חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:49 זריחה: 5:35 י"ג בסיון התשע"ט, 16/6/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

תכלית השעבוד לבוא אל הטוב האמיתי – 'ויחי'
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות 962 - כל המדורים ברצף
תכלית השעבוד לבוא אל הטוב האמיתי – 'ויחי'
שלימות "ויחי" – בגאולה השלמה
על משמר שמי"ר
פרשת ויחי
הלכות ומנהגי חב"ד

שמה של פרשתנו מדגיש שגם לאחר פטירת יעקב נמשך עניין "ויחי יעקב" * עניינו האמיתי של "זרעו בחיים" בא לידי ביטוי דווקא בזמן השעבוד * העובדה שעל-אף קשיי הגלות דבקים בני-ישראל בקיום התורה ומצוותיה בכל התוקף, מעידה על דבקותם הנצחית והאמיתית בה' * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. שבת פרשת ויחי היא "שבת חזק" – שבה מסיימים ספר שלם בתורה, וכמנהג ישראל (תורה היא1) שבסיום הקריאה2 מכריז כל הקהל "חזק חזק ונתחזק"3חוזק ותוקף בכל ענייניהם של בני-ישראל, בגשמיות וברוחניות גם יחד.

ומעלה מיוחדת ב"חזק" דפרשת ויחי – לא רק להיותו "חזק" (על סיום ספר) הראשון4 שבתורה5, אלא גם מצד תוכן הפרשה שבסיום הספר6 "ויחי יעקב":

בפירוש "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע-עשרה שנה" – איתא במדרשי חז"ל7 ש"ויחי יעקב", חיים אמיתיים שהם חיים טובים, היו במשך שבע-עשרה שנה שחי בארץ מצרים8, כמרומז גם במספרם – י"ז בגימטריא "טוב"9 (מה-שאין-כן השנים שלפני זה שהיו "מעט ורעים"10), ועד שעל-ידם נשלמו גם כל משך שנות חייו "כאילו כל ימיו בטובה"11.

וכן מצינו במדרש12 בביאור הטעם "למה פרשה זו סתומה מכל פרשיות של תורה... מפני שסתם ממנו כל צרות שבעולם".

ומזה מובן גודל החיזוק שנעשה על-ידי ההכרזה ד"חזק חזק ונתחזק" בסיומה של פרשת "ויחי יעקב" – שאצל כל אחד ואחד מישראל (שהוא בדוגמת "יעקב", שנקרא "ישראל", ועל שם זה נקרא גם כל אחד ואחד מישראל13) נעשה מעמד ומצב ד"ויחי (יעקב)", "שסתם ממנו כל צרות שבעולם", ומכאן ולהבא נעשה אצלו שלימות הטוב הנראה ונגלה, חיים טובים בגשמיות וברוחניות גם יחד, ועד ש"כל ימיו בטובה".

ב. אמנם, עדיין אינו מובן הקשר והשייכות להמשך הפרשה:

אף-על-פי שבהתחלת הפרשה נאמר "ויחי יעקב" – הרי, מיד בפסוק שלאחריו נאמר "ויקרבו ימי ישראל למות", וכן שאר העניינים שבהמשך הפרשה (ברכתו של יעקב לאפרים ומנשה14, וברכתו של יעקב לבניו15) הם בקשר ובשייכות למיתתו של יעקב, עד (קרוב) לסיום הפרשה שבה מדובר אודות מיתת יעקב וקבורתו במערת המכפלה16.

ויתירה מזה:

אפילו בהתחלת הפרשה, "ויחי יעקב", מפרש רש"י (פשוטו של מקרא17) "למה פרשה זו סתומה, לפי שכיוון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השיעבוד שהתחילו לשעבדם18. דבר אחר, שביקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו", היינו, שגם בהתחלת הפרשה נרמזו עניינים של היפך הטוב, התחלת השיעבוד וסתימת הקץ.

ובפרט כשמעיינים בדברי המדרש12 שממנו מביא רש"י פירושו19 (אלא שרש"י מפרש זה בפשוטו של מקרא20) – "למה פרשה זו סתומה מכל פרשיות שבתורה, אלא כיוון שנפטר יעקב אבינו התחיל שיעבוד מצרים על ישראל, דבר אחר, למה סתומה, שביקש יעקב לגלות את הקץ ונסתם ממנו. דבר אחר, למה סתומה, מפני שסתם ממנו כל צרות שבעולם" – שמביא רק שני הפירושים הראשונים דהיפך הטוב, ומשמיט הפירוש השלישי ("סתם ממנו כל צרות שבעולם"), עניין טוב!

ג. ונקודת הביאור – שגם העניינים שבהמשך הפרשה הם חלק מפרשת "ויחי יעקב"21:

עניין ה"חיים" לאמיתו הוא – באופן שאין להם הפסק, חיים אמיתיים22. וזהו מה ש"ויחי יעקב" נאמר בהתחלת הפרשה שתוכנה אודות פטירתו של יעקב – להדגיש שגם לאחרי פטירתו נמשך עניין "ויחי יעקב", כדאיתא בגמרא23 (ומובא גם בפירוש רש"י בהמשך הפרשה24) "יעקב אבינו לא מת... מה זרעו בחיים אף הוא בחיים"25, שעל-ידי זה מתגלה עניין החיים לאמיתו26 שאין לו הפסק.

זאת ועוד: מכיוון שבגלוי ובחיצוניות רואים מצב הפכי, עד כדי כך, שיש מקום לשאלה בתורה "וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא"23, ואף-על-פי-כן, מגלה תורת אמת שהמציאות היא ש"יעקב אבינו לא מת... (ומוסיף תיבה – מדגיש) מקרא אני דורש שנאמר27 ואתה אל תירא עבדי יעקב נאום ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" – הרי שלילת הקא-סלקא-דעתך מדגישה יותר תוקף העניין, על-דרך שטר שיצא עליו ערעור ונתקיים בבית-דין28, כיתרון האור מן החושך29.

ד. ועל-דרך זה מובן בנוגע לפירוש רש"י – שפרשה זו סתומה לרמז על סתימת עיניהם ולבם של ישראל מצרת השיעבוד, ועל סתימת הקץ:

אמיתת עניין "זרעו בחיים" (שאז "אף הוא בחיים") – מצד דביקותם ב"ה' אלוקים חיים", "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם"30, על-ידי קיום התורה ומצוות – מודגש בעיקר [לא במצב ש"סתם ממנו כל הצרות שבעולם", אלא] במצב של "צרת השיעבוד", ובזה גופא באופן של סתימת הקץ, שלמרות קשיי הגלות כו' עומדים בכל התוקף על קיום התורה ומצוות [כמודגש גם בפרשה שמתחילים לקרוא בתפילת מנחה, "ואלה שמות בני-ישראל הבאים מצרימה"31, ואיתא במדרש32 "ראובן ושמעון נחתין, ראובן ושמעון סלקין", "שלא שינו את שמם ואת לשונם כו'"33], שאז רואים באופן גלוי לעין כל שדביקותם בה' היא נצחית ואמיתית (שלא שייך שינוי והפסק ח"ו), "זרעו בחיים", "ויחי יעקב" לאמיתתו.

ונמצא, שגם צרת השיעבוד וסתימת הקץ הוא חלק מ"ויחי יעקב" – מכיוון שהמטרה והתכלית היא לגלות את עניין "ויחי יעקב" ("זרעו בחיים") לאמיתתו.

ה. על-פי זה יש לבאר גם קשר ושייכות פרשת ויחי לזמן שבו קורין פרשה זו – חודש טבת.

בחודש טבת – מצינו ב' קצוות:

מחד גיסא – עניין טוב, כמודגש בשם "טבת" שיש בו אותיות "טב", וכמרומז גם בדרשת חז"ל34 על הפסוק35 "ותילקח אסתר אל המלך אחשוורוש... בחודש העשירי ("העשירי יהיה קודש"36) הוא חודש טבת", "ירח שהגוף נהנה מן הגוף", כידוע37 הרמז שהגוף שלמעלה (יש האמיתי) נהנה כביכול מן הגוף שלמטה (יש הנברא), ועד שמתאחדים ונעשים דבר אחד, ישראל וקוב"ה כולא חד38.

ולאידך גיסא – עניין היפך הטוב, "צום העשירי"39, שסיבתו "ותבוא העיר במצור"40, התחלת כללות עניין החורבן והגלות, שלכן, עשרה בטבת חמור יותר משאר ג' הצומות ש"אפילו היה חל בשבת לא היו יכולים לדחותו ליום אחר כו'"41.

והתיווך שביניהם – שהתכלית והמטרה של "צום העשירי", התחלת עניין החורבן והגלות, באופן של היפך הטוב, היא, כדי שעל-ידי זה יבואו לשלימות הטוב (טבת), ועד לעצם הטוב, שהרי עשירי בטבת נקרא "עצם (היום הזה)"42, היינו "עצם ה"טבת", עצם הטוב – כש"צום העשירי... יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים"43, יום טוב גדול יותר מהימים טובים שעל-דרך הרגיל, כיתרון האור מן החושך44.

והכוח לזה – מפרשת ויחי, בה מודגש שהתכלית והמטרה של צרת השיעבוד (במצרים, שורש לכל הגלויות45) עד לסתימת הקץ, היא, שיתגלה עניין "ויחי יעקב" ("זרעו בחיים") לאמיתו, ועל-דרך זה בעשרה בטבת, שהתחלת החורבן והגלות היא כדי לגלות את הקשר העצמי של ישראל עם הקב"ה, שזהו מה שנאמר בעשרה בטבת "בעצם היום הזה" כמו ביום-הכיפורים46, "עיצומו של יום"47, שבו מאיר ומתגלה הקשר העצמי דישראל עם הקב"ה – בחינת היחידה48, "יחידה לייחדך"49 (כמו שנתבאר לעיל בארוכה50)...

* * *

ו. על-פי זה מובן שההכרזה "חזק חזק ונתחזק" שבסוף פרשת ויחי, היא נתינת כוח, עידוד וחיזוק בנוגע לכללות מעשינו ועבודתינו כל משך זמן הגלות:

כשנמצאים בגלות, ב"צרת השיעבוד", ובאופן של סתימת הקץ (שלא יודעים מתי תהיה הגאולה) – יכולים לבוא למצב של נפילת הרוח, עד לייאוש, ח"ו. ועל זה באה ההוראה והנתינת-כוח מפרשת ויחי – שצריכים לידע שהמטרה והתכלית של "צרת השיעבוד" וסתימת הקץ51, היא, בשביל העילוי ושלימות הטוב – לגלות את עניין "ויחי יעקב" (על-ידי זה ש"זרעו בחיים") לאמיתתו.

ולא עוד, אלא, שגם כשנמצאים בגלות, בארץ מצרים ("כל המלכיות נקראו על שם מצרים על שם שהם מצירות לישראל"52), יכול להיות מעמד ומצב ד"ויחי יעקב בארץ מצרים", חיים טובים (לא רק ברוחניות, אלא) גם בגשמיות (כמו י"ז שנות חייו של יעקב בארץ מצרים), שעל-ידי זה מיתוסף גם ב"ויחי יעקב" ברוחניות, על-ידי קיום התורה ומצוות, מתוך מנוחת הנפש והגוף53.

ועניין זה (שגם בארץ מצרים, זמן ומצב הגלות, יכול להיות "ויחי יעקב", חיים טובים) מודגש ביותר בסוף זמן הגלות – ימינו אלו54:

בהתחלת זמן הגלות היה מקום ל"צרת השיעבוד", עד לקושי השיעבוד כו', כדי לגלות את מעלתם של ישראל, הקשר העצמי דישראל עם הקב"ה, שלמרות קשיי הגלות עומדים בכל התוקף עד למסירות נפש על קיום התורה והמצוות, כנ"ל.

אמנם, לאחרי כל העניינים שעברו בני-ישראל במשך קרוב לאלפיים (!!) שנות גלות קשה ומרה – הרי בוודאי ובוודאי שמעלתם של ישראל היא בתכלית הגילוי (גם לעיני כל עמי הארץ), ואין עוד צורך בצרת וקושי הגלות.

– ובפרט לאחרי ההכרזה וההודעה של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, יוסף שבדורנו55, שכבר סיימו כללות העבודה דזמן הגלות, גם "צחצוח הכפתורים"56, ועכשיו "עימדו הכן כולכם"57 לגאולה האמיתית והשלימה שאין אחריה גלות58

ומכיוון שכן, הרי בוודאי שמכאן ולהבא (על כל פנים) צריך להיות מצב ש"סתם... כל צרות שבעולם", הן בנוגע לצרותיו של כל אחד ואחד מישראל בתור איש פרטי, והן בנוגע לצרות כלל-ישראל, ובפשטות, שגם ברגעי הגלות האחרונים נעשה אצל כל אחד ואחד מישראל מעמד ומצב של "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה" – שכל רגע ורגע מרגעי הגלות האחרונים (אפילו לא יום שלם, ועל-אחת-כמה-וכמה לא שבוע וחודש, עד לשנה, ועל-אחת-כמה-וכמה לא י"ז שנה ח"ו), שלהיותו משך זמן יש בו שינויים, ולכן שייך לקרותו בשם "שנה" מלשון שינוי59 – נעשה רגע זה (עם כל השינויים שבו) באופן ד"שבע עשרה (שנה)", בגימטריא "טוב", עד לשלימות הטוב כפי ששייך בזמן הגלות, ותיכף ומיד – שלימות הטוב האמיתי, בגאולה האמיתית והשלימה.

ז. ויש להוסיף בנוגע ללימוד והוראה בעבודתו של כל אחד ואחד מישראל – "החי יתן אל לבו"60 – ממה שכתוב "ויחי יעקב בארץ מצרים":

העניין ד"ויחי גו' בארץ מצרים" (שגם בארץ מצרים נעשה מעמד ומצב ד"ויחי", חיים טובים), הוא, על-ידי עבודתו המיוחדת של יעקב ("ויחי יעקב בארץ מצרים") תורה61, היינו, שהתורה, נותנת כוח שגם בארץ מצרים יוכל להיות מעמד ומצב ד"ויחי"62.

ובפרטיות יותר – שלימוד התורה פועל וחודר גם בארץ מצרים, היינו, שאין זה באופן שלימוד התורה שייך רק לבית-הכנסת ובית-המדרש, ד' אמות של תורה, אלא שפועל וחודר גם בעולם, עד לארץ מצרים, ובסגנון אחר – שנעשה קשר וחיבור בין העבודה בלימוד התורה (וענייני קדושה בכלל) לעבודה בענייני העולם (עולם מלשון העלם63, עד למעמד ומצב דארץ מצרים), שעל-ידי זה יכול להיות גם בארץ מצרים "ויחי יעקב", חיים אמיתיים על-פי התורה, שעל-ידה נעשים ישראל חד עם קוב"ה38, מקור החיים.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת ויחי, ט"ז בטבת ה'תשמ"ט; התוועדויות תשמ"ט כרך ב, עמ' 148-154)

_______________________

1)     ראה שו"ע אדה"ז או"ח סו"ס קפ. סתרצ"ד סט"ז. לקו"ש חכ"ב עמ' 56 הערה 2. וש"נ.

2)     בציבור ובפרהסיא, ובברכה לפניה ולאחריה (כמנהג ישראל שההכרזה ד"חזק" היא לפני הברכה שלאחרי הקריאה, ואינה חשובה הפסק).

3)     ראה שו"ע או"ח סו"ס קלט, ובנ"כ. לקו"ש חכ"ה עמ' 474. וש"נ.

4)     כידוע שגם סדר בתורה הו"ע של תורה (ראה לקו"ד ח"ד תשמו,א. ועוד), היינו, שהוא ראשון במעלה וחשיבות, ובמילא, נעשה גם ראשון בסדר כפשוטו.

5)     ובפרט שנקרא "ספר הישר", "ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים" (ע"ז כה,א), הרי בוודאי שהחוזק ("חזק") שבו מוסיף חוזק בענייניהם של בנ"י, כי "מעשה אבות סימן (ונתינת-כוח) לבנים" (ראה תנחומא לך-לך ט. וראה קונטרס משיחת ש"פ וירא שנה זו ס"ב).

6)     דאף שההכרזה "חזק חזק ונתחזק" קשורה עם סיום הספר כולו, הרי, מכיוון שהכרזה זו באה בסמיכות ממש לפרשת ויחי, מובן, שיש לה קשר ושייכות מיוחד ל(תוכן ד)פרשת ויחי.

7)     ראה בארוכה תורה-שלמה ריש פרשתנו. וש"נ.

8)     ראה מדרש הגדול ריש פרשתנו: וכי לא חי אלא שבע-עשרה שנה בלבד? אלא שהיו בשובע בטובה ושלום, כביכול אלו הן שראה בהן חיים. וראה גם זהר פרשתנו (רטז, ב): "הכא איקרי ויחי דהא כל יומוי לא אקרי ויחי כו' הא לך שבע עשרה שנה אחרנין בענוגין ותפנוקין והנאות וכסופין, הה"ד ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה" (וראה לקוטי לוי"צ ריש פרשתנו שמציין להערות על מאמר הזוהר בפ' וישב (קפ,א) – לקוטי לוי"צ עמ' קמה ואילך).

9)     ראה בעה"ט ריש פרשתנו.

10)   ויגש מז,ט.

11)   תדבא"ר פ"ה.

12)   ב"ר ריש פרשתנו.

13)   ראה אגה"ק ס"ז בפירוש הכתוב (וישלח לג,כ) "ויקרא לו אל אלוקי ישראל" – ש"נשמתו (של יעקב)... כלולה מכל הנשמות שבישראל מעולם ועד עולם... נשמת ישראל סבא הכלולה מכל הנשמות".

14)   מח,ט ואילך.

15)   מט,א ואילך.

16)   שם,לג ואילך.

17)   פרש"י בראשית ג,ח. שם,כד. ועוד.

18)   הביאור בזה – ראה לקמן ס"ח (בגוף השיחה).

19)   ראה בארוכה לקו"ש חט"ו עמ' 423 ואילך – ביאור טעם השינויים בין דברי המדרש לפירוש רש"י. עיי"ש.

20)   ובפרט שאינו מקדים "רבותינו דרשו", וכיו"ב (ומה שבכמה דפוסים הובא בסיום הפירוש הציון לב"ר – ה"ז הוספת המעתיקים (המדפיסים), כדמוכח מכתבי-יד ודפוסים המדוייקים).

21)   בהבא לקמן – ראה גם לקו"ש שם עמ' 427 ואילך.

22)   ולכן, אמיתת עניין החיים הוא אצל הקב"ה לבדו – מקור החיים, כמ"ש (ירמי' י,י) "ה' אלוקים אמת הוא אלוקים חיים", ואומר (תהילים לו,י) "כי עמך מקור חיים" (וראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"א ה"ד – שיעורי היומי דערב שבת).

23)   תענית ה,ב.

24)   מט,לג.

25)   ולהעיר מפרש"י תענית שם: "ודחנטו חנטייא – נדמה להם שמת, אבל חי היה", היינו, שלא מת גם בגוף (ראה לקו"ש חכ"ו עמ' 7 ואילך. וש"נ).

26)   להעיר, שמידתו של יעקב היא מידת האמת, כמ"ש "תתן אמת ליעקב". וראה תורת לוי"צ (לתענית שם – ס"ע ז) ש"אמת ליעקב" הוא תיבות "יעקב לא מת".

27)   ירמיהו ל,י.

28)   ראה טושו"ע חו"מ ר"ס מו. שם ס"ז. סמ"ע שם סקכ"ב.

29)   קוהלת ב,יג.

30)   ואתחנן ד,ד. וראה אדר"נ ספל"ד.

31)   ר"פ שמות.

32)   ויק"ר פל"ב,ה. וש"נ.

33)   ואפילו אם ישנם כאלו שבגלוי ובחיצוניות שינו שמם ולשונם כו' – ה"ז בחיצוניות בלבד, כפס"ד דתורת-אמת שרצונו האמיתי של כאו"א מישראל "להיות מישראל, לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות" (רמב"ם הל' גירושין ספ"ב).

34)   מגילה יג,א. הובא בפרש"י עה"פ.

35)   אסתר ב,טז.

36)   בחוקותי כז,לב.

37)   ראה לקו"ש חט"ו עמ' 382 ואילך. וש"נ.

38)   ראה זח"ג עג,א.

39)   זכריה ח,יט.

40)   מ"ב כה,ב. ירמיהו נב,ה.

41)   אבודרהם הלכות תעניות. הובא בב"י לטואו"ח סתק"נ.

42)   יחזקאל כד,ב. – ומטעם זה היה דוחה שבת כמו יוהכ"פ שנאמר בו בעצם היום הזה (אבודרהם וב"י שם).

43)   זכריה שם. וראה רמב"ם סוף הל' תעניות.

44)   להעיר שהתחלת וראש חודש טבת – בימי חנוכה, שבהם מודגש העניין דהפיכת החושך, "והוי' יגיה חשכי" (ראה תו"א מקץ מ,ב ואילך. ובכ"מ).

45)   ראה ב"ר פט"ז, ה. לקו"ש חט"ז עמ' 91. וש"נ.

46)   להעיר שיוהכ"פ וצום העשירי הם "בעשור לחודש", ולא עוד, אלא, ש"צום העשירי" הוא "בחודש העשירי בעשור לחודש", עשירי שבעשירי, היינו, שהשלימות ד"עשירי" – "העשירי יהיה קודש" – מוגשת ב"צום העשירי" עוד יותר מאשר ביוהכ"פ, די"ל, שזהו מצד העילוי דיתרון האור מן החושך.

47)   ראה רמב"ם הל' תשובה פ"א ה"ג-ד.

48)   ראה ברכת עיוהכ"פ תשמ"ו ס"א. וש"נ.

49)   ראה ד"ה אני ישנה תש"ט (סה"מ תש"ט עמ' 118 ואילך) שדווקא בזמן הגלות מאיר בחי' יחידה שבנפש שעליה אומרים חבוקה ודבוקה בך... יחידה לייחדך שדבוקה תמיד בעצמות א"ס. ושם: "ובכוח זה עמדו ישראל נאמנים להוי' בגלות מצרים שלא שינו שמם לשונם כו', ובכח זה עמדו ישראל בגלות מדי ויוון כו'", וממשיך לבאר בנוגע לגלות זה האחרון חושך כפול ומכופל בעקבות משיחא.

50)   קונטרס משיחות ש"פ ויגש ט' טבת, ויום א' פ' ויחי עשרה בטבת, שנה זו.

51)   להעיר גם מפירוש הכלי-יקר (ריש פרשתנו) בביאור העילוי דסתימת הקץ – "שימשך נזק גדול מן ידיעת הקץ... שהגאולה לא תהיה בימיהם לא ידרשו את פני ה' לבקש על הגאולה... ויבקשו לישב ישיבה של קבע בארצות העמים להיות להם אחוזה בארצותם כתושבים וכמתייאשים מן הגאולה, ע"כ סתם וחתם ה' הקץ האחרון כדי שבכל דור ודור יבקשו את פני ה' ואת דוד מלכם, ולא יבקשו להיות תושבים בארצות העמים ויהיו מחכים קץ ישועתו תמיד", היינו, שסתימת הקץ מעוררת את הבקשה לגאולה, שעי"ז ממהרים ומביאים בפועל את הגאולה (דמכיוון ש"אינן דורשין את פני ה' בכל לב להביאם אל ארצם ע"כ הקב"ה מניחם שמה").

52)   ב"ר שבהערה 45.

53)   ראה רמב"ם הל' תשובה רפ"ט.

54)   להעיר גם מפירוש רבינו בחיי (ריש פרשתנו), ש"מ"ש את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, הכונה לימות המשיח בקץ הגלות הזה הארוך שאנו עומדים בו היום, כי כל ענייני יעקב ומקוריו הם רמז לגלותנו השלישי הזה כו'".

55)   להעיר, שבסיום פ' ויחי היא – הבטחתו של יוסף ש"אלוקים פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב", הבטחה על יצי"מ, שהיא שרש לכל הגאולות, עד לגאולה האמיתית והשלימה – "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

ולהעיר גם מהמבואר במק"א (קונטרס משיחות ש"פ ויחי תשמ"ז. לקו"ש חכ"ה עמ' 474 ואילך) שסיום הפרשה ממש (שבסמיכות לזה באה ההכרזה "חזק חזק ונתחזק") הוא "וישם בארון במצרים" – שהעובדה שיוסף נשאר יחד עם בנ"י בארץ מצרים (דלא כיעקב שהעלוהו מיד לארץ ישראל) נותנת חיזוק לעבודתם של ישראל בזמן הגלות*, כמודגש גם בדורנו, שמקום מנוחתו כבוד של יוסף שבדורנו – בחוץ לארץ (מצרים), חיזוק ונתינת-כוח להשלים מעשינו ועבודתינו ברגעי הגלות האחרונים, עד שיוצאים מהגלות אל הגאולה, ויוסף שבדורנו בראשנו – "הקיצו ורננו שוכני עפר"**.

____________________

*)     דוגמא לדבר – מ"ש בהתחלת פרשתנו (מח,ז) "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל... בדרך... ואקברה שם גו'", "ע"פ הדיבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה... יוצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים... והקב"ה משיבה יש שכר לפעולתך גו' ושבו בנים לגבולם" (פרש"י עה"פ), מסירות נפשה של רחל להשאר בחוץ לארץ בשביל לעמוד לבניה (ראה בארוכה לקו"ש ח"ל ע' 236 ואילך), ועד"ז ביוסף – בנה של רחל (ראה גם שוה"ג הב').

(**  להעיר שיום חמישי, א"ך (טוב לישראל) טבת, שמתברך משבת זו, הוא, סיום אמירת הקדיש במלאות י"א חודש להסתלקותה של הרבנית הצדקנית נ"ע זי"ע (בתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, יוסף שבדורנו). ולהעיר מהרמז בפרשתנו ע"ד פטירת רחל, "אשת נעורים" (ראה סנהדרין כב,סע"א ואילך ובחדא"ג מהרש"א (הובא בלקו"ש שם ס"ד)). וראה גם לעיל שוה"ג הא'.

___________________

56)   ראה שיחת שמח"ת תרפ"ט.

57)   אג"ק שלו ח"ד עמ' רעט. וש"נ.

58)   ראה מכילתא בשלח טו, א (הובא בתוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז,ב).

59)   עבוה"ק ח"ד פי"ט, ועוד.

60)   קוהלת ז,ב.

61)   כידוע שג' האבות הם כנגד ג' הקווין דתורה עבודה וגמ"ח: עניינו של אברהם – גמ"ח, עניינו של יצחק – עבודה, "עולה תמימה", ועניינו של יעקב – תורה (מגלה עמוקות אופן רנ (בסופו). מגלה עמוקות עה"ת ר"פ לך-לך, ועוד).

62)   להעיר גם מהמענה של רבינו הזקן על שאלת הצ"צ היתכן שיעקב אבינו, בחיר האבות, יהיה מבחר שנות חייו י"ז שנה שגר בארץ מצרים – "כתיב ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה, ואיתא במדרש – מובא ברש"י – א"ר נחמיה להתקין לו בית תלמוד שתהא שם תורה ושיהיו השבטים הוגים בתורה", ופירש, "להורות לפניו גושנה", שע"י לימוד התורה מתקרבים להקב"ה, ועי"ז הנה גם במצרים נעשה "ויחי" ("היום יום" ח"י טבת. וראה בארוכה לקו"ש ח"י עמ' 160 ואילך).

63)   לקו"ת שלח לז,ד. ובכ"מ.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)