מדורים נוספים
	שיחת השבוע גליון 1340 - כל המדורים ברצף
	מה באמת העיקר בחיים?
	יש חדש
	ידיעה ודאית ש"תבוא אל הארץ"
	ביכורים
	לשוב מתוך רווחה
	איפה לחפש
	זעקת הסליחות
	שאי סביב עינייך
	רק ביקשו ממנו להיות 'עשירי'
	י''ג מידות ביחיד

בימי הסליחות ובימים הנוראים אנחנו מנסים להתנתק משאון העולם ומטרדות היום-יום, ולבחון את חיינו אל מול הערכים האמיתיים

במוצאי השבת הזאת, בחצות הלילה, יתייצבו המוני בית-ישראל בבתי-הכנסת לאמירת הסליחות, לאחר שבני עדות ספרד כבר התחילו בכך מראש-חודש אלול. בלב הומה ונרגש נאמר לפני הקב"ה: "לך ה' הצדקה ולנו בושת-הפנים... נחפשה דרכינו ונחקורה... לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך, כדלים וכרָשִׁים דפקנו דלתיך".

שעת אמירת הסליחות מציבה לנגד עינינו את הדברים החשובים באמת. כל השנה שטף החיים מעוות את סדרי החשיבות הנכונים. כולנו חשים זאת אם חלילה נוצרת בעיה בריאותית במשפחה. פתאום כל הדברים שנראו חיוניים, נעשים טפלים וחסרי-ערך. עניינים שעמדו במרכז עולמנו מאבדים את טעמם ומשמעותם. כי פתאום מתברר מה חשוב באמת.

האומנם העיקר הבריאות?

ועדיין, עם כל חשיבותה של הבריאות, הביטוי 'העיקר הבריאות' אינו מדוייק. ודאי שהבריאות חשובה לאין-ערוך מכסף ומשאיפות חומריות אחרות, אבל אין היא העיקר. יכול אדם לסבול מבעיות בריאותיות ולהיות מאושר, ואפשר שאדם יהיה בריא כשור ועם זה אומלל.

שלמות המשפחה, נחת מילדים – הם מקצת הצרכים החשובים באמת, והם המעניקים את טעם החיים של בן-אנוש. העולם של ימינו רווי סבל ואומללות מפני שדווקא הערכים החשובים הללו זוכים לתשומת-הלב פחוּתה. קצב החיים המטורף גורם לאדם להסיח את דעתו מהדברים המרכזיים בחיינו.

ועדיין לא הגענו למהות החיים עצמם. יש רבים שלא חסר להם דבר, שזכו למשפחה אוהבת ולילדים נהדרים, ובכל-זאת הם קמים בבוקר ושאלו: "החיים האלה – בשביל מה?!". שבעים-שמונים שנות חייו של האדם חולפות ביעף, ובא רגע שהוא שואל את עצמו את השאלות האמיתיות על תכלית החיים.

זו הנקודה שאליה אנחנו מתחברים בימי הסליחות ובימים הנוראים. אנחנו מנסים להתנתק משאון העולם ומטרדות היום-יום, ולבחון את חיינו אל מול הערכים האמיתיים, מול בורא העולם ומנהיגו. החיים בעולם הזה יש להם תכלית ומטרה. נשמתנו ירדה למטה כדי למלא תפקיד וייעוד. האם אנחנו בכיוון הנכון?

פעמים, כשאנו עורכים חשבון-צדק, מתברר שרוב הזמן אנו עסוקים בדברי הבל ורעות-רוח. מכאן באה אותה תחושה של "בושת הפנים". חלפה שנה ואנו עומדים לפני בוראנו "כדלים וכרשים". אין בידינו לא חסד ולא מעשים, כי השקענו את כוחותינו בדברים חולפים וארעיים, שאינם מקדמים אותנו כלל במילוי תפקידנו בעולם.

העוצמה האמיתית שלנו

התחושה הזאת לא נועדה להשרות עלינו דכדוך וייאוש. להפך, היא צריכה לפתוח את הלב ולהסיר את שביעות-הרצון העצמית, שאינה מאפשרת לנו להגיע לתיקון עצמי נכון. מכאן סלולה הדרך לתשובה אמיתית – "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אליך".

איומים רבים מרחפים עלינו. שונאי ישראל שואפים בכל כוחם לפַתֵּח כלים חדשים כדי לפגוע בנו. דבר לא השתנה. נותרנו עם קטן מול שבעים זאבים. זה הזמן להיזכר שהעוצמה היהודית האמיתית היא הרוחנית. עלינו לשוב אל הערכים הנכונים ואל התוכן האמיתי של הקיום היהודי. את זה נמצא בבתי-הכנסת ובתפילה שנשפוך לפני אבינו שבשמים.

הבה נתעורר כולנו להתקרב יותר אל ה' ותורתו, ומובטחים אנו שהקב"ה, שהוא "שומע תפילה", יקבל את תפילותינו ברחמים וייתן לנו שנה טובה ומתוקה, שנת גאולה וישועה.

אמירת סליחות ותקיעת שופר בקרב עדות המזרח (צילום: מאיר דהן)