לא רבים בעיירה ויז'ניץ הכירו את ר' שמואל עובדיה'ס המתמיד. ר' שמואל ישב באוהלה של תורה והגה בה יומם ולילה. בני ביתו הסתפקו במועט, והיו מאושרים על שאביהם מקדיש את כל חייו לתורת ה'. הם למדו ממנו לבטוח בה' שלא יעזבם.
ר' שמואל נמנה עם חסידיו של רבי מנחם-מנדיל מקוסוב, שהיה לראש שושלת אדמו"רי קוסוב-ויז'ניץ, ונודע על שם ספרו 'אהבת שלום'. לעתים תכופות נדד ר' שמואל לעיירה קוסוב, הסמוכה לוויז'ניץ, כדי להקביל את פני רבו. גם שם היה פונה לבית-המדרש, ומבלה את רוב היממה בהתמסרות לתורה בשקידה ובהתמדה.
הצדיק מקוסוב העריך את אהבת התורה של ר' שמואל ותמך בו בסכום קבוע, כדי שיוכל לעסוק בתורה באין מפריע. בכל שבוע היה ר' שמואל מקבל קִצבה, ואותה היה מעביר לידי אשתו.
בת הייתה לו לר' שמואל, חכמה וטובה, צנועה וחסודה. כאשר הגיעה הבת לפרקה הוצע לפניה חתן בן-טובים, בנו של מלמד מעיירה סמוכה. הכול נראה טוב בעיני הצדדים, ולא היה אלא לסכם את ה'תנאים'.
ר' שמואל נדרש להתחייב על נדוניה נאה לחתן, כנהוג אז בקהילות ישראל. מתוך ביטחון בה' חתם על התחייבותו לתשלום הנדוניה במועד שנקבע. התנאים הושלמו, כוסיות 'לחיים' הורמו, ובאווירה טובה נסגר השידוך לשמחת המשפחות ולאושרם של החתן והכלה.
עברו הימים ופתאום הזדעזעה הארץ מהשמועה המעציבה על הסתלקותו של הצדיק. ר' שמואל היה שבור מעצם הסתלקותו של רבו, אך עתה נוספה לו דאגה חמורה. ממה יכלכל את ילדיו, ואיך יוכל לשלם את דמי הנדוניה שהבטיח לשידוכי בתו?
המועד שנקבע לתשלום הנדוניה עבר, ובביתו נתקבל מכתב מהמחותן שבו הוא מזכיר את ההתחייבות. ר' שמואל לא ידע מה להשיב ולא הגיב. ואז נתקבל מכתב שני, ובו המחותן מבהיר כי אם לא יתקבלו כספי הנדוניה יבוטל השידוך!
ליבם של ר' שמואל ורעייתו נקרע למראה פניה הנפולות של הכלה. הם הרבו בתפילות ובתחנונים לקב"ה כי לא יעזבם. ר' שמואל התקשה לעסוק בתורה כהרגלו, שכן הדאגה טרדה את מנוחת נפשו.
בוויז'ניץ התגורר עשיר גדול, ר' אברהם שמו, גם הוא מחסידי רבי מנחם-מנדיל מקוסוב. אחת לשנה נהג הצדיק לנסוע לביקור בעיר ויז'ניץ. באותם ימים היה מתארח בביתו של ר' אברהם הגביר. העשיר היה תורם אז סכום נכבד של מאה אלף רובל כסף לקופת הצדקה של הרבי.
לילה אחד, לאחר הסתלקותו של ה'אהבת שלום', כאשר הגביר שכב לישון, חלם חלום. בחלומו בא הרבי להתארח בביתו, כבכל שנה, והוא ערך לפניו סעודה גדולה בהשתתפות חשובי הרבנים. הוא-עצמו עמד ושירת את הרבי והגיש לפניו את המנות.
תחילה הגיש את הדגים לפני הצדיק, ואז פנה לדאוג ליתר המסובים. לאחר מכן הביא את המרק, ואז הבחין כי הרבי לא טעם מהדגים. מקרה הוא, חשב בליבו, והניח את המרק לפני הרבי.
כשבא להגיש את מנת הבשר הופתע לראות כי גם את המרק דחה הצדיק מלפניו ולא נגע בו. הפעם העז ושאל את הרבי: "מדוע אין הרבי טועם מהארוחה?". נעץ בו הרבי את מבטו ואמר: "כיצד אוכל לאכול אצל יהודי חסר-רחמים שכמותך, שאינו שם ליבו לעניי עירו ואינו דואג להם?".
נבהל העשיר מאוד. פניו החווירו. "אולי יואיל הרבי לפרש את כוונתו?", שאל ברעדה.
"האם אינך מכיר את ר' שמואל עובדיה'ס? תלמיד-חכם הוא הסובל ייסורי עניות קשים. בתו השתדכה ואין בידו פרוטה להוצאות החתונה והנדוניה. כיצד לא באת לעזרתו לתמוך בו בעין יפה? הלוא כל חיי השתדלתי לנטוע בחסידיי מידות טובות, להיות רחמנים וגומלי-חסדים!", סיים הצדיק את דבריו הקשים.
"רבי", כמעט בכה ר' אברהם הגביר, "אתקן את המעוּות. יאמר לי הרבי מה עליי לעשות".
"אם-כן", אמר הרבי, "זה תיקונך: גש אל ר' שמואל ותן לו די מחסורו אשר יחסר לו, במיוחד להוצאות החתונה הרובצות על כתפיו". העשיר קיבל זאת עליו, והתעורר משנתו.
שעת לילה מאוחרת. ר' אברהם קם ממיטתו מכוסה זיעה קרה. הוא התלבש ויצא החוצה. רגליו הוליכו אותו אל בית-המדרש. הוא היה כמעט ריק, אבל הגביר הבחין מיד כי ר' שמואל יושב על הספסל הקבוע ועוסק בתורה.
ניגש הגביר לר' שמואל והחל להתעניין בשלומו. ממה הוא מתפרנס, כמה ילדים יש לו וכן הלאה. ענה לו ר' שמואל: "את האמת אומר כי מצבי אינו שפיר כלל. בחייו תמך בי הרבי, אולם עתה הנני מתקשה להביא לחם לביתי. גם מתקרב מועד חתונת בתי, והמחותן מאיים לשבור את השידוך".
שאל הגביר את ר' שמואל: "ומה חשבת לעשות?".
השיב לו ר' שמואל: "עכשיו אינני דואג כלל, שכן לפני רגע קט התנמנמתי וחלמתי חלום. בחלומי הבטיח לי רבנו שאתה תדאג לכל מחסורי ולכל הוצאות החתונה, וכי בא גם אליך בחלום ואתה הבטחת לו לעשות זאת"... | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
