ר' אברהם היה אברך בן-תורה, תושב ברדיצ'ב. שנים רבות ישב על התורה ועל העבודה, ולפרנסת הבית דאגה הרעיה הנאמנה.
השנים חלפו, הילדים בגרו והגיעו לפרקם. כדי שיוכל להשיא את ילדיו החליט ר' אברהם לצאת אל השוק ולחפש מקור פרנסה מכניס. הוא מצא כי מקצוע התיווך יכול להתאים לו. ואמנם, כעבור זמן קצר הבשילו הרעיונות שהציע והיו לעסקות מוצלחות.
יום אחד הבחין בעגלותיו העמוסות סחורה של סוחר ידוע, העומדות כבר שלושה ימים ללא תזוזה. הוא הבין שהסוחר יהיה מוכן להתפשר במחיר. בהשגחה פרטית שמע ביום האתמול כי סוחר מסויים מחפש סחורה טובה. העסק כבר נרקם במוחו.
כמעט נשא את רגליו להציע לסוחרים את הצעתו, אבל הוא ידע כי סוחרים מכובדים כאלה לא יתייחסו להצעה שבאה ממתווך טרי כמותו. החליט אפוא לפנות אל ר' שמואל, מתווך בעל-שם. הוא הציע לו את הרעיון תמורת חלוקת העמלה ביניהם.
כששמע ר' שמואל על העסקה ניצת זיק בעיניו, אך כמתווך ממולח הסתיר מיד את התלהבותו, ואף ביטל את הרעיון והסביר שאין הוא מעשי. ר' אברהם יצא ממנו במפח-נפש.
אך יצא ר' אברהם מהבית מיהר ר' שמואל אל שני הסוחרים, והציע לפניהם את ההצעה. השניים התלהבו מהרעיון, ובתוך זמן קצר סוכמה העסקה. שניהם שלשלו לידי ר' שמואל דמי תיווך הגונים.
העסקה הגדולה עשתה לה שם, ור' אברהם שמח לשמוע כי הרעיון שלו נהפך לעסקה מוצלחת. הוא פנה מיד אל ר' שמואל כדי לקבל את מחצית העמלה המגיעה לו.
ר' שמואל קיבל אותו בקרירות והושיט לעברו שטר של עשרה רובלים. ר' אברהם עמד נדהם. "אני זכאי לקבל מחצית מהרווח", אמר בקול רועד.
"מי אתה, מתווך מתחיל וזעיר שכמותך, שתדרוש מחצית מהעמלה?!", הרים ר' שמואל את קולו עליו. "אכן, היה לך חלק בהצעה, ומגיע לך סכום סמלי, ההולם מתווך מתחיל. איזו חוצפה היא לדרוש מחצית מהרווח!".
ר' אברהם החליט להביא את העניין לדין-תורה. התייצבו השניים לפני בית-הדין, הציגו את טענותיהם, והדיינים פסקו כי הצדק עם ר' אברהם.
ר' שמואל יצא זועף מבית-הדין והצהיר: "פסק-הדין אינו צודק בעיניי ולא אקיים אותו".
פנה ר' אברהם אל רב העיר, רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב, וסיפר לו את כל אשר אירע. הורה רבי לוי-יצחק לזמן אליו מיד את ר' שמואל, ותבע ממנו לציית לפסק ההלכה. ר' שמואל השיב בחוצפה כי לדעתו הדין אינו צודק וכי אין הוא מוכן לציית לו.
שתיקה השתררה בחדר. לאחר זמן-מה פנה רבי לוי יצחק אל ר' שמואל ואמר: "רצוני לשתף אותך מעט בהליכות המסחר שלי, כי בדומה לך, גם אני עוסק בתיווך...".
ר' שמואל נשא את עיניו בתמיהה. וכי אילו עסקי תיווך יש לרבי לוי-יצחק מברדיצ'ב?! הצדיק המשיך: "כן, עבודתי היא לתווך בין ישראל לאביהם שבשמים.
"פעם אחת סובבתי בשמים וראיתי קרונות עמוסי סחורה. בדקתי אותה והנה כל הקרונות עמוסים חטאים, עוונות ופשעים, תוצרת ישראל. המקטרגים הרבים לטשו עין לעבר הסחורה, וביקשו להשתמש בה, כדי להכריע את הכף לחובה, חלילה. המשכתי בשיטוטיי ומצאתי כי גם ביד הבורא קרונות עמוסים. הצצתי לראות מה יש שם, ומצאתי מחילה, סליחה וכפרה.
"החלטתי כי יש כאן עסקת תיווך מצויינת. הלוא החרטה והתשובה יקרות מאוד למעלה, ובעבורן ודאי יהיו מוכנים לתת ככל שיידרש. ניגשתי אל ריבונו-של-עולם והצעתי את העסקה. תשובתו הייתה כי הוא מסכים, אולם רצונו לשמוע מה 'הצד השני' אומר...
"פניתי אל היהודים והתברר כי אינם מוכנים להיפרד מהר כל-כך מ'סחורתם'. שוב פניתי אל ריבונו-של-עולם וביקשתי שישפר את ההצעה ויוסיף על 'סחורתו' גם בני, חיי ומזוני [=בנים, חיים ופרנסה]. גם לכך נעתר הקב"ה.
"בימים הנוראים הרעשתי רקיעים, עוררתי נשמות אבודות, דיברתי בנועם, ובסופו של דבר עלה הדבר בידי: תמורת קרונות החטאים העוונות והפשעים, נתן הקב"ה את המחילה, הסליחה והכפרה, לצד שפע של בני חיי ומזוני.
"כשהסתיימה העסקה שאל אותי הקב"ה מה אני מבקש בשכר התיווך. עניתי כי מהיהודים איני מצפה לשכר, אולם אקבל מה שהקב"ה יחליט לתת לי בשכרי. 'אם-כן', אמר הקב"ה, 'מפקיד אני בידך את השפע של בני, חיי ומזוני. אתה תחליט מי יקבל אותו'".
נתן רבי לוי-יצחק מבט תקיף וחודר כליות בר' שמואל, ואמר: "אם לא תותיר לי ברירה, איאלץ להשתמש בסמכות שנתן לי הקב"ה"...
ר' שמואל הוסיף לעמוד במריו. בדרך אל ביתו נתקף עווית קשה, וכעבור זמן קצר גברה מחלתו. רק אז, בכוחותיו האחרונים, שלח אל ר' אברהם את הסכום המגיע לו, בצירוף בקשת מחילה. בני משפחתו מיהרו לבקש רחמים עליו מאת הצדיק, ורבי לוי-יצחק, כדרכו בקודש, נעתר להם והתפלל על החולה. ר' שמואל חזר לאיתנו, אך את הלקח שלמד נשא עמו עד יומו האחרון. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
