חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:38 זריחה: 6:09 ט"ז באדר התשפ"א, 28/2/21
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

פורים של וילונות
מעשה שהיה

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1313 - כל המדורים ברצף
שילוב פעילות ארצית ורוחנית
יש חדש
שמחתו של המן וטעותו
שמן זית
זהירות מקרירות
מחיקת עמלק
פורים של וילונות
סיום מלחמת עמלק
מוזיקה שנותנת אמונה
מצוות משלוח מנות

חרדה נפלה על משרתיו של רודולף מוונצסלב, מושל בוהמיה, כאשר גילו כי אחד מפריטי הרכוש היקרים ביותר נעלם ואיננו. אלה היו וילונות מרהיבים, עשויים מברוקד יקר ושזורים זהב, מעשה ידי אמן בעל שם עולמי. הם היו שמורים במגירה מיוחדת, וזו הייתה עכשיו ריקה.

זה היה בחורף של שנת השפ"ד (1624). שליט בוהמיה, מורביה ושלזיה (כיום צ'כיה וחלק מפולין) היה הקיסר פרדיננד השני. יחסו ליהודים היה טוב, והוא אף העניק להם הקלות ניכרות.

הייתה לכך סיבה טובה. הוא נזקק לכספים רבים. כמה סוחרים יהודים במדינה ניאותו לסייע לו בהלוואות גדולות ובתנאים טובים. מטבע הדברים חש כלפיהם רגשות תודה.

אולם אצולת השרים שתחתיו, ובמיוחד אנשי הכמורה, לא אהבו את גישתו האוהדת של הקיסר ליהודים. אחד החשובים שבשריו, רודולף מוונצסלב, אשר מונה מטעמו למושל בוהמיה, שנֵא את היהודים שנאה עזה.

כשנודע דבר הגנֵבה התהלך המושל רוגז וקוצף. הווילונות האלה היו של הקיסר, שהפקיד בידו רבים מאוצרותיו. המפתחות לאוצר היו בידי המשנה למושל, חראדק, אשר רק לו ולנאמניו הייתה גישה אל מרתפי האוצרות.

"חראדק!", קרא המושל באוזני המשנה. "אם לא תימצא הגנֵבה, אתה וכל המשרתים העובדים במחסן האוצר – תוצאו להורג". רגלי כל הנוכחים רטטו מפחד.

"הוד מעלתך!", פתח לפתע חראדק, "יורשה-נא לי להציע לערוך תחילה חיפוש בחנויות היהודים בפראג. ודאי מי מהם שם את עיניו על הווילונות היקרים".

דברי המשנה נפלו על אוזן קשבת, ומיד ניתן האישור לחיפוש. עוצר הוכרז בגטו פראג. כל החנויות נסגרו בפקודת המושל, ופלוגה מיוחדת עברה בכל חנויות הבדים, בחיפוש אחר הווילונות האבודים.

חראדק ליווה את החיפושים, והוליך את פלוגת החיפוש אל מחסן הסחורות של חנוך, סוחר ישיש, מנכבדי מועצת הגטו בפראג. החיילים פרצו אל הבית בפראות, הפכו כל הבא ליד, ואיימו על הישיש בחרבותיהם שיגלה היכן הסתיר את וילונות אוצר המלוכה.

הישיש עמד חיוור. הוא הוליך את החיילים אל קצה הבית. שם, מאחורי כוך סמוי, התגלתה תיבה ובה הווילונות היקרים...

"הנה האיש", צהלו החיילים לקראת המושל, בהובילם את חנוך לפניהם. המושל ביקש לפרוק עליו את כל זעמו. הנה הוכחה ניצחת כי גם נכבדי היהודים גנבים.

"אמור לי מיד כיצד הגיעו לידך הווילונות היקרים", הרעים עליו המושל בקולו. חנוך שתק זמן ממושך ולבסוף אמר: "נתתי מילה של כבוד לאחד מבכירי השרים ולא אוכל להפר את הבטחתי".

דבריו הכעיסו את המושל. "אם לא תספר את כל הידוע לך, אתלה אותך ואת בני ביתך, ואת הגטו אהרוס עד היסוד". כשהמשיך חנוך בשתיקתו, ציווה להלקותו עד זוב דם. רק כשעמד על סף התמוטטות ציווה להשליכו לכלא בלוויית משמר.

באותו לילה התקשה חנוך להירדם. לא רק פצעי המכות הדידו שינה מעיניו, אלא בעיקר הדאגה מפני הצפוי לקהילה היהודית כולה. בליבו ביקש מהקב"ה שייתן לו את העצה הנכונה. לקראת הבוקר נרדם.

לפתע נגלתה לנגד עיניו דמותו האצילית של מורו ורבו, רבי יהודה ליוואי, המהר"ל מפראג. זה היה שנים לא-רבות לאחר פטירתו, ואישיותו ופועלו עדיין היו חקוקים בלבבות.

בחלומו הרגיע אותו המהר"ל, והבטיח כי מחר יראה את ישועת ה'. חנוך התעורר מעודד, ובלכתו אל המושל צעד בשלווה. עדיין לא ידע מה יאמר, אולם בטוח היה בהבטחתו של המהר"ל.

במעמד חארדק והשרים שב המושל והתרה בחנוך כי ניתנת לו הזדמנות אחרונה לפתוח את פיו. "אם לא", הצביע המושל לעבר החלון, שמעבר לו עמדו שורות של חיילים, "יעשו אלה את עבודתם נאמנה".

פתאום, לתדהמת כל הנוכחים, ביקש חראדק את רשות הדיבור, קד קידה לפני המושל ואמר: "הוד מעלתך, שתיקתו של היהודי נובעת מרצונו לשמור על כבוד המלוכה".

בעוד הכול נושאים אליו עיניים תמהות הסביר את דבריו: "לפני כמה חודשים נזקקתי בדחיפות לעשרים וחמישה אלף דוקט זהב. חנוך הסכים להלוות לי את הכסף תמורת הבטחה בשם המושל כי בשנים הבאות לא יתנכלו השלטונות ליהודים. כמשכון, הפקדתי בידו את וילונות המלוכה, ואת הבטחתי נתתי לו בשם המושל. עם זה דרשתי ממנו לתת לי את מילתו לבל יספר לאיש על הווילונות שנמסרו לו".

הנוכחים ובהם המושל האזינו נדהמים לווידויו של חראדק. הם התקשו להבין מה גרם לו להודות באשמתו. הלוא בהטלת האשם על היהודים היה משתחרר מחובו.

קולו של חראדק השתנק לרגע ברעד והוא המשיך בדבריו: "יכולתי לשתוק ולא לספר דבר, אולם אתמול בלילה הופיע בחלומי רבם המנוח של היהודים בפראג, ולצידו ה'גולם' המפחיד. הרב התרה בי כי אם לא אספר היום את כל האמת, מרה תהיה אחריתי"... הכול ציפו להמשך דבריו, אך פתאום התמוטט חראדק ונפח את רוחו.

לאחר הודאתו של חראדק לא היה עוד כל ספק בצדקת היהודי. המושל הורה לשחררו לאלתר, ומאז חגגו יהודי פראג את היום הזה, כ"ב בטבת, כ'פורים של וילונות', זכר לנס שנעשה להם.


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)