סוגיית תחיית המתים מעוררת שאלות רבות, אחת מרתקת מחברתה: האם המתים יקומו ערומים או לבושים? האם המתים יקומו כשהם באותו גיל שבו מתו? מה יהיה על אלה שמתו נכים או עיוורים? מה יעלה בגורלה של אישה שבעלה הראשון מת והיא התחתנה עם אחר? ועוד ועוד.
הרמב"ם (בהקדמת פירושו לפרק העשירי בסנהדרין, וכך גם בתחילת איגרת תחיית המתים שלו) מתבטא בביקורתיות על המון העם שמתרכזים בשאלות מעין אלה: "האיך יקומו המתים, ערומים או לבושים, ואם יקומו באותן תכריכין עצמם שנקברו בהם... וכשיבוא המשיח, אם יהיה שם העשיר והדל, או אם יהיו בימיו חזק וחלש; והרבה שאלות כאלו".
ברור שטענתו של הרמב"ם היא על שאנשים מתרכזים בהיבטים צדדיים אלו של העניין ולא במהותו של העולם הבא ובעצם עניינה של תחיית המתים; שכן בגמרא ובספרי גדולי ישראל שאחר מכן יש דיונים גם בשאלות האלה. מכאן שיש מקום לדון בכך, אלא שאין לעשות את הטפל עיקר.
נכים יתרפאו
את השאלה אם המתים יקומו ערומים או לבושים, שאלה המלכה קלאופטרה את רבי מאיר (סנהדרין צ,ב), ותשובתו הייתה: "קל-וחומר מחיטה – ומה חיטה שנקברה ערומה, יוצאה בכמה לבושין, צדיקים שנקברים בלבושיהן, על-אחת-כמה-וכמה!". מלשון הגמרא (כתובות קיא,ב) משמע שהמתים יקומו כשהם לבושים בתכריכים שבהם נקברו – "עתידים צדיקים שיעמדו במלבושיהן". ובתלמוד ירושלמי (כתובות פי"ב ה"ג) נאמר: "כסות היורדת עם האדם לשאול, היא באה עמו". אולם על-פי ה'תוספות' (כתובות שם) נראה שיש על זה מחלוקת, ולדעת רבי יקומו המתים לבושים בבגדים שנהגו ללבוש בחייהם.
חז"ל גם אמרו (בראשית-רבה פרשה צה,א): "כשם שהאדם הולך, כך הוא בא. הולך עיוור ובא עיוור; הולך חירש – ובא חירש; הולך אילם – ובא אילם... אמר הקב"ה: אם-כן, יעמדו כמו שהלכו, ואחר-כך אני מרפא אותן". כך נאמר בזוהר (חלק ג, עמ' רג,ב, בתרגום חופשי): "בזמן שיקומו ישראל מעפרם, כמה חיגרים וכמה עיוורים יהיו בהם. ואז יאיר להם הקב"ה שמש מרפא שתרפא אותם".
נפש מתחלקת
מה יעלה בגורל הנשמות שירדו לעולם הזה כמה פעמים, בגופים נבדלים? שאלה זו שואל רבי חזקיה בזוהר (חלק א, עמ' קלא,א). התשובה שניתנת שם היא, שתחיית המתים היא תחייתם של הגופים, ולכן יקומו כל הגופים הללו לתחייה, ובכל אחד ואחד מהם יתלבש אותו חלק של הנפש שתוקן על-ידי גוף זה. כך מסביר זאת האריז"ל (שער הגלגולים הקדמה ד): "אם בפעם הא'... לא זכה לתקן אותה (את הנפש) כולה ומת... בעת תחיית המתים אין לו לגוף הא' אלא אותו החלק הפרטי (של הנפש) אשר תיקן הוא בחיים".
הנפש עצמה היא אין-סופית. היא אינה מוגבלת במושגי זמן ומקום. אותה נפש יכולה להתלבש בכמה וכמה גופים ולהחיות אותם. כך יוכלו לקום כל הגופים שבתוכם התגלגלה אותה נפש, ובכל אחד ואחד מהגופים יתלבש אותו חלק מהנפש שהגוף תיקן והשלים במהלך חייו. למשל, אדם שהצטיין באהבת ה' ותיקן את מידת האהבה שבנפשו, כשיעמוד לתחייה תתלבש בו מידת האהבה שבנפש, וכל עבודתו תהיה נשלטת על-ידי קו האהבה. באדם אחר תתלבש מידת היראה והפחד, והיא תכוון את כל עבודתו ופעולותיו.
מובן אפוא, שככל שאדם משלים ומתקן חלקים רבים יותר של נפשו, הוא צובר לזכותו שלמות נצחית שתעמוד לו גם בעת התחייה. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
