נושאים נוספים
	התקשרות 950 - כל המדורים ברצף
	בשמחת-תורה השערים פתוחים
	פרשת זאת הברכה
	שמחת-תורה בעולם החסידי
	הלכות ומנהגי חב"ד

מהו עניין ברכת 'שהחיינו' על התורה * כל עניין בתורה יש לו הזמן שבו הוא צריך להתגלות, וזהו גם עניין ההתחדשות שבתורה * כדי לראות את ה'ברכה' צריך שתהיה 'אורה' – לראות את הדברים כפי האמת * לימוד תורה כדי לחדש 'חידושים' הוא כ'קרקס' – צריך ללמוד מתוך ידיעה שזו חכמתו ורצונו של הקב"ה * ההצלחה על-ידי התעסקות עם הזולת היא "אלף פעמים ככה", אלא שהכלי לכך הוא הלימוד והיגיעה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר באחת משיחותיו¹ שברכת "שהחיינו" בשמחת-תורה היא (לא רק על היום-טוב, אלא גם) על התורה, שמסיימים קריאתה ומתחילים לקרותה מחדש בשמחת-תורה.

ולכאורה צריך להבין:

ברכת שהחיינו היא על דבר המתחדש ובא מזמן לזמן², אבל על דבר שישנו בתמידות, לא שייך לברך שהחיינו.

וכיון שהתורה ישנה בתמידות, בכל הזמנים [וכמודגש גם במצות תלמוד תורה, בחומר ביטול תורה שאין לו תשלומין, היינו, שאם ביטל רגע אחד מלימוד התורה אינו יכול להשלימו ברגע שלאחרי זה, משום שברגע שלאחרי זה ישנו חיוב תלמוד-תורה מצד עצמו (להיותו חיוב תמידי), ודיו שיפקיע את עצמו³] – איך שייך לברך "שהחיינו" על התורה?

ב. ויש לומר הביאור בזה:

אף-על-פי שהתורה היא דבר ישן ("אן אלטע זאך") שישנו בתמידות, מכל מקום, מצד שינויי הזמנים צריך להיות ויש בה עניין של התחדשות⁴ ("מ'דארף איר אפפרישן"), ועל התחדשות זו מברכים בשמחת-תורה "שהחיינו".

ויש להביא דוגמא לדבר – מהמבואר בתניא⁵ בנוגע להכנה לשמה שצריכה להיות בתחילת הלימוד, שאף ש"עיקר ההכנה לשמה לעכב הוא בתחלת הלימוד", מכל מקום, "כשלומד שעות הרבה רצופות, יש לו להתבונן בהכנה זו הנ"ל בכל שעה ושעה על כל פנים, כי בכל שעה ושעה היא המשכה אחרת . . כי בכל שעה שולט צירוף אחד כו'", היינו, שמצד שינויי הזמנים צריך להיות חידוש גם בשייכות ללימוד התורה.

ג. ועוד יש לומר – בעומק יותר:

בתורה ישנם ב' דרגות: א) דרגת התורה כפי שהיא חכמתו (ורצונו) של הקב"ה, וכתוצאה מזה נעשית התורה גם "חכמתכם ובינתכם" (של בני-ישראל), ואפילו "לעיני העמים"⁶, שגם אומות העולם מכירים שהתורה היא "חכמתכם ובינתכם", ב) דרגת התורה כפי שהיא למעלה גם מחכמתו של הקב"ה – "שעשועים גו' לפניו"⁷, שעשוע המלך בעצמותו⁸.

והעילוי בשמחת תורה – שאז מתגלה הדרגא הנעלית שבתורה כפי שהיא שעשועי המלך בעצמותו, ועל התגלות דרגא נעלית זו בשמחת-תורה מברכים "שהחיינו".

* * *

ד. בשיחה שנדפסה בקונטרס של שמחת-תורה⁹, אומר כ"ק מו"ח אדמו"ר, שבשמחת תורה "תרעין פתיחין", ומוסיף ומפרט¹⁰: "שערי אורה, שערי ברכה, שערי הצלחה".

ויש לבאר הטעם שכ"ק מו"ח אדמו"ר מונה שלשה שערים אלה (אורה ברכה והצלחה) דווקא,

– אף שב"יהי רצון לליל הושענא רבה" (שאומרים בסיום כל ספר מחמשת ספרי תהלים, קודם ה"יהי רצון" ש"לאחר צאת הלבנה"¹¹) נמנו כמה וכמה שערים –

שבודאי אין זה בדרך מליצה בלבד, אלא בתכלית הדיוק, כדלקמן¹².

ה. הביאור בהקדמת "שערי אורה" ל"שערי ברכה" – יש לומר בשני אופנים:

א) הפעולה של "שערי אורה" היא בעניין הגילוי, שעל-ידי זה מיתוסף גם ב"שערי ברכה", שהברכה נמשכת ובאה בטוב הנראה והנגלה.

ב) הפעולה של "שערי אורה" היא – "מ'זאל האבן ליכטיגע אויגן" – לראות הדברים לאמיתתם, שאז יכולים לידע ולהכיר גם במעמד ומצב שלכאורה לא רואים בו עניין הברכה, שלאמיתתו של דבר הרי זה ברכה גדולה ("שערי ברכה").

ולדוגמא:

ישנם הטוענים "מדוע¹³ דרך רשעים צלחה"?! – הייתכן, שאף-על-פי שהוא שומר שבת ופלוני אינו שומר שבת, מכל מקום מרוויח פלוני בעסקיו (באותו עסק שעוסק גם הוא) אלפי דולר יותר ממנו?!...

אבל האמת היא שאילו היו נותנים בידו הברירה לבחור בין בריאות, למשל, לכסף רב, כדי שכאשר יחלה ח"ו יוכל להזמין אליו את גדולי הרופאים בעיר ולשלם עבור טיפולם [ואחר כך יכתבו בעיתונים שפלוני בן פלוני חלה, וטופל על-ידי רופא הכי גדול תמורת סכום מופלג]... הרי מובן שכל אדם נורמלי ("אויב ער איז מער-ווייניקער נארמאל") יעדיף להיות בריא, ולא יהיה איכפת לו שאין לו כסף לשלם עבור רופאים!...

אלא, שיש צורך ב"ליכטיגע אויגן" כדי לידע החשבון האמיתי ולראות את הברכה שבמצב זה (שאין לו כסף מיותר עבור רופאים, אבל, בגלל זה הוא בריא).

וזוהי ההקדמה של "שערי אורה" ל"שערי ברכה" (באופן הב') – שיאיר אצלו אור האמת, "אים זאל ווערן ליכטיג אין קאפ, און ער זאל האבן ליכטיגע אויגן", ואז יראה את האמת, שזוהי ברכה.

ו. ולאחרי שנמשכים "שערי אורה", ועל-ידם "שערי ברכה" (בב' אופנים האמורים לעיל) – אזי נמשכים גם "שערי הצלחה":

עניין ההצלחה הוא – שגם בעניינים שצריכים להיות בדרך הטבע נעשית ההנהגה באופן שלמעלה מן הטבע.

ושני אופנים בזה: א) הטבע נעשה למעלה מן הטבע, ב) הלמעלה מן הטבע נמשך בטבע.

ז. ויש להוסיף ולבאר עניין שערי אורה שערי ברכה שערי הצלחה גם בעבודתם של יושבי אוהל – ובהקדמה:

ישנם¹⁴ "בני תורה" שגישתם ללימוד התורה היא מתוך הנחה שמוכרחים הם לחדש חידושים, להראות לכל ולהתפאר בגודל חכמתם, מתוך הרגשה ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"¹⁵,

- כמו אותו יהודי, "א עולם'שער", שהיה נוהג לומר שישאלוהו שלש קושיות ויתרץ את שלשתם בתירוץ אחד. או כמו אותו יהודי, "א עולם'שער", שלאחרי שעלתה במוחו המצאה חדשה שעל-ידה תירץ רמב"ם מוקשה, סיפר, שהרמב"ם עצמו בא אליו בחלום ונתן לו "יישר-כוח"!... (כ"ק אדמו"ר חייך ואמר:) את הרמב"ם הרי לא ראה מעולם, אלא, כנראה שראה את התמונה המצוירת, וצורה זו נצטיירה בחלומו... –

ועד כדי כך שמידי יום ביומו מוכרחים הם לחדש איזה חידוש – "להפריך" תוספות או "לתרץ" רמב"ם – ואם עובר יום מבלי שיצליחו לחדש איזה חידוש, אין יום זה נחשב אצלם ל"יום" ("עס איז ביי זיי קיין טאג ניט").

– יהודי אחד, "א עולם'שער", שהרבי נהנה להתבדח עמו ("א שטיף טאן מיט אים"), נכנס פעם אל הרבי (נזדמן לי להיות נוכח בשעת מעשה), וכשהרבי שאל אותו: האם כבר חידשתם משהו היום? - השיב אותו יהודי לרבי: כן, בקומי משנתי, כשעדיין הייתי במצב שאסור אז להרהר בדברי תורה¹⁶, הרי תלמיד-חכם אנוס הוא (כיון שתמיד נופלים במחשבתו עניני תורה), ואונס רחמנא פטריה¹⁷ – נפל אז ברעיוני חידוש לתווך סתירה בדברי תוספות... –

ועל זה צריך להיות עניין "שערי אורה" אצל יושבי אוהל – שיאיר אצלם אור האמת ("ביי זיי זאל ווערן ליכטיג אין קאפ") לידע ולהכיר שהתורה היא חכמתו ורצונו של הקב"ה, ובמילא, צריכה להיות הגישה ללימוד התורה בשביל להבין ולהשיג בשכלו חכמתו יתברך!

לימוד התורה אינו בשביל להראות "כוחו ועוצם ידו" שביכולתו לעשות "קונץ" ולהמציא "חידוש",

– הנהגה כזו מתאימה ל"קרקס" שבו עושים כל מיני "להטוטים" ("קונצן"), כמו, הליכה עם הראש למטה והרגליים למעלה... שכן, אף שיודע שהסדר הוא לילך עם הרגלים למטה והראש למעלה, ומי שהולך עם הראש למטה והרגליים למעלה הוא "בעל מום" ("א קאליקער")...

מכל מקום, מוכן הוא לילך עם הראש למטה והרגלים למעלה, אף שיישאר "קאליקער", כדי שיתנו לו כסף עבור עשיית "קונץ" (שהרי בשביל הליכה על-דרך הרגיל, לא יתנו לו כסף) –

שהרי התורה (אינה "קרקס" ח"ו, אלא) היא חכמתו של הקב"ה, ולימודה הוא כדי לידע ולהבין חכמתו יתברך.

וכאשר הגישה ללימוד התורה היא מתוך הכרת האמת שהתורה היא חכמתו יתברך, אזי לא נוגע אמירת חידושים דווקא, ולא משנה ("עס מאכט ניט אויס") אם עובר יום שלא "חידש" בתורה.

ח. אמנם, ישנו מי שטוען שלא מפריעה לו העובדה שהוא לא חידש בתורה, אלא, נוגע ואיכפת לו שאינו מבין את דברי הרמב"ם (וכיוצא-בזה)!

והמענה לזה – שעליו לדעת שגדולים וטובים ממנו נשארו ב"צריך-עיון'ס", כל זמן שלא הגיע הזמן שיתגלה עניין זה בתורה, שכן, "הכל עשה יפה בעתו"¹⁸, כל עניין בתורה יש לו זמן שבו צריך להתגלות, ועד שמגיע הזמן שיתגלה עניין זה, אין אפשרות להבין ולהשיג אותו.

ויש לבאר זה על-פי המוזכר לעיל שיש בתורה עניין של התחדשות – דיש לומר, שעניין זה מתבטא גם בכך שמזמן לזמן מתגלים עניינים חדשים בתורה, עניינים שכבר נאמרו למשה מסיני, ומתגלים מזמן לזמן, כל עניין בזמנו הוא.

ועל-פי זה יש לבאר דיוק לשון חז"ל¹⁹ "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה מסיני", "תלמיד ותיק" דייקא – שלכאורה, כיון שעניין זה נאמר למשה מסיני, למה לא יוכל להתגלות על-ידי תלמיד סתם – כיון שהתגלות עניינים חדשים בתורה היא באופן שכל עניין מתגלה בזמנו הוא, ולכן התגלותו היא על-ידי תלמיד ותיק דווקא.

ומזה באים לעניין נוסף – שבשעה שזוכה לחדש חידוש בתורה, יודע הוא שאין זה "כוחו ועוצם ידו", אלא שהגיע הזמן שיתגלה בתורה עניין זה.

ט. ונחזור לענייננו – שצריך להיות הקדמת "שערי אורה", שיאיר אצלו אור האמת שהתורה היא חכמתו יתברך, ועל-ידי זה נמשכים "שערי ברכה"²⁰.

ואז נמשכים גם "שערי הצלחה" – שמצליח בלימוד התורה באופן שלמעלה מדרך הטבע.

ויש להוסיף, שעניין "שערי הצלחה" קשור גם עם ההתעסקות לפעול על הזולת:

כשתובעים שצריכים לעסוק עם הזולת – ישנם הטוענים שחבל על איבוד הזמן שיכולים וצריכים לנצלו ללימוד התורה.

והמענה לזה – שעל-ידי ההתעסקות עם הזולת זוכים ל"שערי הצלחה" בלימוד התורה באופן שלמעלה מדרך הטבע, כמו שכתב אדמו"ר הזקן²¹ ש"נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה", ובמילא, לא זו בלבד שאינו מפסיד מזמן הלימוד, אלא אדרבה, בזמן שלומד תורה הרי הוא מצליח אלף פעמים ככה, ולדוגמא: בזמן מועט של מחצית השעה, מצליח להספיק במידה מרובה שעל דרך הרגיל זקוקים בשביל זה משך זמן של חמש מאות שעות!

– מובן ופשוט שבשביל להצליח בלימוד התורה יש צורך ללמוד ולהתייגע דווקא, שכן ההצלחה היא בפעולה והעשייה דווקא [כמו בגשמיות, שברכתו של הקב"ה שורה בפעולה שעושה האדם דווקא, כמו שכתוב²² "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה"], אלא, שבפעולה והעשייה של לימוד התורה נמשכת הצלחה שלמעלה מדרך הטבע, אלף פעמים ככה.

* * *

י. [בעת ההקפות רקד כ"ק אדמו"ר עם כל הקהל במחול, והורה לכמה וכמה אנשים להיכנס במחול, בהניח ידיו הק' על כתפיהם להכניסם באמצע המחול²³. – הקפה ו' נמשכה זמן ארוך, כדי לאפשר לכל הקהל לרקוד עם הס"ת.

בסיום ההקפות (בשעה הרביעית בוקר) – חילק כ"ק אדמו"ר משקה לכל הנאספים, וטרם צאתו אמר]:

כ"ק מו"ח אדמו"ר הורה בנוגע לקריאת פרשת ברכה שנים מקרא ואחד תרגום – שזמנה בערב שמחת-תורה²⁴. ובמילא, אלה שלא הספיקו עדיין לקרוא הפרשה שמו"ת, יעשו זאת במשך הלילה, או על כל פנים מחר בבוקר.

ואחר כך אמר: ייתן השם יתברך שתתקיים ברכתו-הבטחתו של הרבי – שיהיו לנו שערי אורה, שערי ברכה, שערי הצלחה.

(קטעים משיחת ליל שמחת תורה קודם הקפות ה'תשי"ב. תורת מנחם כרך ד, עמ' 72-80)

________________________________

1)    שיחת ליל שמח"ת תש"ה בעת הקידוש בתחלתה (סה"ש תש"ה ע' 55). וראה גם שיחת ליל שמח"ת תרצ"ו ס"ז (סה"ש תרצ"ו ע' 14). וש"נ.

2)    ראה אנציק' תלמודית (כרך ד) ערך ברכת הזמן. וש"נ.

3)    ראה גם לקו"ש ח"ב ע' 566 ואילך.

4)    ראה סה"מ תרס"ה ע' רלה ואילך. ה'ש"ת ע' 116 ואילך. ועוד.

5)    ספמ"א (נח, ב).

6)    ואתחנן ד, ו.

7)    משלי ח, ל.

8)    "הנז' בספר עמק המלך" (לקו"ת שה"ש כז, סע"א). וראה לקו"ת במדבר יח, ד ואילך.

9)    שיחת שמח"ת תש"ה בסעודת היום ס"ה - שי"ל בקונטרס שמע"צ-שמח"ת שנה זו (נדפס בסה"מ תש"ט ע' עה. ולאח"ז בסה"ש תש"ה ע' 59).

10)  אף שמסיים אח"כ שכל השערים פתוחים.

11)  כידוע הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר בנוגע לאמירת היהי רצון בהושע"ר (שיחת ליל הושע"ר תש"ח. הובא בספר המנהגים חב"ד ע' 68).

12)  ראה גם לקו"ש חי"ט ע' 380 ואילך.

13)  לשון הכתוב - ירמי' יב, א.

14)  בהבא לקמן - ראה גם קונטרס עץ החיים פכ"ז ואילך.

15)  עקב ח, יז.

16)  ראה טושו"ע ואדה"ז או"ח ר"ס פה. אנציק' תלמודית ערך הרהור כדבור ס"ז. וש"נ.

17)  ב"ק כח, סע"ב. וש"נ. וראה גם בהנסמן באנציק' תלמודית שם.

18)  קהלת ג, יא. וראה קה"ר עה"פ (פ"ג, יא [ב]).

19)  נסמן בלקו"ש חי"ט ע' 252 הערה 21.

20)  חסר המשך הביאור בענין "שערי ברכה" (המו"ל).

21)  תו"א בראשית א, ב. וראה גם לקו"ש חט"ז ע' 375. וש"נ.

22)  פ' ראה טו, יח. וראה דרמ"צ קז, ב. קונטרס ומעין מאמר כה פ"א.

23)  בגמר ההקפות, "התנצל" כ"ק אדמו"ר על כך בפני א' הנוכחים, "אן אמריקאנער בעה"ב", וכשהלה השיב, שאדרבה, לכבוד יחשב לו לרקוד עם הרבי, נענה כ"ק אדמו"ר: "טאנצן, דארף מען טאנצן מיטן אויבערשטן" [=לרקוד, צריך לרקוד עם הקב"ה] (המו"ל).

24)  "היום יום" - כא תשרי, הושענא רבה.