חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:13 זריחה: 6:12 כ"ג באב התשע"ט, 24/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1239 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת בראשית, כ"ג בתשרי ה'תשע"א (01/10/2010)

נושאים נוספים
שיחת השבוע גליון 1239 - כל המדורים ברצף
למה העולם אינו משתכנע
חדש על המדף
שיא האור בשיא החושך
בריאת האדם
ראה שתיים
אינו נוסע בשבת
חיבור ההפכים
הקב"ה מאיר
מרומניה ועד אותיות הקודש
שניים מקרא ואחד תרגום

 

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס
' 1239, ערב שבת-קודש פרשת בראשית, כ"ג בתשרי ה'תשע"א (01.10.2010)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

למה העולם אינו משתכנע

אמונה היא קודם-כול מקור כוח פנימי רב-עוצמה, אבל היא גם כלי-הסברה יעיל מאין כמותו. מול נחישות פנימית אי-אפשר לעמוד

עצוב למדיי לראות את שרי הממשלה, שגדלו על ערכים של ארץ-ישראל השלמה, מתפתלים בניסיון להסביר את תמיכתם בפשרות מבישות על עצם הזכות לבנות בארץ-ישראל. הם מתרצים את הכניעה הזאת בלחצים הבין-לאומיים ובמציאות ה'לא-פשוטה'. כאילו נאמנות לדרך ולאידאולוגיה צריכה להתקיים רק בהעדר לחצים ובמציאות 'פשוטה'.

מי שרוצה לדעת מדוע העולם איננו מקבל את עמדתנו, יואיל-נא להציץ בפירוש רש"י לפסוק הראשון בתורה. מתברר שהתורה נפתחת בסיפור הבריאה אך ורק כדי לבסס את זכותו של עם-ישראל על ארץ-ישראל: "שאם יאמרו אומות-העולם לישראל – ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם – כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בְרָאה וּנתָנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו – נתָנה להם, וברצונו - נטָלה מהם ונתָנה לנו" (רש"י בשם רבי יצחק).

נאורים או צודקים?

חכמי ישראל הניחו בידנו לפני אלפי שנים את התשובה הניצחת מול טענה אפשרית: "ליסטים אתם, שכבשתם". יש לנו נשק יעיל ומוחץ נגד כל הטענות על ה'כיבוש'. אבל אנחנו איננו רוצים להשתמש בטיעון המשכנע הזה, ובמקום זה מדברים על 'הסדרי ביטחון'. פלא שהעולם אינו משתכנע?

אמונה היא קודם-כול מקור כוח פנימי רב-עוצמה, אבל היא גם כלי-הסברה יעיל מאין כמותו. כאשר נשיא מצרים סאדאת הכריז בשעתו כי לא יוותר על סנטימטר אחד מאדמת סיני, משום שכל גרגיר אדמה קדוש בעיניו – הוא אולי לא הצטייר כאדם נאור (במושגי הליברליזם), אבל הוא נשמע צודק ומאמין בצדקתו, וגם משכנע.

או תגובתו הנחרצת של נשיא רוסיה, בוריס ילצין, כאשר יפן הציעה לרוסים סיוע בשיעור עשרים מיליארד דולר (!), בתמורה להחזרת האיים הקוריליים לידה. האיים הנידחים האלה אינם נחוצים לרוסיה כלל, אך ילצין נעלב מעצם ההצעה והגיב: "אנו נמות ברעב ולא נוותר על חלק ממולדתנו". בנקודה זו קורסים כל הטיעונים, כי מול נחישות פנימית אי-אפשר לעמוד.

אבל אנחנו התביישנו לומר את המילים הללו. במקום להצהיר מתוך אמונה עמוקה כי ארץ-ישראל היא נחלת אבותינו, הארץ שבורא-העולם העניק לעם היהודי, התחלנו להתפלפל בניסוחי החלטות האו"ם. לכל היותר דיברנו על צורכי הביטחון. מה לעשות, זה לא משכנע, בשעה שמולנו עומדים הערבים ומכריזים בנחישות: זו האדמה שלנו!

רצינו מאוד להצטייר כאנשים נאורים ו'מתקדמים', שאינם מסתמכים על התנ"ך ה'מיושן'. לבסוף אנו מצטיירים ככובשים אכזריים וכבלתי-צודקים.

לא גזלנו

פגם מהותי זה מוליך לכרסום המתמיד בעמדות שהעם היהודי מציג. הערבים מדברים במושגים של אמונה. הם מכריזים על 'מלחמת-קודש' ועל 'ירושלים הקדושה'. את מאבקם הם מזינים בדלק של אמונה דתית, ולכן המלחמה נגדם קשה כל-כך. אצלנו מדברים במושגים פרגמטיים בלבד, ללא שורשים וללא אמונה, ולכן יש מי שכבר ויתרו מראש אפילו על הר-הבית.

עלינו לחזור ולשנן באוזני כל אדם בארץ ובעולם את הטיעון החזק ביותר בעד זכותנו על ארץ-ישראל - את העובדה שקיבלנו את הארץ מאת הקב"ה, בורא העולם. לא גזלנו איש ולא נישלנו עם אחר מאדמתו. זו ארצנו ואדמתנו ואנו בעליה החוקיים. לוּ היו ילדי ישראל סופגים הכרה זו משחר ינקותם, לא היו נופלים כפרי בשל ביד התעמולה הערבית ונציגיה בישראל. הם לא היו מעלים על דעתם לראות באתרי התנ"ך 'שטחים כבושים' שממתינים ל'פרטנר' שייאות לקחתם מאיתנו.

הטיעונים הביטחוניים אכן חשובים ונחוצים, אך הם צריכים לעמוד על בסיס הזכות המוסרית שיש לנו על הארץ. כך כתוב בתנ"ך, שהעולם כולו מקדש אותו. הגויים רק מצפים לשמוע זאת מאיתנו.

  ספרים

תורה ופירושה
מאת הרב אברהם אלאשוילי
בהוצאת מכון הספר

כרך ראשון על חמישה חומשי תורה. הכרך הזה, לספר בראשית, מגיש את החומש עם פירוש רש"י לצד ביאור ענייני ובהיר. כמו-כן מובאים כאן 'לקוטי רמב"ם', מתוך ספריו. הדפסה איכותית ומאירת-עיניים. 251 עמ'. טל' 08-9206763.

אור הגאולה
מאת רבי חיים בן-עטר
בהוצאת 'לב ישראל חי'

לקט מיוחד מתוך 'אור החיים' על התורה בענייני גאולת ישראל. הליקוט מעשה ידי הרב חיים ששון, והוא מגיש את הדברים בלשון בהירה ובניקוד מלא. 180 עמ'. טל' 02-5725777.

הראש
מאת הרב שלמה מאיעבסקי
בהוצאת חיש

רבים שואלים על תפקידו של רבי בחסידות ועל עומק הקשר שבין חסידים לרבם. הספר, שנכתב במקורו באנגלית, מנסה להשיב על השאלות האלה בפשטות ובבהירות. 136 עמ'. טל' 03-9600770.

סיפורי התגלות חסידיים
מאת ר' י' פישל שניאורסון
בהוצאת מכון כפליים

המחבר התפרסם בתיאור החי והמיוחד של ההוויה החסידית. כעת מופיע מבחר מסיפוריו מתוך הספר 'סיפורי התגלות', ולצידם עוד סיפורים שפרסם בכתבי-עת. 240 עמ'. טל' 072-2111994.

  שלחן שבת

שיא האור בשיא החושך

מצבו של העולם בתחילת הבריאה מתואר בפסוק אחד בפרשת בראשית: "והארץ הייתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום, ורוח אלוקים מרחפת על פני המים". בספר הזוהר ובספרי הקבלה מוסבר ש'תוהו' 'ובוהו', 'חושך' ו'תהום' רומזים לכוחות הרע המרכזיים: שלוש ה'קליפות' הטמאות לגמרי ו'קליפת נוגה', שיש בה ערבוב של טוב ורע.

אך באותה שעה ממש הייתה "רוח אלוקים מרחפת על פני המים". חז"ל מפרשים שהכוונה ל"רוחו של מלך המשיח". זו פסגת הקדושה וההתעלות שתגיע אליה הבריאה, כאשר יבוא משיח-צדקנו והאור האלוקי יאיר בעולם בתכלית ההתגלות.

אורות עליונים

החיבור של שני הקצוות האלה תמוה ביותר: איך ייתכן שכאשר מפרטים את כוחות הרע הגדולים ביותר מזכירים בהמשך אחד את רוחו של מלך המשיח?! איזו נקודת חיבור יש בין תכלית הרע לפסגת הקדושה?!

אלא התורה מבקשת להדגיש, שגם כאשר מתקיים מצב של חשֵכה רוחנית גדולה והתגברות של כוחות הטומאה, עד שהאדם ניצב מול שלוש ה'קליפות' הטמאות לגמרי – באותה עת ממש עומדים לצידו כוחות הקדושה העליונים ביותר, עד "רוחו של מלך המשיח". תפקידו של האדם לגלות את האור הזה שמצוי גם במציאות של חשֵכה רוחנית גדולה ביותר.

להאיר אור גדול

תפקידו של האדם מרומז בפסוק: "ויאמר אלוקים יהי אור, ויהי אור". המילה אור משמעותה גילוי. כלומר, העבודה היא להאיר, לגלות את הקדושה האלוקית. ובזה עצמו המשימה היא לגלות את האור האלוקי המופלא שנברא ביום הראשון, אשר הקב"ה גנז אותו לעתיד לבוא, שזה בעצם תוכן הגילוי של "רוחו של מלך המשיח".

מכאן עלינו ללמוד מסר מרכזי בעבודה הרוחנית. יש הטוענים שכאשר יש התגברות של החושך אי-אפשר להתחיל להאיר אור גדול, אלא יש להסתפק באור מצומצם, המותאם לזמן ולמקום. אך התורה באה ומלמדת אותנו שגם כשעומדים בתחילת העבודה (בתחילת הבריאה), ובשעה ששוררים "תוהו ובוהו וחושך על פני תהום", מתחילים מיד עם "רוחו של מלך המשיח".

לא לחשוש

עוד יש הטוענים שאי-אפשר להתחיל להאיר מיד באמצעות האור של פנימיות התורה. לדעתם יש להתחיל בחלקים הגלויים של התורה, ורק בשלב מתקדם יותר יש מקום לגלות את פנימיות התורה.

אבל התורה מלמדת אותנו שמיד עם תחילת הבריאה, ובמצב של חושך גדול ביותר, מתחילים מיד עם "רוחו של מלך המשיח", שזה עניינה של פנימיות התורה. דווקא כאשר אין מתרשמים מחושך העולם אלא מכריזים "יהי אור" ומאירים את העולם באור של פנימיות התורה – נעשה כן בפועל: "ויהי אור", עד שזוכים להתגלות "רוחו של מלך המשיח" בפועל ממש.

(תורת מנחם כרך ז, עמ' 131)

  מן המעיין

בריאת האדם

השליך את האמת

בשעה שבא הקב"ה לברוא את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתות-כיתות וחבורות-חבורות. מהם אומרים: אל ייברא האדם, ומהם האומרים: ייברא. מידת החסד אומרת: ייברא, שהוא גומל חסדים. ואמת אומרת: אל ייברא, שכולו שקרים. צדק אומר: ייברא ,שהוא עושה צדקות. שלום אומר: אל ייברא, שכולו קטטה. מה עשה הקב"ה? נטל אמת והשליכו לארץ (וכך נוצר רוב למחייבי בריאתו).

(בראשית רבה)

אמת לא על-פי רוב

כדי להשיג רוב לבריאת האדם הושלכה האמת ארצה. למה לא הושלך המתנגד השני, השלום? כי אילו הייתה האמת נשארת לא היה בכוחם של השניים האחרים, החסד והצדק, להכריע, כי  אין האמת ניתנת להכרעה על-ידי רוב.

(רבי שלמה קלוגר)

רסיס אמת

אילו השליך הקב"ה את השלום והיה השלום נשבר, לא היה נשאר שלום בעולם. לעומת זה, האמת, כל רסיס שנותר ממנה, אפילו משהו מן האמת, עדיין הוא אמת.

(רבי חיים מבריסק)

חייבים להתכופף

לפיכך השליך את האמת ארצה, ללמדנו שאי-אפשר להגיע אל האמת בקומה זקופה, בתקיפות ובעקשנות של 'קבלו דעתי'. כדי להגיע אל האמת האדם חייב להתכופף.

(רבי מנחם-מנדל מקוצק)

כוס של שפע

בתחילת הבריאה, בשעה שהאדם עדיין היה שרוי במצב שכולו שקר, התורה, שהיא אמת, התנגדה לבריאתו, אבל אם האדם לומד תורה ועוסק בה מתוך התבטלות ושפלות, אין התורה מתנגדת לבריאת האדם, אלא להפך, היא מעניקה לכל העוסקים בה כוס של שפע, ברכה והצלחה.

(ספר המאמרים תרצ"ט)

סמל האחדות

"ויאמר אלוקים נעשה אדם" (בראשית א,כו). אדם הוא סמל האחדות, והיא יסוד-היסודות והתנאי העיקרי לקיום המין האנושי. רק בחיי שלום ושיתוף יוכלו הבריות להתקיים. לכן אין למילה 'אדם' לשון רבים.

(עוללות אפרים)

יצור כללי

האדם אינו פרט בבריאה כשאר הנבראים, אלא הוא יצור כללי, הכולל את כל הנבראים והנמצאים, הן עליונים הן תחתונים, משום שהאדם נברא מכולם: נשמתו היא מלמעלה, והיא כוללת את כל העליונים, וגופו נעשה מלמטה, והוא כולל את כל התחתונים.

(לקוטי לוי יצחק)

פועל למעלה

'אדם' מלשון 'אֶדַמֶה לְעליון'. המשמעות של "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" היא, שכל המדרגות שלמעלה קיימות באדם שלמטה. כאשר האדם מיישם בקרבו את העניינים הרומזים למדרגות העליונות, הוא אכן פועל את העניינים האלה למעלה.

(לקוטי דיבורים)

  אמרת השבוע

ראה שתיים

שאלו את הצדיק רבי יעקב-שמשון משיפיטובקה מה פשר דברי המדרש-פליאה: "מפני מה חטא אדם הראשון? – מפני שראה שתיים".

השיב להם: "נאמר בפרקי אבות שאדם צריך להסתכל בשלושה דברים ולא יבוא לידי עבֵרה: 'דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון'. העצה הזאת להינצל מחטא על-ידי הסתכלות בשלושת הדברים האלה קיימת אצל כל אדם, חוץ מאדם הראשון. הוא לא ראה אלא שניים משלושת הדברים האלה (כי 'מאין באת – מטיפה סרוחה' לא היה אצלו), ולכן בא לידי עבֵרה"...

  מעשה שהיה

אינו נוסע בשבת

תרע"ה. ימי מלחמת-העולם הראשונה. הקרבות גברו והתרחבו. בערי ליטא, שהיו בשליטת האימפריה הרוסית, גברה הדאגה לנוכח התקרבות צבאות הקיסרות הגרמנית.

רבי ישראל-מאיר הכוהן, מהעיירה ראדין, המוּכר בכינויו 'החפץ חיים', הכריז כי אם יתקרבו הגרמנים, יעזוב מיד את העיירה וייסע אל מרכז רוסיה.

לא עברו ימים רבים והם נאלצו לארוז את מיטלטליהם במהירות ולצאת לדרך. בימים ההם, ימי מלחמה טרופים, לא היו רכבות רבות, והן נסעו בתדירות נמוכה. מסילת ברזל ראשית אחת שימשה לתנועת הרכבות שחצו את המדינה.

ה'חפץ חיים', אשתו ושני ילדיו, ועמם הרב אלחנן וסרמן ובני משפחתו וחבורה מצומצמת של תלמידים, הצליחו לעלות אל רכבת שיצאה ביום ראשון בשבוע לעבר פנים רוסיה.

הקרונות היו דחוסים והנסיעה איטית. בגלל תנועת רכבות צבאיות נאלצה הרכבת לעצור תכופות לשעות או אף לימים. במשך כל השבוע הצליחה הרכבת להתקדם אך מעט, וביום שישי הייתה קרובה אל העיר מולודצ'נה, שבה התגוררו יהודים רבים.

אולם למרבה האכזבה, דווקא בהיותה קרובה כל-כך, האטה הרכבת את קצב הנסיעה. בני החבורה נשכו את שפתותיהם, והביטו בשמש הנוטה מערבה. בליבם רחשו תפילה שהרכבת תצליח להגיע אל העיר קודם כניסת השבת.

תקוותיהם נמוגו. היה ברור כי בקצב הזה תגיע הרכבת לעיר לאחר כניסת השבת. ה'חפץ חיים' היה שקוע בשרעפיו, ופתאום ננער ואמר: "אתם יכולים להמשיך בנסיעה, כי הירידה מהרכבת כרוכה בפיקוח נפש, אך אני מעדיף לשבות בשדה מלחלל את השבת".

הנוכחים נדהמו. הם ניסו להבהיר לו את חומרת הסכנה הצפויה למי שיימצא בשטח פתוח. בעיתות מלחמה כל אדם זר נחשד כמרגל, ועלולים לירות בו בלי דין ומשפט. אולם ה'חפץ חיים' היה נחוש ואמר כי הוא מוכן למסור את נפשו בעד קדושת השבת.

לאחר שהתברר כי אין סיכוי להניאו מהחלטתו הודיע רבי אלחנן וסרמן כי יצטרף אליו. בעקבותיהם החליטה כל החבורה לרדת מהרכבת ולשבות בשדה.

הם ניצלו עצירה רגעית של הרכבת ומיהרו לרדת ממנה הם ומיטלטליהם. כדי לזרז את הירידה פנו הנשים והילדים אל הדלת שהייתה בצד אחד של הקרון והגברים ירדו מהצד השני. אך פתאום התברר להם שלא יוכלו לאחד את הקבוצה. זקיף ששמר על המסילה חשד בחבורה המוזרה כי בכוונתה לגרום נזק למסילה, ואסר עליהם להתקרב אליה.

אלה היו רגעים של אובדן עצות. הגברים עומדים מצד אחד, ובצד השני עומדים הנשים והילדים ובוכים. רק לאחר זמן רב, כאשר הזקיף התרחק, חמקו הנשים והילדים ועברו את המסילה, ושוב היו כולם יחד. הגברים עמדו להתפלל קבלת שבת.

כשהאיר הבוקר הופיעו בשדה חיילים שהיו בדרכם אל החזית. הללו הביטו בלעג בחבורה השוהה בשדה הפתוח. כמה מהם אף השליכו לעברה לפידים בוערים ששימשו אותם לתאורה בלילה. התלקחה אש ואך בנס לא הגיעה אל חפציהם.

בני החבורה עמלו עתה לשכנע את ה'חפץ חיים' כי המשך השהייה במקום בלתי-אפשרי, וכי עליהם לעלות אל הרכבת הראשונה ולהתקדם למקום יישוב. ה'חפץ חיים' חשש מחילול השם העלול להיגרם כשייוודע שנסע בשבת, אך לבסוף הסכים.

סוף-סוף נראתה רכבת מתקרבת. בני החבורה התקרבו לעבר המסילה, הרכבת האטה אך לא עצרה. האכזבה הייתה רבה. אלא שאז הבחינו כי אחד מהם, ר' מרדכי-דב מברדיצ'ב, נעדר. דאגה חדשה מילאה את ליבם.

באותה עת היה ר' מרדכי-דב ברכבת. הוא הצליח להיתלות ברכבת בעת שהאטה ולהשתחל פנימה. מוחו עיבד תכנית להצלת כל החבורה. מיד בבואו למולודצ'נה פנה אל בית-הכנסת. המתפללים הביטו בו בחשדנות. מה האיש שחילל עתה את השבת מחפש בבית-הכנסת?

אולם כשניגש ר' מרדכי-דוב אל הרב, קפץ הרב ממקומו. חיש-מהר נודע לכול כי ה'חפץ חיים' נמצא בשדה והוא שרוי בסכנה גדולה. הרב האיץ בנכבדי הקהילה לצאת בעגלות כדי לאתר את הקבוצה ולהביאה אל העיר.

כמה עגלות יצאו מיד אל המקום, אך לא הצליחו לאתר את הקבוצה ושבו ריקם. בעיר גברה החרדה לשלום בני החבורה, ובבתי-הכנסת התכנסו לאמירת תהילים. השעה כבר הייתה ארבע אחר-הצהריים, ואז קם יהודי כפרי וטען כי הוא יצליח למצוא אותם.

שוב יצאו העגלות ובהן הכפרי ור' מרדכי-דוב. גשם עז ניתך על הארץ והשמש פנתה לשקוע. ופתאום, לשמחתם הרבה, מצאו את חבורתו של ה'חפץ חיים'.

שמחה והתרגשות אחזו בכולם. הללו שמחו לפגוש את ר' מרדכי-דוב בריא ושלם, וכמובן את מציליהם מהעיר, ואף אלו שמחו על הזכות הגדולה לפגוש את ה'חפץ חיים'.

באותה שעה ישב ה'חפץ חיים' בסעודה שלישית. הוא סיפר לבני העיר כי בחסדי ה' עברה עליהם השבת בשלום, וכי אף הזקיף נעשה לידידם הנאמן וסייע להם בכמה דברים.

וכך, רק במוצאי השבת, לאחר ההבדלה, עלו בני הקבוצה על העגלות ונסעו יחדיו למולודצ'נה. שם התקבלו על-ידי בני העיר בשמחה רבה ובכבוד גדול.

בסיכומו של דבר הבינו הכול כי ההשגחה העליונה הייתה בעזרו של ה'חפץ חיים' כדי שלא ייאלץ לחלל את השבת.

  לומדים גאולה

חיבור ההפכים

הכוח לגאולה ניתן מיד עם הבריאה, כפי שחז"ל אומרים (בראשית-רבה פרשה ב,ד) על הפסוק "ורוח אלוקים מרחפת על-פני המים" – "זה רוחו של מלך המשיח". אולם הכוח הזה לא התממש בבריאה עצמה, והמשימה הזאת הוטלה על האדם, שדווקא הוא נדרש להכין את העולם לקליטת אור הגאולה. למה הקב"ה לא ברא מלכתחילה עולם של גאולה?

אלא שרצונו של הקב"ה הוא במה שנראה כסתירה פנימית: הקב"ה רוצה שזה יהיה עולם גשמי וחומרי, שמרגיש את עצמו מציאות עצמאית, ובה בשעה יאיר בו האור האלוקי העליון ביותר. זו משמעות המאמר "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים" – עליו להיות עולם תחתון, ובה-בעת לשמש 'דירה' לו יתברך.

לכן המשימה הזאת הוטלה על האדם, שאף בו יש ניגודים שלכאורה אינם יכולים להתיישב. בזה כוחו וייחודו של האדם, שעליו נאמר "הן האדם היה כאחד ממנו".

מורכבות האדם

כל הברואים נבראו בבת-אחת מהמאמר האלוקי. כאשר הקב"ה אמר: "ישרצו המים שרץ נפש חיה" – נבראו מיד כל חיות המים, גופן ונפשן כאחד; וכך גם בבריאת העופות וחיות היבשה. אבל בבריאת האדם בולטת ההבחנה הברורה בין הגוף לנפש. תחילה נעשה הגוף: "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה" – כגולם נטול חיות, ורק אחר-כך נפח בו נשמה.

בולטים כאן שני קצוות מנוגדים: גוף האדם נברא מהדבר הנחות ביותר שבבריאה – עפר דומם, ואילו נשמתו באה על-ידי פעולה מיוחדת של הקב"ה – "ויפח באפיו נשמת חיים". על זה הזוהר אומר: "מאן דנפח, מתוכיהּ נפח" (=הביטוי 'נפח' מכוּון לדבר שבא עמוק מבפנים). כלומר, הנשמה באה ממדרגה עליונה ביותר, "מתוכיותו ומפנימיותו" של הקב"ה כביכול.

פער זה בין גוף האדם לבין נפשו משקף את שני הקצוות המנוגדים שבאישיותו. מצד גופו יש לו נטיות מהשפָלות שבבריאה, עד לדרגת עפר ממש. כשאדם הולך אחר נטיות גופו, הוא עלול להידרדר למטה הרבה מדרגת חיה טורפת, ולהגיע לתהומות של אכזריות ומידות רעות שאפילו אצל בעל-חיים אי-אפשר למצוא כמותן. כנגד זאת יש בו נשמה רוחנית נאצלת ביותר, שבמהותה העצמית היא מעל כל הבריאה וגדריה, ועל-ידה האדם יכול להגיע לרמות מופלאות של רוחניות וטוב.

לרומם מלמטה

החיבור בין גוף האדם לבין נפשו הוא פלא תמידי, שרק הקב"ה יכול לחוללו. אך בחיבור זה ניתן לאדם הכוח להשליט את הנפש על הגוף, ולכוון את התנהגותו של הגוף השפל והנחות על-פי דרכה של הנשמה. תכלית חיי האדם היא שאף הוא, בהתנהגותו ובאורח-חייו, יחבר 'מעלה' ו'מטה' – יחדיר את הקדושה העליונה ביותר בתוך המציאות הנחותה ביותר.

לכן היה גוף האדם צריך להיעשות מן העפר דווקא, מהדבר הנחות ביותר. הואיל וייעוד-חייו של האדם הוא לרומם את העולם ולהחדיר בו קדושה, צריך היה שגם בו-עצמו יבואו לידי ביטוי כל חלקיו של העולם. אילו היה האדם נברא מחלקיו הנעלים יותר של העולם, לא היה יכול להרים את חלקיו התחתונים. לכן נברא גופו מעפר הארץ, מהרובד הנמוך ביותר של הבריאה, כדי שבהתרוממותו ירים גם את העולם מלמטה.

נמצא אפוא שנחיתות גופו של האדם היא ממעלותיו דווקא, שעל-ידי כך יוכל לרומם אף את דרגת ה'דומם' לקדושה. כשיהודי אוכל לשם שמים ומשתמש בגופו לעבודת ה' – הוא מעלה לקדושה לא רק את עצמו, אלא את העולם כולו, מחלקיו הנמוכים ביותר ועד הדרגות הגבוהות ביותר, ובכך הוא מכשיר את העולם כולו לקבלת אור הגאולה (ראה תורה-אור בראשית ג,ד. תורת-חיים בראשית).

  פתגם חסידי

הקב"ה מאיר

"כאשר יהודי שוטח תפילה ותחנונים לפני הקב"ה: 'אלוקים, יהי אור!' – האר לי באורך, מיד 'ויהי אור' - הקב"ה מאיר לו (רבי נח מלכוביץ)

  חיים יהודיים

מרומניה ועד אותיות הקודש

אותיות האלף-בית מרתקות אותו. הוא מוצא בהן מעמקים מופלאים. "על-ידי האותיות ברא הקב"ה את העולם כולו", אומר ר' אדם-דוד שרון בהתפעמות. "האותיות הן למעשה הצופן של הבריאה כולה, וככל שמעמיקים בהן מגלים עולמות חדשים". ההתעניינות באותיות הביאה אותו להיות סופר סת"ם, אבל הוא ממהר להדגיש: "לא דיי לצייר אות; צריך להבין את משמעותה".

דרך ארוכה מאוד עשה עד שהגיע אל העיסוק באותיות הקודש. הוא נולד ברומניה, למד בבית-ספר ממשלתי ולא ידע דבר על יהדותו. "ידעתי במעורפל שאני יהודי ולא יותר", הוא אומר. "בבית לא קיימנו שום מצווה או מנהג יהודי. כשהייתי בן שלוש-עשרה החליטה המשפחה להגר לארה"ב, אבל אבי רצה שנעבור דרך ארץ-ישראל, ושלא כמתוכנן – נשארנו כאן".

לא מה שמתחשק

הנער גדל, והתגייס ליחידת הצוללנים. במלחמת ששת הימים נפצע ועמוד השדרה שלו נפגע. הוא אושפז והחל בתהליך שיקום מורכב. היום הוא אומר שכאן הונח היסוד לקבלת עול תורה ומצוות. "בפעם הראשונה התחלתי להבין שאיני יכול לחיות את חיי על-פי מה שמתחשק לי באותו רגע. כדי להחלים הייתי חייב להקפיד על תזונה מתאימה ועל אורח-חיים קפדני. כאן התחיל להיפתח פתח בנפשי", הוא מסביר.

עם ההחלמה מהפציעה התחיל אצלו תהליך של חיפוש עצמי. הוא עבר דרך ארוכה והתנסויות מגוּונות ואף מוזרות. מקורסים ביוגה ועד פנלים באסטרולוגיה. ניסה טקסי מדיטציה ולמד תורות מוזרות. עשר שנים נדד ממקום למקום, מחפש את המשמעות לחייו, ולא העלה על דעתו שכדאי לבדוק מה היהדות יכולה להציע.

המקום שחיפשתי

בהיותו בן שלושים נקלע לשיעור תורה. "בפעם הראשונה בחיי הרגשתי שהגעתי אל המקום שחיפשתי זה עשר שנים. זו הייתה הרגשה מדהימה. ידעתי שזה מה שחיפשתי כל השנים האלה", הוא מתאר את תחושותיו באותו שיעור. הוא החל להשתתף בקביעות בשיעורי התורה ואט-אט התקרב לשמירת תורה ומצוות.

הוא הוקסם מהעובדה שבתורה אפשר למצוא הכול. "היו דברים שגיליתי במהלך המסע הרוחני שעברתי, והתלהבתי מהם מאוד. ופתאום אני מגלה שכל הדברים האלה כבר קיימים בתורה. הכול כבר נכתב לפני אלפי שנים", הוא אומר. "בגלגולים הקודמים ראיתי שהמרצים לא בהכרח יישמו את מה שהטיפו לו. כאן גיליתי שכל המשתתפים חיים את מה שלומדים, ממש נושמים את הדברים. פתאום קלטתי את משמעות המושג תורת-חיים".

סוד האותיות

לימוד התורה שינה את חייו. "במרוצת השנים התחלתי להתעניין בהבנת סוד האותיות. האות א קיבלה פתאום משמעות עמוקה כל-כך. אני אדם יסודי ורציתי להבין מה עומד מאחורי האותיות", הוא מספר. מכאן הייתה הדרך קצרה ללימוד מקצוע כתיבת סת"ם.

בעת האחרונה המציא פטנט שמקל על סופרי סת"ם: שולחן הגהה מיוחד לספרי-תורה. בצידי השולחן מיקם תושבות מיוחדות המסייעות לגלול את הספר בנוחות. כואב לו שאין מטפלים כראוי בספרי-תורה פסולים. "יש ספרי-תורה רבים שאפשר לתקן במאמץ לא-גדול. הגיעו אליי ספרי-תורה שהיו מוּנחים שנים בארון-הקודש ובסך-הכול היו בהם תיקונים מעטים", הוא אומר.

שרון והשולחן שהמציא. "להבין את משמעות האותיות"

  פינת ההלכה ומנהג

שניים מקרא ואחד תרגום

שאלה: מה משמעות קריאת 'שניים מקרא ואחד תרגום'?

תשובה: תיקנו חכמים שחייב אדם לקרוא לעצמו בכל שבוע את פרשת השבוע - פעמיים את המקרא עצמו ופעם אחת את התרגום (תרגומו הארמי של אונקלוס, הנדפס בחומשים), אף-על-פי שהוא שומע את קריאת הפרשה כל שבת בציבור.

זמן הקריאה הוא מתחילת השבוע, אך רצוי להתחיל בה ביום שישי אחר-הצהריים, אחרי הטבילה, וטוב לסיימה קודם סעודת שחרית של שבת. מי שלא הספיק, ישלים עד המנחה. ואם לאו, עד סוף יום שלישי הבא. ואם לאו, עד שמחת-תורה הבא.

נכון לקרוא כל פסוק פעמיים ומיד את תרגומו, כי כך עשו כשהיו מתרגמים את התורה בקריאתה בציבור. אבל מן הדין אפשר לקרוא זאת בכל דרך שרוצים. יש נזהרים מהפסק כלשהו בעת הקריאה.

מעיקר הדין, הקורא פעמיים את המקרא ובשלישית לומד את כל הפרשה עם פירוש רש"י, הבנוי על יסוד התלמוד ומפרש יותר מן התרגום - מנהגו עדיף ממי שנוהג לקרוא את התרגום בלבד. אך מכיוון שיש מעלה מיוחדת בתרגום, יקרא כל ירא-שמים תרגום וגם פירוש רש"י (ומנהג חב"ד ללמוד בכל יום חומש ורש"י על-פי הסדר: יום ראשון עד 'שני', יום שני עד 'שלישי' וכו'). בסיום הפרשה נהוג לקרוא גם את ההפטרה.

כבר נפסק שאף מי שתורתו אומנותו אינו פטור ממצווה זו, כשם שאינו פטור מכל מצווה דרבנן, ואין לו לחשוש שבאותו זמן הוא 'מפסיד' עניינים אחרים, שהרי כבר הבטיחו חז"ל "כל המשלים פרשיותיו עם הציבור, מאריכין לו ימיו ושנותיו".

מקורות: ברכות ח,א. שו"ע או"ח סי' רפה, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן שם. ילקוט יוסף שם. קונטרסים: 'ואלה שמות', אה"ק תשל"ד. 'אוצר שמו"ת', אה"ק תש"נ. שערי הלכה ומנהג או"ח ח"א סי' קלב. 'ספר המנהגים - מנהגי חב"ד' עמ' 25.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)