עת צרה הייתה בירושלים שלפני יותר מארבע-מאות שנה. רעב כבד פקד את האזור בעקבות שנת בצורת קשה, מחירי המזון האמירו, והשגת אוכל נהפכה למלחמת קיום יום-יומית.
מצבם של בני הישיבה שפעלה בירושלים היה קשה ביותר. עד כה נתמכו בידי נדיבים והיו יכולים להתמסר ללימוד התורה לילה ויום. עתה היו בסכנת גוויעה מרעב, לאחר שהנדיבים לא יכלו לעמוד בהתחייבויותיהם בשל היוקר המאמיר.
ראשי העדה ורבניה התכנסו לאסֵפת חירום, ובה הוחלט לשגר אחד מנכבדי ירושלים לחוץ-לארץ, כדי לגייס תרומות בין יהודים בעלי אמצעים לעזרת אחיהם שבארץ הקודש.
נסיעה לחוץ-לארץ בימים ההם הייתה כרוכה בסכנות רבות. המתכנסים הציעו להטיל גורל שיקבע מי האיש שיישלח למשימה.
הפור הוטל ובגורל עלה אחד מגדולי המקובלים אז, רבי אברהם גלנטי. הוא קיבל עליו את המשימה מתוך הכנעה, אף שזו תאלץ אותו להתבטל מלימודו ולעסוק בצורכי ציבור. הוא אף ראה בכך זכות, שעל ידו תבוא טובה גדולה ליהודי ארץ-ישראל.
יצא רבי אברהם לנמל יפו, ועלה על ספינה שיצאה אל העיר הגדולה קושטא (איסטנבול) שבטורקיה. ההפלגה עברה בשלום, הם כבר התקרבו לנמל קושטא, אלא שאז נראו סימני דאגה על פניו של רב-החובל, שהביט אל החוף במשקפתו.
"אינני מצליח להבין מה קורה שם...", מלמל רב-החובל. כשהתקרבה הספינה התוודעו נוסעי האנייה לסיבת חששותיו של רב-החובל: בעיר התחוללה דרמה בלתי-מוסברת. בני-אדם התרוצצו בבהלה אנה ואנה, וביניהם גם חיילים. רבים עמדו על גגות הבתים והשקיפו כלפי מטה.
לנוסעי הספינה לא היה הסבר למראה המוזר. רב-החובל החליט שלא לסכן את הנוסעים והודיע כי הספינה תפליג ליעדה הבא ותדלג על העגינה בנמל קושטא.
רבי אברהם גלנטי לא היה יכול להסכים לכך. קושטא הייתה יעד חשוב מאוד בעבורו, ולא היה באפשרותו לוותר על הסיכוי להשיג את תמיכתם של עשירי העיר בתושבי ירושלים הגוועים ברעב.
הוא הציע לרב-החובל כי אחד המלחים יוריד סירה קטנה לים וייקח אותו עד החוף. שם יֵרד רבי אברהם, והמלח ישוב בסירתו מיד אל האנייה.
בתחילה לא רצה רב-החובל להיענות לבקשה. "אני אחראי לשלום הנוסעים, ולא אסכן את חייך, אף אם אתה רוצה בכך", אמר לו. רבי אברהם שב והפציר בו שוב ושוב, עד שנעתר לבקשתו ושלח את רבי אברהם בסירה, כבקשתו.
המלח הוריד את רבי אברהם ושב במהירות אל הספינה. רבי אברהם החל לצעוד ברחובות העיר ופתאום התייצבו מולו שני חיילים וגערו בו: "מה אתה עושה בחוץ?! אתה מסכן את חייך!".
מדבריהם הבין רבי אברהם מהו הדבר שמפיל אימה ופחד על אנשי העיר: שני אריות ברחו מגן החיות שבחצר ארמונו של הסולטן, והם משוטטים עתה בעיר, וכבר הפילו כמה חללים.
לא סיימו החיילים לספר את אשר אירע והנה נראה אריה אחד בקצה הרחוב. בתוך שנייה נעלמו החיילים, אך רבי אברהם נשאר על עומדו. האריה התקרב לעברו בצעדים קלים, ורבי אברהם עומד בשלווה. מאות עיניים מכל הגגות צפו במתרחש במתח ובדאגה.
האריה הגיע עד רבי אברהם, ושם כרע ורבץ לידו בשקט כמצפה לפקודתו. בנחת הושיט רבי אברהם את ידו ואחז באוזנו של האריה, והאריה קם והלך אחריו. עיני האנשים מהגגות נקרעו לרווחה למראה עיניהם. רבי אברהם החל לעלות במעלה הרחוב העולה לחצר הסולטן, ואז הופיע פתאום האריה השני.
שוב החסיר ליבם של הצופים פעימה. אף הסולטן עצמו, שהיה עם אנשיו בארמונו, צפה במתרחש. האריה השני, כקודמו, עצר בנחת ליד רבי אברהם, וזה תפס את אוזנו בידו השנייה, והמשיך בדרכו לחצר הסולטן, כששתי ידיו אוחזות באריות כאילו היו כבשים.
חצר הסולטן הייתה פתוחה, ולנגד עיניו של רבי אברהם נגלה כלובם הפתוח של האריות. חיש-מהר הכניס את שני האריות פנימה, וסגר בעדם את הדלת.
קושטא נשמה לרווחה. התושבים ירדו מהגגות צוהלים, ורבי אברהם הוזמן להתייצב לפני הסולטן. רבי אברהם עמד לפני הסולטן בענווה, אוחז בתרמילו. הסולטן העתיר עליו שבחים ושאל: "מי אתה? כיצד הצלחת להשתלט על האריות? האם בכישוף עשית זאת?".
זקף רבי אברהם את גבו, הישיר מבט אל הסולטן ואמר: "חלילה לי! יהודי אני, והתורה אוסרת עלינו לעסוק בכשפים. אולם כבר מעת שברא הבורא את האדם השליט אותו על בעלי-החיים וטבע בהם יראה מפניו. אך זאת בתנאי אחד: כאשר צלם אלוקים ניכר עליו. אם האדם מתגבר תמיד על יצרו, שורה צלם אלוקים על פניו והחיות יראות ממנו".
שמע הסולטן את דברי החכם היהודי והתפעל מאוד. עיניו הפיקחיות, דברי חכמתו וקדושתו הנפלאה שנגלתה לעין כול, שבו את ליבו. הוא ביקש מהחכם להישאר בקרבתו, אולם רבי אברהם התנצל והסביר לסולטן את סיבת בואו לקושטא.
מיד ציווה הסולטן למלא בעבורו תרמיל במטבעות זהב, ליווהו אל החוף ונפרד ממנו בכבוד גדול, וליהודי ירושלים הייתה הרווחה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
