הצדיק רבי חיים מצאנז היה נוהג לומר דברי-תורה בסעודה השלישית בשבת, ולאחר מכן היה נכנס לדבקות והיה יושב שעה ארוכה בדממה, אפוף בשרעפיו, עד שהיה מתעורר ומתחיל לזמר "א-ל מסתתר".

פעם אחת, בשעה שזימר "א-ל מסתתר" תקפו שיעול חזק. הצדיק הוסיף לזמר, אף-על-פי שהשיעול גבר והלך. בנו, רבי ברוך, הלך והביא לאביו כוס תה. דחה הצדיק את התה ואמר לבנו: "מה אתה רוצה ממני, בעולם האצילות אין שותים תה!".

נענה הבן: "אבל בעולם האצילות גם לא משתעלים". חייך הצדיק ואמר: "ניצחתני, בני", ושתה את התה.