חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:31 זריחה: 6:32 ז' בתשרי התשפ"א, 25/9/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

יקר מכל הון
מעשה שהיה

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1275 - כל המדורים ברצף
הבסיס המשותף לכל הדרכים
יש חדש
להעלות אור בתוך הנפש
פסח שני
ענווה אמיתית
אני לא-כלום
יקר מכל הון
הנבואה לעתיד
בעלי-תשובה מדברים על הקשיים
הנרות שעל השולחן

ההורים היו אובדי עצות. בנם האהוב היה חירש-אילם, אינו שומע ואינו מדבר. הם כיתתו את רגליהם אל טובי הרופאים והוציאו הון רב בניסיון לרפא את הילד, אולם לשווא.

באותם ימים, לפני כמאתיים שנה, התפרסם שמו של 'הסבא קדישא', רבי ישכר-דב מרדושיץ. סיפורי מופת שמימיים הילכו עליו, והם הגיעו גם לגרמניה, הארץ שהתגוררו בה הורי הילד.

שלא כבפולין, ערש החסידות, יהודי גרמניה היו רחוקים מהחסידות וממאפייניה. נסיעה לצדיק לבקשת ברכה לא הייתה דבר מקובל. ובכל-זאת, כשראו ההורים שלא הצליחו להביא רפואה לבנם, החליטו לנסות לבקש ישועה אצל הצדיק מרדושיץ. לקח האיש את בנו ויצא לדרך.

באותם ימים בא לביקור אצל הרבי מרדושיץ תלמידו הוותיק והמסור, רבי שלמה מרדומסק, שלימים ייסד את שושלת רדומסק. הפעם קיבל רבו את פניו במאור פנים מיוחד. "באת בדיוק בזמן", אמר לו הצדיק, "עכשיו תוכל להיות לי לעזר לקדש שם שמים ברבים".

הצדיק ביקש ממשרתו לקרוא ליהודי שבא עם בנו מגרמניה. כשנכנס האיש, פנה אליו הצדיק מרדושיץ וביקש ממנו לספר את סיפורו לפניו ולפני תלמידו. חזותו של האיש לא הטילה ספק במוצאו. הוא נראה אדם נכבד, לבוש בקפידה בחליפה אופנתית, מכופתרת בכפתורי זהב. פניו מגולחים היטב, וכיפה מודרנית לראשו.

בקול שבור סיפר האיש על התלאות שעברו הוא ורעייתו בניסיון להושיע את בנם. את דבריו סיים באומרו כי תודה לה' זכה לעושר רב, וכי הוא מוכן לתת לצדקה כל הון שבעולם ובלבד שבנו יוכל לשמוע ולדבר כאחד האדם.

הצדיק הביט בו בעין בוחנת ואמר: "שמע-נא יהודי, אעשה איתך עִסקה. כל הונך יישאר בידך ולא תיתן לי אפילו פרוטה אחת. תוכל להוסיף לסחור בכסף ולעשות בו מעשים טובים. דבר אחד אני מבקש ממך – שלא תגלח עוד את זקנך ופאותיך"...

היהודי עמד המום למשמע הדברים. ל'מחיר' כזה לא ציפה. ברגע הראשון לא היה מסוגל לענות דבר, אך מיד התעשת והחל להתחנן: "אנא, רבי, רק לא זה... מוכן אני לתת כל הון שבעולם, אך זאת לא אוכל. כיצד אוכל להראות את פניי לפני משפחתי וידידיי, ובמיוחד בהיותי מראשי הקהילה בעירי"...

הצדיק הביט בו בעיניים טובות וענה: "אם רוצה אתה באמת שבנך יוכל לדבר, עליך לקבל עליך לגדל מהיום והלאה זקן ופאות. ההחלטה בידך".

לאחר התלבטות קשה נענה האיש כי הוא מוכן לכך, אך ביקש להתחיל בגידול הזקן רק כעבור שבועיים. הוא הסביר כי בעוד שבועיים תתקיים חתונת בת אחותו, והוא חושש להיות ללעג ולקלס בעיני מאות קרוביו ומכריו...

הצדיק הבין ללב האיש, ועם זה היה נחרץ לגמרי: "עליך להתחיל בכך מהיום. אם לא תקבל זאת עליך, לא אוכל לעשות דבר למען בנך".

מלחמה קשה התחוללה בלב האיש. ייסורי נפשו נראו היטב על פניו. לבסוף השיב בשפה רפה כי הוא מקבל עליו לקיים את בקשת הצדיק. עתה נהרו פני 'הסבא קדישא'. הוא פנה אל היהודי והזמין אותו להישאר בעיר עד אחרי שבת-קודש. "בוא עם בנך אל שולחן השבת, ובעזרת ה', הרופא כל בשר, יתחיל בנך לשמוע ולדבר כאחד האדם", הבטיח הצדיק.

השמועה עברה מפה לאוזן ברדושיץ ובסביבותיה כי ביום השבת יַראה הצדיק נס ומופת לעין כול. מכל עבר נהרו אנשים לחזות בפלא במו-עיניהם. בבוא יום השבת היה בית-המדרש מלא עד אפס מקום.

ישב הצדיק בראש השולחן, לימינו תלמידו רבי שלמה מרדומסק, ולשמאלו עוד תלמידים. סמוך לו ישב היהודי מגרמניה עם בנו הצעיר. מראהו, עם זיפי הזקן הטריים, בלט מאוד בתוך הקהל החסידי. לאחר הכנות עילאיות, כדרכו, פתח הצדיק באמירת מילות הקידוש.

החסידים הרבים צבאו על הצדיק ולא הסירו עין ממנו. כשסיים את הקידוש נשמעה קריאת 'אמן' אדירה מפי כל הקהל.

הצדיק שתה מן היין ואז פנה אל הילד וסימן לו להתקרב אליו. הילד צעד אליו והתייצב לידו. לקח הצדיק את הגביע, ורמז לתלמידו רבי שלמה שיחזיק אותו עמו יחד. השניים קירבו את הגביע אל שפתותיו של הילד והצדיק אמר לו: "אמור אחריי את הברכה על היין. ברוך... אתה...".

לתדהמת כולם החל הילד לומר בקול צלול "ברוך... אתה... ", מילה במילה אחרי הצדיק. התרגשות אפפה את כולם, וקולות נסערים נשמעו למראה הפלא הגדול. האב לא ידע את נפשו מרוב אושר. הוא בכה וצחק חליפות, והושיט יד חמה ורועדת לכל מי שבירך אותו בברכת 'מזל טוב'...

אט-אט נרגעו הרוחות, ושולחן השבת הוסיף להתנהל כהרגלו, בניגוני דבקות ערבים משולבים בדברי תורה וחסידות. אך היהודי הגרמני עודנו שרוי בסערת רגשות אדירה. כאשר הצליח להירגע מעט, סימן שרצונו לומר דבר-מה.

בהינף-יד הִסה הצדיק את הקהל. היהודי קם בהתרגשות ואמר: "רבותיי, קיבלתי עליי לגדל זקן ופאות. עכשיו אני אומר כי לא אסתפק בכך, אלא מהיום והלאה – הריני חסיד!".


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)