חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:05 זריחה: 6:22 י"ב בניסן התש"פ, 6/4/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

למה התנועעו ציציותיו של הבעש"ט?
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות 925 - כל המדורים ברצף
כשמאיר אור המשלח – אין להתיירא ולהתפעל
ביאת המשיח חודרת בפנימיות
למה התנועעו ציציותיו של הבעש"ט?
פרשת שמיני
שביעי-של-פסח
הלכות ומנהגי חב"ד

סיפור מהנהגות הבעש"ט, שסיפר הרבי בכמה הזדמנויות * סקירה מקיפה בעקבות פרטי הסיפור, שבהם הדגשים שונים בשיחותיו של הרבי * מתי היו הציציות מתנועעות, והאם תמיד היו יכולים להבחין בכך? * משמעות הסיפור ולקחיו, וכיצד שייך הוא לכל יהודי * ומה עלול היה להיות אילו הבחינו כל העת בציציות המתנועעות?...

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

להחיות את המצוות

בשנת תש"מ ('בצל החכמה' עמ' 95-94) ביקר האדמו"ר מסדיגורה אצל הרבי. במהלך הדברים הזכיר הרבי (בקצרה) את פירושו של הרב המגיד ממעזריטש לפסוק "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (אחרי יח, ה): "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, דכלל הוא בכל המצוות מעשיות דרך משל ציצית, כשהן חוטין, אין בהם חיות, רוצה-לומר הקדושה העליונה, רק עניין המצווה כשהוא עושה הוא מקשר כל המדריגות עד העשיה, המחשבה והדיבור והעובדא מתקשרים זה עם זה, ושורה על הציצית כל הלכות ציצית וכל הפרשיות ציצית שבתורה.. וחי בהם רצונו לומר על-ידי זה נמשך החיות העליונות בהם".

לפי דברים אלו ביאר הרבי את מאמר חז"ל (מנחות מג, ב) "כל שיש לו תפילין... וציצית... ומזוזה... הכול בחיזוק שלא יחטא, שנאמר 'והחוט המשולש לא במהרה ינתק'".

וכה אמר:

כיון שהחיות נמשכת מאותו מקור, מאותו יהודי המקיים את המצוה – נמשך הדבר בכל השלושה: "חי" קשור במקור החיות (חיוניות).

וכאן הדגיש הרבי:

ודבר זה (שמבואר על "וחי בהם" – שמחיים את המצוה) אינו מן התימה, שכן מסופר – כמדומה ב'שבחי הבעש"ט' – שכאשר הבעל-שם-טוב לבש ציצית – התנועעו חוטי הציצית, וכך ראו אצלו בפועל איך "חוטים חיים"...

שייך לכל אחד?

ושוב, במאמר חסידות דיבור-המתחיל והיה כי תבוא (שנאמר בשבת פרשת כי תבוא ח"י אלול) תשד"מ, אמר הרבי בין השאר (התוועדויות תשד"מ כרך ד' עמ' 2536):

וכנודע סיפור החסידים, שאצל הבעש"ט נ"ע היו הציציות שבטליתו מתנועעות. דהחידוש שבזה הוא, דהגם שכל ישראל על-ידי שלובשים ציצית מקיימים את המצוה, שעל-ידי-זה ממשיכים בה חיות וכו', הנה אצל הבעש"ט נ"ע היה זה נראה בגלוי בהציצית, שהציצית הגשמיים התנועעו. ויש לומר שזהו עניין ההוספה במצוות.

אמנם בהתוועדות שבת פרשת אמור תשמ"ז (התוועדויות תשמ"ז כרך ג' עמ'' 280) הזכיר הרבי סיפור זה בקצרה ("וכידוע סיפור החסידים שציציותיו של הבעש"ט היו מתנועעות כדבר חי וחיות זו נפעלה בדומם דווקא, שהרי על-פי הלכה צריכות הציצית להיות מדומם (לאחרי גז הצמר), וביחד עם זה נעשה בהן חיות כדבר חי ממש"), והוסיף:

ומכיון שסיפור זה נמסר לחסידים, ועל-ידם לכל העולם כולו – הרי זה לימוד והוראה לכל-אחד-ואחד מישראל שצריך לפעול ולהכניס חיות במצוות.

בעיני בשר ראו רק לפעמים

באחרון של פסח תשמ"ו (התוועדויות תשמ"ו כרך ג, עמ' 154), כשסיפר זאת הרבי שוב (על-פי סיפור החסידים) שאצל הבעש"ט ראו במוחש (בכל הזמנים או בזמנים מסויימים על-כל-פנים) שחוטי הציצית התנועעו מעצמם כמו דבר חי, הוסיף:

כלומר, שאצל הבעל שם טוב התבטא עניין "וחי בהם" (שעל-ידי עשיית המצוה ממשיכים חיות במצוה) בפועל ובגלוי – בגשמיות העולם, בהתאם לכללות הנהגתו של הבעש"ט – "א בעל-שם'סקע הנהגה" שגם במציאות העולם, "עולם" מלשון העלם והסתר, חודר אופן ההנהגה שלמעלה מגדרי העולם.

בין הדברים, במהלך יחידות לאורחים בט' סיון תנש"א (התוועדויות תנש"א כרך ג' עמ' 305 הערה 141), נאמר:

להעיר מסיפורי החסידים אודות הבעש"ט (שאצלו היו כל הענינים "אויף אַ בעל-שם'סקן אופן"), שבאמרו פרשת ציצית היו הציציות מתנועעות כדבר חי שמתנענע..

בי"ב ניסן תשמ"א (הנחה בלה"ק סכ"ד – בשיחות קודש תשמ"א כרך ג' עמ' 149) אמר הרבי, שפעם הסתכלו על הבעל שם טוב וראו כי הציצית מתנועעות אצלו כדבר חי.... אמנם לא כתוב שכך היה תמיד כל ימי חייו, דאם היה כן היו מרעישים בכך את העולם... אלא שפעם רצה הוא [הבעש"ט] וראו זאת בעיני בשר, ופעם (מאיזה סיבה שתהיה) לא ראו זאת. אם משום שחשב שלא כדאי לעשות דבר תמוה או מטעם אחר (הרי אי-אפשר לדעת טעמי הבעש"ט מדוע נהג באופן כך או באופן כך!).

ברוחניות יכול כל אחד

באופן שונה מעט מהמובא לעיל, סיפר הרבי את הדברים בהתוועדות שבת פרשת נשא תש"מ סעיף טו (שיחות קודש תש"מ כרך ג' עמ' 265):

ובדוגמה לסיפור עם הבעש"ט שחוט מציציותיו התנועע מעצמו. כך היה הדבר בגשמיות. עד אשר העומדים סביבו, ואפילו מרחוק, ראו כיצד הציצית הגשמית מתנועעת.

כך היה אצל הבעש"ט משום שהוא הכניס חיות כה רבה בציצית, עד אשר הן התנועעו מעצמן.

ומכאן נלמדת הוראה לכל אחד ואחד שאצלו יהיה כן ברוחניות הענינים, ולעתיד-לבוא יתגלה כן גם בגשמיות.

ובשבת פרשת תבוא (ח"י אלול) תש"מ (שיחות קודש תש"מ כרך ג' עמ' 1063) אמר הרבי:

כשיהודי מתנהג בדומה לאופן שבו נהג הבעש"ט, יש בכוחו לפעול מעין ודוגמה לפעולת הבעש"ט בסוג הדומם! עם היות הציצית בסוג הדומם, מחדיר הוא בהם חיות בדומה להתנועעותן של ציציות הבעש"ט.

ובדומה לכך גם בהתוועדות כ"ט אלול תש"מ (שם עמ' 1126):

כאשר יהודי מחדיר אור בציצית כדבעי – נפעל אצלם שיתחילו להתנועע, כשם שנושאם מתנועע,

וגם מי שאינו מסוגל לפעול בעצמו שהזולת (או אפילו הוא עצמו) יראה בעיני בשר כיצד הציצית מתנועעות – עליו לדעת האמת שעל-ידי קיום מצווה בצמר זה – ציצית שנקשרו בטלית קטן או טלית גדול – הרי (לאמיתת הענין) מתחילות הן להתנועע מצד החיות האלוקית כו'.

ברוב המקורות (מלבד ביחידות סדיגורה) הובאו הדברים לפי סיפור החסידים, אמנם בשיחת י"ב ניסן תשמ"א (שיחות קודש תשמ"א כרך ג' עמ' 149) אמר הרבי:

..אך מכיון שמספרים זאת, ונדפס, והגיע עד לדורנו זה, הרי זה סימן שזהו ענין עיקרי...

מקור כתוב לדברים

יש לציין: בכל ההזדמנויות שהובאו ברשימה זו לא נסמן מקור הסיפור, ורק בהתוועדויות תנש"א צוין בהערה "ספר דברי שלום פרשת תבוא".

שם, בספר דברי שלום (קוידנוב) שנדפס בווילנה בשנת תרמ"ב, בפרשת תבוא איתא:

סיפר אדוני-אבי-זקני ז"ל על הבעל שם טוב הקדוש זכותו-יגן-עלינו, שהציצית שלו היה להם נפש וחיות ממש, אשר היו יכולים לנענע את עצמם בלי נענוע הגוף, כי על-ידי קדושת עשיית המצווה המשיך להם נפש וחיות וכו' – ונעתקו הדברים בספר בעל-שם-טוב על התורה פרשת שלח אות ה'.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)