תכלית האבל
ימי 'בין המצרים' הם שלושה שבועות. המספר שלוש מורה על קביעות וחזקה. ולכאורה למה עושים קביעות מעניין של אבל וחורבן? אלא יש כאן רמז שהכוונה הפנימית של החורבן והגלות היא העלייה שתבוא בבניין בית-המקדש השלישי, וכל תכלית הירידה אינה אלא לצורך העלייה.
(הרבי מליובאוויטש. ספר השיחות תנש"א)
ממעטין על-ידי שמחה
"משנכנס אב ממעטין בשמחה" (תענית ד,ו). "משנכנס אב" – כשמגיע חודש אב, עם האבלות שלו, "ממעטין בשמחה" – אפשר למעט את האבלות על-ידי שמחה, כי על-ידי השמחה מגיעים אל הגאולה.
(רבי חיים מצאנז)
כך בדיוק
הרבי הריי"צ מליובאוויטש שמע פעם אחת חסיד המשמיע באוזני חברו אמרה ידועה: "בזמן בוא המשיח יעסקו החייט והסנדלר במלאכתם ופתאום יבוא המשיח". נענה הרבי ואמר: "כן, כך בדיוק זה יהיה".
סיבת החורבן
בית-המקדש הראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. אבל מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה ובמצוות ובגמילות-חסדים, מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבֵרות – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
(יומא ט,ד)
פסולת דקה
עוון שנאת חינם אינו נחשב רע כל-כך בעיני הבריות, מפני שנדמה לאדם שהוא שונא את חברו בגלל סיבה אמיתית כלשהי. לכן גלות זו, שנועדה לתקן את העוון הזה, נמשכת זמן רב, שכן הבירור של הפסולת הדקה מצריך זמן יותר מבירור הפסולת הגסה, שניכר לכול כי פסולת היא.
(לקוטי תורה)
בזכות הרעות
התיקון לכך צריך להיות אהבה ורעות בישראל. בזכות זה יהיה קיבוץ גלויות ובנים ישובו לגבולם. יש לזה רמז בתורה (בראשית כח,כא) – "ושבתי בשלום אל בית אבי". אם נשוב לדרך השלום, שהוא ההפך משנאת חינם, נגיע "אל בית אבי" – לארץ האבות.
(תולדות יעקב יוסף)
אוהב נאמן
"אקמצא ובר-קמצא חרוב ירושלים" (גיטין נה). למה מוזכר שמו של קמצא לגנאי, והלוא הוא לא נכח כלל בסעודה?! אלא שאוהב נאמן חייב מעצמו לבוא אל שמחת חברו, אפילו אם לא הוזמן, וקמצא שלא נהג כך יש גם לו חלק בחורבן.
(רבי יצחק מוורקי)
מסילות מתפצלות
כשהרכבת רחוקה מהעיר, יש מסילה אחת ברורה, אבל כשהיא מתקרבת אל היעד מתחילות להתפצל מסילות רבות, וצריך להיזהר מאוד שלא לעלות על המסילה הלא-נכונה. לפני ביאת המשיח, בעקבתא דמשיחא, נדמה שיש דרכים רבות, וצריך להיזהר שלא לסטות מדרך הישר.
(ספר השיחות תרפ"ט) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
