נושאים נוספים
	התקשרות 877 - כל המדורים ברצף
	בדבר הנוגע לאדם – יש לדרוש ולתבוע
	יפקון ביה מן גלותא ברחמים
	ציונים והערות ב'ערוך השולחן'
	פרשת בהר
	"חלק לעולם-הבא"
	הלכות ומנהגי חב"ד

פסח שני אינו אלא 'תשלומין' לפסח ראשון, ואיך שייך לומר שיש בו מעלה שאין לפסח ראשון ושצריך 'להמשיכה' על כל השנה כולה? * טענת האנשים שלא יכלו להקריב פסח במועדו – "למה ניגרע", תמוהה ביותר, שכן מה פשר התביעה לקיים דבר שכלל לא נצטוו עליו?! * ההוראה הנפלאה הנלמדת מכך * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. כאשר מסתכלים בתורה – רואים שישנם ימים מסוימים בשנה, שבתות וימים-טובים, שהם מובדלים במעלתם משאר ימי השנה על-פי תורה – בהלכות מיוחדות בתורה וכיוצא בזה, ועד שהתורה קוראת להם בשם "יומין זכאין".

והנה, אף ש"יומין זכאין" אלו אינם אלא מספר מסויים של ימים – הרי תוכנם הפנימי וההוראה שלמדים מהם היא באופן נצחי על כל השנה כולה (כשם ש"התורה היא ניצחית"¹), כמבואר בספרים² שהעניין המיוחד של יום השבת צריך להיות נמשך בכל ימי השבוע – "מיניה מתברכין כולהו יומין"³, ועל-דרך זה מובן בנוגע לימים-טובים.

ונמצא, שלכל אחד מהימים טובים יש מעלה מיוחדת שאינה בשאר ימים טובים, וממנו נמשכת מעלה זו על כל השנה כולה⁴.

והנה, אחד הימים המיוחדים בשנה הוא – "פסח שני". ועל-פי המבואר לעיל שלכל יום-טוב ("יומין זכאין") יש מעלה מיוחדת הנמשכת על כל השנה כולה – מובן, שכן הוא גם בנוגע ל"פסח שני", שיש בו מעלה מיוחדת שאינה בשאר ימים-טובים (כולל פסח ראשון), וממנו נמשכת מעלה זו על כל השנה כולה.

ואף שיום זה נקרא – על-פי תורה – בשם "פסח שני"⁵, שבזה מודגש שהוא שני במעלה לגבי עיקר עניין הפסח (פסח ראשון), ובפרט שמצינו שנקרא בשם "פסחא זעירא"⁶, וכפשוטם של דברים: פסח שני אינו אלא "תשלומין" של פסח ראשון, ושייך רק אצל יהודי שמצבו לא היה באופן של שלימות, "איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם"⁷, ואם כן, כיצד שייך לומר שיש בו מעלה לגבי פסח ראשון, עד למעלה כזו שיש צורך להמשיכה על כל השנה כולה?!

– מכל מקום, להיותו אחד הימים המיוחדים בשנה ("יומין זכאין"), בהכרח לומר שבפרטים מסוימים יש בו עילוי לגבי כל שאר ימים-טובים, כדלקמן.

וכמדובר כמה פעמים⁸ שהקב"ה ברא את העולם באופן כזה שכל נברא הוא גם "מקבל" וגם "משפיע", וזאת – כדי שלא יהיה עניין של נפילת רוח או נמיכות רוח אצל אף נברא שבעולם, כי אפילו דבר קטן שבקטנים (מצד מעלתו) – יש בו מעלה מסויימת שאינה בכל שאר ענייני העולם, וביחס למעלה זו – הרי הוא בבחינת "משפיע" בכל שאר העניינים שבעולם (שכולם "מקבלים" ממנו), ועד שפרט זה משלים את הבריאה כולה.

וכאשר אומרים שפרט זה "משלים" את הבריאה כולה, ישנם שני פירושים בדבר: א) לשון תשלום, מילוי החיסרון, ב) לשון שלימות [כידוע שלשון הקודש – שאינו לשון הסכמי – הוא בתכלית הדיוק, ולכן, מכיוון ש"תשלום" הוא גם מלשון שלימות, מובן, שיש בזה גם עניין של שלימות], כלומר: לא זו בלבד שלולי פרט זה היה חסר משהו בבריאה, ועתה לא חסר מאומה (מילוי החסרון), אלא עוד זאת, שפרט זה פועל שלימות בכל הבריאה.

ועל-דרך זה מובן בנוגע ל"פסח שני" – שלמרות שברוב (ועיקר) העניינים הרי הוא "שני" ו"זעירא" לגבי פסח ראשון, מכל מקום, בהכרח לומר שבפרט מסוים יש בו מעלה לגבי פסח ראשון וכל שאר ימים טובים, וביחס למעלה זו – הרי כל שאר הימים טובים (ועל-אחת-כמה-וכמה כל ימי השנה) הם בבחינת "מקבל" לגבי "פסח שני", כדלקמן.

ב. הציווי אודות פסח שני שונה מכל ציוויי התורה בכך – שציווי זה נתחדש על-ידי טענתם ותביעתם של בני-ישראל למשה רבינו: "למה ניגרע"⁹, מה-שאין-כן שאר ציוויי התורה שניתנו על-ידי הקב"ה ללא כל התעוררות ותביעה מצידם של בני-ישראל.

והעניין בזה:

בכל ענייני התורה ומצוותיה – תפקידו של יהודי הוא להיות בבחינת "מקבל", ועד לתנועה של הקדמת נעשה לנשמע¹⁰. ובנוסח ברכת המצוות – "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו": מכיוון שהקב"ה ציווה על דבר מסויים – הרי הוא מקיים ציווי זה, הן בנוגע למצוות עשה – באופן של קום ועשה, והן בנוגע למצוות לא תעשה – באופן של שב ואל תעשה.

ולכאורה, הרי זה היפך האמור לעיל (סעיף א') שאין לך דבר שבעולם שיהיה רק "מקבל" ולא "משפיע"?!

הנה, נוסף על [...] שיהודי פועל את קיום המצווה, וכן את החיות שבמצווה כו' – הרי דבר זה מודגש בציווי של "פסח שני", שכל עיקרו של ציווי זה לא היה אלא על-ידי פעולתם של ישראל שתבעו "למה ניגרע", והראו בכך את גודל תשוקתם להקריב קורבן פסח, ועל-ידי זה נתחדש כללות הציווי של פסח שני.

והביאור בזה:

בנוגע לכללות בריאת העולם נאמר¹¹ "אשר ברא אלוקים לעשות", ומפרש רש"י במדרש¹²: "לעשות – לתקן", היינו, שמלכתחילה ברא הקב"ה את העולם באופן שיהיה צריך תיקון, ובלשון הגמרא¹³: "רוח צפונית אינה מסובבת", והכוונה בזה – כדי שיהודי יתקן זאת על-ידי עבודתו, ובכך יהיה שותף להקב"ה במעשה בראשית¹⁴.

ועל-דרך זה בנוגע לענייני התורה ומצוותיה – שלמרות שכל ענייני התורה ומצוותיה ניתנו למשה מסיני, מכל מקום, ישנם עניינים בתורה שמתחדשים על-ידי תלמיד ותיק, ובלשון חז"ל¹⁵: תלמיד ותיק עתיד לחדש [כידוע בעניין "ותן חלקנו בתורתך"¹⁶ – שלכל יהודי ישנו חלק בתורה שרק הוא יכול לגלות זאת, כידוע הביאור בזה¹⁷ – שעניינים אלו נאמרו למשה רבינו באופן שכל כללות וכו']. וביותר מודגש זה בציווי על פסח שני – שכל עיקרו לא בא אלא על-ידי פעולתם של ישראל, שתבעו אצל משה רבינו: "למה ניגרע", וכאשר משה רבינו הביא את תביעתם לפני הקב"ה, נותן התורה ומצווה המצוות – אזי נתחדש הציווי דפסח שני.

ג. ומכך יש ללמוד הוראה נפלאה בעבודת ה', ובהקדים:

לכאורה, תביעתם של האנשים שלא יכלו להקריב קורבן פסח במועדו, "למה ניגרע" – תמוהה ביותר, דממה-נפשך: אם רצונו של הקב"ה שיקיימו את מצוות קורבן פסח – בוודאי יצווה הקב"ה למשה רבינו לומר להם זאת; ואם משה רבינו לא יאמר להם מאומה – הרי פירוש הדבר שאינם צריכים לקיים את מצוות קרבן פסח, ואם כן, מה מקום לטענה ותביעה בדבר?!

יתירה מזו: מסופר במדרשי חז"ל¹⁸ שאותם ה"אנשים אשר . . לא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא"¹⁹ היו אלו שנשאו את ארונו של יוסף, או אלו שנטמאו מנדב ואביהוא – גדולי ישראל בזמן ההוא, שאצלם היתה האמונה במשה רבינו בתכלית התוקף ובאמיתיות הכי גדולה, במכל-שכן וקל-וחומר מכל שאר בני-ישראל עליהם נאמר²⁰ "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", ואם כן, כאשר אינם שומעים מאומה (לא מהקב"ה ולא ממשה עבדו) אודות חיובם בקרבן פסח, פירושו של דבר, שאינם חייבים בזה, ומכיוון שכן, הייתכן לבוא בטענה ותביעה למשה רבינו ולומר לו: שמע נא, "למה ניגרע", תן גם לנו מצווה זו – בה בשעה שבוודאי מאמינים במשה רבינו שאם לא ציווה להם מאומה אינם מצווים בזה?!

לפני חודשים ספורים בלבד עמדו כל בני-ישראל במעמד הר סיני, ושם נאמר להם "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"²¹ על-ידי זה שיקיימו את התורה ומצוותיה, ולכן, צריכים הם לקיים את כל ציוויי הקב"ה שנמסרו אליהם על-ידי משה רבינו – "משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו'"²² לכל בני-ישראל; אבל מהי פשר הטענה והתביעה "למה ניגרע" – לקיים דבר שלא נצטוו עליו?!

אלא מכאן למדים אנו הוראה נפלאה – שכאשר יהודי מרגיש שחסר לו משהו בעניין הקשור עם יראת-שמים, תורה ומצוותיה, אינו סומך על אף אחד, לא על משה רבינו ואפילו לא על הקב"ה (כביכול), ואינו אומר "אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים"... – אלא צועק ותובע: "למה ניגרע"!

הפתגם "אנו אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים" – הוא אחד הסימנים של חושך הגלות, עקבות משיחא²³. ומבואר בספרים²⁴ טעם הדבר – שבכך "מתרץ" את עצמו על העובדה שאינו עושה מאומה, מכיוון שאין לנו אלא להישען על אבינו שבשמים!...

כאשר מדובר אודות ענייני יראת שמים – אומרת התורה: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"²⁵, ולכן, רצונו של הקב"ה שיהודי יתבע וידרוש בהתאם להרגש שלו בענייני יראת-שמים, וכאשר מראה את גודל תשוקתו וחפצו – ממלא הקב"ה את רצונו, כפי שרואים בנוגע לפסח שני, שבעקבות הטענה "למה ניגרע" – נתחדש ציווי בתורה.

ומזה למדים הוראה נפלאה בנוגע לפועל – הן בנוגע ליהודי פשוט שבפשוטים, "חוטב עציך ושואב מימיך", והן בנוגע ל"ראשיכם שבטיכם", כדלקמן.

ד. ההוראה ליהודי פשוט שבפשוטים:

כאשר מתבונן במעמדו ומצבו ויודע ומכיר בכך שהוא פשוט שבפשוטים – יכול לחשוב: מי אני ומה אני לבוא בתביעה וכו', ומה אוכל כבר לפעול?!

הנה על זה באה ההוראה מפסח שני:

ריחוק הערך שבין יהודי להקב"ה – הוא הרבה יותר מריחוק הערך שבין פשוט שבפשוטים ל"ראשיכם שבטיכם", ואף-על-פי-כן, באו יהודים בתביעה ודרישה להקב"ה "למה ניגרע", ולא עוד אלא שתביעתם ודרישתם אכן נתקבלה, וניתן להם הציווי דפסח שני.

ועד כדי כך – שעל-ידם היתוסף ציווי לכל בני-ישראל, שהרי הציווי של פסח שני נמנה במניין המצוות²⁶, אחת מרמ"ח מצוות עשה שהן כנגד רמ"ח אבריו של אדם (כדאיתא בגמרא²⁷, והביאו הרמב"ם בסוף הקדמתו לספר "יד החזקה"), ומכיוון שכן, הרי גם יהודי שהקריב פסח ראשון בבית-המקדש במשך כל ימיו, יש לו רמ"ח אברים, ששלימותם – "תמים תהיה עם ה' אלוקיך"²⁸ – תלויה בקיום כל רמ"ח מצוות עשה (שכנגד רמ"ח אבריו), כולל מצוות "פסח שני".

ומכיוון שכן, הרי מובן עד כמה גדול כוחו של יהודי – שלמרות ריחוק הערך שלו לגבי הקב"ה, הנה כאשר מדובר אודות עניין שנוגע לו, אזי ביכולתו לדרוש ולתבוע "למה ניגרע", ואז – "יגעתי מצאתי"²⁹, היינו, שהקב"ה ממלא את בקשתו ומחדש מצווה נוספת עבור כל בני-ישראל.

ומובן, שהוראה זו שייכת גם לנשי ישראל – שגם הן חייבות בקרבן פסח³⁰, וכן בפסח שני – שאפילו אם זה באופן של רשות בלבד (כידוע השקלא וטריא שבדבר³¹), הרי ישנו פסק-דין ברור בשולחן-ערוך³² שנשים מקיימות ומברכות גם על מצוות עשה שפטורות מהן.

ולהעיר, שגם אצל נשי ובנות ישראל מצינו הדגשה מיוחדת על פרשה שנתחדשה כתוצאה מתביעתן וטענתן (בדוגמת פסח שני) – כמובא בתרגום³³ שישנם ארבעה דינים שנתחדשו, ואחד מהם – פרשת נחלות שזכו בנות צלפחד ונכתבה על-ידן³⁴, וזאת – לאחרי תביעתן "למה יגרע שם אבינו גו'"³⁵, היינו, למרות שהיו עדיין קודם נישואיהן [שהרי רק לאחרי זה נצטוו "אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים"³⁶], מכל-מקום, בזכותן נתחדשה פרשה בתורה, ולא רק עבורן בלבד, כי אם עבור כל בני-ישראל – "ואל בני-ישראל תדבר לאמר . . והעברתם את נחלתו לבתו"³⁷.

וזהו תוכן ונקודת ההוראה האמורה עבור כל אחד ואחד מישראל – שיהודי צריך לדעת את הכוחות שיש בידו, אשר למרות שאין זה באופן של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"³⁸, כי אם "ה' אלוקיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל"³⁹, הנה ביחד עם זה עליו לדעת שבעניינים הקשורים עם יראת שמים, ממתין הקב"ה שיהודי יראה שהדבר נוגע לו, ולא רק בפנימיות נפשו, אלא גם בכוחות הנפש, במחשבה ובדיבור, עד לעניין של מעשה, ואז – מקבלים את תביעתו ודרישתו, ועד כדי כך שעל-ידו מתחדש עניין בתורה (כאמור לעיל בעניין "ותן חלקנו בתורתך") הפועל שלימות בכללות עניין תורה ומצוות עבור כל בני-ישראל.

(קטעים משיחת יום ד' פרשת בחוקותי, י"ד באייר, פסח שני ה'תשד"מ; התוועדויות תשד"מ, כרך ג, עמ' 1676-1683 – בלתי מוגה)

-----------------------------

1)     תניא רפי"ז. וראה רמב"ם הל' יסוה"ת רפ"ט. ובכ"מ.

2)     ראה פע"ח שער השבת פכ"ד. מכתב ר"ח ניסן ש.ז. הערה ד"ה קדושה פון שבת. וש"נ.

3)     זח"ב סג,ב. פח,א.

4)     ראה לקו"ת ברכה צח,ב.

5)     פסחים צב,ב - במשנה. שם צג,א. רמב"ם הל' ק"פ פ"ה. סידור אדה"ז (לפני ובא לציון). ועוד.

6)     חולין קכט,ב. מגילת תענית פ"ב (ו,ב). לקו"ש חי"ז עמ' 508 הערה ד"ה פסח שני. וש"נ.

7)     בהעלותך ט,י.

8)     ראה גם שיחת אחש"פ ה'תשד"מ ס"ג.

9)     בהעלותך שם, ז.

10)   ראה שבת פח, סע"א.

11)   בראשית ב,ג.

12)   ב"ר פי"א, ו.

13)   ב"ב כה, רע"ב.

14)   ראה שבת י,א. קיט, רע"ב. טור או"ח סרס"ח. שו"ע אדה"ז שם ס"א. לקו"ש ח"י עמ' 74 הערה 27. וש"נ.

15)   ראה מגילה יט,ב. ירושלמי פאה פ"ב ה"ד. שמו"ר רפמ"ז. ויק"ר רפכ"ב. לקו"ש חי"ט עמ' 252 הערות 21-22. וש"נ.

16)   אבות פ"ה מ"כ.

17)   ראה בכ"ז - לקו"ש חי"ט שם עמ' 253. וש"נ.

18)   סוכה כה, סע"א ואילך. יל"ש בהעלותך רמז תשכא.

19)   בהעלותך שם, ו.

20)   בשלח יד,לא.

21)   יתרו יט,ו.

22)   אבות בתחלתה. וראה הקדמת הרמב"ם לספרו "יד החזקה".

23)   סוטה מט,רע"ב.

24)   ראה גם סה"ש תש"ב ריש עמ' 17.

25)   ברכות לג,ב. וש"נ. וראה רמב"ם פ"ה מהל' תשובה.

26)   סהמ"צ להרמב"ם מ"ע נז.נח.

27)   מכות כג,סע"ב. וראה זח"א קע,ב.

28)   שופטים יח,יג. וראה לקו"ת נצבים מה,ג.

29)   מגילה ו, רע"ב.

30)   רמב"ם הל' קרבן פסח פ"א ה"א.

31)   שם פ"ה ה"ח. ובנ"כ.

32)   אדה"ז חאו"ח סי"ז ס"ג. וש"נ.

33)   ירושלמי - בהעלותך ט,ח.

34)   ב"ב קיט, סע"א. סנהדין ח,א. ספרי ופרש"י עה"פ פנחס כז,ה.

35)   פנחס שם, ד.

36)   מסעי לו,ו.

37)   פנחס שם, ח.

38)   עקב ח,יז.

39)   שם, יח.