מצוות המילה ממשיכה בחינה נעלית ביותר, שהיא גם שורש ומקור הנשמה, ולכן כניסת נפש האלוקית באדם היא דווקא במילה * הכרחי שתהיה פעולת המילה ועבודה עצמית כדי לגלותה * תפקידו של מוהל אינו בהסרת הרע בלב אלא גם עשה-טוב – להתעניין ולהשפיע על הורי הילד לתקן ולהוסיף בהנהגתם בדרך התורה והמצות * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. דובר לעיל (במאמר1) אודות המבואר בלקוטי תורה2 דיבור המתחיל למנצח על השמינית שמילה היא בחינת פנימיות א"ק, שזוהי בחינה שלמעלה ובאין-ערוך לסדר השתלשלות שכולל גם עולם האצילות ולמעלה מזה כו'. ונתבאר שגם שרש הנשמה מיוחד עם בחינת פנימיות א"ק, שלכן טבעו של כל אחד ואחד מישראל שאינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלקות3.
ויש להוסיף, שזהו גם מה שכתב אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך מהדורא בתרא4 ש"תחלת כניסת נפש זו הקדושה היא . . במצות מילה".
– האמת היא שנפש הקדושה ישנה גם קודם המילה, ואפילו בשעת העיבור, כדמוכח ממאמר רז"ל5 "הולד . . במעי אמו . . נר דלוק לו על ראשו . . ומלמדין אותו כל התורה כולה". אלא, שעניין זה הוא בהעלם, והחידוש במצות מילה הוא – שעל-ידה נעשית "תחלת כניסת נפש זו הקדושה", בפנימיות ובגילוי 6, ועניין זה הולך ומיתוסף "בחינוך לתורה ולמצות שחייבו חכמים לחנך", ועד ל"גמר ועיקר כניסת נפש הקדושה" – "בי"ג שנים כו'"7.
ב. המשך השיחה – ביאור דברי הרמב"ם8 "אין מלין אלא ולד שאין בו שום חולי, שסכנת נפשות דוחה את הכל ואפשר למול לאחר זמן ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל", שמילה שלא בזמנה פועלת גם למפרע9, כיון שהמילה מגלה את מציאותו העצמית של יהודי – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר, ונדפס בלקו"ש ח"ג ע' 979 ואילך.
ג. ומזה10 מובן גם בנוגע לעניין המילה ברוחניות – "ומלתם את ערלת לבבכם"11:
אף-על-פי שאצל כל אחד ואחד מישראל ישנו ניצוץ אלקי מבחינת פנימיות א"ק, וניצוץ זה הוא בשלימותו לעולם, שלכן, גם יהודי שעבר על כל התורה רחמנא-ליצלן, סופו לעשות תשובה, כי לא ידח ממנו נדח [ומטעם זה לא רצה כ"ק מו"ח אדמו"ר12 לשמוע שיש יהודי שהוא בסוג ד"מורידין ולא מעלין"13, כיון שגם יהודי זה בודאי סופו לעשות תשובה] – הרי מובן שאי אפשר להסתפק בכך ולילך לישון... לא די בכך שהניצוץ האלוקי הוא בהעלם, אלא יש צורך להביאו מן ההעלם אל הגילוי – דווקא על-ידי עבודה14.
מצד הניצוץ האלוקי שנשאר לעולם בשלימותו – שזהו תוכן העניין ש"אי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל" – "אפשר למול לאחר זמן", היינו, שגם אם עבר משך זמן שלא מל את עצמו, והערלה נשארה בשלימותה, ואדרבה, כמו שכתב אדמו"ר הזקן בתניא15 (בנוגע לבינוני, ועל אחת כמה וכמה מי שלא הגיע לדרגת בינוני) ש"מהותו ועצמותו של הרע . . נתחזק יותר בהמשך הזמן שנשתמש בו הרבה באכילה ושתיה ושאר ענייני עולם הזה" – גם במצב כזה "אפשר למול לאחר זמן",
– הקב"ה מתחשב בכך שיהודי הוא "בשר ודם", ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר16 בשם הרשב"ץ: "חכמה עילאה אין אַ זאַק פלייש און ביינער מיט זודיקע בלוט" [=חכמה עילאה בתוך שק בשר, עצמות ודם רותח]... ולכן פוסק בתורה ש"אפשר למול לאחר זמן" –
אבל – לאחר זמן על כל פנים – בהכרח שתהיה פעולת המילה: מילה ופריעה – להחליש את התאוות17, ונוסף לזה גם מציצה: להוציא את הדם – החום והלהט ("דעם קאָך") בגשמיות – גם "ממקומות רחוקים"18 (שרומז על אלה שנתרחקו חס-ושלום מאלקות) ואברי הגוף.
ופעולת המילה לאחר זמן – מועילה גם למפרע, לתקן גם את הזמן העבר, כמעלת תשובה מאהבה (לגבי תשובה מיראה שהיא כרפואה מכאן ולהבא) שמתקנת גם את העבר19, ועד שמועילה אפילו על זדונות [הן כפשוטם, אצל אדם שחי כל ימיו בשקר והבלי שווא, והן בדקות, שהרי אפילו "מאן דמחוי במחוג כו'" הרי זה עניין של מרידה20, כמו עבודה זרה רחמנא-ליצלן] – שנעשים לו כזכיות21.
וכל זה – כשישנו ענין של עבודה ועשייה ("בשעת מ'טוט"), שאז עוזר הקב"ה לתקן גם את העבר, ועד כדי כך, שגם מי שהיה טמא, מי שהיה בדרך רחוקה, ואפילו "לכם", שהיה זה ברצונו (היינו, שבשעה שכל בני-ישראל הקריבו קרבן פסח, נשאר הוא – מרצונו – מחוץ לאסקופת העזרה) – גם אז אפשר לתקן22.
ולכן, אין לסמוך על הניצוץ כו' ולילך לישון, כיון שאז יישאר הניצוץ בהעלם, והאדם יישאר במקום ששכב לישון... אלא בהכרח שיהיה עניין של עבודה ועשייה ("מ'דאַרף טאָן"). – צריך לפתוח לכל-הפחות "כחודה של מחט", ואז פותח הקב"ה "כפתחו של אולם"23. ועל דרך זה במילה – שצריכים להסיר לכל הפחות את הערלה הגסה, וזוהי ההכנה והכלי לקיום היעוד24 "ומל ה' אלקיך את לבבך", בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, בקרוב ממש.
* * *
ד. (כ"ק אדמו"ר פנה לאחד האורחים, מוהל ושו"ב, ואמר:)
איתא בלקוטי תורה25 שהסרת הערלה הוא עניין "סור מרע". ומזה מובן, שבהוספה לזה ולאחרי זה צריך להיות גם העניין של "עשה טוב" – להפיץ את האור דתורת החסידות, הדרכותיה ומנהגיה.
ובפשטות: כאשר באים לבית יהודי כדי למול ילד יהודי, יש לנצל את ההזדמנות והזכות – שלאחרי פעולתו בהעברת הערלה, "סור מרע", יוסיף וייתן לבעל-הבית תוספת-כוח ועידוד להוסיף גם בקו ה"עשה טוב".
יש להתעניין אצל בעל-הבית על דבר אופן הנהגתו בשאר העניינים, ובל ימלט, אשר, למרות הנהגתו הטובה ("ווי גוט ס'זאָל נאָר זיין") עד עתה, הרי, כיון ש"טוב" אין לו שיעור, יכולים תמיד למצוא עניין שבו ניתן להוסיף ולהתעלות עוד יותר.
וכל זה – אפילו בנוגע לעניינים כאלה שהוא (המוהל) בעצמו עדיין לא אוחז בהם ("ער אַליין האַלט נאָך ניט דערביי"), כי, חבירו לא צריך לסבול בגלל החיסרון שלו!...
כאשר מדברים עם יהודי, צריכים להסביר לו כיצד צריכה להיות הנהגתו של אדם השלם: אדם השלם הוא בהיותו "אדם" – כפירוש השל"ה26 – על שם אדמה לעליון. וכיון שה"עליון" – הקב"ה – הוא אין-סוף, הרי, עד כמה שתהיה הנהגתו הטובה של הנברא, יש לו עוד עניינים שיכול להוסיף בהם יותר, עד אין-סוף.
ובמילא, כאשר הקב"ה מזכה אותו בעניין של העברת הערלה, הרי, בידעו שסדר העבודה הוא "סור מרע ועשה טוב", עליו להתעניין ולברר אצלו מה הם העניינים שיכול לתקן, והוא – המוהל – צריך להורות לו כיצד לתקנם וכו'.
ואין הדבר תלוי אלא ברצונו, שהרי, היכולת על זה – ניתנה לו מלמעלה – בכך שמינוהו (מלמעלה) ל"מוהל" שביכולתו להסיר הערלה27.
ועל דרך זה בנוגע ל"שוחט", שענינו28 – כדברי הגמרא בנגלה דתורה – "אין ושחט אלא ומשך"29, היינו, משיכה מרשות לרשות, מרשות הרבים לרשות היחיד דיחידו של עולם30,
כך שבכוחו וביכולתו – אם רק ירצה – להורות ולפעול על כל אלה שבא בקשר עמם, שככל שיהיה מעמדם ומצבם בטוב, יכולים הם להתעלות לדרגא נעלית יותר.
ועל-ידי זה – מוסיפים בהמשכת האור האלוקי שצריך לירד למטה בעולם הזה, כדי להשלים את הכוונה דדירה לו יתברך בתחתונים31. וכאשר מוסיפים מעט בהכנת העולם להיות דירה מתאימה לו יתברך, מקדימים וממהרים שתבוא הגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו על-ידי משיח צדקנו.
ובנוגע לפועל:
אין הכוונה לצאת ידי-חובה באמירת "אַ גוט וואָרט", פירוש נחמד בפסוק או מאמר חז"ל, שישמע הלה מפלוני בן פלוני, יסכים עמו, ואחר כך ילך לישון... אלא הכוונה לפעולה ממשית, שכאשר פלוני בן פלוני הולך לברית-מילה בפועל ממש, עליו להתעניין אצל האב והאם של הרך-הנימול בנעשה אצלם בשאר עניני תורה ומצות, ולמצוא (ואם ירצה באמת, בודאי ימצא) את האותיות המתאימות להסביר להם שיכולים להוסיף בענייני תורה ומצות עוד יותר, אשר, על-ידי זה יתוסף אצלם במצטרך להם, הן ברוחניות הן בגשמיות, למטה מעשרה טפחים.
וכאשר הוא יהיה ה"שליח" שעל-ידו תומשך הצלחה וברכה מהקב"ה בעניניו של הזולת – הרי כיון ש"אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה"32, יתוסף גם בעניינים הפרטיים שלו ושל בני ביתו .. שיצליחו יותר ויותר במשך השנה הבאה לקראתנו (שהתחילה כבר), בתוך כלל-ישראל, בגשמיות וברוחניות גם יחד.
והעיקר – שתהיה הפעולה בכל זה בפועל ממש, "מ'דאַרף אַליין טאָן" [=יש לעשות לבד], והעשייה צריכה להיות באופן של יגיעה דווקא, ועל-ידי זה – כדברי הגמרא33 "יגעתי ומצאתי" – יצליח בענייניו הכלליים, ובדרך ממילא תומשך הצלחה בענייניו הפרטיים.
(מהתוועדויות י' שבט ה'תשי"ג, ויום שמחת תורה ה'תשט"ז. תורת מנחם כרכים ז עמ' 327-329; טו עמ' 164-166)
______________________________
1) ד"ה באתי לגני תשי"ג פ"ה (לעיל [תורת מנחם חלק ז] ע' 300).
2) תזריע כ, ד ואילך.
3) ראה לעיל (ע' 295) בהמאמר פ"ב, ובהנסמן שם הערה 20.
4) ס"ד ס"ב.
5) נדה ל, ב.
6) ראה לקו"ש ח"ג ע' 763 ואילך. ע' 800 ואילך.
7) שו"ע אדה"ז שם.
8) הל' מילה פ"א הי"ח.
9) ראה גם מכתב ו' שבט שנה זו (אגרות-קודש ח"ז ע' קמג).
10) סעיף זה – נכלל בלקו"ש הנ"ל בקיצור. ובמהדורא זו ניתוספו כמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.
11) עקב יו"ד, טז.
12) ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"ה ע' 46 ואילך. ועוד.
13) שו"ע חו"מ סו"ס תכה.
14) ראה לקו"ש ח"ג ע' 762, הענין במילה – שצ"ל פעולת המילה.
15) פי"ג (יח, רע"ב).
16) לקו"ד ח"א קפח, א.
17) מו"נ ח"ג פל"ה ופמ"ט. וראה לקו"ש שם ע' 761.
18) רמב"ם שם פ"ב ה"ב.
19) ראה יומא פו, א ובפרש"י.
20) ראה חגיגה ה, ב.
21) יומא פו, ב.
22) סה"ש תש"א ע' 115 (נעתק ב"היום יום" יד אייר, פסח שני). וראה לקו"ש ח"ח ע' 74. חי"ב ס"ע 216 ואילך. ועוד.
23) ראה שהש"ר פ"ה, ב (ב).
24) נצבים ל, ו. וראה תו"א לך לך ד"ה בעצם היום הזה (יג, סע"ב ואילך). תו"ח שם (צג, ב ואילך).
25) שלח מב, סע"ג ואילך. ראה יח, סע"ג ואילך. האזינו עו, ב.
26) ג, רע"א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב.
27) ראה גם שיחת ליל שמח"ת תשי"א סי"ג ואילך (תורת מנחם – התוועדויות ח"ב ע' 37 ואילך).
28) ראה גם שיחת יום שמח"ת תשי"ב ס"ו (תורת מנחם – התוועדויות ח"ד ע' 93). וש"נ.
29) חולין ל, ב. וראה לקו"ש חי"ט ע' 206. וש"נ.
30) ראה תניא ספל"ג. ובכ"מ.
31) ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.
32) ב"ק לח, ב. וש"נ. מכילתא ופרש"י משפטים כב, ל.
33) מגילה ו, רע"ב. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
