חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:36 זריחה: 6:25 י"ג בכסליו התשפ"א, 29/11/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1245 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת ויצא, ה' בכסלו ה'תשע"א (12/11/2010)

נושאים נוספים
שיחת השבוע גליון 1245 - כל המדורים ברצף
להבין את העולם הפנימי
חדש על המדף
הכוח ששומר על המחיצה
שינה
טובה לזולת
איש אלוקים
מלך על חמור
המלאכים מצחצחים
בגרמניה הקול התחיל
כפתור שניתק מבגד

 

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס
' 1245, ערב שבת-קודש פרשת ויצא, ה' בכסלו ה'תשע"א (12.11.2010)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

להבין את העולם הפנימי

בעולם של ידע והבנה צריך ללמוד ולהבין גם את ענייני האמונה ולהתעמק בידיעת הבורא. זו הדרך היחידה להתמודד עם אתגרי דורנו

בשבוע הקרוב יחול ט' בכסלו, יום הולדתו ויום הסתלקותו של רבי דובער מליובאוויטש, בנו וממלא-מקומו של בעל התניא, המכונה בפי החסידים 'אדמו"ר האמצעי'. אפיינה אותו במיוחד ההרחבה העצומה של ביאורי החסידות שלו. דברים שמופיעים במאמריו של אביו בקיצור ובתמציתיות, זוכים אצלו להסבר נרחב ומעמיק ביותר. אמרו עליו, שאילו היו חותכים את אצבעו, לא היה ניגר ממנה דם אלא חסידות!

בחייו של אדמו"ר האמצעי החלה להתגבש בצורה בולטת ביותר דרכה של חסידות חב"ד. לא דיי באמונה פנימית, לא דיי ברגש של התלהבות בעבודת ה', לא דיי בהתקשרות לצדיק – אלא כל אחד ואחד חייב ללמוד ולהבין את גדולת הבורא, ככתוב: "דע את אלוקי אביך (ועל-ידי כך) ועבדהו בלב שלם".

שתי חכמות

דגש זה על לימוד והבנה מעמיקה בדורות האלה דווקא, מתחייב מכמה וכמה סיבות:

האחת – הואיל ואנו מתקרבים לימות המשיח, שבהם "לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים" (כדברי הרמב"ם בסיום ספרו) – הרי ההכנה לזה היא על-ידי הרחבת הדעת וההבנה בגדולת הבורא, עד כמה שידנו משגת.

השנייה – הואיל ובעולם יש הרחבה עצומה של חכמה וידע, אי-אפשר עוד להישאר ברמה של אמונה בלבד, אלא צריך להרחיב את הדעת גם בענייני האמונה ובידיעת הבורא.

דבר זה מבוסס על מה שכתוב בספר הזוהר, שבמאה השישית לאלף השישי יתגלו מעיינות החכמה העליונים ומבועי החכמה התחתונים. החכמה העליונה – זו חכמת התורה, החכמה התחתונה – היא חכמת העולם. ואכן, בתקופה הזאת חלו שתי מגמות מקבילות: מצד אחד נתגלתה תורת החסידות, שהביאה עמה גילויים מופלאים של החכמה העליונה, פנימיות התורה; ומצד שני, החלה ההתפתחות המדעית העצומה (ואחד הביטויים שלה – תנועת ההשכלה).

שתי החכמות הללו באו ונתגלו זו לעומת זו. שכן רק על-ידי ההרחבה בחכמת התורה, היא תורת החסידות, אפשר להתמודד עם שפע החכמה שהציף את העולם. החסידות היא התרופה לחכמות החיצוניות, והיא גם מדריכה אותנו כיצד להשתמש בכל הישגי המדע בדרך הנכונה, כדי שישרתו את עבודת ה'. בלעדי החסידות היינו חשופים למתקפה עזה של חכמות העולם, וספק רב אם היה אפשר לצאת מהמתקפה הזאת בשלום.

טעמו וראו

ואכן, רק לאחר ששולם מחיר יקר חדרה בקרב הורים ומחנכים ההכרה שאי-אפשר עוד להסתפק בדרך החינוך של הדורות הקודמים, כאשר אמרו לילד: "אסור וככה זה", אלא חייבים להסביר לו היטב את טעמם של דברים. כיום מושם דגש רב יותר על לימוד רציני של יסודות האמונה, והתוצאות ניכרות היטב.

ההיסטוריה של הדורות האחרונים מוכיחה הוכחה חד-משמעית, כי מי שזכו להבנה ולהשגה בתורת החסידות, הבינו מהי תורה ומהי מטרת המצוות, קיבלו מושג-מה על תפיסה נכונה של גדולת הבורא – אלה עמדו ביתר קלות מול פיתויי העולם מזה, ומול רדיפות וקשיים מזה.

אך כאמור, זה רק פן אחד של הצורך בלימוד ובהבנה. הצורך העיקרי בלימוד מעמיק של תורת החסידות הוא כהכנה לביאת המשיח. כשם שעל העולם הבא נאמר "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", כך גם בזמן הגאולה, אשרי מי שיבוא אל המשיח ותלמודו, בפנימיות התורה, בידו. יהיה לו קל הרבה יותר להבין את תורתו של משיח, שעליה נאמר "תורה חדשה מאיתי תצא".

זכה דורנו שיש בו פריחה עצומה של התעניינות בתורת החסידות. יהודים מכל החוגים מגלים את האור המופלא הטמון בתורה זו. גם הופיעו ספרים המסבירים את מאמרי החסידות בדרך שכל אחד ואחד יכול להבין. עכשיו לא נותר אלא לטעום, ואז "טעמו וראו כי טוב ה'".

  ספרים

שולחן חג
מאת הרבי מליובאוויטש
בהוצאת צעירי-אגודת-חב"ד

בעקבות הצלחת הסדרה שולחן שבת, בת חמשת הכרכים, שבה אוצר של שיחות ורעיונות לפרשיות השבוע, מעובדים מתורתו של הרבי מליובאוויטש – הופיע עכשיו הספר שולחן חג. בספר מגוון שיחות לכל חג. למשל, על חנוכה יש כאן שלוש-עשרה שיחות. השיחות האלה הופיעו במקורן במדור 'שולחן שבת' בשיחת השבוע. 352 עמ'. הפצה ראשית: חיש, טל' 03-9600770. ליחידים: יודאיקה, טל' 1-700-704120.

משנה תורה השלם
מאת הרמב"ם
בהוצאת חזק

י"ד ספרי 'משנה תורה' של הרמב"ם וכמו-כן ספר המצוות שלו – כולם באים כאן בכרך אחד. דברי הרמב"ם מוגשים בניקוד מלא, מתוך הקפדה על הגרסה המדוייקת ביותר, עם מורה-השיעור ללימוד היומי. 1262 עמ'. טל' 08-8502771.

ספר הגור
מאת רבי נפתלי-הירץ טריוויש
בהוצאת מכון שם עולם

פירוש קדמון על פירוש רש"י על התורה, שהיה גנוז בכתבי-יד קרוב לחמש-מאות שנה. מעניין לגלות שרבים מכללי רש"י שבספר הזה מקבילים לכללים שעל-פיהם ביאר הרבי מליובאוויטש את פירוש רש"י. 208 עמ'. טל' 03-5701977.

  שלחן שבת

הכוח ששומר על המחיצה

כאשר עזב יעקב אבינו את לבן ויצא לשוב לארץ-ישראל, רדף לבן אחריו. פרשתנו מספרת כי בתחילה חשב לבן לפגוע ביעקב, אך לבסוף הם השלימו, ולאחר מכן "ויקחו אבנים ויעשו גל", ויעקב קרא לגל הזה "גל עד".

במובן הפשוט, רדיפת לבן אחר יעקב הייתה כדי להרע לו, וכך הוא דימה, אולם לאמיתו של דבר הייתה לרדיפה הזאת מטרה אחרת לגמרי. מובא בספרי חסידות שהרדיפה הזאת הייתה כדי שיעקב יברר כמה ניצוצות אלוקיים שנשארו אצל לבן ועדיין לא נתבררו על-ידי יעקב. לכן גרם הקב"ה ללבן לרדוף אחרי יעקב, כדי שיעקב יוכל לגאול גם את הניצוצות האלה, ובכך לסיים את עבודתו.

להשפיע ולא להיות מושפע

אולם כדי שעבודת בירור הניצוצות תיעשה כראוי היה צורך בעשיית גל שמטרתו – "אני לא אעבור אליך" ו"אתה לא תעבור אליי". כלומר, הגל הזה בא להפריד בין יעקב ובין לבן ולשים גבול ברור ביניהם.

כאשר עוסקים ב'עבודת הבירורים' ומנסים לגאול את ניצוצות הקדושה הקיימים בדברים הגשמיים יש להבטיח שתישמר מחיצה שתמנע השפעה בלתי-רצויה מצד הדברים המתבררים. כשיהודי עוסק בדברים גשמיים, כמו אכילה, שתייה וכדומה, ובכך הוא מברר את הגוף והנפש הבהמית ואת ענייני העולם – עליו לשמור על הבדלה מענייני העולם, כדי שלא יושפע מהם. זה עניינו של ה'גל'.

גל מאבנים

את ה'גל' עשה יעקב אבינו מאבנים. כדי שהמחיצה תהיה איתנה וחזקה, עליה להיעשות מ'אבנים', המסמלות תקיפות ונחישות, שזה עניינה של קבלת-עול. השכל וההבנה אינם יכולים ליצור מחיצה איתנה דייה, מכיוון שהשכל האנושי עלול להתפתות לכל מיני סברות ונימוקים. רק קבלת-עול עומדת נגד כל ההשפעות האפשריות, ובכוחה ישמור האדם על עצמו מקבלת השפעות שליליות.

את הכוח לעשיית ה'גל' מקבלים מהמשמעות הפנימית של המילה הזאת, המרומזת בפסוק: "גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך". ה'גל' רומז לפנימיות התורה, שהיא הנותנת לאדם את ההכרה ש"אין עוד מלבדו", ושהאלוקות היא המציאות האמיתית של כל ההוויה, וכך אין האדם מתרשם מענייני העולם ואינו מושפע מהם.

חובה לעסוק בחסידות

אנחנו עומדים עכשיו בסיומה של תקופת הגלות, כאשר הניצוצות האחרונים מתבררים. בדורות הראשונים היה אפשר לדחות את לימוד פנימיות התורה בטענה שזה עניין לצדיקים ולבעלי מדרגה גבוהה. אבל עכשיו, כשכבר יוצאים מ'חרן' ובאים אל הגאולה, חייבים לעסוק בפנימיות התורה, ועד שגם אנשים פשוטים יעסקו בה.

על-ידי פנימיות התורה ("גל עיניי") פועלים שהעולם כולו נעשֶה כלי לאלוקות, ועד לשלמות הגילוי שתהיה בביאת משיח-צדקנו – "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר".

(תורת מנחם כרך א, עמ' 56)

  מן המעיין

שינה

החלום משקף

"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה" (בראשית כח,יב). על-ידי החלום אפשר להכיר את האדם, כי אין אדם רואה אלא מהרהורי ליבו. יעקב רואה בחלומו סולם ש"ראשו מגיע השמימה", ואחר-כך ש"ה' ניצב עליו". לעומתו, פרעה רואה בחלומו "שבע פרות יפות מראה".

(רבי מאיר מפרמישלן)

החלום מסייע

"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" (בראשית כח,יב). עניינו של חלום הוא או דבר שאינו יכול להתרחש, או שקשה להגיע אליו, ובשעת החלום הכול יכול לקרות, וזה עוזר לחולם שהדבר יוכל אחר-כך להתקיים כשהוא ער. חלומו של צדיק הוא "סולם מוצב ארצה", המחבר את "השמימה" – רוחניות שברוחניות, עם "ארצה" – החומריות שבגשמיות.

(אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש)

הרבי ישן

"וייקץ יעקב משנתו" (בראשית כח,טז). כשאומרים 'החייט ישן' או 'הסנדלר ישן' – אין זה נכון, כי בעת שנתו אין האדם עוסק במלאכתו ואז איננו חייט ולא סנדלר. אבל כשאומרים 'הרבי ישן' – הרי זה אמת, כי רבי, אף בשעת שנתו, רבי הוא.

(רבי יצחק מוורקה)

בקומך כבשכבך

מחבר השולחן-ערוך פותח את הסעיף הראשון בספרו במילים: "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו". ומוסיף הרמ"א בהגהותיו: "ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב". ולכאורה מה עניינה של הגהת הרמ"א לכאן, והלוא כאן מדובר על השכמת הבוקר? אלא שכשהולכים לישון כיהודי, קמים בבוקר כיהודי.

(עיטורי תורה)

גילויים בשינה

מי שעוסק בתורה בשקידה גדולה, או עוסק בעבודה שבלב ביגיעה עצומה, הנה בלילה, כאשר נשמתו עולה למעלה ושואבת לה חיים, מגלים לה חידושי תורה, בנגלה שבתורה או בפנימיות התורה, איש-איש כפי שקידת עבודתו במשך היום.

(היום-יום)

אכן יש ה'

"וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה" (בראשית כה,טז). טבעו של כל אדם להתעורר לפעמים בלילה, אלא שאצל אדם רגיל, כשהוא מקיץ בלילה, הוא מתהפך על צידו ונרדם שוב, ואילו הצדיק, כשהוא מתעורר משנתו – הוא מזדרז לעבודת הבורא.

(רבי מאיר מפרמישלן)

נתיבי הנשמות

בתחנת רכבת לעת לילה שוררת חשכה. אנשים בה מעט, והשומר מתהלך אנה ואנה ושולח כל קרון לדרכו – רכבת זו לכאן, רכבת זו לשם. כך כשהנשמות עולות בעת השינה, סובבים למעלה מלאכים, והמלאך מיכאל שולח כל נשמה להיכלה. מי שלמד תורה באותו יום, שולחים אותו להיכל התורה.

(לקוטי דיבורים)

בשינה הנפש מדברת

בעת שנתו של בן-תורה הנפש מדברת. מי שמתייגע בעניין ואינו מצליח להשיגו, אזיי בעת השינה, כשהנשמה עולה למעלה, יתגלה לו הדבר. מי שלומד עניין אלוקי ומתבונן בו בעת התפילה, הרי בעת השינה, כשהנשמה עולה למעלה, יֵדע את פנימיות העניין ועמקותו.

(לקוטי דיבורים)

  אמרת השבוע

טובה לזולת

פעם אחת ביקר אדמו"ר ה'אמצעי' מליובאוויטש בעיר הומיל, והתאכסן אצל החסיד הידוע ר' יצחק-אייזיק מהומיל. האברכים הצעירים בעיר החליטו לנצל את ההזדמנות והתלוננו לפני הרבי שר' יצחק-אייזיק אינו מקדיש להם זמן והוא עסוק בתורתו ובעבודתו.

שאל הרבי את ר' יצחק-אייזיק מדוע אינו מקדיש זמן לאברכים הצעירים. השיב החסיד: "כשאין לי אפילו רגע אחד לעסוק עם עצמי, איך אוכל להתפנות ולעסוק עם אחרים?!".

נענה הרבי: "אייזיל אייזיל, למד ממני. כשאני רואה שאיני מצליח לפעול על עצמי – אני משתדל לפחות לעשות טובה לזולת"...

  מעשה שהיה

איש אלוקים

"זאת ראיתי במו-עיניי", מספר ר' יעקב מקיידן, מחסידיו של האדמו"ר ה'אמצעי' מליובאוויטש (האדמו"ר השני לחסידות חב"ד), רבי דובער. ר' יעקב התלווה למסע של הרבי וסיפר את הדברים כהווייתם:

יומיים שהיתי עם האדמו"ר בעיר קריסלאווה. התארחנו בביתו של אחד מנכבדי החסידים, ר' ישעיה קריסלאוור, אם כי הוא עצמו לא שהה באותו זמן בבית.

בשעת ערב החל הרבי להשמיע מאמר חסידות לפני החסידים. אמירת המאמר התארכה, ובעלת-הבית הייתה עייפה. היא הראתה למשרתו של הרבי היכן עומד הסיר ובו ארוחתו של הרבי, כדי שיוכל לסעוד את ליבו אחרי שיסיים את דרשתו, והלכה אל חדרה.

עם בוקר נכנסה האישה למטבח ופרצה בזעקות שבר. עמדתי בסמוך ומיהרתי אל המטבח, ושאלתי מה אירע. האישה ייבבה והתייפחה ואך בקושי הצלחתי להוציא מפיה כי ככל הנראה האכילה את הרבי מאכלי טרֵפה, חלילה!

האישה סיפרה כי אתמול, כאשר בדקה את העוף לאחר השחיטה, ראתה שיש 'שאלה' על העוף. החליטה האישה, שהואיל ובאותו יום אמור לבקר בביתם בעל אחוזה חשוב, לא-יהודי, תבשל בעבורו את העוף בסיר ישן, שאינו בשימוש אצלה, ואילו בעבור הרבי תבשל עוף אחר, חלק למהדרין.

אך לבסוף בעל האחוזה הגוי לא בא, וכך נשאר במטבח הסיר שבושל בעבורו. זה מה שגרם לטעות הנוראה. במקום לקחת את הסיר ובו הארוחה שבושלה בעבור הרבי, לקח המשרת את הסיר האחר.

בכייה של האישה גבר והלך, והגיע לאוזני המשרת. כאשר שמע על מה היא בוכה, צחק ואמר: "היעלה על דעתך שהרבי ייכשל בדבר איסור?! בואי וראי את הסיר". ואכן, נראה היה בבירור כי הרבי לא טעם כלל מהאוכל.

רוחה של האישה נרגעה מעט, והמשרת סיפר: "הרבי נטל את ידיו ובירך 'המוציא'. אחר-כך הביט פעם ופעמיים בתבשיל ואמר: 'אינני רוצה לאכול מזה'. ניסיתי להפציר בו שיאכל, כי במשך כל היום הכניס אל קרבו רק שתי כוסות תה, אולם הרבי אמר שלא יאכל וגם לי הורה שלא לאכול מזה.

"החזרתי אפוא את תכולת הצלחת אל הסיר, והנה את רואה שלא נגרע ממנו מאומה. עכשיו גם התחוור לי מדוע הרבי לא אכל ", סיים המשרת.

דבר הסיפור נודע בין החסידים, ממשיך ר' יעקב מקיידן בסיפורו, וכשישב עם החסידים בצהריים הביעו לפניו כמה מהם את התפעלותם. הרבי חייך בטוב-לב ואמר: "אין כאן שום עניין של רוח-הקודש. בשעה שהרמתי את הכף נפלה בראשי מחשבה מדיני טרפות, ומזה הבנתי שעליי להימנע מלאכול את התבשיל"...

המעשה השני אירע בלילה השני. לקראת ערב יצא הרבי שוב אל החסידים ודרש לפניהם דברי חסידות עמוקים ונפלאים, שכמותם לא שמעו. גם זקני החסידים התקשו לחזור על ה'מאמר' בגלל עמקותו, והעידו כי דברים כאלה לא נשמעו אפילו אצל אביו, בעל התניא.

זמן-מה לאחר מכן בא משרתו של הרבי ולחש באוזני, שאם רצוני לראות מחזה שלא אשכח לעולם, אבוא עמו. הוא הוביל אותי עד פתח חדרו של הרבי ואמר לי: "הבט". נבהלתי מאוד, כי פתאום ראיתי את הרבי עומד מולי באמצע החדר, פניו בוערות כשלהבת-אש ועיניו פקוחות ומביטות בי.

רציתי לברוח, אך המשרת צחק וקרא: "אין לך מה לחשוש. כעת הרבי אינו שומע דבר ואינו רואה אותך כלל. הוא נמצא בעולמות עליונים, ורק גופו נמצא כאן". המשרת הוסיף כי הוא יודע זאת מניסיונו, שכן אין זו הפעם הראשונה שהוא רואה את הרבי במצב כזה.

הוספתי לעמוד קפוא על מקומי והבטתי במראה הנורא מהשעה עשר בערב ועד שלוש לפנות בוקר. או-אז החל המשרת לערוך את השולחן, והעיר שכל היום הרבי לא אכל.

כשסיים לערוך את השולחן ניגש אל מול הרבי ובידו קערה וספל מים, אך הרבי עדיין לא הגיב כלל. אחז המשרת בשרוולו ואמר: "יואיל-נא הרבי ליטול את ידיו", אולם הרבי פנה ממרכז החדר אל הקיר, והוסיף לעמוד כמקודם. כעת כבר לא יכולתי להביט במחזה, והלכתי נסער ונרגש.

בבוקר סיפר לי המשרת מה היה בהמשך: "עוד כשעה הוסיף הרבי לעמוד כך, ולפתע התעורר וניגש לאכול את סעודתו בשמחה רבה. פניו נהרו וקרנו כפי שלא ראיתי מעולם".

המשרת סיפר כי שאל את הרבי לפשר שמחתו הגדולה. ענה לו הרבי: "בכל פעם שאני דורש חסידות נגלה אליי אבי, אדמו"ר הזקן, באמצע המאמר, ומגלה לי סודות עמוקים הקשורים למאמר. היום זכיתי שאבי נגלה אליי כבר בתחילת הדיבור, ועמו באו גם רבו, המגיד ממזריטש, ואף הבעל-שם-טוב.

"כאשר סיימתי את אמירת הדרוש, הסתלקו הבעש"ט והמגיד ואבי נשאר, והוא אמר לי: 'הבעש"ט והמגיד שיבחו את דברי התורה שלך מאוד-מאוד, וביקשו שתוסיף לדרוש באותה דרך'.

"ומה שעמדתי באמצע החדר כל השעות האלה", המשיך הרבי, "כי אז חזרתי לפני אבי את המאמר, עם כל התוספות, כפי שגילה לי. הלוא תבין מדוע הנני שמח כל-כך".

  לומדים גאולה

מלך על חמור

לאחר שיעקב אבינו סיים את שליחותו בחרן שלח מלאכים אל עשיו אחיו וביקש להודיע לו (בראשית לב,ו): "ויהי לי שור וחמור". אומר על כך המדרש (בראשית-רבה פרשה עה,ו): "חמור - זה מלך המשיח, שנאמר עני ורוכב על חמור".

הרבי מליובאוויטש מסביר את פשר העניין (תורת מנחם כרך כא עמ' 210), על-פי המבואר בתורת החסידות: "יעקב שלח להודיע לעשיו שלאחר עבודתו עשרים שנה בבית לבן השלים את עבודתו בשלמות, ומצידו יכול להיות כבר 'ויבוא יעקב שלם', יחד עם כללות העולם, באופן שיתוקן חטא עץ הדעת להיות כמו שהיה קודם החטא, ובהוספה על זה. וזהו שאמר יעקב 'ויהי לי... חמור' – שמצידו ישנו כבר העניין של 'עני ורוכב על חמור'; אצלו כבר יש משיח!".

רמז לענווה

הקשר בין משיח לחמור מובא גם בפסוק (זכריה ט,ט): "הנה מלכך יבוא לך... עני ורוכב על חמור, ועל עַיִר בן אתונות". בגמרא (סנהדרין צח,א) מסופר שמלך גוי ("שבור מלכא") אמר לשמואל: "אתם אומרים שהמשיח יבוא על חמור, אשלח לו סוס נאה שיש לי". הדברים נאמרו בלעג, וגם שמואל השיב לו בלגלוג: "וכי יש לך בן מאה צבעים?" (אגב, ככל הנראה מכאן נולדה התפיסה העממית שחמורו של משיח יהיה לבן, כי שמואל נקט ביטוי 'בר חיוור גווני' [=בן מאה צבעים], ומישהו פירש שהחמור יהיה חיוור, היינו לבן...).

המפרשים מסבירים שהחמור רומז לענווה. כשאומרים שהמשיח ירכב על חמור, הכוונה שיהיה ענוותן. כך מפרש רש"י בפירושו לפסוק: "עני – ענוותן. ורוכב על חמור – מידת ענווה היא". כך כותב גם בעל 'מצודת דוד': "הנה מלכך – זהו מלך המשיח.... עני – יהיה מוכנע וירכב על חמור, או על עַיִר בן מאחת האתונות, והוא מידת ענווה".

עוד פירוש שאומרים המפרשים, שהחמור מסמל כלי תחבורה של רגיעה ומנוחה, לעומת הסוס שהוא סמל של מלחמה וקרב. לפי זה, ייעוד זה בדבר רכיבתו של משיח על החמור, הוא הקדמה לנאמר בפסוק שלאחר מכן, "והכרַתי רכב [=מרכבת מלחמה] מאפרים, וסוס מירושלים" – שלא תהיה אז מלחמה ולא יהיה צורך בסוסים ובמרכבות. וכך כותב הרד"ק: "ורוכב על חמור – להורות כי לא יצטרכו ישראל לסוסים ולרכב, לפיכך אמר אחריו: והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלים".

תקיפות ופשטות

המהר"ל מפראג (גבורות ה' פרק כט) מסביר את המושג "רוכב על חמור" במובן של שליטה על החומריות. מעלתו של המשיח שהוא שולט על החומר ונבדל ממנו, ולכן הוא מכונה "רוכב על חמור". ובלשונו של המהר"ל: "שהוא רוכב על החומרי, מתנשא עליו ורוכב עליו, לפי שהוא נבדל מן החומר".

בספרי החסידות מוסבר, שהרכיבה על החמור מבטאת את ענוותנותו העצומה של המשיח. אמנם הוא "מלך" ("הנה מלכך יבוא לך"), ומלכות פירושה רוממות והתנשאות על העם; ועם זה יהיה המשיח עניו בתכלית – "עני ורוכב על חמור".

ידוע, שמבין כל בעלי-החיים החמור מסמל את הפשטות (ראה מהר"ל שם; ועוד). זה יהיה הדבר שיאפיין את המשיח: הוא יתנהג כמלך – בהתנשאות של מלכות, בתקיפות של מלך, בהדר שראוי למלך המשיח; ובה-בשעה תהיה בו ענווה ופשטות, כאחד העם.

אדמו"ר ה'צמח-צדק' היה אומר (ראה ספר המאמרים תרצ"ט עמ' 194) שמשיח-צדקנו יתענג במיוחד מהיהודים הפשוטים, בעלי מסירות-הנפש. כלומר, אף-על-פי שילַמֵד תורה את כל העם, ובכלל זה את גדולי-הגדולים, וכולם ילמדו מפיו את 'תורתו של משיח', עם זה תהיה בו ענווה והתבטלות פנימית מופלאה, כדי להתייחס לאנשים פשוטים וללמוד גם עמם, על-פי רמתם ומידת הבנתם.

  פתגם חסידי

המלאכים מצחצחים

"הסולם של יעקב רומז לתפילה. מה עושים שם אפוא המלאכים? אלא המלאכים מפיחים רוח-חיים במילים שנאמרו בלי חיות, ומנקים את מילות התפילה המעורבות במחשבות זרות" (אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש)

  חיים יהודיים

בגרמניה הקול התחיל

זה היה ליל שבת שגרתי בבית-הכנסת בשיכון ה בבני-ברק. מנחם-מענדל גלינסקי, נער בן תשע-עשרה, היה שליח-הציבור. בסיום התפילה ניגש אליו עורך-דין בכיר מאוד, ואמר לו: "אתה מבוזבז". באותו שבוע פנה עורך-הדין אל בית-ספר לחזנות ושילם מראש שכר-לימוד של שנה בעבור הבחור. כך, לצד לימודיו בישיבה, למד חזנות. "כמה חודשים לאחר מכן הפקתי תקליטור פרטי ובו קטעי חזנות שביצעתי", הוא מספר. "אחד מחבריי, שנוסע רבות בעולם, ביקש את התקליטור כדי להאזין לו בנסיעותיו".

חלפו כמה שנים ויום אחד קיבל גלינסקי שיחת טלפון מחברו. "החבר סיפר לי שהשמיע את הדיסק לרב קהילה בגרמניה, וזה החליט שאני מתאים לבית-הכנסת שלו. זמן קצר לאחר מכן טסתי לשם עם רעייתי, ושהינו שם שלוש שנים". עבודת החזנות העסיקה אותו בעיקר בשבתות, והוא חיפש עיסוק למשך ימי השבוע. הרב הציע לו ללמוד פיתוח קול. ומשם הכול התחיל.

יבלות במיתרים

כיום מתגורר גלינסקי (34), בברכפלד שבמודיעין-עילית והוא קלינאי תקשורת. ככל הידוע הוא החרדי היחיד בישראל שעוסק בתחום. לפני ארבע שנים, זמן קצר לאחר שחזר מגרמניה, החל לקבל מטופלים. "בתחילה באו אליי חברים שסבלו מצרידות. אצל מקצתם הבעיה נבעה מצינון, אך היו מי שהצרידות אצלם נגרמה מיבלות, וזה כבר מורכב יותר", הוא מסביר.

"באו אליי רבנים ומרצים שקולם הצטרד עד שלא יכלו לסיים שיעור או הרצאה", אומר גלינסקי. "התופעה קיימת גם אצל בחורים ואברכים שלומדים בקול רם, ובסוף היום נשארים חסרי קול. במקום לטפל בבעיה החיצונית השתדלתי לרדת לשורשה. כל מטופל קיבל תרגילים על בסיס שבועי, עד פתרון הבעיה".

הרב חזר לדבר

באותו זמן, כשהוא עדיין בתחילת דרכו, הונחת עליו תיק כבד. "מתקשרת אליי רבנית ממונטריאול ומספרת שבעלה איבד את קולו. לדבריה, הם כבר הוציאו חצי מיליון דולר על טיפולים אצל מומחים - לשווא. סירבתי. וכי אני אוכל להצליח במקום שבו רופאים בעלי שם עולמי נכשלו? הרבנית לא ויתרה והתקשרה שוב ושוב, עד שנכנעתי. הרב בא לישראל, וטיפלתי בו שלושה חודשים, מתוך סבלנות רבה. קולו של הרב חזר אליו, וכיום הוא מוסר שיעורים ללא קושי. אחרי המקרה הזה אמרתי לעצמי: אם הצלחתי בזה סימן שזו שליחותי בעולם".

לדבריו, פגיעה בקול יכולה לקרות מפני סיבות רבות. "לפעמים הבעיה היא בנשימות לא-נכונות, בליחות, בצרבת ועוד. לפני כל טיפול אני שולח את המטופל לאבחנה מסודרת אצל רופא, ואז אני יכול להתחיל בעבודתי", מסביר גלינסקי.

לשתות מים

בעת האחרונה טיפל גלינסקי בפוסק מפורסם. "הייתה לו בעיה של צרידות. במהלך הטיפול התברר שהוא פשוט אינו מקפיד על שתייה. לפעמים הרטבת המיתרים פותרת את הבעיה", הוא מחייך.

בשנים האחרונות החל לטפל גם במי שסובלים מגמגום או מדיבור מהיר. "אני תמיד מדגיש שאין מאה אחוז הצלחות. אני משתדל לתת את כל-כולי, לצד תביעה קשוחה שהמטופל יתמיד בטיפול ויבצע את המוטל עליו, והקב"ה עוזר", אומר גלינסקי.

גלינסקי: לנשום נכון ולדבר נכון

  פינת ההלכה ומנהג

כפתור שניתק מבגד

שאלה: האם מותר לטלטל בשבת כפתור או קרס שניתק מן הבגד?

תשובה: כל דבר שאינו ראוי לשימוש המותר בשבת הוא 'מוקצה מחמת גופו', ואסור לגמרי בטלטול. לפי זה היה נראה שכפתור שניתק מבגד אף הוא 'מוקצה' ואסור בטלטול, אך למעשה אין זה כך.

הדין הוא שכל שבר כלי, שראוי להחזירו ולחברו למקומו – מותר בטלטול, כדין דלתות הארונות ('דלתות הכלים') שנתפרקו, שאף שאסור להחזירן בשבת, לא נפקע מהן שם 'כלי' שהיה עליהן (כחלק מכלי קיים), הואיל והן ראויות להחזירן ולחברן לארון, כפי שפסקו אדמו"ר הזקן ועוד פוסקים. לכן מותר לטלטלן לפי הצורך, ככל כלי של היתר – אפילו כדי שלא ייגנבו או יישברו, ואפילו כשאינן ראויות לשום שימוש אחר, כמו שכתב ה'משנה ברורה'.

לפי זה, כפתור שנקרע מבגד מותר לגמרי בטלטול, כמו 'דלתות הכלים', וכך פסקו ה'יביע אומר' ואחרים.

אמנם יש דעה של ה'אגרות משה' שאסר זאת, מפני שפירש כדעת האומרים שטעם היתר דלתות הכלים הוא רק משום שראויות לכסות בהן את הכלים (ולכן דלתות הבית שנתפרקו אסורות בטלטול, מכיוון שאינן עומדות לכיסוי). אולם כל הפוסקים שצוינו לעיל אינם מחזיקים בעמדה זו.

יש הדנים לאסור טלטול כפתור, משום שאינו עומד בהכרח להתחבר לבגד המקורי. ועוד טוענים, שהדלת מתחברת לכלי כמות שהיא, לעומת הכפתור שצריך מעשה של תפירה. אך מדין שיירי בגדים שבלו, המותרים בטלטול, משום שראויים לחברם כטלאי בבגד אחר – מוכח שאין צריך שיהיו עומדים לחיבור לבגד המקורי דווקא. לכן למעשה הכפתור מותר בטלטול.

מקורות: שבת קכב,ב ורש"י. שו"ע סי' שח ס"ח, שו"ע אדמו"ר הזקן שם סל"ד וסמ"א (וסי' שיג סט"ו-טז). תהלה לדוד אות יא. משנה ברורה ס"ק לה וערוך השלחן סכ"ה. מנחת שבת סי' פח ס"ק ב. קצות השלחן סי' קט בבדי השלחן אות ח. ש"ש כהלכתה פט"ו סעיף סח, ועיי"ש בהערות. שו"ת: אגרות משה או"ח ח"ה סי' כב ס"כ. יביע אומר ח"ז, חאו"ח סי' לז ס"ה. קבצים:  'שיח תורה' (כולל קרלין-סטולין) שבת, עמ' 53. וראה 'מבית לוי' גיליון ו עמ' מז.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)