בעולם החסידי חג-הפסח הוא עולם שלם של עבודה רוחנית. יש ביעור חמץ רוחני, יציאת מצרים רוחנית, מצה ומרור רוחניים. כך מקבלים כל ענייני הפסח משמעות פנימית עמוקה. נביא כאן מבחר סיפורים המשקפים עולם מופלא זה.

כאשר רבנו הזקן בעל ה'תניא' חזר מנסיעתו הראשונה לרבו, המגיד ממזריטש, לא אכל דבר בי"ג בניסן, כי היה טרוד בהכנות לבדיקת חמץ, לוודא שכל הכוונות שקיבל מרבו ייושמו אצלו בבדיקה בפועל. הבדיקה עצמה נמשכה כל הלילה, וזאת, בשעה שלא היה לו אז יותר מחדר אחד (ספר השיחות תרצ"ו עמ' 265).

אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש היה קם בערב פסח שעתיים וחצי אחרי חצות הלילה, ולומד בספרי קבלה - עץ חיים ופרי עץ חיים - בענייני החג (ספר השיחות תש"ב עמ' 86).

לזה ייקרא חינוך

סיפר כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש: "כשהייתי ילד בן עשר, תפרו לי לכבוד חג-הפסח חליפה חדשה ונעליים חדשות. בערב פסח, אחרי שריפת חמץ ואפיית מצות-מצווה, עסקתי בהסרת החותמות מעל בקבוקי היין. עשיתי זאת בחדרו של אבי (הרבי רש"ב), ונזהרתי שלא ללכלך את בגדי, ובעיקר שלא לפגום בברק הנעליים החדשות.

"אבי הכיר במהלך מחשבותיי ואמר לי: 'בתורת החסידות מוסבר משל משר היושב ליד שולחנו הערוך בכל מיני מעדנים, ותחת השולחן עומד הכלב ומכרסם עצמות. הייתכן שהשר ירד מכיסאו ויתיישב מתחת לשולחן לכרסם עצמות?' הדברים השפיעו עליי, והתביישתי להסתכל עוד בבגדיי החדשים". וסיים הרבי: "לזה ייקרא חינוך!" (ספר השיחות תש"ג עמ' 74).

בנו של המגיד ממזריטש כונה 'המלאך', משום שהיה איש רוחני בתכלית. את הסדר היה עורך לבדו. פעם אחת, לאחר אכילת האפיקומן, שלח המגיד את משמשו לראות היכן עומד 'המלאך' בסדר. חזר השליח ואמר שהוא עסוק באמירת "הא, הא" ("הא לחמא עניא"). שלחו המגיד שוב לומר לו שצריך לאכול כזית מצה, והוא בשלו: "הא, הא". מסר לו המשרת את דברי אביו, אך ללא הועיל. אמר המגיד: נשמה בגוף צריכה לאכול מצה, אבל נשמה בלי גוף...

אמירת ההגדה בתמימות

נהוג שב'יחץ' שוברים את המצה האמצעית לשתיים. את החלק הקטן משאירים ואת החלק הגדול מניחים ל'אפיקומן'. בסדר בבית אדמו"ר ה'צמח-צדק', מדד אחד המסובים את המצה, כדי לדעת איזה מהחצאים גדול יותר, כדי להניחו ל'אפיקומן'. נענה הרבי: "גדול שצריכים למדוד אותו - הקטן גדול ממנו"... (ספר השיחות תש"ב עמ' 86).

אמר כ"ק אדמו"ר מהר"ש מליובאוויטש: בחג-הפסח אפשר לעלות על העגלה. מה שאיש פשוט יכול לפעול על-ידי אמירת ההגדה מתוך תמימות, לא יפעל 'משכיל' ו'עובד' בעבודה גדולה. משרתו של הרבי, ר' נחמן, סיפר את הדברים לבן הרבי, הרש"ב. ר' נחמן היה בעל-התפעלות, ובעת סיפורו זלגו עיניו דמעות (ספר השיחות תרצ"ו עמ' 321).

הרבי מהר"ש היה נוהג לשאול את ארבע הקושיות, ולפני-כן היה אומר "אבא, אשאל אותך ארבע קושיות". פעם אחת ישב אצלו בסדר יהודי אחד שלא היה חסיד גמור, וכאשר שמע את הרבי אומר "אבא, אשאל אותך ארבע קושיות" התחיל לרעוד מפחד (ספר השיחות תרצ"ו עמ' 324).

פעם אחת בעת עריכת הסדר אמר הרבי ריי"צ: "אני מאחל לעצמי לשמוע איך יפרש מלך המשיח את ההגדה" (ספר השיחות תרצ"ו עמ' 235).