נושאים נוספים
	התקשרות 836 - כל המדורים ברצף
	אתכפיא וביטול נעלים ומועילים יותר לטובת הכלל
	נשארה רק עבודת העקביים...
	התכתבויות עם מר מנחם בגין
	פרשת עקב
	"ארבע מידות בתלמידים"
	חצי קדיש אחרי קריאת-התורה בתשעה באב
	הלכות ומנהגי חב"ד

כיצד יש להסביר את צערו של ה"בית יוסף" כשנמנעה ממנו האפשרות למסור נפשו בפועל? * האם ניתן לומר שצדיקים שמסרו נפשם והסתלקו קודם זמנם בחרו לעצמם מעלה שלא לגמרי לטובת הרבים? * עניין החסידות – לשנות טבע מידותיו * רק בעבודת הביטול והאתכפיא יוכל להועיל לרבים באמת * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. איתא בספר מגיד מישרים¹ – שכולל העניינים שלמד המגיד, המלאך, עם הבית-יוסף – שהמלאך אמר לבית-יוסף שבזכות תורתו ועבודתו יזכה לאיתוקדא על קידוש השם. ולאחרי שעבר משך זמן ועדיין לא זכה לכך, הצטער הבית-יוסף ושאל את המלאך מדוע לא זכה עדיין לכך, והשיב לו המלאך, שזהו עונש על שהיו אצלו עניינים כאלה שלפי ערכו וגודל מעלתו לא היו צריכים להיות.

ומסיפור זה מובן גודל מעלת מסירת נפש – שזהו עניין נעלה יותר מתלמוד תורה והוראה לרבים:

הבית-יוסף – נוסף לכך שהיה זקן ויושב בישיבה בזמנו, הרי על-ידי חיבור השולחן-ערוך נעשה מורה הוראה לכל בני-ישראל גם לדורות הבאים, שעל פיו מורים הלכה בכל תפוצות ישראל עד סוף כל הדורות.

והיינו, שאצל הבית-יוסף היתה גם המעלה של הוראת הלכה, שזהו עניין נעלה יותר מתלמוד תורה סתם, פלפולא דאורייתא – דאף-על-פי שגם פלפולא דאורייתא הוא באופן ש"אלו ואלו דברי אלקים חיים"², הרי זה בדרגא כזו שגם בשרשה ושרש שרשה למעלה ביותר יש בה עניין של התחלקות, שזהו שם אלקים, לשון רבים³; מה שאין כן "הלכה" היא משם הוי' – כמאמר רז"ל⁴ "והוי' עמו⁵ שהלכה כמותו" – שלמעלה לא רק משם אלקים סתם, אלא גם מ"אלקים חיים"⁶. וטעם הדבר – לפי ש"הלכה" היא הנקודה הפנימית בחיי היום-יום שעל-ידה נשלמת הכוונה שנתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים⁷, דירה לו יתברך, לעצמותו⁸, שלמעלה מהתחלקות.

ולעניין זה זכה הבית-יוסף דווקא – כידוע⁹ ששלשה גדולי ישראל היו ראויים לחיבור השולחן-ערוך, ומשלושתם נבחר הבית-יוסף דווקא.

– וכמו כן היה בזמנו של אדמו"ר הזקן, שהיו כמה צדיקים וכמה גאונים, וגם בין תלמידי המגיד היו כמה וכמה גדולים בנגלה דתורה כו', ואף-על-פי-כן, בחר המגיד באדמו"ר הזקן לחבר את השולחן-ערוך, שזוהי המעלה ד"הוי' עמו שהלכה כמותו". והיינו, שאף-על-פי שגם ספריהם ותורתם של שאר תלמידי הבעל שם טוב והמגיד נתקבלו בכל תפוצות ישראל (לא רק אצל חסידים, אלא גם אצל "עולם'שע"), מכל מקום, הרי זה באופן ד"אלו ואלו דברי אלקים חיים", אבל בנוגע להלכה, יתכן שלפעמים תהיה הלכה כמותו ולפעמים תהיה ההלכה באופן אחר. מה שאין כן בנוגע לשולחן-ערוך של אדמו"ר הזקן – הרי זה באופן ש"הלכה כמותו", אשר, על-ידי ההנהגה על-פי ההלכה נשלמת הכוונה של דירה בתחתונים¹⁰. –

ולמרות גודל העילוי בחיבור השלחן-ערוך, הצטער הבית-יוסף ושאל למה לא זכה למסור נפשו על קידוש השם – אף-על-פי שאילו היה מוסר נפשו על קידוש השם לא היה יכול לחבר את השולחן-ערוך¹¹.

ומזה מובן שעניין המסירת נפש על קידוש השם הוא נעלה יותר אפילו מהוראה לרבים.

ב. עניין זה מוכח גם ממה שאמרו על "הרוגי לוד" ש"אין אדם יכול לעמוד במחיצתן"¹² – דאף-על-פי ש"הרוגי לוד" לא השאירו אחריהם ספרים לדורות הבאים, וגם בימיהם לא מצינו שהיו מורי הוראה בישראל, מכל מקום אמרו ש"אין אדם יכול לעמוד במחיצתן" – שזהו מצד מעלת המסירת נפש שהיא נעלית יותר אפילו מהוראה לרבים.

וכמו כן מצינו¹³ בעניין נפילת אפים, שבזכות עשרה הרוגי מלכות נעשה העלאת מ"ן לפעול מילוי הבקשות שבתפלתן של כל ישראל. ואף שאחד מעשרה הרוגי מלכות הוא רבי עקיבא, שגדלה מעלתו ביותר, עד שמצינו שהוא כנגד קוב"ה¹⁴ – מכל מקום, עניין זה נעשה (לא מצד המעלות המיוחדות של רבי עקיבא, אלא) מצד מעלת המסירת נפש דווקא.

וזהו גם הטעם לכך שכמה וכמה אנשים כלליים שהיו מורי הוראה בישראל, והיו יכולים להמשיך במילוי הכוונה דדירה בתחתונים לא רק בתור איש פרטי אלא גם בשייכות לכלל ישראל – נסתלקו קודם זמנם¹⁵, שזהו מפני שהיתה אצלם מעלת המסירת נפש שהיא נעלית יותר אפילו מהוראה לרבים.

ג. ויש להוסיף, שאי אפשר לומר שהעילוי בעניין המסירת נפש הוא רק בנוגע לעצמו בלבד, מה שאין כן מצד הציווי של "ואהבת לרעך כמוך"¹⁶ צריך להיות באופן אחר – שאם כן, לא היה הבית-יוסף מצטער על שלא זכה למסור נפשו על קידוש השם. ועל כן צריך לומר, שהעילוי בעניין המסירת נפש הוא לא רק בנוגע לעצמו, אלא גם בנוגע לכלל ישראל.

ונקודת העניין בזה – שאמיתית הכוונה דדירה בתחתונים נשלמת על-ידי ביטול ומסירת נפש דווקא, שזהו עניין נעלה יותר לא רק מכלל לפרטים, אלא גם מכלל בעצם, ובזה היא הכוונה העצמית.

ד. ויש לבאר ההוראה מעניין הנ"ל בעבודה:

ובהקדם המסופר פעם¹⁷ אודות אחד ששאל אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר שתי שאלות, שאלה אחת שנוגעת לעבודה, ושאלה ב' אודות עבודת המלאכים, והשיב לו כ"ק מו"ח אדמו"ר¹⁸ על שאלה הא', ובנוגע לשאלה הב' כתב שאינו משיב עליה כיוון שאין זה נוגע לעבודתו.

– מבואר אמנם בחסידות¹⁹ שההתבוננות בעבודת המלאכים, בביטול השרפים ואופנים וחיות הקודש (כמבואר בברכות קריאת שמע), פועלת בנפש הבהמית מצד שורשה למעלה כו', ומביאה תועלת בעבודה. אבל, כנראה שהשואל הנ"ל היה במעמד ומצב כזה שעדיין לא היה שייך לעניין זה ("יענער האָט נאָך ניט געהאַלטן דערביי").

ובמילא, צריך להיות בכל עניין הוראה בעבודה. ובנוגע לענייננו – ההוראה היא בנוגע למעלת העבודה דאתכפיא דווקא, כדלקמן.

ה. כאשר דורשים עניינים של אתהפכא או אתכפיא – ישנו מי שטוען שיניחו לו לילך בדרכו, לעבוד עבודתו עם הכוחות והחושים שלו,

שאז יוכל לעמוד בתנועה של התפשטות, גם מצד נפשו הבהמית, וככל שיוכל להתפשט יותר, יוכל לפעול יותר, ובמילא תהיה תועלת גדולה יותר בעולם. ואם כן, למה תובעים ממנו עניין של אתכפיא, שיקלקל וימנע את התועלת בעולם?!

הן אמת – ממשיך לטעון – שכדי שיבוא לשלימות עבודתו עם עצמו יש צורך בעניין האתכפיא דווקא, אבל אף-על-פי-כן, מוכן הוא לוותר על השלימות שלו בשביל התועלת בעולם שתהיה – לדעתו – על-ידי עבודתו בתנועה של התפשטות (היפך האתכפיא), שהרי זהו עניין של "חסיד" – טוען הוא – שמעמיד את עצמו בסכנה, ואפילו גורם היזק לעצמו, כדי להבטיח שלא יינזק חבירו, כידוע²⁰ המענה של אדמו"ר הזקן על השאלה מהו חסיד, באומרו, שזוהי גמרא מפורשת²¹: "ג' דברים נאמרו בציפורניים, שורפן חסיד, קוברן צדיק, זורקן רשע", ומבואר בתוספות ש"לכך הוא חסיד שמחמיר לשורפן אף על גב שמזיק לו", בגלל חשש רחוק שעלול לגרום נזק לזולת.

ועל זה אומרים לו – שישנו פתגם הצמח צדק²² שעניין החסידות הוא לשנות טבעיות מדותיו, והיינו, שאפילו מדות טובות, מדות של נפש האלקית – אם הם טבעיים, הרי זה עניין בלתי-רצוי שצריכים לשנותו, כיוון שהכוונה היא שהעבודה תהיה באופן של אתכפיא וביטול (היפך הטבע) דווקא.

והעניין בזה – שכאשר העבודה היא ללא אתכפיא וביטול, יכול להיות בתחילה עניין של קדושה לגמרי, אבל לאחרי זה נעשה העניין של "ראו מ"ה"²³, ראו כיצד הנני בטל... היינו, שהביטול הוא באופן של ישות, ואחר כך יכול לירד למעמד ומצב לא רק כמו ש"שטן לשם שמים נתכוין"²⁴, אלא באופן ש"נתן עיניו כו' והחריבו"²⁵, ועד שיכול לירד לג' קליפות הטמאות לגמרי, ועוד יותר למטה מזה, לומר "אני ואפסי עוד"²⁶, שהרי גם ג' קליפות הטמאות "קרו ליה אלקא דאלקייא"²⁷, מה שאין כן זה שאומר "אני ואפסי עוד" הרי הוא מנגד לעצמותו יתברך, ולא רק כמו שהוא בארץ, בגשמיות וחומריות, אלא גם כמו שהוא בשמים, כמו שכתוב²⁸ "אעלה על במתי עב" –

שכל זה עלול לבוא מעניין של טבע ומציאות, ולכן מוכרח להיות עניין האתכפיא והביטול דווקא.

ומה שטוען שמבלי הבט על כל הנ"ל אינו צריך לעסוק בעניין של אתכפיא, כיוון שלפי החשבון שלו – על הנייר שחור על גבי לבן – יוכל לפעול יותר במילוי הכוונה דדירה בתחתונים בהיותו בתנועה של מציאות דווקא, ובמילא צריך לוותר על טובת היחיד בשביל טובת הכלל – טעות היא בידו, כמדובר לעיל שעניין המסירת נפש נעלה יותר מהוראה לרבים, וכמו כן עניין האתכפיא שהוא על דרך עניין המסירת נפש, ד"מה לי קטלא כולה מה לי קטלא פלגא"²⁹. וכאמור, שמעלת המסירת נפש היא לא רק בנוגע לעצמו, אלא גם בנוגע לכלל.

אלא מאי, על-פי החשבון שלו אין זה מתאים. – הנה על זה ישנו הסיפור שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר³⁰ אודות החסיד ר' יעקב מרדכי, שכאשר עניין מסויים היה מונח אצלו בוודאות אבל לא היה יכול להסבירו, היה אומר: "אַזוי אַזוי איז דער עניין". וכן הוא בנדון דידן – "אַזוי אַזוי איז דער עניין"!

ו. ועוד זאת: הא גופא שהעבודה דאתכפיא אינה לרצונו כלל, ויש לו קושיות וכו' – מהוה הוכחה שזהו מה שנדרש ממנו, כי, מילוי הכוונה העליונה היא על-ידי הנחת עצמותו ("אַוועק לייגן זיך") דווקא.

וזהו הכלל בכל עניני העבודה, שכאשר ישנם ב' עניני עבודה ולא יודעים במה לבחור – יש לבחור בעבודה זו שאין לו בה געשמאַק.

וגם כאשר אינו מבין – צריך להניח את עצמו, היינו, להניח לא רק את רצונותיו אלא גם את שכלו, ודווקא באופן כזה נשלמת הכוונה דדירה בתחתונים.

ונקודת העניין – שגם הכוונה דדירה בתחתונים גופא היא למעלה מהטעם, כפי שמבאר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע³¹ בשם אדמו"ר הזקן שלאחרי כל הטעמים שנאמרו על בריאת העולם, הרי זה עניין של תאווה, שלא שייך לשאול על זה שאלות ("אויף אַ תאוה איז קיין קשיא כו'"), כיוון שזהו עניין שלמעלה מטעם.

[כ"ק אדמו"ר ציוה לנגן ניגון הבעל שם טוב (שלש תנועות), ואחר כך הניגון "אני מאמין"].

* * *

ז. איתא במדרש³² "עכו"ם אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו אתם יש לכם מועדות ואנו יש לנו מועדות, בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחים, ובשעה שאנו שמחים אין אתם שמחים, ואימתי אני ואתם שמחים – בירידת גשמים".

ובנוגע לענייננו: ביאָרצייט יש חילוקי מנהגים: אצל עולם'שע – נוהגים להתענות, וכללות ההנהגה היא באופן של עצבות. ואילו אצל חסידי פולין – אפילו אין אומרים תחנון. אמנם, אצלנו (חסידי חב"ד) – לא מתענים, אבל אומרים תחנון.

– שאלתי פעם אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר לטעם מנהגנו לומר תחנון ביאָרצייט, והשיב לי: היכן ישנו זמן מסוגל יותר לפעול הבקשות ("אויסבעטן") כמו ביאָרצייט³³. –

אבל ישנו יום שכולם שמחים – כאשר היאָרצייט חל בשבת, שאז, אף אחד אינו מתענה, ואף א' אינו אומר תחנון.

(מהתוועדות ש"פ עקב כ"ף מנחם-אב ה'תשי"ג. תורת מנחם כרך ט עמ' 104-109, 115)

_____________________________

1)    ר"פ בראשית (סד"ה הלא לך למנדע). ר"פ תצוה. פ' אמור (ד"ה אח"כ פי' לי). פ' ברכה (ד"ה אור ליום א'). ובכ"מ.

2)    עירובין יג, ב. וש"נ.

3)    ראה פרש"י וירא כ, יג. וישלח לה, ז.

4)    סנהדרין צג, ב.

5)    שמואל-א טז, יח.

6)    ראה סה"מ מלוקט ח"א ע' שלא. וש"נ.

7)    ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.

8)    ראה סה"מ מלוקט ח"ב ע' רמא, ובהנסמן שם בהערה 32.

9)    שה"ג (להחיד"א) מע' ספרים ערך בית יוסף.

10)  ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"ז ע' 213. וש"נ.

11)  ראה לקו"ש חכ"א ע' 176 הערה 35.

12)  פסחים נ, א. וש"נ.

13)  ראה ע"ח שער הכללים פ"א. שער הכונות ענין נפילת אפים דרוש ה'. פע"ח שער נפילת אפים פ"ד ואילך.

14)  ליקוטי הש"ס להאריז"ל סוף ברכות (הובא בלקו"ש ח"ג ע' 1003). של"ה חלק תושב"כ רצז, ב.

15)  כנראה הכוונה לבעל ההילולא דכ"ף מנחם-אב (וראה גם שיחת כ"ף מנחם-אב דאשתקד ס"ח ואילך (תורת מנחם – התוועדויות ח"ו ע' 117 ואילך)). – המו"ל.

16)  קדושים יט, יח.

17)  תורת מנחם – התוועדויות ח"א ע' 30. ח"ג ע' 129.

18)  ראה אגרות-קודש שלו ח"ב ע' שלה ואילך.

19)  ראה לקו"ת ר"פ תצא. ובכ"מ.

20)  לקו"ד ח"א סח, א.

21)  נדה יז, א.

22)  לקו"ד שם נו, א ואילך.

23)  ראה כתר שם טוב סל"א. סשט"ו. לקו"ת תזריע כג, ד. בהר מג, א. ובכ"מ.

24)  ב"ב טז, א.

25)  סוכה נב, סע"א. וראה לקו"ת חוקת סב, רע"א.

26)  ישעי' מז, ח. וראה לקו"ש חכ"א ע' 40 הערה 33.

27)  סוף מנחות.

28)  ישעי' יד, יד.

29)  ב"ק סה, א. ועוד. וראה תו"א בשלח סא, ב. ובכ"מ.

30)  ראה שיחת סה"ש תש"ו ע' 13. וראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"ח ריש ע' 113, ובהנסמן שם.

31)  המשך תרס"ו בתחלתו.

32)  ב"ר פי"ג, ו.

33)  ראה גם שיחת כ"ף מנחם-אב ה'שי"ת סכ"ד (תורת מנחם – התוועדויות ח"א ע' 172). מכתב ט' תמוז שנה זו (אגרות-קודש ח"ז ס"ע שיא). שם חי"ט ע' ריד. "רשימות" חוברת סט ע' 9.