מזכה את הרבים
"אדם כי יקריב... תקריבו את קרבנכם" (ויקרא א,ב). פתח בלשון יחיד וסיים בלשון רבים. כי כשאדם מקיים מצווה הוא מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות. כשאדם מקריב קרבן לה' הוא מזַכה את הרבים איתו.
(תולדות יצחק)
קרבן אמיתי
"אדם כי יקריב מכם". אדם שרוצה להקריב את עצמו ולמסור את כל-כולו, צריך לוודא שזה אכן קרבן לה' – שהמטרה תהיה נעלה ורוממה. שלא כמי שמבזבזים את ימיהם וכוחותיהם בעבור דברי-שווא.
(מאוצרנו הישן)
קרבן בנפש
כאשר אדם מקריב את עצמו ומשעבד את כולו לעבודת הקב"ה – הרי זה קרבן לה'; אבל אם חושבים שאפשר להסתפק בהקרבת קרבן "מן הבהמה", כי-אז אין זה אלא "קרבנכם". אף זה קרבן, אך אין הוא קרבן לה'.
(של"ה)
הקרבת הרצון
הקרבת הדם בעבודה הרוחנית בנפש האדם היא עניין הקרבת הרצון. משמעות הדבר, שיש להפוך את כל החמימות שבנפש, את רתיחת הדמים שיש לאדם בהבלי העולם, לרשפי אש של קדושה, בעבודת התורה, התפילה ובקיום המצוות.
(ספר המאמרים תרצ"ו)
כפרת המחשבות
"אם עולה קרבנו" (ויקרא א,ג). למה נזכרה העולה ראשונה מכל הקרבנות? כי העולה באה לכפר על הרהורי הלב, על מחשבות רעות, והמחשבה קודמת תמיד למעשה.
(רבנו בחיי)
איש חסד
את הקרבנות מקריבים על-ידי הכוהנים דווקא. רק הכוהן, שהוא איש חסד, ביכולתו לפעול את העלייה ואת ההמשכה הנפעלות על-ידי הקרבן.
(ספר המאמרים קונטרסים)
עלייה בכל העולמות
על הקרבת הקרבנות נאמר בזוהר ש"רזא דקוּרבנא עולה עד רזא דאין-סוף". אם בקרבן גשמי כך, על-אחת-כמה-וכמה שבהבאת הקרבן הרוחני, כאשר האדם פועל בנפשו את כל ענייני הקרבן, גורם הוא בזה עלייה בכל העולמות, מתחילת הדרגות עד סוף כל הדרגות.
(ספר המאמרים תש"ט)
הקרבת העונג
"כל חֵלֶב לה'" (ויקרא ג,טז). החֵלֶב והשומן באים מהתענוג. התורה רומזת לנו שכל התענוג של האדם צריך להיות בענייני אלוקות בלבד. אכן, האדם זקוק לאכילה, לשתייה ולעניינים גשמיים אחרים, אבל את העונג הפנימי עליו למצוא בעניינים רוחניים בלבד.
(ספר המאמרים תרצ"ו) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
