נושאים נוספים
	התקשרות 951 - כל המדורים ברצף
	הכוח להתחיל את התורה מחדש
	נצחיות הגוף על-ידי הנשמה
	"ומתלמידי יותר מכולם"
	פרשת בראשית
	הלכות ומנהגי חב"ד

בתוך עשרות אלפי עמודי תורתו של הרבי והערותיו מוצאים אנו פעמים רבות את הביטוי "העירני חכם אחד" * הרבי ביקש: לא להימנע מלשאול ולהעיר, גם אם ייאלץ לחזור בו מדבריו... * לעיתים נודע לרבי כי דבריו תאמו את האמור בספרים שקדמו לו, וטרח לציין זאת * וארבע הערות של 'חכם אחד' הביא הרבי כסימוכין לחומרת ההגירה משכונות יהודיות

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

לשאול בלי להעלים

אמרו חז"ל (תענית ז, א. מכות י,א): "הרבה למדתי מרבותי, ומחברי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן".

יותר מפעם אחת ביקש הרבי שיעירו על דבריו. פעם אחת בשנת תשכ"ט הזכיר (שיחות קודש תשכ"ט, כרך א' עמ' 31) כי:

במסגרת הנהוג כמנהג רבותינו נשיאינו לקבל על עצמם הידור נוסף לפני ראש השנה, יקבלו [השומעים] על עצמם הנהגה חדשה לשאול על המדובר בהתוועדויות. אלו שרוצים לעשות זאת בדרך כבוד – ינהגו כן – וישאלו בדרך כבוד. השאלות ששואלים מיהודי בכלל צריכות להישאל בדרך כבוד (במיוחד כששואלים מיהודי שלומדים ממנו), על-כל-פנים העיקר שישאלו ולא שיאמרו דבריהם בהעלם (אפילו בהעלם מהנפש האלוקית שלו). ואם יהיה מקום לבאר שזה ממש אותו עניין ולא עניין הפכי יבארו זאת, ואפילו אם יצטרכו לומר כמימרת החכמים "דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי" יעשו כן...

בכלל עודד הרבי הערות לדבריו. בדרך כלל תירץ את השאלות וביאר את דבריו, עד שעל-פי-רוב לא נותר מקום לקושיה או להערות אלו.

ההייתה סוכה בעזרה?

במכתב תורני מכ"ח בתשרי תש"ה דן הרבי בשאלה: מכיוון שאסור לעשות סוכה בעזרה משום לא תיטע לך כל עץ, איך אכלו הכהנים את שיירי המנחות בחג הסוכות. ותירץ אחד דמכיוון שמשולחן גבוה קא זכו הוי אכילת גבוה דפטורה מסוכה (אגרות קודש כרך ב, עמ' ט'; לקוטי שיחות כרך כט, עמ' 498).

בתוך שורה של הערות, מעיר הרבי מהנאמר שעשו סוכות "בחצרות בית אלקים" – שלכאורה הכוונה לעזרה, ודוחה זאת מכיוון שמצות סוכה היא לא רק באכילה ושתייה. בשולי אותו מכתב מציין הרבי:

העירני הרה"ג הרב אברהם זיסקינד דגם באכילה מצינו חיוב סוכה בעזרה, גם ע"פ הנ"ל [שנתבאר בגוף האיגרת], והוא באכילת לחמי תודה וכיוצא בזה דמותרין בכל העיר ונאכלין גם בעזרה (שבועות טו, א).

דברי ה'באר מים חיים'

הנה אוסף מיוחד מהמקומות שבהם הרבי ציטט הערות שקיבל, כשהוא מציין "העירני חכם אחד" או "העירני אחד" "הראני אחד".

חז"ל מציינים שדינה בת יעקב אבינו "על שם יציאתה נקראת בת לאה שאף היא יצאנית היתה", ומפרש הרבי לקוטי שיחות כרך לה עמ' 151): שתכונה טובה זו של דינה, שהיה ביכולתה לצאת לראות בבנות הארץ ולהחזירן למוטב, באה לה מאמה, שאף היא נהגה לצאת כן. ולכן מדגיש רש"י "בת לאה ולא בת יעקב", כי עניין זה ירשה מלאה, מה שאין כן יעקב הסתירהּ מעשיו ומנעהּ מפעולות מסוג זה, ועד שנענש על כך.

בהערה 18 כותב הרבי:

לאחר זמן העירני ח[כם] א[חד] שעל דרך זה פירש ב'באר מים חיים' (לבעל המחבר ספר 'סידורו של שבת') על התורה כאן, שיציאת דינה היתה לשם-שמים להכניסן תחת צל כנפי השכינה כו'.

אמנם, ממשיך הרבי, יש שינוי מדבריו, שהרי ה'באר מים חיים' מסיים: "אחר כל זה הנה הכתוב צווח ואמר 'כל כבודה בת מלך פנימה כו'', ודינה שיצתה על-כן 'וירא אותה שכם'". עיין-שם. אבל על-פי פירוש רש"י פרשתנו (וישלח הנ"ל), שהעובדה שנפלה ביד שכם היה עונש ליעקב על זה שמנעה מעשו – יש לומר, שבגוף יציאתה לא היה עניין בלתי רצוי (על-דרך יציאת לאה שהיתה למעליותא בשלימות), ומה שאירע לה היה עונש ליעקב ... (אלא שב'באר מיים חיים' שם לא הביא מפירוש רש"י הנ"ל).

הצלת היחיד והיזק הרבים

בשיחתו מאחרון-של-פסח תשכ"ט בנושא "תופעת ההגירה משכונות יהודיות" (לקוטי שיחות כרך ו, עמ' 350 ואילך), מציין הרבי ארבע הערות בזו אחר זו "העירני חכם א'..." (הערות 1-2 בעמ' 350; הערה 3 בעמ' 351; הע' 4 בעמ' 354). באחת מהן מציין כי אין לו את הספרים עצמם לעיין בהם:

1) העירני חכם א[חד], אשר בטור שם כתב, שלפי שיטת הגאונים "אפילו שהוא עני ואין לו מה יאכל, יתפרנס מן הצדקה ואל יגרום היזק לחבירו". כן אינו רשאי למכור את הבית לעכו"ם "אפילו אם רוצה לקבל עליו אונסא דמתייליד לשכנו" (פרישה שם). וגם לפי שיטת ה"יש מחלקים" (עיטור בשם רבינו משה בר חנוך) מותר למכרה לצורך פרנסתו דוקא אבל לא בשביל להרויח. וגם בשביל פרנסתו – דוקא באם מקבל עליו כל אונסא.

2) העירני חכם א[חד] מתשובת בעל הנטע שעשועים (המועתקת ב"כסף הקדשים" לחו"מ שם) שאסר מכירה לעכו"ם, לפי שכוונת הנכרי (בעובדא שבה דנה התשובה) היתה לגרש בעלי השטיבליך כו'. עיי"ש.

ושם בתשובה מבעל "כסף הקדשים", איך שהרבה נתחבט להתיר מכירת בית לנכרי, אפילו באופן שלא היה נמצא ישראל שיקנה בשויו וגם המוכר היה נחוץ למעות – ובכל זאת לא התיר אלא רק משום שלא היה שם לישראל שום דררא דהזיקא על-ידי מכירה זו.

3) העירני חכם א[חד] מס' שער המשפט סקל"א סק"ד. משפט שלום – מבערזשאן – סקע"ה. ואין הספר תחת ידי.

4) העירני חכם א[חד] מר"ן שבת (מב,א): "דנזקא דרבים כסכנת נפשות חשיב לן". וב"גליוני הש"ס" – למהר"י ענגל – לשבת שם: "ואף דאיירי כאן בנזק הגוף.. מכל מקום זה ערך אחד עם ממון". עיי"ש. ועיין-שם גם-כן ש"דבר זה דממון רבים כנפשות חשוב, יש לו מקור בס[פר] החינוך מצוה רל"ו". ולפי זה יש לדון – אפילו באם ה"היזקא דרבים" (הבאה על-ידי ההעתקה) היתה רק בנוגע לממון, ואפילו כשההעתקה היא הצלה ודאית של המעתיקים – אם מותר ליחידים להציל עצמם על-ידי הגדלת היזקא דרבים. ובפרט שה"היזקא דרבים" יש בה גם משום עסקי נפשות ר"ל... והצלת המיעוט שעל-ידי-זה – מוטל בספק.

קטני קטנים במצוות הקהל

העירני ח[כם] א[חד] מתוספות יום-טוב למגילה פרק א' משנה ג: וטף לא באו אלא כדי ליתן שכר למביאיהן.. ואם-כן אפילו הוא קטן כמות שהוא יש שכר למביאיהם ומביאין אותו.

הערה זו (התוועדויות תשמ"ז כרך א' עמ' 457) באה בסיום הערה ארוכה של הרבי למכתב כללי מ"יום שלשים לחודש תשרי שהוא ראש-חודש מרחשוון ה'תשמ"ז", ובה הרבי מפלפל ודן (דיבור-המתחיל טף), מאיזה גיל צריך להביא אותם למצווה זו. בסיום דבריו מצטט את הערת ה"ח"א" הנ"ל.

יצויין כי דברים אלו צוטטו גם בהערה בשולי הגיליון, בתור "הוספה לאחר זמן" למכתב כללי מיום י"א אדר שני תשמ"א (לקוטי שיחות כרך כא עמ' 489).

מקור בצמח-צדק – ותירוץ אחר

בלקוטי שיחות כרך יא (עמ' 146 שולי-הגליון להערה 45) מציין הרבי:

העיר חכם א' שמה שנתבאר כאן בשם החתם-סופר (והרב עקיבא איגר) ושעל-פי-זה מתורצת קושיית הרשב"א ב'שיטה מקובצת' – שכן כתוב בשו"ת צמח צדק חלק יורה דעה סימן רל ובחלק אבן העזר סימן קנ"ט.

ברם ממשיך הרבי:

אבל ב'פסקי דינים' אורח חיים סימן תמח תירץ לכאורה תירוץ אחר.

חיוב החזרת ריבית

בשיחת קודשו של הרבי בעניין מחילה בריבית (לקוטי שיחות כרך יב עמ' 116 ואילך) נאמר בהערה 22:

העירני ח[כם] א[חד] דבשו"ת אבני נזר (סימן קס"ח סק"א) כתב שס"ל להרמב"ם (לפי ביאור המגן אברהם שהטעם מה שלא מנה הרמב"ם מצות החזרת ריבית הוא "לפי שהיא נכללת במצות השבת הגזילה") שהוא "חיובא דממונא"..

הרבי מפלפל בדברים (בשולי הגליון שם) אבל מוכיח בהמשך ההערה – שדעת הבית-יוסף אינה כן, עיין שם.

נרות שבת

בעניין הדלקת נרות שבת, וב' הנרות הם כנגד האשה ובעלה, ציין הרבי (במכתב מכ"ח תשרי תשל"ה – אגרות-קודש כרך ל' עמ' כט):

זה עתה העירני ח[כם] א[חד] שכן הוא באלי' רבה סימן רסג ס"ק ב וב'מטה משה' חלק ד' ס"ק יד – ואין הספרים תחת ידי עתה.

ועוד באותו נושא:

והמובא מראבי"ה סקצ"ט שאין להדליק פחות משני נרות – כנראה יחידאה הוא.

שוב כותב הרבי:

העירוני במה שכתבו בזה בשבלי הלקט, כל בו, מטה משה בשם התנחומא.

תיקון נכון של המהדיר

פעם הגיה הרבי בפירוש רש"י פרשת ויקרא (לקוטי שיחות כרך ז"ך עמ' 16 הערה 3):

ולכאורה צריך להיות בפרש"י שם "שנאמר באשמת" ולא "לאשמת" (שיגרת לישניה דקרא בכהן משיח).

ובשולי-הגיליון ציטט הרבי "וכן הועתק ברבינו אליהו מזרחי כאן". אחר-כך באה הוספה:

העירני חכם א[חד] שכן תיקן גם [=המהדיר] ברלינר במהדורה תניינא שלו, ובמהדורה קמא שלו מביא גירסא כזו מכתב-יד. וכן הוא בב' כתבי-יד רש"י שתחת ידי. ובעוד ב' כתבי-יד שתחת-ידי הגירסא בפרש"י: כמו לאשמת העם שנאמר ונעלם דבר... ועשו.

איך נקרא הספר?

בשולי שיחה על רש"י (לקוטי שיחות כרך ח"י עמ' 372) מציין הרבי: "וכן תירץ במיני תרגומא, ויש גורסין – תרגימא (לר' ישעיה (פיק) בערלין) קושיית הרמב"ן על רש"י".

ממש בשולי-הגיליון מציין הרבי:

והעירני חכם א[חד] אשר בהקדמת המחבר לספרו "יש סדר למשנה" (שנדפס בסוף משניות יכין ובועז) [=הגירסא] "מיני תרגימא על אונקלוס" וכן בפירושו לברכות.. מה שאין-כן בהקדמת חתן המחבר "מיני תרגומא".

גם לגבי לוחות השנים שבטור אורח-חיים לאחרי הלכות ראש-חודש, ציין הרבי לגבי טעויות שנפלו בהם (לקוטי שיחות כרך ח"י עמ' 381 בשולי הגיליון):

"לאחר זמן הראני חכם א[חד] הספר שארית יוסף (שאלוניקי. שכ"ח)... שנפלו בו טעות הסופרים והמדפיסים.

במכתב מיוחד של הרבי מחודש אייר תשמ"ג (לקוטי שיחות כרך כב עמ' 331, התוועדויות תשמ"ג כרך ג' עמ' 1444): "העירני חכם א[חד] אשר בשולחן-ערוך האריז"ל כתב-יד הנמצא בספרי[ה] [=של הרבי] מצא וזה לשונו: היה נוהג לומר נחם בברכת תשכון".

איך הניח ה' להחריב המקדש?

באחת משיחותיו (לקוטי שיחות כרך כ"ט עמ' 11) דן הרבי בשאלה: מכיוון שהשם-יתברך מקיים, כביכול, את המצוות שציווה את ישראל; כיצד אפוא אִפשר להחריב את בית-המקדש כאשר הדבר כרוך באיסורים של "בל תשחית" ו"לא תעשון וגו'"? ואם הדבר נעשה מפני שלא היו ראויים שבית-המקדש יהיה בידם, יכול היה לגונזו כשם ש"נגנז אוהל מועד כו'", וממשיך שם לדון ולתרץ בהרחבה.

לאחר הופעת השיחה בדפוס (בשנת תשד"מ) ניתוספה הערה 28* ובה נאמר:

בהבא לקמן העירני ח[כם] א[חד] מספר נפש חיים (לר' חיים פאלאגי) מע[רכת] הבי"ת אות יד. ושם-נסמן.

כיוון לפירוש המהר"ם שיק

בלקוטי שיחות כרך לח (עמ' 106) מבאר שגם לדעת הרמב"ם אפשר לומר ולפרש הא ד"שער לוי אחד", דלעתיד יטלו חלק בארץ, אבל לא בארץ כנען אלא בארץ קיני קניזי וקדמוני.

ומציין הרבי (הערה 42): "העירני ח[כם] א[חד] שכן כתב במהר"ם שי"ק (מצוה תקה לא תעשה רצט) ד"שער לוי אחד" הוא רק בקיני קניזי וקדמוני..." (הרבי משווה זאת גם לפירוש תולדות אדם לשופטים).

בהדרן על מסכת פסחים (תשל"ב) שנדפס בספר 'ההדרנים על הש"ס' (כרך א' עמ' נח-נט) ישנה הערה 31* ובה נאמר:

אח[ר] זמ[ן] – הראני חכם א[חד] ההדרנים למסכת פסחים בס[פרים]: חוט המשולש לפלגות ראובן. וכן בספר נזר הקודש (למסכת זבחים לז, א).

ה'קץ' של תשמ"ב

בלקוטי שיחות כרך כ (עמ' 234) התייחס הרבי לקיצין שנתנו גדולי-ישראל, ובהערה 50 שם ציין:

העירני חכם א[חד] שבספר 'דבר נצב' (להר"ר נ"צ בראך מקאשוי נ.י. תשל"ח) פרשת תולדות ובהר מחשב הקץ לשנת תשמ"ב.

היתה זו השנה שבה הופיעה השיחה לאור.

דברי החיד"א בספרו 'מדבר קדמות' ערך קיווי צוטטו על-ידי הרבי בהתוועדויות בשנת תשמ"ו (ראה התוועדויות תשמ"ו כרך א' עמ' 156 ואילך) ולראשונה הזכירם בשם "העירני חכם אחד".

בסיום התוועדות י"א ניסן תשמ"ב (התוועדויות תשמ"ב כרך ג' עמ' 1246) דיבר הרבי על חיובן של הנשים בלימוד חסידות, וציטט את דברי הרמב"ם (סוף הלכות תשובה פרק יו"ד) "עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה" (כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים), ואם-כן פסק-דין מפורש בדברי הרמב"ם שנשים חייבות בלימוד תורת החסידות; לדברים הקדים הרבי ואמר: "והעירני חכם אחד – שמפורש הדבר בהלכות תשובה להרמב"ם"...

גם בנוגע להכרזת הרמ"א במוצאי פורים שלא ישכחו להתפלל מעריב – הזכיר הרבי (בהתוועדות יו"ד שבט תשל"ז סמ"ז – שיחות קודש תשל"ז כרך א' עמ' 450) "בלשון הידוע – העירני חכם אחד"...

כמו כן בעניין חשיבות ההכרזה על ברכת המזון בל"ג בעומר תשל"ז (שיחות קודש שם עמ' 721) (ובזה הארכנו במדור זה בהזדמנות אחרת).

ארון עם או בלי כפורת

הרבי דן בשיחה (לקוטי שיחות כרך כו עמ' 177) בפלוגתת רש"י ורמב"ן (כה, כא) אם שם 'ארון' כולל הכפורת והנפקא-מינה להלכה, ובהערה 29 שם מציין בין השאר:

העירני חכם א' דבתוספות הרא"ש (בני ברק – תשכ"ח) לר"ה כד, ב סד"ה מלחוץ: ויש לומר דלא מקרי שמשי אלא אם כן עשה כלי שלם כמו שולחן ומנורה וכן הארון עם הכפורת וכרובים. ובהערות המו"ל שם חוקר כנ"ל בנוגע לארון וכפורת כו', ומקשר זה במחלוקת רש"י והרמב"ן.

מקור בכתב-יד של ספר היד

לגבי ציורי המנורה שבגוף כתבי-היד של הרמב"ם ציין הרבי (לקוטי שיחות כרך כו עמ' 201 הערה 15):

והעירני חכם א[חד] שלאחרונה נתפרסם שכן-הוא גם בכתב-יד דספר היד בהלכות בית-הבחירה... אלא שנשמט על-ידי המדפיסים...

גרסת קאפח המכוונת

בדומה להנ"ל, כך לגבי גרסת הרמב"ם בהלכות ביכורים (לקוטי שיחות כרך כט עמ' 145 בשולי-הגיליון):

העירוני זה עתה אשר בפירוש המשניות הוצאת קאפח... הגירסא היא כלפנינו. וגם מפירוש המשנה שם משמע לכאורה שלא גרס תיבה זו במשנה... ואולי אפשר לומר... ויש להוסיף...

הבית-יוסף וקידוש ה'

ולגבי הבטחת המגיד להבית יוסף (לקוטי שיחות כרך כא עמ' 171 הערה 35): "זה עתה העירוני אשר ב"אזהרות ותקונים לסייגים" שבתחילת הספר [=מגיד מישרים] מפורש שההבטחה לקידוש ה' באה אחרי שיגמור כל חיבוריו ואם כן נכלל בזה גם השולחן-ערוך, אלא שאין בזה סתירה"...

סיום על מסכתות קטנות

כשביקר הגאון רבי פינחס מנחם אלתר (לימים בעל 'פני מנחם') מגור אצל הרבי בשנת תשד"מ אמר הרבי ש"כמה וכמה אחרונים מקילים בנוגע לסיום, ועד אפילו – על אבות דרבי נתן, וישנם אחרונים שהגזימו ומקילים לעשות סיום אפילו על פרק אחד בלבד!

"ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר אודות מסכת שלימה – גם מסכתות קטנות ובפרט 'אבות דרבי נתן' – מסכת שיש בה ריבוי פרקים, ואם-כן לכאורה בטח יכולים לעשות סיום על מסכת בתלמוד ירושלמי".

בגיליון רכ"ד של 'הערות וביאורים' אוהלי-תורה (שהופיע לש"פ ויקהל תשד"מ) ציין הרב אברהם-יצחק-ברוך גרליצקי לשורת אחרונים המצדדים בעריכת סיומים, כפי שאמר הרבי.

כשהגיה הרבי את השיחה עם ה'פני מנחם' (התוועדויות תשד"מ כרך ב' עמ' 1050; ומשם ל'בצל החכמה' עמ' 261) צויין שם: ראה יסודי ישורון ח"ו ע' סג ואילך. וש"נ... – ואחר-כך:

העירני חכם א[חד] משו"ת מים חיים... שו"ת בית ישראל... יביע אומר... מהרש"ם... שו"ת בית אבי... נחלה לישראל.