אל השורש
"ויאמר ה' אל אברם לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב,א). "לך-לך" – לעצמך. כל יהודי צריך ללכת אל עצמו ואל שורשו, כי זו תכלית חייו.
(רבי אהרן מקרלין)
מיצוי העצמיות
"לך-לך" – לעצמיותך. אין האדם נדרש לעשות למעלה מכוחותיו, אבל נדרש הוא להשיג מה שבאפשרותו להשיג. כמאמר רבי זושא מאניפולי: "אין דורשים מזושא להיות כמו הבעל-שם-טוב, אבל דורשים ממנו להיות זושא".
(עיטורי תורה)
שלושה שלבים
על האדם ללכת אל עצמו, אל שורשו ומציאותו האמיתית. זאת יוכל לעשות על-ידי שיֵצא "מארצך" – מהעניינים הארציים והחומריים; "וממולדתך" – מהמעשים הבאים מההרגלים שרכש, "ומבית אביך" – מההשקפות השכליות הלא-רצויות.
(לקוטי שיחות)
הנאה טובה
"לך-לך" – להנאתך ולטובתך. כי על-פי-רוב לא כל הנאותיו ותענוגותיו של אדם הם אכן לטובתו.
(רבי חנוך מאלכסנדר)
השורש רואה
"לך-לך" - לעצמותך ולשורשך. יש לקשר ולחבר את הנשמה שבתוך הגוף עם שורשה שלמעלה. השורש העליון של הנשמה רואה אלוקות בבחינת ראייה ממש, וכאשר מקשרים את הנשמה שבגוף עם שורשה העליון מגיעים לבחינת ראייה באלוקות.
(אור התורה)
ציווי לנשמה
הציווי "לך-לך" מופנה אל נשמתו של כל יהודי, אשר צריכה לרדת ממקור חוצבה בעולמות העליונים, דרך השתלשלות מדרגות רבות, עד העולם הזה. כאן, בעולם הזה, עליה לצאת מכל אותם דברים שנפשו הבהמית של האדם נמשכת אחריהם, ואז תגיע אל התכלית הרצויה.
(לקוטי שיחות)
פרסום שם ה'
"ואגדלה שמך" (בראשית יב,ב). לשם מה היה אברהם צריך את ההבטחה שיתגדל שמו בעולם? אלא פרסום שמו של אברהם אבינו דבר אחד הוא עם פרסום שמו של הקב"ה, כי בכל מקום שהגיע אליו אברהם אבינו עשה שיתפרסם ויתקדש שם שמים.
(הרבי מליובאוויטש)
היציאה מגדלת
על-פי-רוב אין מחשיבין את האדם במקום הולדתו, מרוב הרגל בו. רצה הקב"ה לגדל את אברהם, שיֵצאו לו מוניטין בעולם, ולכן אמר לו "לך-לך מארצך וממולדתך".
(יבין שמועה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
