חג-השבועות קשור בשלושה רועי-ישראל: א) משה רבנו, כי ביום הזה ניתנה התורה על-ידו; ב) דוד המלך, שנסתלק בחג-השבועות; ג) הבעש"ט, שגם יום הסתלקותו היה בחג-השבועות. שלושתם גם קשורים לגאולה העתידה:
על משה רבנו נאמר במדרש (שמות רבה פרשה ב): "אמר לו הקב"ה למשה, סימן זה לך, במדבר אתה מניחן ומן המדבר [אתה] עתיד להחזירן לעתיד לבוא, שנאמר (הושע ב,טז) לכן הנה אנכי מפתֶּיהָ והולכתיה המדבר".
על דוד המלך נאמר בירושלמי (ברכות פרק ב הלכה ד): "אחר ישובו בני-ישראל וביקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם (הושע ג,ה). רבנן אמרי אהן מלכא משיחא [=זהו המלך המשיח]. אין מי חייא הוא – דוד שמיה, אין מי דמכייא הוא דוד שמיה [=אם מן החיים הוא – דוד שמו, אם מן המתים הוא – דוד שמו]." בהמשך מובא על זה הפסוק (תהילים יח,נא) "ועושה חסד למשיחו לדוד".
והבעש"ט התחיל להפיץ את תורת החסידות, פנימיות התורה, שעליה אמר לו המלך המשיח כי הוא (המשיח) יבוא "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה".
חיבור תורה ומעשה
באחת משיחותיו (התוועדויות תשמ"ב כרך ג, עמ' 1563) הסביר הרבי מליובאוויטש את החיבור בין שלושתם:
"כאשר שואלים יהודי פשוט מהו עניינו המיוחד של משה – הרי הוא יודע שמשה נקרא משה רבנו, לפי שהוא נתן את התורה לבני-ישראל, כמאמר המשנה 'משה קיבל תורה מסיני'. ואפילו אם עדיין לא למד משנה זו – הרי הוא יודע מה שכתוב 'תורה ציווה לנו משה גו''. וכאשר שואלים יהודי פשוט מהו עניינו המיוחד של דוד – הרי הוא יודע שדוד הוא דוד המלך, ועניינו של המלך הוא – לספק לבני המדינה את כל צורכיהם הגשמיים. זאת אומרת: אצל משה רבנו מודגש העניין של לימוד התורה, ואצל דוד המלך מודגש עניין המעשה בפועל...
"וכאשר שואלים יהודי פשוט מהו עניינו המיוחד של הבעל-שם-טוב – הרי הוא יודע שאצל הבעש"ט מודגש החיבור של מעשה (באופן ניסי) עם תורה: כאשר ישנה הנהגה ניסית שלמעלה מהטבע – הרי הלשון הרגיל בפי כל העם, אפילו אצל קטנים, לקשר זאת עם דרך הנהגת הבעש"ט – 'אַ בעל-שם'סקע הנהגה' [=הנהגה בעש"טית], שזוהי הנהגה ניסית שלמעלה מהטבע. וביחד עם זה יודע כל אחד ואחד שלבעש"ט היו תלמידים – והרי מציאותם של תלמידים נוצרת על-ידי לימוד תורתו.
"זאת אומרת: אצל הבעש"ט מודגש החיבור של שני העניינים ביחד: לימוד התורה ומעשה בפועל באופן ניסי...
"העילוי שנפעל על-ידי הבעש"ט לעומת המעמד ומצב שהיה בזמנו של משה רבנו (במתן תורה) ובזמנו של דוד המלך – כי הגילוי של 'מעשה מרכבה' שהיה בשעת מתן תורה היה לפי שעה בלבד, והוא נמשך ונתגלה למטה (עד לעניינים של מעשה בפועל) על-ידי גילוי תורת החסידות, שזה היה החידוש שנפעל על-ידי הבעש"ט, ובאופן של הולך ומוסיף מדור לדור, עד לקצה הכי תחתון בדורנו זה".
מי"ד הם נגאלים
בשיחה אחרת (התוועדויות תנש"א, כרך ד, עמ' 356) הרבי אומר ששלושתם רמוזים במילה 'מיד' הקשורה עם הגאולה, כלשון הרמב"ם: "מיד הם נגאלים". 'מיד' ראשי-תיבות: משה רבנו; ישראל, הבעש"ט; דוד המלך.
הסדר של שלושת הרועים במילה 'מיד' תואם את מהלך הגאולה: הכוח לגאולה בא ממשה רבנו, שהוא קיבל את התורה מסיני, ועל-ידה עם-ישראל מכין את העולם לגאולה. שלב ההכנה המתקדם יותר נעשֶה על-ידי פנימיות התורה, שנתגלתה על-ידי הבעש"ט. והגאולה בפועל היא על-ידי דוד המלך, 'דוד מלכא משיחא', "יעמוד מלך מבית דוד". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
