יהודי נדרש לצפות לגאולה בכל יום ויום. עליו לחכות לה בכל יום, כלשון הנוסח של 'אני מאמין': "אחכה לו בכל יום שיבוא". יתרה מזו אנו אומרים בתפילה: "לישועתך קיווינו כל היום". כלומר, איננו מסתפקים בציפייה לגאולה בכל יום, אלא אנחנו מצפים לה במשך כל היום כולו. אולם אמונה זו נתקלת בקושי כאשר מביטים סביב ולכאורה אין רואים את הגאולה קרבה ובאה.
בעניין זה מעניקה לנו פרשתנו לקח מופלא. בפרשה הזאת מסופר על ה'שידוך' הראשון בתורה – נישואי יצחק ורבקה. אליעזר, עבד אברהם, נשלח לארם-נהריים ומוצא שם את רבקה. כשהוא מספר לבתואל וללבן על שליחותו, הוא אומר: "וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן" (בראשית כד,כב), ומפרש רש"י: "היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הדרך".
ידוע שהקב"ה אינו עושה ניסים לבטלה. לשם מה היה כאן צורך בקפיצת הדרך? ועוד, לשם איזו מטרה ראה אליעזר לספר זאת לבתואל וללבן?
שליחות בו-ביום
על רבקה נאמר (על-פי שיר-השירים רבה פרשה ב,ב) הפסוק: "כשושנה בין החוחים". היא הייתה ה'שושנה', טהורה וצדקת, שהייתה מוקפת 'חוחים' – שני הרשעים, בתואל ולבן. אין זה פשוט כל-כך לחלץ את השושנה מבין החוחים. הרי בזכותה מטפחים את השטח, וכך נהנים גם החוחים משפע של מים ודשן. לכן יש צורך במאמץ מיוחד כדי להוציאה משם.
כך מסביר הזוהר (חלק ב, כ,ב) את להיטותם של כוחות הסטרא-אחרא ללכוד ברשתם נשמות גבוהות וטהורות. הם יודעים שבזכות אחיזה זו בקדושה מובטח גם קיומו של הרע, ולכן אינם מרפים בנקל מהנשמות האלה. גם בתואל ולבן ידעו וחשו שרבקה היא מקור הברכה של הבית, ולא היו מאפשרים לה לעזבם.
כל עוד רבקה הייתה קטנה ונתונה ברשות משפחתה, לא היה אפשר להוציאה משם; אך ביום שמלאו לה שלוש שנים, כאשר על-פי ההלכה נעשתה ראויה לנישואין, נוצרה אפשרות לחלצה מהטומאה ולקשור אותה בעולם הקדושה, שאליו היא שייכת. אברהם חש בזאת, ובו-ביום שלח את אליעזר לגאול אותה. לשם כך נעשה לו נס קפיצת הדרך, כדי שרבקה לא תשהה אפילו רגע מיותר אחד במחיצת הרשעים.
אליעזר בא אפוא לבית בתואל ולבן מתוך רצון להוכיח להם כי ה' עמו, וכי אין בידם שום אפשרות למנוע את הוצאת רבקה מרשותם. הוא ידע שהם ינסו לפחות להשהות את הוצאתה של רבקה (כפי שאכן דרשו אחר-כך: "תשב הנערה איתנו ימים או עשור"), לכן אמר מיד: "ואבוא היום"! כאומר: אי-אפשר לעכב זאת אף לא רגע אחד, ולשם כך קרה לי הנס של "היום יצאתי והיום באתי".
גאולה כהרף-עין
על סיפורי האבות נאמר: "מעשה אבות סימן לבנים". משליחותו של אליעזר אנו למדים דבר נפלא: כאשר מגיע זמן הגאולה, אין היא מתעכבת אפילו רגע אחד. אם צריך – קורה נס של 'קפיצת הדרך', כדי שהגאולה תבוא בעיתה ובזמנה.
לכן אסור להתייאש נוכח חשכת הגלות ואריכותה. כשם שבגאולת מצרים יצאו בני-ישראל "בעצם היום הזה" והקב"ה לא עיכבם אפילו כהרף-עין, כך "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" – הואיל ונסתיימה עבודת בני-ישראל בגלות, תבוא הגאולה תיכף ומיד ממש (ראה לקוטי שיחות כרך א, עמ' 34). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
