חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:51 זריחה: 5:37 כ"ב בסיון התשע"ט, 25/6/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1233 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת תצא, י' באלול ה'תש"ע (20/08/10)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1233 - כל המדורים ברצף
מי צריך לחזור בתשובה?
יש חדש
הניצחון ב'מלחמת הרשות'
יצר הרע
קל וחומר מהחמור
תיווך בשמים
הפיכת הבהמיות
הנאה פסולה
יהדות עם כוס קפה
לדון לכף זכות

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס
' 1233, ערב שבת-קודש פרשת תצא, י' באלול ה'תש"ע (20.08.2010)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מי צריך לחזור בתשובה?

היופי שברעיון התשובה הוא היותו קריאה מתמדת להתעלות ולהזדככות עצמית. גם מי שהגיע לדרגה רוחנית גבוהה נקרא לשוב בתשובה

בימינו, כאשר אומרים 'בעל תשובה' או 'חוזר בתשובה', מתכוונים לסוג מסויים מאוד של תשובה – שיבתם של יהודים שלא שמרו תורה ומצוות אל היהדות. כשמדברים כיום על 'תנועת התשובה' מתכוונים ליהודים שלא חונכו על ערכי האמונה, ובכל-זאת גילו את האמונה ואימצו להם את שמירת המצוות.

התפיסה הזאת של מושג התשובה יש בה עיוות כפול, הן כלפי יהודים שומרי תורה ומצוות הן כלפי מי שבאו לא-מכבר אל חיי היהדות. התשובה נתפסת במונחים חברתיים וכיתתיים, כמעבר ממחנה אחד למחנה שני, בשעה שבמהותה האמיתית היא תביעה נפשית מתמדת, שהכול חייבים בה.

ארוכה הדרך

העיוות הזה מומחש בסיפור שמספרים על האדמו"ר בעל 'לב שמחה' מגור. נכנס אליו פעם אחת איש צוות בישיבה לבעלי-תשובה, וסיפר על הישיבה ועל תלמידיה. בתוך כך עלה חשש בליבו שמא האדמו"ר חושב שאף הוא 'חזר בתשובה'. מיהר האיש להבהיר: "אבל אני עצמי אינני בעל-תשובה". אמר לו האדמו"ר: "ומדוע באמת אינך בעל-תשובה?"...

למעשה, כל יהודי נדרש לחזור בתשובה. שלוש פעמים בכל יום אנו מתפללים ומבקשים: "השיבנו אבינו לתורתך... והחזירנו בתשובה שלמה לפניך". זו תפילתם ומשאלתם של יהודים יראי-שמים ומדקדקים במצוות. הם מעולם לא חיללו שבת ולא אכלו מזון שאינו כשר, ובכל-זאת הם מבקשים שהקב"ה יעורר את ליבם כדי שיחזרו בתשובה.

ולמי נועדו חודש אלול ועשרת ימי תשובה? אלה ימים שכל מהותם קריאה לתשובה ולתיקון הדרכים. דווקא יהודים שומרי מצוות יודעים עד כמה עליהם לשוב בתשובה. הם, שהתחנכו לאורה של תורה ומכירים את היקף דרישותיה מהאדם היהודי, מרגישים יותר מכול עד כמה הם עדיין רחוקים מהגשמת הערכים של התורה. דווקא הם יודעים כמה הם נכשלים בחיי היום-יום, ועד כמה עליהם לשוב בתשובה ולתקן את דרכיהם.

ולמעשה, במובן מסויים דווקא מי שזכה לחינוך של תורה צריך לעשות תשובה מעמיקה יותר ממי שלא קיבל חינוך יהודי. הלה יכול לטעון להגנתו שלא ידע, שהיה 'תינוק שנשבה'. אבל מי שקיבלו חינוך של תורה, ספגו את ערכיה ויודעים את דרישותיה, ציווייה והוראותיה – מה ישיבו ומה יסבירו?

לא מהלך חד-פעמי

גם מי שמכונים 'חוזרים בתשובה' צריכים לעשות תשובה. תשובה איננה מהלך חד-פעמי, והיא אינה מסתיימת במעבר מחיי חולין לחיי תורה ומצוות. טעות היא לחשוב שמי שכבר עשה את המהפך הזה הגיע אל המנוחה ואל הנחלה ומושג התשובה שוב אינו מכוּון אליו. מי שסבור כך עלול להיתקע באמצע הדרך ולקטוע את תהליך העלייה הרוחנית שפתח בו.

כל היופי שברעיון התשובה הוא היותו קריאה מתמדת להתעלות ולהזדככות עצמית. אין הוא מצטמצם למחנה כלשהו ולקבוצה מסויימת, אלא לכל יהודי באשר הוא. הכול זקוקים לתשובה – דתיים ושאינם דתיים, מי שהתחנכו ברוח היהדות ומי שלא זכו לחינוך יהודי. גם מי שהגיע לדרגה רוחנית גבוהה נקרא לשוב בתשובה ולהתעלות לרמה עליונה עוד יותר.

אם נחזור למשמעות המקורית והכוללת של התשובה, יחדלו הבריות מלפחד ממנה. הבנה נכונה של המושג גם תפיל את המחיצות המלאכותיות שקמו בתוכנו. יתברר שכולנו יהודים, וכולנו צריכים לעשות תשובה, להשתפר, להיטהר – לשוב אל ה' בכל ליבנו ובכל נפשנו.

אם הציבור הרחב ירגיש שהקריאה לתשובה אינה מופנית דווקא אל מי שעדיין אינם שומרים מצוות, אלא הקוראים לתשובה מתכוונים בראש ובראשונה אל עצמם – הקריאה תתקבל בהבנה רבה יותר. זה הדבר הנדרש מאיתנו בימים האלה של חודש אלול, וכך נזכה ל"ברכנו אבינו כולנו כאחד", לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

  יש חדש

זיכוי בשופר בימי אלול

בתי-חב"ד ברחבי הארץ פועלים לזיכוי המוני ישראל במנהג תקיעת שופר בחודש אלול. הפעילות מתקיימת במוסדות ציבור, במקומות עבודה ובבתי-עסק, והיא מתקבלת בהתרגשות ובשמחה. צעירי-חב"ד הוציאו לאור עלונים מהודרים על חודש אלול, המופצים במאות-אלפי עותקים. העלונים האלה מוגשים בשפה ברורה ובעיצוב מודרני, והם זוכים להצלחה רבה בציבור הרחב.

3770* לבדיקת מזוזות

המוקד הארצי לבדיקת מזוזות בחודש אלול, שצעירי חב"ד מפעילים, זוכה להצלחה גדולה. המונים מתקשרים ומבקשים לבדוק את כשרות המזוזות, בעזרת 270 בתי-חב"ד הפזורים ברחבי הארץ. מספרו של המוקד 3770*, והוא פועל בימים א-ה מ-9 בבוקר ועד 9 בערב, ובימי שישי עד 11:30 בבוקר.

עצם הנשמה במארז

סדרת התקליטים עצם הנשמה, מאת הרב יאיר כלב, מוגשים עכשיו במארז מהודר. בתקליטים האלה שר הרב כלב ניגונים חסידיים מקוריים ועמוקים, בעיבוד מושקע ואיכותי, מלוּוים דברי הסבר ורקע לכל ניגון. טל' 052-5675770.

מפעל התנ"ך

החלה ההרשמה למחזור הי"ד של לימוד התנ"ך, על-ידי לימוד קבוע ב'חֹק ליעקב'. במתכונת זו לומדים את כל התנ"ך עם פירוש רש"י, ונבחנים שנים-עשר מבחנים. טל' 052-8630212.

לחיות את חיי

חברת הינדיק הפקות מגישה את לחיות את חיי – התקליט השני של מיכאל עובד. עשרה שירים מקוריים, שמבטאים קריאה להתעלות מכבלי העולם. טל' 050-4146593.

  שלחן שבת

הניצחון ב'מלחמת הרשות'

פרשתנו מתחילה בפסוק "כי תצא למלחמה על אויבך וּנְתָנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו". המפרשים מסבירים שבפסוק הזה הכוונה למלחמת רשות. המלחמות לכיבוש הארץ מידי עמי כנען הן מלחמות חובה, שנעשו על-פי ציווי ה', אבל יש מלחמות שעם-ישראל עצמו מחליט להילחם, והן נקראו מלחמות רשות.

כאן מתעוררת שאלה: אם מדובר במלחמות חובה, ברור שהקב"ה עומד לימינו של עם-ישראל ומעניק לו את הניצחון; אבל כאשר מדובר במלחמות רשות, מה הביטחון שעם-ישראל ינצח? והלוא התורה מדברת על ניצחון מובטח – "וּנְתָנו ה' אלוקיך בידך".

קידוש חיי היום-יום

גם ניסוח הפסוק דורש ביאור. תחילה נאמר "וּנְתָנו ה' אלוקיך בידך", שזו פעולה של הקב"ה, ואחר-כך נאמר "ושבית שביו", שזו פעולה של האדם – הוא שובה את השבי. מה טעם ההבדל הזה?

בפסוקים האלה נרמזת המלחמה הרוחנית המתקיימת בתוך האדם – המלחמה של הנשמה, נשמת היהודי, ביצר הרע. במלחמה הזאת יש 'מלחמת חובה', שזו המלחמה נגד הפרעות היצר, המנסה למנוע מיהודי לקיים את מצוות ה'; ויש 'מלחמת רשות' – המלחמה לקדש את חיי היום-יום של האדם, ולהפוך גם את החיים הגשמיים לקדושה.

לשבות שבי

ועל כך הקב"ה אומר: "כי תצא למלחמה על אויבך" – אתה יוצא למלחמה הזאת כשהמצב ההתחלתי הוא "על אויבך", למעלה מהאויב. הנשמה האלוקית גבוהה לאין-ערוך מיצר הרע, ולכן מובטח ליהודי הניצחון, שהקב"ה ייתן את יצר הרע בידו.

אמנם הקב"ה נותן את הכוח לניצחון, אך העבודה של 'שביית השבי' צריכה להיעשות ביוזמתו של האדם. היהודי נדרש לקחת את ענייני העולם, שלכאורה היו שייכים לצד השני, ולרתום אותם לעבודת ה'. עליו לקדש את אכילתו, שתייתו ושאר הצרכים הגשמיים, שגם הם ישמשו לעבודת הבורא. לכן נאמר "ושבית שביו", כי זו עבודה שאתה צריך לעשות ביוזמתך.

למעלה מההרגל

כדי להצליח בעבודה הזאת האדם נדרש לפעול מעבר לטבעו ולרגילותו. אדם יכול לעבוד את ה' על-פי טבעו ורגילותו, ואם חונך לתורה וליראת שמים, הרי עבודת ה' היא הדבר הטבעי בעבורו. אולם עבודה כזאת אינה שלמה, שכן היא מדודה ומוגבלת, ולמעשה האדם אינו נקרא 'עובד אלוקים', כי אין הוא נדרש לעבודה גדולה, אלא פועל על-פי טבעו ורגילותו.

העבודה האמיתית של "ושבית שביו" היא לפעול למעלה מהטבע ומהרגילות. גם כשמגיעה השעה שהכול מסיימים את לימודם – הוא ממשיך ולומד. הוא עושה דברים מעבר לחובתו, מתוך אכפתיות אמיתית ושאיפה למלא את רצון קונו. כשהאדם נוהג כן מובטחת לו ההצלחה גם ב'מלחמת הרשות', עד להשלמת המלחמה הכללית להבאת הגאולה האמיתית והשלמה.

(תורת מנחם כרך מ, עמ' 342. התוועדויות תשמ"ח כרך ד, עמ' 278)

  מן המעיין

יצר הרע

כשיוצאים מהדבקות

"כי תצא למלחמה על אויבך" (דברים כא,י). אם אך 'תצא' מדבקותך בקב"ה, מיד תגיע 'למלחמה' – תצטרך להילחם ברע.

(המגיד ממזריטש)

יש דרך אחרת

המלחמה שהתורה מדברת עליה היא מלחמת הרשות (כפי שרש"י מביא). עבודת התפילה נקראת 'בירור בדרך מלחמה', שכן הנפש האלוקית מתלבשת אז בנפש הבהמית, והתלבשות זו דורשת מלחמה ויגיעה. לעומת זה, לימוד התורה נקרא 'בירור בדרך מנוחה', שכן הלומד ממשיך אור אלוקי בנפשו, והיצר הרע מתברר מאליו. לכן מובן שהבירור בדרך 'מלחמה', הוא 'מלחמת הרשות', שהרי יש גם דרך אחרת, בירור דרך 'מנוחה'.

(לקוטי שיחות)

לשבות את כוחות הרע

האוייב הגדול ביותר של כל אדם מישראל הוא היצר הרע. התורה מבטיחה שאם יֵצא למלחמה נגדו, "ונתנו ה' אלוקיך בידך" – היהודי ינצח אותו, ולא עוד אלא "ושבית שביו", הוא יצליח לשעבד גם את כוחות היצר הרע עצמו לעבודת ה'.

(הבעל-שם-טוב)

מאסר עצמי

יותר משיכולה המלכות הרשעה לחבוש אדם בכלא, מסוגל לכך היצר הרע. המלכות, גם אם אסרה אותו, עשויה לשחרר אותו, אבל היצר הרע מכיוון שתפס באדם, אינו מרפה. ואם תאמר: אשחרר את עצמי, מניין לך הכוח אחרי שמסרת את עצמך למאסר מרצונך?

(רבי נחמן מברסלב)

לפני הדעיכה

החוזה מלובלין אמר: לפני ביאת המשיח יצר הרע דומה לנר. ברגעי דעיכתו האחרונים הוא מתלקח באור גדול ומתעה.

כבישת יצר הטוב

אמרו חז"ל (אבות ד,א): "איזהו גיבור הכובש את יצרו". הכוונה אינה ליצר הרע, אלא גם ליצר הטוב. כי יש המנופפים ביצרם הטוב לראווה לעיני כול, וגם עליהם נאמר "איזהו גיבור הכובש את יצרו", כי צריך לדעת לכבוש ולהסתיר את המעשים הטובים.

(עיטורי תורה)

מעל האוייב

כאשר יהודי יוצא למלחמה נגד היצר הרע, מתוך ביטחון שהקב"ה עומד לימינו ועוזר לו, הרי בעצם היציאה, עוד לפני עריכת המלחמה עצמה, הוא כבר "על אויבך" – למעלה מהאויב.

(הרבי מליובאוויטש)

התבוננות במדרגות עליונות

ה'צמח-צדק' היה מייעץ לנערים המתחילים בעבודת התפילה להתבונן קודם התפילה במדרגות עליונות ביותר באלוקות, כי על-ידי כך יתבטל הרע ויוכלו להתפלל בכוונה. וכך היה אומר: "כי תצא למלחמה" – כשיוצאים למלחמת היצר בעת התפילה, צריכים להתבונן בדרגה כזו שהיא "על אויבך" – שאין לרע כל קשר ואחיזה בה.

  אמרת השבוע

קל וחומר מהחמור

רבי גרשון-הנך מרדזימין נזדמן בצעירותו לעיירה אחת ומצא שם חבורת קבצנים ממורמרים. הם רטנו על גביר העיירה, העורך חתונה לבנו ואינו מניח לעניים ליהנות מסעודת החתונה.

הלך רבי גרשון-הנך אל ביתו של הגביר, ניגש היישר אל שולחן המכובדים ופנה אל הרב בשאלה: "מדוע אסרה התורה לחרוש בשור ובחמור יחדיו?". השיב הרב: "זו גזרת הכתוב ולא נתפרש טעם המצווה".

אמר רבי גרשון-הנך: "ולי נראה כי עניינה של המצווה הוא שהשור, כידוע, מעלה גירה, ואילו החמור אינו מעלה גירה. כשהחמור רואה את השור מעלה גירה, נדמה לו שהוא אוכל. התורה רצתה למנוע צער מהחמור ולכן אסרה לחרוש בשניהם יחדיו".

המשיך רבי גרשון-חנוך: "אם התורה חסה על צערו של החמור, קל-וחומר שיש לחוס על העניים, העומדים בחוץ ומצטערים שאינם יכולים להשתתף בסעודת החתונה"...

  מעשה שהיה

תיווך בשמים

ר' אברהם היה אברך בן-תורה, תושב ברדיצ'ב. שנים רבות ישב על התורה ועל העבודה, ולפרנסת הבית דאגה הרעיה הנאמנה.

השנים חלפו, הילדים בגרו והגיעו לפרקם. כדי שיוכל להשיא את ילדיו החליט ר' אברהם לצאת אל השוק ולחפש מקור פרנסה מכניס. הוא מצא כי מקצוע התיווך יכול להתאים לו. ואמנם, כעבור זמן קצר הבשילו הרעיונות שהציע והיו לעסקות מוצלחות.

יום אחד הבחין בעגלותיו העמוסות סחורה של סוחר ידוע, העומדות כבר שלושה ימים ללא תזוזה. הוא הבין שהסוחר יהיה מוכן להתפשר במחיר. בהשגחה פרטית שמע ביום האתמול כי סוחר מסויים מחפש סחורה טובה. העסק כבר נרקם במוחו.

כמעט נשא את רגליו להציע לסוחרים את הצעתו, אבל הוא ידע כי סוחרים מכובדים כאלה לא יתייחסו להצעה שבאה ממתווך טרי כמותו. החליט אפוא לפנות אל ר' שמואל, מתווך בעל-שם. הוא הציע לו את הרעיון תמורת חלוקת העמלה ביניהם.

כששמע ר' שמואל על העסקה ניצת זיק בעיניו, אך כמתווך ממולח הסתיר מיד את התלהבותו, ואף ביטל את הרעיון והסביר שאין הוא מעשי. ר' אברהם יצא ממנו במפח-נפש.

אך יצא ר' אברהם מהבית מיהר ר' שמואל אל שני הסוחרים, והציע לפניהם את ההצעה. השניים התלהבו מהרעיון, ובתוך זמן קצר סוכמה העסקה. שניהם שלשלו לידי ר' שמואל דמי תיווך הגונים.

העסקה הגדולה עשתה לה שם, ור' אברהם שמח לשמוע כי הרעיון שלו נהפך לעסקה מוצלחת. הוא פנה מיד אל ר' שמואל כדי לקבל את מחצית העמלה המגיעה לו.

ר' שמואל קיבל אותו בקרירות והושיט לעברו שטר של עשרה רובלים. ר' אברהם עמד נדהם. "אני זכאי לקבל מחצית מהרווח", אמר בקול רועד.

"מי אתה, מתווך מתחיל וזעיר שכמותך, שתדרוש מחצית מהעמלה?!", הרים ר' שמואל את קולו עליו. "אכן, היה לך חלק בהצעה, ומגיע לך סכום סמלי, ההולם מתווך מתחיל. איזו חוצפה היא לדרוש מחצית מהרווח!".

ר' אברהם החליט להביא את העניין לדין-תורה. התייצבו השניים לפני בית-הדין, הציגו את טענותיהם, והדיינים פסקו כי הצדק עם ר' אברהם.

ר' שמואל יצא זועף מבית-הדין והצהיר: "פסק-הדין אינו צודק בעיניי ולא אקיים אותו".

פנה ר' אברהם אל רב העיר, רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב, וסיפר לו את כל אשר אירע. הורה רבי לוי-יצחק לזמן אליו מיד את ר' שמואל, ותבע ממנו לציית לפסק ההלכה. ר' שמואל השיב בחוצפה כי לדעתו הדין אינו צודק וכי אין הוא מוכן לציית לו.

שתיקה השתררה בחדר. לאחר זמן-מה פנה רבי לוי יצחק אל ר' שמואל ואמר: "רצוני לשתף אותך מעט בהליכות המסחר שלי, כי בדומה לך, גם אני עוסק בתיווך...".

ר' שמואל נשא את עיניו בתמיהה. וכי אילו עסקי תיווך יש לרבי לוי-יצחק מברדיצ'ב?! הצדיק המשיך: "כן, עבודתי היא לתווך בין ישראל לאביהם שבשמים.

"פעם אחת סובבתי בשמים וראיתי קרונות עמוסי סחורה. בדקתי אותה והנה כל הקרונות עמוסים חטאים, עוונות ופשעים, תוצרת ישראל. המקטרגים הרבים לטשו עין לעבר הסחורה, וביקשו להשתמש בה, כדי להכריע את הכף לחובה, חלילה. המשכתי בשיטוטיי ומצאתי כי גם ביד הבורא קרונות עמוסים. הצצתי לראות מה יש שם, ומצאתי מחילה, סליחה וכפרה.

"החלטתי כי יש כאן עסקת תיווך מצויינת. הלוא החרטה והתשובה יקרות מאוד למעלה, ובעבורן ודאי יהיו מוכנים לתת ככל שיידרש. ניגשתי אל ריבונו-של-עולם והצעתי את העסקה. תשובתו הייתה כי הוא מסכים, אולם רצונו לשמוע מה 'הצד השני' אומר...

"פניתי אל היהודים והתברר כי אינם מוכנים להיפרד מהר כל-כך מ'סחורתם'. שוב פניתי אל ריבונו-של-עולם וביקשתי שישפר את ההצעה ויוסיף על 'סחורתו' גם בני, חיי ומזוני [=בנים, חיים ופרנסה]. גם לכך נעתר הקב"ה.

"בימים הנוראים הרעשתי רקיעים, עוררתי נשמות אבודות, דיברתי בנועם, ובסופו של דבר עלה הדבר בידי: תמורת קרונות החטאים העוונות והפשעים, נתן הקב"ה את המחילה, הסליחה והכפרה, לצד שפע של בני חיי ומזוני.

"כשהסתיימה העסקה שאל אותי הקב"ה מה אני מבקש בשכר התיווך. עניתי כי מהיהודים איני מצפה לשכר, אולם אקבל מה שהקב"ה יחליט לתת לי בשכרי. 'אם-כן', אמר הקב"ה, 'מפקיד אני בידך את השפע של בני, חיי ומזוני. אתה תחליט מי יקבל אותו'".

נתן רבי לוי-יצחק מבט תקיף וחודר כליות בר' שמואל, ואמר: "אם לא תותיר לי ברירה, איאלץ להשתמש בסמכות שנתן לי הקב"ה"...

ר' שמואל הוסיף לעמוד במריו. בדרך אל ביתו נתקף עווית קשה, וכעבור זמן קצר גברה מחלתו. רק אז, בכוחותיו האחרונים, שלח אל ר' אברהם את הסכום המגיע לו, בצירוף בקשת מחילה. בני משפחתו מיהרו לבקש רחמים עליו מאת הצדיק, ורבי לוי-יצחק, כדרכו בקודש, נעתר להם והתפלל על החולה. ר' שמואל חזר לאיתנו, אך את הלקח שלמד נשא עמו עד יומו האחרון.

  לומדים גאולה

הפיכת הבהמיות

כדי להגיע לאור הגאולה לא דיי לעבוד את ה' על-ידי הנפש האלוקית ויצר הטוב, אלא יש צורך גם להפוך את הנפש הבהמית ויצר הרע ולרתום גם אותם לעבודת ה'. לשם כך ירדה הנשמה למטה, ממקום עמידתה תחת כיסא-הכבוד, כדי להילחם בגוף ובנפש הבהמית ואף להפכם לטוב.

הנפש הבהמית, או יצר הרע, נתפסים בדרך-כלל כמטרד וכגורם מפריע, שצריך בעיקר להתגבר עליהם ולסלקם מהדרך. אולם האמת היא, שלא דיי להתגבר על המכשולים שהנפש הבהמית עורמת, אלא צריך גם לכבוש אותה-עצמה ולטעת בה אהבה לקב"ה. הדברים מבוססים על דברי חז"ל, על הפסוק "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך": "בכל לבבך – בשני יצריך, ביצר-הטוב וביצר-הרע"; צריך להביא גם את יצר-הרע לידי אהבת-ה'.

אילוף השור

משימה זו אינה פשוטה. כשיש לך עסק עם שור נגח, שמשתולל ובועט ופוגע בכל הנקרה בדרכו, אפשר במאמץ מסויים לכלוא אותו מאחורי מכלאה סגורה ולמנוע ממנו להזיק; אבל לרתום את השור הזה עצמו לעבודה חיובית ולשנותו מ'שור נגח' ל"רב תבואות בכוח שור" – זה דבר קשה ביותר. אך זאת דורשים מן האדם – לרתום את כוחות נפשו הבהמית ואת יצרו הרע לעבודת ה'.

כדי שהדבר יקרה יש צורך לשנות את מהותה של הנפש הבהמית. נפש זו, במצבה הגולמי, אין לה שום מושג והרגשה בעניינים שבקדושה. היא מבינה ומרגישה היטב את תאוות העולם הזה, ונמשכת אליהן בעוצמה רבה; אבל בדברי קדושה אין לה שום הכרה ושום תחושה. לכן היא נקראת 'נפש בהמית', משום שבכל הקשור למציאות האלוקית, היא כבהמה, שאין לה שום מושג והרגשה בעניינים רוחניים. כדי שגם הנפש הזאת תתחיל להרגיש טוב-טעם בעניינים אלוקיים, צריך האדם לשנות את מהותה.

שינוי זה נעשה על-ידי שהאדם פונה אל הנפש הבהמית בשפתה ובמושגיה. אפשר להשוות זאת לאילוף חיה. אי-אפשר לאלפה על-ידי דיבור רגיל; צריך למצוא דרכים 'לדבר' אליה בשפתה ולגרום לה לרצות לעשות את אשר מצווים עליה. כך צריך האדם להסביר את העניינים הרוחניים לנפשו הבהמית, בשפתה-שלה. עליו ללמוד ולהבין בשכלו את גדולת ה', להתבונן בדברים שוב ושוב עד שיובנו גם בשכל גשמי וחומרי. אז יוכל להסביר לנפשו הבהמית שכדאי גם לה לאהוב את ה' ולמלא את רצונו.

יתרון הסוס

אבל למה בכלל צריך להתאמץ כל-כך ולהביא את הנפש הבהמית לידי אהבת ה'; למה לא דיי למנוע ממנה להפריע לנפש האלוקית? אחד ההסברים הוא, שדווקא הנפש הבהמית יכולה להביא את הנפש האלוקית לידי אהבת ה' גדולה כל-כך, שהנפש האלוקית עצמה אינה יכולה להגיע אליה.

הדבר דומה לסוס ורוכבו. אמנם הסוס אינו אלא סוס, ובלי הרוכב אין בו שום יתרון ומעלה; אבל כאשר הרוכב יושב עליו ומנהיגו כרצונו – יש לסוס יתרון עצום, שדווקא על-ידו הרוכב יכול להגיע למקומות שבכוחות עצמו לא היה יכול להגיע אליהם. כך הנפש הבהמית – כאשר היא נרתמת לעבודת ה', היא מעלה את האדם לגבהים שנפשו האלוקית כשהיא לעצמה לא הייתה יכולה להגיע אליהם.

אהבת ה' של הנפש הבהמית יש בה יתרון נוסף על אהבתה של הנפש האלוקית: כשהנפש האלוקית אוהבת את ה' וממלאת את רצונו, אין בכך חידוש; זה מצבה הטבעי. אולם כאשר הנפש הבהמית, שמצד טבעה נמשכת רק לגשמיות ולחומריות, מגיעה פתאום לאהבת ה' – זה חידוש מהותי, והדבר יקר מאוד למעלה, עד שדווקא הוא מביא את העולם לתכליתו ומכשירו לקבלת אור הגאולה האמיתית והשלמה.

  פתגם חסידי

הנאה פסולה

"השומע על חטאו של הזולת נהנה לפעמים מכך יותר מכפי שנהנה החוטא ממעשה החטא שלו. מה אפוא ההבדל ביניהם, אם שניהם נהנים ממעשה החטא?" (רבי משה הכוהן מרזברוב)

  חיים יהודיים

יהדות עם כוס קפה

זר כי ייקלע לבית-הקפה ברחוב רוטשילד בראשון-לציון, לא יבחין בתחילה בדבר-מה חריג. בני-אדם יושבים סביב שולחנות, ומלצר שואל אם הם מעוניינים בקפה שחור או באייס קפה עם קצפת. אך אם יֵשב במקום עוד כמה דקות, יגלה כי בשלב כלשהו הקהל מַפנה את הכיסאות לעבר קדמת בית-הקפה, ושם עומד רב צעיר ופותח בשיחה מאלפת על הלכה וחסידות, מנהגים ופרשת השבוע. תכירו: 'קפה חב"ד' המהפכני, בניהולו של שליח חב"ד הרב אורי קשת.

אורי (37) נולד וגדל במערב הוותיק בראשון-לציון, בדיוק במקום שהוא פועל כיום בו. "גדלתי בבית ללא סממנים מיוחדים של דת", הוא מספר. "אבל מיום שעמדתי על דעתי, האמונה משכה את ליבי, אם כי לא ידעתי לבטא אותה".

גילוי בטיול

אורי עשה מסלול של נער ישראלי ממוצע. בצבא שירת ביחידה מובחרת, ובתום שירותו נסע לדרום אמריקה, לטיול שאחרי. ראה עולם, חווה חוויות מגוּונות, אך לא הרגיש סיפוק פנימי מהטיול. "כשהגיע חודש החגים חיפשתי מקום יהודי לשהות בו", הוא מספר. "רציתי להרגיש מעט יהדות. הגעתי לאחד מבתי-חב"ד באזור. עשיתי שם את ראש-השנה והחלטתי להישאר עוד זמן-מה. השליח נתן לי חדר בביתו, והתחלתי ללמוד ולהתחזק".

שם, בבית-חב"ד, הרגיש כי בפעם הראשונה מצא את מה שביקשה נפשו כל השנים. "קשה לתאר את תחושת הגילוי, ואת הרצון והחשק ללמוד עוד ועוד", הוא אומר. "הרגשתי שזה מקומי הטבעי, ושכל השנים חיפשתי את הדברים האלה. לכן התהליך היה מהיר למדיי". אחרי כמה שבועות חזר לארץ והלך ללמוד בישיבה בכפר-חב"ד.

בחזרה למערב

אורי שוקע בתוך עולמה של היהדות והחסידות. "בכל יום למדתי מושגים חדשים והם הקסימו אותי.  עולמות חדשים נפתחו לפניי", הוא מתאר. "בהתחלה זה היה קצת קשה לסביבה, למשפחה, אך בסופו של דבר כל חבריי הטובים החלו גם-כן לשמור מצוות".

אורי מקים בית בישראל, עם צעירה, תושבת השכונה בראשון-לציון שאף היא חזרה בתשובה. שאיפתם הגדולה היא להקים בית-חב"ד בשכונה. "שנינו גדלנו באותו מקום, שנינו חזרנו בתשובה, ושנינו רצינו לחזור ולפעול שם. לפעמים השליחות היא דווקא במקום המקורי שלך, לאו-דווקא במקום זר ורחוק", הוא אומר. הם קיבלו את אישור צעירי-אגודת-חב"ד ונעשו שליחי חב"ד רשמיים בשכונה.

אספרסו וחסידות

השכנים והמכרים של אורי, הזוכרים אותו כילד, לא ידעו כיצד לעכל את העניין. "לפעמים הם מזכירים לי מעשי קונדס מימי ילדותי", הוא מחייך. "אבל יש לזה יתרון גדול – אני חי ומכיר את המקום, את המנטליות, את האווירה ואת האנשים. אני מדבר עם כולם בגובה העיניים".

יום אחד עלה בדעתו הרעיון להקים בית-קפה, שבו יימסרו הרצאות ושיעורים. "יש אנשים שלא יבואו לבית-כנסת כדי לשמוע שיעור תורה, אבל בהחלט ירגישו בנוח לבוא למקום שהם רגילים אליו", הוא מסביר. כך הוקם בית-הקפה, והרב אורי ורעייתו משקיעים הרבה בעיצוב חוץ ופנים. בכל יום נערכים במקום שיעורי תורה מרתקים, והקהל זורם. "בכל פעם שאני חושב על שליחותי, במקום שנולדתי וגדלתי בו, אני מרגיש תחושת סגירת מעגל מופלאה", הוא אומר.

הרב אורי ב'קפה חב"ד'. כוס קפה עם מנת יהדות וחסידות

  פינת ההלכה ומנהג

לדון לכף זכות

שאלה: האם ההנחיה לדון כל אדם לכף זכות אינה גורמת לתת אמון בכל אדם ולהאמין שכוונותיו טובות, וזאת בשעה שיש בני-אדם רבים שאינם כאלה?

תשובה: מהפסוק (ויקרא יט,טו) "בצדק תשפוט עמיתך" למדו חז"ל שיש בזה מצווה מן התורה: "הווי דן את כל האדם לכף זכות". הפסוק אינו מכוּון לשופט בלבד, אלא לכל אדם הרואה ושומע את מעשיו ודיבוריו של חברו, שלא לפרשם אלא לטוב, ולא לחשוד בו שכוונתו רעה. ואמרו חז"ל: "החושד את חברו במה שאין בו – צריך לפייסו, ולא עוד אלא שצריך לברכו".

אתה מסמן למכר הנוהג במכונית שאתה מבקש טרמפ, והוא ממשיך בנסיעתו ואינו עוצר. הנטייה הראשונה היא לכעוס עליו – אך אולי לא הבחין בך? אולי הוא ממהר לפגישה או לאירוע חשוב? אולי הוא משוחח בטלפון בעניין אישי?

כל עוד אפשר לפרש את המעשה לחיוב, יש לדונו לזכות. אדם המוחזק במעשים טובים יש לדונו לזכות אפילו אם אפשר לעשות זאת רק בדוחק גדול. ואפילו אם המעשה ברור לחובה, יש לדונו כי שוגג היה ובוודאי עשה תשובה על כך.

הדן את חברו לכף זכות דנים אותו לזכות מן השמים, והרי זה בכלל הבאת שלום בין אדם לחברו, שמתוך שהוא מכריעו לזכות, ואומר 'אנוס היה' או 'לטובה התכוון', יש שלום ביניהם.

עם זה, יש בהחלט מקום להיזהר מפני כל אדם שאינו מוּכר, ואין סתירה בין השניים, כמאמר חז"ל: "לעולם יהיו כל אדם בעיניך כליסטים, והווי מכבדם כרבן גמליאל".

מקורות: אבות פ"ו מ"ו, רמב"ם ורבינו יונה שם. אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'חשד', כרך יז טור תקנט, וש"נ.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)