השמחה של פורים איננה בריחה מהמציאות, אלא כוח מיוחד שניתן לנו בתוך המציאות – כוח להפוך את המציאות, כוח להתמלא שמחה אמיתית, כוח להתמודד עם קשיים ומצוקות

משנכנס אדר, אמרו חז"ל, מרבים בשמחה. בפורים, הורו, יש לשמוח "עד דלא ידע". אבל יהודי שחי בארץ, בתוך כל סבך הקשיים והבעיות, שואל את עצמו "לשמחה מה זו עושה"? איך אפשר לשמוח כשדם יהודים נשפך כמים, ורק לפני ימים אחדים קברנו זוג הורים שנרצחו בדם קר והניחו פעוטה יתומה? איך אפשר לעלוז כשיש תחושה שהכול מתפרק וכשהמצוקות והסבל ממלאים את חיינו? איך אפשר לפזז כשרעיונות גירוש ועקירה טורדים את שלוותם של אחים יקרים?

יש הרואים בשמחה של פורים מעין בריחה מהמציאות. שוכחים ליום אחד את כל הקשיים והכאבים, עוצמים עיניים ומוצאים מפלט בתוך החגיגה הצבעונית של תחפושות ומשלוחי-מנות, חגיגות ומסיבות פורים. זו ראייה לא-נכונה. פורים אינו בריחה מהמציאות, אלא כוח מיוחד שניתן לנו בתוך המציאות – כוח להפוך את המציאות ("ונהפוך הוא"), כוח להתמלא שמחה אמיתית ("ליהודים הייתה אורה ושמחה"), כוח להתמודד עם קשיים ומצוקות ("משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים").

שני צירים

פורים מגלה לנו את סוד השילוב המופלא בין העשייה הנדרשת מאיתנו לבין יד ההשגחה המסובבת את האירועים. מצד אחד אנו נדרשים לעשייה ולפעולה בדרכי הטבע. "אין סומכים על הנס", קבעו חכמינו. הברכה האלוקית באה דווקא על-ידי יוזמה ופעילות מצידנו, ולכן מוטלת עלינו חובה לנקוט את כל האמצעים הנדרשים כדי לפתור בעיות ולהתמודד עם קשיים. ומצד שני, באותה שעה ממש, מכוונת ידו של הבורא את העניינים בדרך נסתרת מעינינו.

סיפורו של פורים משקף שילוב זה בדרך מופלאה ביותר. מרדכי ואסתר פועלים במקביל בשני המישורים הללו. מצד אחד הם מכריזים על צום וקוראים לעם-ישראל לשוב בתשובה, ובה-בשעה הם פועלים בדרכים טבעיות לביטול גזרת המן.

כאשר נודע למרדכי על גזרת ההשמדה של המן, הוא פונה בראש ובראשונה לכיוון הזעקה והתשובה. הוא מזעיק את העם לתפילה לקב"ה ומעורר את היהודים לשוב לאביהם שבשמים. אסתר קוראת לעמה לצום שלושה ימים. רק לאחר מכן הם פונים לעסוק בדרכים הטבעיות לביטולה של הגזרה, וגם כאן מרדכי אומר לאסתר שייתכן כי "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר".

ואכן, כאשר שבים היהודים אל אביהם שבשמים, מתחיל הגלגל להסתובב לכיוון השני באותה פתאומיות דרמטית. המן בא אל אחשוורוש שמח וטוב-לב, כדי לקבל אישור פורמלי פעוט לתלות את מרדכי, ופתאום נוחתת עליו הפקודה להרכיב את מרדכי על סוס מלכות ברחובות העיר ולקרוא לפניו: "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". כעבור זמן קצר הוא כבר תלוי על העץ אשר הכין למרדכי.

הפעולה המכרעת

אנו חייבים לפעול בשני הצירים הללו בו-בזמן. מצד אחד מחובתנו לטפל בבעיות הביטחוניות, החברתיות והכלכליות בכל האמצעים הטבעיים, כפי שמצווה אותנו תורתנו. עלינו לדעת כי מדיניות מנוגדת להוראות התורה (כמו ויתורים למחבלים ותכניות נסיגה) היא הרת-אסון, ויש לעשות הכול שלא ללכת בדרך מוטעית זו. ובה בשעה עלינו לזכור כי ככלות הכול יש למעלה יד שמנווטת את כל המהלכים.

לכן לעולם לא נוכל לדעת איזו פעולה יש בה יכולת הכרעה גדולה יותר – הפעולה הטבעית או אמירת 'שמע ישראל' על-ידי ילד יהודי; הפגנה ומחאה או פרק תהילים ואנחה של תשובה. הפעילות הרוחנית היא המביאה את ברכת ה', והיא שיכולה להפוך כהרף-עין מערכות שלמות לטובתנו, כשם שהיה ה"ונהפוך הוא" בימי מרדכי ואסתר.

זה הסוד של פורים ומכאן השמחה הגדולה, שמחה "עד דלא ידע" – שמחה שפורצת גבולות ומביאה שפע וברכה לעם-ישראל.