד שום סיכוי. מה אכפת לך לנסות? אני אומר לך שזה יועיל".

הרופא נענה ועשה כפי שיעץ הרבי. מצבו של הילד נותר ללא שינוי. אמנם הוא נשאר בחיים, אך עדיין היה שרוי בתרדמת וסבל מנזק מוחי חמור.

ראש-השנה עמד בפתח ור' גימפל התקשר שוב אל הרבי, דיווח על המצב ואמר שבמצב כזה אין הוא חושב שיהיה בכוחו לשמש חזן בבית-הכנסת ולתקוע בשופר. הרבי אמר: "להפך, דווקא עכשיו עליך להתפלל לפני התיבה ולתקוע בשופר. גם רעייתך, הצמודה לילד בבית-הרפואה, תדאג שתשמע תקיעת שופר ושעוד נשים יהודיות ישמעו את התקיעות".

ממשיך ר' גימפל: "אתם יכולים לתאר לעצמכם איך התפללתי. המפה שעל התיבה הייתה ספוגה דמעות. התכוננתי לתקוע בשופר, ופתאום אני מרגיש משיכה בידי. הגבאי, ליפשיץ שמו, אמר: 'קיבלנו עכשיו ידיעה כי העבירו את הילד למחלקת טיפול נמרץ'. זו הייתה בשורה משמחת, כי קודם לכן אמרו שאין כל טעם להכניסו למחלקה.

"תקעתי בשופר וכל הזמן חשבתי: איך הרבי יכול לומר 'הגזֵרה עברה'? כחניך ישיבות ליטאיות לא יכולתי להבין את זה".

זמן-מה אחר-כך בא ר' גימפל להתוועדות של הרבי. לקראת סיום ההתוועדות הורה הרבי לשיר את הניגונים של כל אדמו"רי חב"ד, ואז פנה אל ר' גימפל ואמר: "עכשיו נמצאים כאן עמנו כל רבותינו נשיאינו. זו שעת רצון, בקש כל מה שתרצה".

מספר ר' גימפל: "אמרתי שהילד צמח. הוא לא פוקח עיניים ולא מדבר. הרבי חייך ואמר לי שבקרוב הוא ידבר, ושתהיה לי ממנו נחת יהודית חסידית".

תשעה חודשים עברו. לצוות הרפואי הצטרפה אחות חדשה. בבוקר, כשבאה למיטת הילד, פנתה אליו בשאלה: "מה תרצה לשתות, חלב או סודה?". פתאום פקח הילד את עיניו וענה: "סודה". אימו התעלפה מרוב שמחה והתרגשות.

הילד נכנס להליך שיקום, ונזקק ללמוד הכול מהתחלה – לדבר, לאכול בכוחות עצמו וכדומה. השיקום התקדם יפה, אבל הרגליים נותרו מדולדלות והוא לא היה יכול לעמוד עליהן. בביקורו הבא של ר' גימפל אצל הרבי הביא עמו את הילד. במהלך ה'יחידות' ביקש הרבי מהאב לצאת ולהשאיר את הילד על ברכיו.

מספר הבן: "האמת היא, שאני לא זוכר מה קרה שם. אני זוכר שאבי הניח אותי על ברכיו של הרבי, וזהו. עשרים דקות אחר-כך נקרא אבי בחזרה פנימה, ואני דידיתי החוצה".

הילד החלים, גדל והקים משפחה. כיום הוא עומד בראש ישיבת 'נשמת שלמה' באטלנטיק סיטי, המיועדת לנערים שלא מצאו את מקומם בישיבות רגילות. נס מהלך.

  לומדים גאולה

מחזקי האמונה

האמונה בגאולה, כמו כל ענייני האמונה, זקוקה לחיזוק מתמיד, וזה תפקידם של רועי ישראל בכל דור ודור, לחזק את האמונה בלב העם. כך מפרשים את הביטוי 'רעיא מהימנא' [=רועה נאמן], שנאמר על משה רבנו – שהוא רועה את העם בשדות האמונה ומחזק בליבם את האמונה.

כדי לקבל את החיזוק שהרבי מעניק נדרשת 'התקשרות' – הקשר שהחסיד עמל ליצור בינו ובין הרבי. חסיד אמיתי הוא מי שהקשר שלו עם הרבי מקיף וחודר את כל נימי נפשו.

אחד מחסידיו של הרבי הריי"צ מליובאוויטש, שלא זכה לראותו פנים אל פנים, כתב אליו מכתב ושאל איך הוא יכול להתקשר אליו אף-על-פי שאינו מכירו אישית. הרבי השיב לו: "ההתקשרות האמיתית היא על-ידי לימוד התורה. כשהוא לומד את מאמרי החסידות שלי וקורא את השיחות; כשהוא מתחבר עם חסידים בלימוד ובהתוועדות; וכשהוא מקיים את בקשתי באמירת תהילים ובשמירת זמני הלימודים – בזה היא ההתקשרות".

קשר נפשי

יש כמה וכמה דרגות בהתקשרות, אך לפני כל הדרגות מדובר בקשר נפשי עמוק שבין החסיד ובין הרבי. זה רגש של אהבה גדולה לרבי ורצון עז להתנהג על-פי תורתו והוראותיו. כותב הרבי הריי"צ באחת מאיגרותיו: "החסידים המקושרים נהגו לקבוע עת קבועה ומיוחדת להתעורר ברגשי אהבה לרבם. פשוט, לאהוב את הרבי, באהבה מורגשת בלב, כמו אהבת בשר לאישה ולבנים. באותה שעה מציירים היו לעצמם 'יחידות' עם הרבי, שמיעת מאמר חסידות או התוועדות עם הרבי".

אהבה זו מצד החסיד, תורמת לא רק לחסיד אלא גם לרבי. אמר כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק': "אהבת החסידים וברכתם – בוקעת רקיעים". היה לרבי חסיד ושמו ר' משה-אליהו, שהצטיין בהתקשרותו. ה'צמח-צדק' אמר עליו: "כאשר משה-אליהו אומר בברכת המזון 'הרחמן הוא יברך את אדוננו מורנו ורבנו' – מתוך אהבה – עושה ברכתו פרי טוב למעלה ובאה בפועל טוב למטה".

ההתקשרות מצד החסיד אל הרבי מעוררת גם התקשרות נגדית – מהרבי אל החסיד. וכך נאמר בקובץ 'היום-יום': "נשיאי חב"ד נהגו מפעם לפעם להזכיר את המקושרים אליהם ולהתבונן באהבתם ובהתקשרותם. דבר זה מעורר את כוחותיו הפנימיים של זה שמתבוננים בו". ומסופר על גדולי החסידים, שכאשר הרבי היה מזכיר אותם, היו מרגישים זאת אף-על-פי שמרחק גשמי רב הפריד ביניהם.

גם לאחר ההסתלקות

מעלתו של רבי היא שאין בו שמץ של נגיעה אישית וכל-כולו דבק בקב"ה. לכן המוני העם, שהישות העצמית מפרידה ביניהם ובין האמת האלוקית, זקוקים להתקשרות זו אל הרבי, כדי שיוכלו להתקרב עוד יותר אל הקדושה.

זה תפקידם של רועי ישראל האמיתיים בכל דור ודור, החל ברבי הראשון – משה רבנו. הוא אומר לעם-ישראל: "אנוכי עומד בין ה' וביניכם". בשפת החסידות הוא מכונה 'ממוצע המחבר', כי הוא משמש כעין דרג-ביניים, שעומד בין עם-ישראל ובין הקב"ה ומחבר ומקשר את העם אל ה'. לכן ה"ויאמינו בה'" צמוד ל"ובמשה עבדו", משום ששלמות האמונה בה' והדבקות בו יכולות להיעשות דווקא על-ידי האמונה ב"משה עבדו" וההתקשרות אליו.

התקשרות זו אל הרבי יכולה וצריכה להיות גם לאחר הסתלקותו. על צדיקים נאמר בזוהר שהם חיים ופועלים לאחר הסתלקותם יותר מבחייהם, ולכן יכולים תלמידיהם ומקושריהם להיום קשורים אליהם ולקבל את אורם ושפעם. ואם כך בכל צדיק, קל-וחומר בנשיאי ישראל, שעליהם נאמר: "רועי ישראל לא יעזבו צאן-מרעיתם".

  חיים יהודיים

ידי הרבי מוסיפות לחמם

"ברגע שהמזכיר סימן לי להיכנס לחדרו הקדוש של הרבי, תקפה אותי יראה גדולה. הרבי הביט בי וידיי רעדו". במילים האלה פותח הרב מרדכי בר-יוסף (83), תושב צפת, את תיאור ה'יחידות' אצל הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש, בשנת תש"י, זמן קצר לפני הסתלקותו בי' בשבט.

"הרבי ישב על כיסא גלגלים. פניו היו מאירות, אולם היה ניכר שהוא חלש. התאמצתי מאוד להבין את דבריו, ובמידת הצורך סייע המזכיר בכך. הרגשתי בעולם אחר", הוא מתאר.

הבריחה מהנאצים

הרב בר-יוסף עומד בראש ספרייה פדגוגית למקצועות יהדות, המסייעת לאנשי חינוך. בסיפורו הוא מפליג לימי נעוריו, כאשר שהה עם משפחתו בגטו פרשבורג שבצ'כוסלובקיה: "הגרמנים ריכזו אותנו בגטו. בהמשך, בזכות תושייתו של אבי, הוברחנו לכפר נידח באזור הגבול, וכך ניצלנו בניסי-ניסים. זמן קצר לאחר בריחתנו רצחו הגרמנים את כל יהודי הגטו".

הנער הצעיר הצטרף לפרטיזנים, וכך עברה עליו המלחמה. אחריה עבר לארה"ב, שם הצטרף לישיבה לצעירים שניצלו בשואה, ואחרי-כן למד בישיבת צאנז בברוקלין. הוא שמע רבות על הרבי הריי"צ מליובאוויטש וחש רצון עז לראותו. פעמיים זכה להיכנס ל'יחידות', ועל האחרונה סיפר לנו השבוע.

הדרכה אישית

"סיפרתי לרבי שאני לומד בישיבת צאנז ושבני משפחתי באוסטרליה ביקשו ממני להצטרף אליהם", משחזר הרב בר-יוסף (פברבוים לשעבר). "הערתי שלדעתי זה לא רעיון טוב, מכיוון שבאוסטרליה יש 'שממה' רוחנית. הרבי השיב ששלח בעת האחרונה לאוסטרליה מניין משפחות חסידיות, ואף הורה לייסד שם ישיבה. להפתעתי אמר שאל לי לחשוש מהמעבר לאוסטרליה והציע שאלמד בישיבה שם. הרגשתי שהרבי ממש 'דוחף' אותי לנסוע לשם".

הנער הצעיר התקשה להבין למה לעזוב ישיבה מוצלחת, בעלת תנאים נוחים, ומי מבטיח לו שאמנם יצליח באוסטרליה. "הרבי הסביר לי באריכות מדוע עליי לנסוע. בין השאר אמר שקודם ביאת המשיח צריך שיהדות תגיע לכל מקום בעולם".

הידיים שחיממו

רגע לא-שגרתי התרחש ברגעים האחרונים של ה'יחידות'. "הושטתי אל הרבי את ידיי וביקשתי שיברך אותי. הרבי תפס את שתי ידיי והניחן בין ידיו, ובירך אותי: 'הידיים שלי יחממו את ידיך'. הרבי הרגיש שידיי היו קרות. בצאתי מה'יחידות' אמר לי המזכיר בהתפעלות: 'אתה יודע לאיזו ברכה זכית?! ואכן, לאורך כל השנים זכיתי לראות את התממשות הברכה. ידיו הקדושות של הרבי מחממות אותי עד היום". יום ההסתלקות חקוק בזיכרונו. "הכאב היה עצום, הרגשתי כאילו אבי נפטר", הוא מתאר.

הרב בר-יוסף גם זכה ליחס מיוחד מממלא-מקומו, הרבי מליובאוויטש: "היו לי עמו התכתבויות רבות. הרבי כתב לי פעם מכתב ארוך על גידול הזקן, על עבודת החינוך ועוד". הוא מסיים את השיחה במשפט: "הרבי הריי"צ היה האדריכל, וחתנו הרבי הגשים את חזונו בכל המובנים".


"הרגשתי כאילו אבי נפטר". הרב בר-יוסף

  פינת ההלכה ומנהג

'ברכו' אחרי התפילה

שאלה: מדוע אומרים בקהילות רבות 'ברכו' אחרי התפילה?

תשובה: את אמירת 'ברכו' המקורית תיקנו חז"ל לפני ברכות קריאת שמע של שחרית וערבית, והיא קריאה לציבור לברך את ה' בברכות האלה.

מנהג האשכנזים בחו"ל שאחרי תפילת 'שמונה עשרה' בלחש מתקבצים מי שלא שמעו 'ברכו' לפתח בית-הכנסת, והאבלים אומרים בעבורם קדיש ו'ברכו'. הפוסקים העירו שיש להיזהר שבדרכם לשם לא יעברו על האיסור של "עובר לפני המתפלל", מכיוון שמקצת הציבור עדיין לא סיימו את תפילת הלחש.

מנהג אחר הוא לומר 'ברכו' בסיום התפילה. יש העושים זאת בקביעות, אף אם אין מאחרים בבית-הכנסת. לעומת זה, ה'מגן אברהם' ובעל התניא כתבו שכשאין לחוש למחלוקת יש לנהוג שלא יאמר שליח הציבור 'ברכו' בסיום התפילה, אלא אם כן יש במקום מי שלא שמע 'ברכו'.

ה'מחבר' והרמ"א כתבו שלא לומר זאת בשבת וביום-טוב, וכן נוהגים מתפללי נוסח אשכנז בארץ-ישראל. אך הספרדים (ומתפללי 'נוסח ספרד' האשכנזי בא"י) נוהגים על-פי כתבי האריז"ל, לומר זאת גם בשבתות ובחגים.

למנהג חב"ד אין אומרים זאת כלל (גם בארץ-ישראל) אלא בתפילת ערבית בליל שבת. והטעם על-פי האמור בכתבי האריז"ל שאת תוספת ה'נשמה יתרה' מתחילים לקבל ב'ברכו' הראשון, ומי שלא שמע אותו, יכוון לקבל זאת ב'ברכו' האחרון.

מקורות: טושו"ע או"ח סי' סט (ושו"ע אדמו"ר הזקן ס"ד), וסי' קלג, נו"כ (וכף החיים), וש"נ. שער הכוונות, עניין ערבית ליל שבת. שערי הלכה ומנהג או"ח ח"א סי' פא. לוח עץ חיים ולוח 'דבר בעתו', ליל ר"ה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)