כוחה של שמחת פורים אינו מוגבל לימי הפורים בלבד * על-ידי מסירות הנפש שהיתה בפורים הגיעו לבחינת "אורה" – המקור לאור התורה * מעלת השבת בנתינת-הכוח מלמעלה למה שאפשר להשיג על-ידי עבודת המטה, ומעלת הפורים – בנחת-הרוח המגיעה בעצמותו יתברך על-ידי מסירות-נפש * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. יום שבת קודש זה, שחל בט"ז אדר, שייך עדיין לימי הפורים – כי אף ששנינו1 "מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר", הרי זה רק לעניין מקרא מגילה, מה שאין כן לעניין שמחת פורים שנמשכת גם לאחרי כן.
והעניין בזה – שנוסף לכך ששנינו2 "משנכנס אדר מרבין בשמחה", שקאי על כל החודש כולו, גם לאחרי ט"ו בו, ובלשון הכתוב3 "החודש אשר נהפך להם גו' לשמחה", ושמחה זו היא מצד ימי הפורים, הנה גם שמחת פורים עצמה יכולה להיות בט"ז אדר:
"כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון . . קורין בט"ו"4. "יום חמשה עשר שחל להיות בשבת, אין קורין המגילה בשבת אלא מקדימים לקרותה בערב שבת. וגובין מעות מתנות עניים ומחלקים אותם בו ביום . . ואין עושין סעודת פורים עד יום אחד בשבת"5 – היינו ששמחת (סעודת) פורים (וכן משלוח מנות6 שקשור עם סעודת פורים7) היא ביום ט"ז אדר.
ומקור הדברים – בירושלמי8: "ויעשו אותן (סעודות דפורים ב)שבת . . לעשות אותם ימי משתה ושמחה3 (משמע דבעשייה תלוי הדבר), את ששמחתו תלויה בבית-דין (אימת יקבעו ראש-חודש אדר ויהיה י"ד בו פורים), יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים" (שאין צריך קידוש בית-דין ואין ניכר שקובעין אותה לשמחה שבלאו-הכי יום שמחה הוא).
וכן הובא על זה9 הטעם ש"אין מערבין שמחה בשמחה"10, שהרי יום השבת הוא יום שמחה, כדאיתא בספרי11 "וביום שמחתכם אלו השבתות", ולכן אין לעשות סעודת (שמחת) פורים בשבת, שלא לערב שמחת פורים בשמחה של שבת. ובפרט ששמחת שבת ושמחת פורים הם ב' סוגי שמחה, ששמחת שבת תלויה בידי שמים, כי "שבת מקדשא וקיימא"12, ושמחת פורים תלויה בבית-דין, כמו כל המועדים ש"ישראל דקדשינהו לזמנים"13, הרי בודאי שאין לערב אותם.
ב. אמנם עדיין צריך להבין:
האמור לעיל הוא טעם על זה שאין עושין סעודת פורים ביום השבת עצמו; אבל מהו הטעם שמאחרין סעודת פורים ליום ראשון שאחר השבת, ולא מקדימין אותה לערב שבת, כמו מקרא מגילה ומתנות לאביונים שמקדימין לערב שבת?
ונקודת הביאור בזה – שמעלת פורים גדולה יותר ממעלת שבת, ולכן הסדר הוא שתחילה צריך להיות יום השבת, ואחר כך יכולים לבוא לעניין פורים (שמחת פורים שלאחרי השבת),
– על דרך המבואר בדרושי חסידות14 בפירוש מאמר רז"ל15 מילה בשמיני כדי שתעבור עליו שבת אחת, שמילה היא למעלה משבת, ולכן צריך שתעבור עליו שבת אחת תחילה, ואז יכול לבוא לעניין המילה שלמעלה מעניין השבת –
אלא, שהעילוי של פורים לגבי שבת מתבטא בעיקר בשמחת (סעודת) פורים שזמנה לאחרי השבת, מה שאין כן מקרא מגילה שזמנו לפני השבת.
ג. ובהקדמה – שמצינו כמה חילוקים בין מקרא מגילה לשמחת (סעודת) פורים:
א) החיוב במקרא מגילה הוא לקרותה ביום ולשנותה בלילה16, פעם אחת בלילה ופעם אחת ביום, ותו לא. מה שאין כן חיוב שמחת פורים הוא במשך כל היום כולו17.
ב) מקרא מגילה הוא באופן של הגבלה – שצריך לדקדק באמירת (ושמיעת) כל התיבות כדבעי18, מה שאין כן שמחת פורים היא באופן שלמעלה ממדידה והגבלה – "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע"19.
ג) הזמן של מקרא מגילה מוגבל מי"א עד ט"ו, לא פחות ולא יותר, מה שאין כן שמחת פורים שמצינו גם בט"ז, וגם בכל החודש כולו (כנ"ל).
ד. ויש לבאר זה על-פי המוזכר לעיל (בהתוועדות פורים20) ממאמר אדמו"ר הזקן משנות תקס"ג-ס"ד דיבור-המתחיל ליהודים היתה אורה21, וזה-לשונו:
ליהודים היתה אורה22 וכו', יש להבין מהו לשון אורה בלשון נקבה, ולא אמר אור. אך העניין הוא דפירוש אורה הוא מלשון מאירה, שממנו נמצא מציאות האור, והוא לשון מפעיל, כמו מאכיל משכיל כו'.
וביאור הדברים הנה תחלה יש להקדים עניין אחד, והוא, אשר יש ב' מדריגות באתערותא-דלעילא, הא' הבא מסיבת אתערותא-דלתתא, והב' הבא מצד עצמה בלא אתערותא-דלתתא. ויש להבין לכאורה מה הצורך באתערותא-דלתתא מה שיכול להיות אתערותא-דלעילא מצד עצמה. אך העניין הוא דעל-ידי אתערותא-דלתתא גורם מדריגה היותר גבוה באתערותא-דלעילא בבחינת העצמות – מאתערותא-דלעילא שמעוררת מצד עצמה בלבד כו'.
והטעם הוא לפי שנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן23, כידוע על פסוק אשת חיל עטרת בעלה24, נקבה תסובב גבר25 כו', דבינה יתירה ניתנה לאשה כו'26, עד שמחמת העלאת מ"ן שלה יעורר בבחינת עצמות אור אין-סוף במדריגה היותר נעלה משהיה מתעורר מצד עצמות אור א"ס ב"ה . . שהרי על-ידי אתערותא-דלעילא שמצד עצמו יומשך למטה בעולמות על-ידי ריבוי צמצומים והלבשות שונות לפי ערך המקבלים כו', מה שאין כן מה שעל-ידי אתערותא-דלתתא יתעורר אתערותא-דלעילא הנה יומשך מלמעלה בסדר השתלשלות בצמצומים והלבשות כו', שהרי הנסים והנפלאות שהיו בימי מרדכי ואסתר . . המה למעלה מן ההשתלשלות ולא לפי ערך המקבלים כלל כו', וזהו רק מפני שהיה אתערותא-דלעילא שעל-ידי אתערותא-דלתתא דווקא.
וזהו הטעם גם כן שבפורים קיימו מה שקיבלו בסיני27, לפי שבמתן-תורה כפה עליהם הר כגיגית27 – העניין הוא שהיה אז אתערותא-דלעילא שמצד עצמו . . בלתי התעוררות מלמטה . . שהרי לא היה להם מסירת-נפש בשעת מתן-תורה מצד עצמם . . ולכך לא נתקיימה התורה אצלם רק החלו לעשות28 כו'. אך בפורים על-ידי מסירת נפש . . אתערותא-דלעילא שהיה אז על-ידי העלאת מ"ן דנשמות ישראל היה יותר נעלה במדריגה משהיה מתעורר מצד עצמו, עד שקיימו מה שקבלו.
וזהו ליהודים היתה אורה, פירוש כי התורה נקראת אור, כמו שכתוב29 ותורה אור, והעניין הוא דלשון תורה, הוא ההוראה והלימוד שיש כבר בחכמות והשכלות שנקראים אור . . ועל-ידי מסירת נפש דווקא שהיה בפורים . . הגיעו למקור התורה הנקרא אורה בלשון מפעיל שעושה וממשיך את האור דתורה להיות מציאות חכמה כו'.
ה. ועל-פי זה יש לבאר גם מעלת שמחת פורים לגבי מקרא מגילה:
מגילה – שנעשית חלק מספרי קודש, כמו שאר כ"ד ספרי קודש דתנ"ך30 – ענינה תורה, שהיא באופן של אתערותא-דלעילא שמצד עצמה (כנ"ל במאמר אדמו"ר הזקן). ולכן יש בה הגבלות – בדקדוק התיבות כו', בקריאתה פעם אחת בלילה וביום, ובהגבלת זמנה עד ט"ו ולא יותר.
ויש להוסיף בדיוק הגבלת זמן מקרא מגילה עד ט"ו דווקא – שבזה מרומז שעניין מקרא מגילה שייך לבחינת הגילויים (ולא לעצם שלמעלה מגילויים), ולכן זמנה עד ט"ו, שבו קיימא סיהרא באשלמותא31, שלימות הגילוי, מה שאין כן לאחרי ט"ו, שאור הלבנה פוחת והולך, היפך עניין האור והגילוי – אין זה הזמן למקרא מגילה שקשור עם בחינת הגילויים דווקא.
ועיקר עניין פורים שבו היתה המסירות נפש של בני-ישראל ועל-ידה נתעוררה מדריגה היותר גבוה באתערותא-דלעילא, שעל זה נאמר "ליהודים היתה אורה", בלשון מפעיל שעושה וממשיך את אור התורה, היינו, שורש ומקור האור, ועד לבחינת העצמות (כנ"ל במאמר אדמו"ר הזקן) – מודגש בשמחת פורים דווקא, שהיא באופן שלמעלה מהגבלות, בכל ג' העניינים האמורים לעיל.
ו. ומזה מובן גם מעלת (שמחת) פורים לגבי שבת – שלכן עושים תחילה שבת, ולאחרי זה באים לדרגא היותר נעלית של שמחת פורים:
נתבאר לעיל (ס"א) ששבת "שמחתו תלויה בידי שמים", "שבת מקדשא וקיימא", מה שאין כן פורים "שמחתו תלויה בבית-דין", כמו כל המועדים ש"ישראל דקדשינהו לזמנים".
ונמצא, ששבת הוא באופן של אתערותא-דלעילא שבאה מצד עצמה, מה שאין כן שמחת פורים היא באופן של אתערותא-דלעילא שבאה על-ידי אתערותא-דלתתא.
וכיון שגדלה מעלת אתערותא-דלעילא שבאה על-ידי אתערותא-דלתתא יותר מאתערותא-דלעילא שבאה מצד עצמה, לכן גדלה מעלת שמחת פורים לגבי שבת. ולכן צריך להיות תחילה ההכנה של שבת, ולאחרי זה יכולים לבוא למעלת שמחת פורים (כמו שמילה היא לאחרי השבת).
ז. ויש להוסיף בביאור עניין השבת שהוא הכנה לשמחת פורים – שזהו (לא רק מפני ששבת הוא למטה מפורים, אלא) גם מפני שיש בו מעלה לגבי פורים:
ונקודת הביאור בזה – שיש גם מעלה באתערותא דלעילא מצד עצמה לגבי אתערותא-דלעילא שבאה על-ידי אתערותא-דלתתא, כי, האתערותא-דלעילא שבאה על-ידי אתערותא-דלתתא היא לפי ערך עבודת האדם, מה שאין כן האתערותא דלעילא שמצד עצמה היא ממקום נעלה יותר שאין אתערותא-דלתתא מגעת שם32. ומצד מעלתה של אתערותא-דלעילא זו, הרי היא גם נתינת כוח לאדם שתהיה עבודתו באופן דאתערותא-דלתתא שעל-ידה תהיה אתערותא-דלעילא33.
ואין זה בסתירה למבואר לעיל שדווקא "על-ידי אתערותא-דלתתא גורם מדריגה היותר גבוה באתערותא-דלעילא בבחינת העצמות" – כי, מעלת אתערותא-דלעילא שבאה על-ידי אתערותא-דלתתא שמגעת בבחינה גבוה יותר מאתערותא-דלעילא שבאה מצד עצמה, היא, מצד הנחת-רוח שנעשה למעלה על-ידי עבודת התחתון, שזהו עניין "למעשה ידיך תכסוף"34. ולכן, אף שנחת-רוח זה הוא למעלה מעלה עד בעצמותו יתברך, מכל מקום, כיון שההמשכה היא מצד התחתון [שעבודת הנבראים מגעת ומעוררת בהעצמות], אזי ההמשכה היא כפי אופן התחתון35; והמעלה באתערותא-דלעילא שבאה מצד עצמה – שכיון שההתעוררות היא (לא על-ידי עבודת התחתון, אלא) מצד עצמה, אזי ההמשכה היא באופן כפי שהוא למעלה.
ח. ועל-פי זה יש לבאר גודל מעלת יום השבת שלאחרי פורים – יום שבת קודש זה, ט"ז אדר:
בשבת שלפני פורים ישנה רק מעלת האתערותא-דלעילא שמצד עצמה שמצד זה היא גם נתינת כוח לאתערותא-דלתתא והאתערותא-דלעילא שעל-ידה; ואילו בשבת שלאחרי פורים, ובפרט כשחל בט"ז אדר שבו יש (לפעמים) שמחת פורים, ישנם ב' המעלות גם יחד: מעלת האתערותא-דלתתא שמגעת ומעוררת בעצמות, וביחד עם זה, שההמשכה היא (לא כפי אופן התחתון, אלא) כפי שהוא למעלה.
ויש לומר, שזהו גם תוכן עניין "מיסמך גאולה לגאולה", "פורים לפסח"36:
פורים – ענינו מעלת האתערותא-דלתתא. ופסח – שבו היתה היציאה ממצרים מצד הקב"ה (מלמעלה למטה) – ענינו מעלת אתערותא-דלעילא שמצד עצמה.
ועניין "מיסמך גאולה לגאולה" הוא – חיבור ב' המעלות גם יחד.
(ראשי-פרקים מהתוועדות ש"פ תשא, ט"ז אדר ה'תשח"י. תורת מנחם כרך כב עמ' 178-185)
______________________
1) ריש מגילה.
2) תענית כט, סע"א. וראה גם תו"מ חי"ט ע' 214.
3) אסתר ט, כב. וראה ירושלמי מגילה פ"א ה"א. רמ"א או"ח סתרפ"ח ס"ז.
4) שו"ע או"ח שם ס"א.
5) שם ס"ו.
6) ראה פרטי הדעות בזה – בנו"כ השו"ע שם.
7) ראה תרומת הדשן סקי"א. נת' בלקו"ש חט"ז ע' 367 ואילך.
8) מגילה פ"א ה"ד (ובקה"ע).
9) ראה פר"ח או"ח שם. ועוד.
10) מו"ק ח, ב. וראה אנציק' תלמודית בערכו. וש"נ.
11) בהעלותך יו"ד, יו"ד. וראה לקו"ש חל"ג ע' 62. וש"נ.
12) ביצה יז, א.
13) ברכות מט, א. וראה פסחים קיז, ב.
14) ראה לקו"ת תזריע כא, א. ובכ"מ.
15) ראה ויק"ר פכ"ז, יו"ד. זח"ג מד, א (ברע"מ).
16) שו"ע שם רסתרפ"ז.
17) ראה שיחת פורים שנה זו ס"ה (לעיל ע' 120 ואילך).
18) ראה שו"ע שם סתר"צ ס"ג ואילך.
19) שם סתרצ"ה ס"ב.
20) סל"ו (לעיל ע' 143).
21) נדפס (לאח"ז) במאמרי אדה"ז תקס"ד ע' סב ואילך.
22) אסתר ח, טז.
23) ספר יצירה פ"א מ"ז.
24) משלי יב, ד.
25) ירמי' לא, כא.
26) נדה מה, ב.
27) שבת פח, א.
28) אסתר ט, כג.
29) משלי ו, כג.
30) ראה לקו"ש חט"ז ע' 352. וש"נ.
31) ראה זח"ב רטו, א. ועוד.
32) ראה לקו"ת שה"ש כג, ד ואילך. המשך תער"ב ח"ב ע' תשעו ואילך. ובכ"מ.
33) ראה תו"מ סה"מ ניסן ע' קפב. ובכ"מ.
34) איוב יד, טו. וראה של"ה שער הגדול (כט, ב ואילך) בארוכה. עבוה"ק חלק העבודה בתחלתו.
35) ראה עד"ז תו"מ סה"מ תמוז ע' כח והערה 50.
36) מגילה ו, סע"ב ובפרש"י. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
