שאלה: בדרך-כלל נשים פטורות ממצוות-עשה ש"הזמן גרמא". מה דינן במצוות ליל-הסדר?

תשובה: נשים חייבות מן התורה באכילת מצה, מכיוון שהוקשה אכילת מצה לאיסור חמץ, שנאמר (דברים טז,ג) "לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות", וכשם שהן חייבות באיסור חמץ כך הן מוזהרות במצוות-עשה של אכילת מצה (בדומה לחיוב בקידוש של שבת, כי "כל שישנו בשמירה – ישנו בזכירה").

חכמים חייבו את הנשים בכל המצוות של לילה זה, "לפי שאף הן היו באותו הנס", כשם שחייבו אותן במצוות חנוכה ופורים. יש דעה שהחיוב הוא משום שהנס נעשה בזכותן: פסח - "בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים"; פורים – אסתר; חנוכה - יהודית.

אישה חייבת במצה, במרור ובשאר מצוות ומנהגי לילה זה, בשיעורים (כמויות וזמנים) שווים לגבר. לארבע כוסות אפשר לשתות מיץ-ענבים (טבעי). גם ילדה, שהגיעה להבנה בעניין הפסח, מחנכים אותה לקיים את מצוות ליל-הסדר.

אישה המקדשת לעצמה לא תברך 'שהחיינו', מכיוון שכבר בירכה  בהדלקת הנרות. לדעת רוב הפוסקים, אם היא שומעת קידוש, תענה 'אמן' על ברכת 'שהחיינו' של המקדש, ואין בזה חשש הפסק; ויש חולקים.

יש קהילות שנהגו שבליל-הסדר יאמרו כל המסובים, גם הנשים, את הקידוש בקול נמוך עם המקדש. את שאר ההגדה - נהוג בימינו בכל ישראל שכל המסובים אומרים אותה בעצמם עם עורך הסדר.

אישה אינה צריכה 'הסבה', אפילו היא חשובה. דין זה שווה ברווקה, בנשואה, באלמנה ובגרושה. ויש מהספרדים שנהגו שהנשים מסבות.

גם הבנות שואלות 'מה נשתנה', ומי שאין לו ילדים או נכדים – אשתו שואלת אותו.