קיץ תש"ד. השואה האיומה בעיצומה. עוד 'משלוח' של אלפי יהודים מהונגריה הגיע למחנה הריכוז אושוויץ. בין הבאים גם רבי יקותיאל-יהודה הלברשטרם, הרבי מקלויזנבורג. עם כל אחיו עבר את זוועות הימים ההם, ובניסי-ניסים שרד וניצל.
דמות מופת וסמל של עוז-רוח היה הרבי לכל הסובבים אותו. לרגע לא פסק מלעודד את רוחם וקרא להם לאזור את שארית כוחותיהם ולהאמין בישועת ה'. כמו-כן התאמץ בחירוף-נפש ממש לקיים כל תפילה, מצווה או הידור מצווה. בכל ימי שהייתו במחנות לא טעם ממאכלי הטרֵפה, ונזהר מלחלל את השבת.
יום אחד נלקחו כשלושים אלף מיהודי הונגריה לוורשה, לפינוי הריסות הגטו. בתוכם היה גם הרבי. בצריפים קטנים ישנו, בצפיפות, על דרגשי עץ תלת-קומתיים או על הקרקע. עם עלות השחר יצאו לעבודה מפרכת בין הריסות הבתים, עד הלילה.
תנאי המחנה היו מחפירים. מחלות פשטו במהירות והפילו חללים רבים. מתוך ארבעים ושניים איש בצריפו של הרבי לא נותרו בחיים כעבור שבועיים אלא הרבי ועוד יהודי.
על מקרה שאירע לו באותם ימים סיפר הרבי:
באותו צריף, על הקרקע, ליד הרבי, שכב איש בעל חזות מרשימה. ניכר היה עליו כי השתייך לחברה הגבוהה. פניו נראו מיוסרות, ורוב הזמן קמץ את שפתיו בשתיקה כואבת. אף לא היה ברור לגמרי אם הוא יהודי.
ערב אחד פנה אליו הרבי ושאל: "יהודי אתה?". "כן, אבל לא", ענה האיש ביובש. למשמע התשובה המוזרה הביט בו הרבי ושאל שוב: "האם יהודי אתה?". "ודאי. אילולי הייתי יהודי וכי הייתי נקלע לכאן?", השיב היהודי. "אם-כן מדוע אמרת שלא?", חקר הרבי. "התנצרתי!", הייתה התשובה.
רגע של מבוכה עמד באוויר. לאחר מכן הוסיף הרבי להתעניין: "מי אתה ומה היו מעשיך?".
האיש סיפר לרבי כי שימש נשיא הבנק הלאומי ('נאציונאל בנק') של הונגריה. זו הייתה המשרה הבכירה ביותר בתחום הכלכלי. מפני גודל חשיבותה אף הוטבעה דמות דיוקנו על שיטרות כסף הונגריים.
השניים הוסיפו לשכב על האדמה הקשה והשינה הייתה מהם והלאה. רבי יקותיאל-יהודה הבחין כי האיש אינו מסיר את מבטו ממנו, והוא פנה אליו שוב ושאל: "ומי אשתך?".
"אשתי נוצרייה", ענה. "האם היא ביקשה לבוא איתך לכאן?", שאל הרבי. האיש הגיב בתמיהה: "מדוע תבוא לכאן אם אינה יהודייה?!". הרבי הוסיף לשאול: "האם חייתם היטב יחד?". "ודאי", השיב היהודי, "בכל שלושים שנות נישואינו הענקתי לה מכל הטוב והיפה שבעולם".
"אם-כן", תמה הרבי, "כיצד אישה טובה ומסורה יכולה לעזוב את בעלה דווקא בשעות הקשות?! אם היו חייה מאושרים כל-כך עד עתה, מדוע אין היא הולכת עם בעלה באשר ילך?".
שיחתם הופסקה והם נרדמו לכמה משעות הלילה שעוד נותרו. בבוקר השכימו לעוד יום עבודה מפרך, ובערב נפגשו שוב בשכבם זה לצד זה על הקרקע.
שוב פתח הרבי: "ספר-נא לי על מה שפעלת לטובת הכלכלה ההונגרית". האיש החל לספר כי כאשר נתמנה לנהל את הבנק היה מצב הבנק חמור והמטבע ההונגרי ירד פלאים. רק בזכות עבודתו המאומצת החלה כלכלת הונגריה לשגשג. המטבע עלה והתייצב, וגם סחר החוץ התפתח מאוד.
"האם לא שמעת עליי?!", התפלא האיש. התנצל הרבי כי אין הוא מתמצא בתחום הכלכלי, אך הוסיף לשאול: "כיצד ייתכן שאיש כמוך, שתרם רבות כל-כך לעם ההונגרי, יגורש למחנה ריכוז בלי שהעם ההונגרי ימחה?".
האיש התקשה לעמוד על כוונת הרבי, והרבי המשיך: "אני הנני רב, עני ואביון, ולגויים אין סיבה לאהוב אותי. הם גם שונאים אותי על היותי יהודי. אולם אתה התנצרת, גמלת עמם טובות רבות כל-כך, ובכל-זאת זרקו אותך למחנות".
לאחר הפוגה קצרה עבר הרבי לשאול על ילדיו של האיש. בגאווה סיפר נשיא הבנק לשעבר כי שלושת בניו תופסים עמדות-מפתח, איש-איש בתחומו. האחד רופא, השני פרקליט, והשלישי איש-עסקים מצליח. "לא חסכתי מהם דבר", אמר. "שלחתי אותם לאוניברסיטאות הטובות ביותר".
"והיכן הם עכשיו?", שאל הרבי. "האם ניסה אחד מהם ללוות אותך כאשר גורשת בחרפה, או אולי ניסה מי מהם לבוא לכאן ולעמוד לפחות מאחורי הגדר, כדי לברר את שלום אביו?!".
האיש השפיל את עיניו. דברי הרבי כאבו לו מאוד. הרבי חש בכך ואמר: "אינני מתכוון חלילה להציק לך, אלא רצוני שנבין לאשורו את המצב שאנחנו שרויים בו".
שיחתם נמשכה גם הלילה עד שעה מאוחרת. בלילה השלישי שוב נפגשו. "יודע אתה, רבי", פנה הפעם האדון מבודפשט אל הרבי, "חשבתי היום רבות על שיחתנו אמש. נוכחתי כי אכן צדקת". היהודי הביע עכשיו חרטה גמורה ועמוקה על התנצרותו ועל נישואיו עם אישה נוצרייה, שלמעשה ניצלה אותו ואת מעמדו. הוא הביע באוזני הרבי את רצונו לשנות את אורח חייו, אם יינתן לו הדבר.
"תעיתי בדרכי בחיים", ייבב האיש בקול מר ודמעות חמות זולגות מעיניו. בלילה הרביעי כבר לא היה אותו בנקאי בין החיים, אבל לפחות מת מתוך הרהורי תשובה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
