חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:39 זריחה: 6:28 כ' באלול התשע"ט, 20/9/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

לידת הגאולה
לומדים גאולה


מאת: הרב מנחם ברוד
נושאים נוספים
שיחת השבוע גליון 1267 - כל המדורים ברצף
להשלים את המשימה
יש חדש
השבת שממנה נובעת הגדלות
רבי
שיקול חינוכי
זקוק לרבי
מסר ומשמעות
לידת הגאולה
הקשרים הנסתרים נחשפים
אפיקומן כהלכתו

הגאולה נמשלת ללידה. חבלי המשיח מכונים 'חבלי לידה', ככתוב (הושע יג,יג): "חבלי יולדה יבואו לו", ועל צרות הגלות נאמר: "כי באו בנים עד משבר וכוח אין ללידה" (ישעיה לז,ג). הגאולה עצמה מכונה 'לידה': "כי חלה גם ילדה ציון את בניה" (ישעיה סו,ח).

גם על המשיח נאמר שהוא עובר מעין 'לידה'. על הפסוק בתהילים (ב,ז) "בני אתה, אני היום ילידתיך" הזוהר אומר (פרשת בלק, עמ' רג,ב) שהפסוק הזה מדבר על לידת משיח בן-דוד. במדרש תהילים מובא שבעת הגאולה יהיה המשיח כאדם שנולד לידה חדשה, שכן יינתנו בו כוחות חדשים: "וכד תיתי שעתיה (=וכשתבוא שעתו) אמר להם הקב"ה, עליי לבראותו בריאה חדשה".

בכוח עצמנו

עניין הלידה בכללותו דורש הסבר. מדוע שמחים על הלידה, והלוא לכאורה הלידה היא ירידה גדולה – קודם לכן היה העובר במעי אימו, וחז"ל (נדה ל,ב) מתארים את מצבו העילאי, כאשר "מלמדין אותו כל התורה כולה". לפני הלידה הנשמה שלמה בתכלית, ולא יכולים להיות בה פגמים, ואילו אחרי הלידה האדם עלול להיכשל הן באי-עשייה מתאימה בקו של 'עשה טוב', הן בעשיית דברים שהם בגדר 'סור מרע'. ואם-כן, על מה השמחה?

אלא השמחה של הלידה היא, שאז האדם עובר ממצב שבו הכול ניתן לו מלמעלה, למצב שבו הוא משיג דברים בכוח עצמו. לפני הלידה הוא עובָּר, שמקבל הכול מן המוכן. הוא אוכל ושותה את מה שאימו אוכלת ושותה, והוא עצמו אינו עושה דבר. זה גם מצבה של הנשמה – כל מעלותיה המופלאות ניתנו לה מעצם הווייתה, והיא לא הגיעה אליהן בכוח עצמה. לאחר הלידה מתחילה העבודה העצמית של האדם, כשהוא משיג דברים בעבודתו-שלו ובכוח עצמו.

אמנם האדם יכול לקבל מתנות נפלאות מלמעלה, אבל דבר שהאדם לא השיג בכוחות עצמו – איננו טוב אמיתי. הקב"ה, שהוא עצם הטוב ו'טבע הטוב להיטיב', רוצה לתת לנו את הטוב האמיתי, ולכן הוא יצר את עניין הלידה, שבו מתחילה העבודה העצמית של האדם, ומכאן והלאה הוא יכול להשיג את הדברים בכוחות עצמו.

על כך היא השמחה הגדולה ביום-ההולדת – שמחה לא רק להורים ולסביבה, אלא גם לנולד עצמו. כי אף-על-פי שבמובנים רבים יש כאן ירידה (ממצב שבו "מלמדין אותו כל התורה כולה" וכו'), האמת היא שעכשיו מתחילה העלייה האמיתית שלו, כי עכשיו הוא מתחיל להשיג דברים בעבודתו-שלו ובכוח עצמו.

יום שמחה

זה גם הקשר בין יום-הולדת לבין הגאולה. מעלתה של הגאולה העתידה על הגאולות שקדמו לה, שהיא תבוא בזכות עבודתם של בני-ישראל בתקופת הגלות, שזיככו את העולם והכינו אותו לקראת הגאולה. וזה עניינו של יום-הולדת, שבו מתחילה עבודתו של האדם בזיכוך עצמו והעולם שסביבו, כחלק מהמשימה הכללית של הפיכת העולם להיות 'דירה' לקב"ה.

ואם יום-הולדת של כל יהודי הוא יום שמחה, על-אחת-כמה-וכמה יום-הולדת של נשמה כללית. וכפי שאמר הרבי מליובאוויטש על יום-הולדתו של חותנו, הרבי הקודם (תורת מנחם כרך לד, עמ' 110): "זהו גודל השמחה שביום-ההולדת של הרבי, אשר 'הימים האלה נזכרים ונעשים', 'בכל שנה'. זוהי שמחה לא רק עבור אלו שזכו ונהנו מתורתו, אלא עד לכל 'אשר בשם ישראל יכונה', כיוון שבלידתו התחיל להאיר לכל העולם".

יום זה נותן אפוא כוח לכל יהודי להגביר עוד יותר את העבודה העצמית בזיכוך העולם ובהפצת אור התורה והקדוּשה בכל פינה בעולם, כדי לסיים את מה שעדיין חסר להכנת העולם כולו לקראת הגאולה הקרובה לבוא.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)