חסידים לא נהגו לייחס תשומת-לב רבה להקפדה על הדקדוק המדויק של התפילה. הקפידו על קריאת שמע כהלכתה, אבל עיקר הדגש בתפילה היה על הכוונה ועל התעוררות הלב. עם זאת, אדמו"רי חב"ד הקפידו מאוד על קריאת התורה, שתהיה נכונה הן מצד הדקדוק והן מצד הטעמים.

הקפדה זו מקורה ברבנו הזקן. הוא היה הקורא בתורה בבית-מדרשו של המגיד ממזריטש. מקובל, שהמגיד בירר תחילה אם הוא יודע את שייכותה של הפרשה לאותו שבוע, ושל כל חלק בפרשה ליום המקביל בשבוע, ואם הוא יודע את השייכות בין הקריאה לאיש שעולה לתורה. רק לאחר שנוכח כי רבנו הזקן יודע כל זאת הרשה לו להיות הקורא בתורה.

מעידים החסידים הראשונים: "כאשר אדמו"ר הזקן היה קורא בתורה, היה קורא את המילים בצורה מדוייקת ומוטעמת, על-פי כל כללי הדקדוק ועם כל טעמי המקרא. בכל פסוק כיוון לכל מה שמובא בנגלה דתורה על פסוק זה. כיוון בכל תיבה את כל מה שנאמר על תיבה זו בתורת הקבלה והזוהר. ועוד, היה בעצמו מזמן את העולים לתורה, כל אחד לחלק הפרשה השייך לו".

דיוק בטעמים

אחד הצדיקים הנסתרים, מהחבריא של הבעל-שם-טוב, שמע פעם אחת את קריאת התורה מפי רבנו הזקן. לאחר מכן התבטא: "הוא היה כולו למעלה ולא החסיר תג אחד למטה" (לקוטי סיפורים עמ' נה). עוד מסופר, כי אחד ממקובלי ארץ-ישראל ביקר אצל רבנו הזקן. לאחר ששמע את קריאת התורה מפי הרבי, התבטא שכיוון את כל כוונות הרמ"ק והאריז"ל, ועם זאת לא טעה בשום תג או טעם.

פעם אחת קרא רבנו הזקן בתורה, והסבא משפולי עבר ברחוב ושמע את הקריאה. הוא נעצר מעט  והקשיב. אחר-כך אמר: כנתינתה מסיני ממש!

גם את המגילה היה רבנו הזקן קורא בעצמו. לאחר הסתלקותו, שמע בנו, אדמו"ר האמצעי, את קריאת המגילה מקורא אחר, והעיר: "כן, סיפור יפה". שאלוהו: "וכי שמעת עכשיו את המגילה בפעם הראשונה?". ענה הרבי: "כשאבא קרא, זה היה סיפור אחר לגמרי"...

מספר כ"ק אדמו"ר הריי"צ (לקוטי דיבורים חלק ב, עמ' רל): "רבנו הזקן לימד את בניו ונכדיו את טעמי הנגינה של הקריאה בדיוק רב בכל נוסחאות הקריאה של תנ"ך וחמש מגילות, והקפיד מאוד על הדיוק בנגינת טעמי הנגינה... כל בני רבנו הזקן היו כולם בעלי-קריאה, וכולם למדו את הקריאה מהרבי".

עוד הוא מספר (עמ' 456): "כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים היו מקפידים גדולים שישמרו היטב על טעמי הנגינה בקריאת התורה... הם הקפידו על בעלי-קריאה טובים. עיקר הדיוק היה על שני דברים: א) דקדוק המילים בהברה ברורה, ב) טעמי הנגינה".

לשתוק ולשמוע

בשנת תרנ"ו פרסם כ"ק אדמו"ר הרש"ב 'מודעה רבה' על קריאת התורה (נדפסה באגרות-קודש שלו, כרך א, עמ' קעח), שבה הוא מבאר את מעלתה ומעורר להקפיד על שמיעתה כהלכתה. הרבי התבטא אז: "ברור הדבר, אשר השומע קריאת התורה כהלכתה, הנה מלבד זאת אשר מקיים מצוות השם, הנה עצם עניין הכבוד שמכבד את התורה, על-ידי זה התורה מעוררת רחמים עליו ועל אנשי-ביתו ברוחניות ובגשמיות".

באותה מודעה מזהיר הרבי שלא לדבר בשעת קריאת התורה, להקשיב לכל מילה, לא לסייע לקורא בקול רם ועוד. הרבי מסיים: "היוצא מכל הנ"ל, שצריך כל אחד לשמוע קריאת התורה מפי השליח-ציבור, ואסור אפילו ללמוד בעת קריאת התורה וכל-שכן לשוח שיחה בטלה חס-ושלום, וטוב שישמע מתוך החומש, וחס-ושלום לא יסייע להש"ץ ולא יקרא עמו בקול, כי-אם ישתוק וישמע את הקריאה".