שאלה: מתי עוברים על איסור 'בל תשחית'?
תשובה: האיסור המקורי בתורה (דברים כ,יט) הוא 'לא-תעשה' על קציצת עץ פרי: "לא תשחית את עצה". ואמרו חז"ל, שאף כל המשחית או זורק לאיבוד חפץ (אפילו של הפקר), שבני-אדם ראויים ליהנות ממנו, עובר באיסור זה.
מותר לקלקל דבר אם הקלקול הכרחי לתקן רכוש, כגון עץ פרי המזיק לעצים חשובים ממנו, או שצריכים את מקומו לבניין (ויש המעדיפים אז למוכרו לגוי, ושהגוי יכרות את העץ).
ודאי שמותר לקלקל דבר כדי 'לתקן' את גופו של אדם, כגון לשרוף כיסא כדי להתחמם בעֵצו, כשאין בנמצא עץ אחר; או לטובת הכלל, כגון הרשות שניתנה לממונה בבית-המקדש שאם מצא את השומר נרדם על משמרתו, היה רשאי "לשרוף את כסותו".
בגמרא הובאה דעה שמי שיכול לאכול פת שעורים ואוכל פת חיטים, או שיכול לשתות שֵכר תמרים ושותה יין – עובר בבל-תשחית. אולם דעה זו נדחתה, מכיוון ש"בל-תשחית של הגוף עדיף".
במקום אחר אמרו שרב הונא סובר כי "מאכל אדם אין מאכילים אותו לבהמה". ופירש רש"י שני טעמים לכך: א) :"משום ביזוי אוכלין, שנראה כבועט בטובה שהשפיע הקב"ה בעולם"; ב) "משום שחסה התורה על ממונם של ישראל". הרמב"ם והשולחן-ערוך לא הביאו זאת (וייתכן שלדעתם זו דעת יחיד), אך ה'מגן אברהם' הביא זאת להלכה. אמנם פוסקים רבים הקלו בזה, ונהגו להקל, לפחות כשיש תועלת בדבר - כגון אם אין לאדם מאכל אחר לבהמתו.
מקורות: שבת קמ,ב. תענית כ,ב. מאירי שם. מג"א וא"ר סי' קעא. מחצית השקל, הגהות חתם סופר וה'שואל ומשיב' שם, וש"נ (וראה הנסמן בשו"ת הסבא קדישא ח"ג בהוספות אות טז). שו"ע אדמו"ר הזקן חו"מ הל' שמירת גו"נ ובל-תשחית (עמ' 1775). שערי הלכה ומנהג חו"מ סי' כד. שדי חמד, קונטרס הכללים, מע' מ כלל א, וש"נ. אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'בל תשחית' (כרך ג עמ' שלה). שמירת הגוף והנפש פרק רנ, וש"נ. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
