חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:07 זריחה: 6:40 כ"ה בטבת התש"פ, 22/1/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

היכולת להכיל תחושות סותרות
שולחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאוויטש, מעובד ע"י צ. לבנוני
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1216 - כל המדורים ברצף
אשליית עוצמתו של החומר
יש חדש
היכולת להכיל תחושות סותרות
תוכחה
שני יהודים
תרמיל הכתבים
כשהעולם יתעלה
לעולם לא אבוד
"הייתי שם וניצחתי"
כבוד אמיתי

בפרשת קדושים מופיעה המצווה לירא מן המקדש, כפי שכתוב: "ומקדשי תיראו". המצווה הזאת מחייבת את האדם לשמור על כבוד המקדש בהתנהגותו במקום, כפי שהרמב"ם מפרט בהלכות בית-הבחירה, ויש בה גם הוראה כללית – לחוש תחושת יראה במקום המקדש.

הציווי הזה סותר לכאורה את מצוות השמחה במקדש, כמו בחג-הסוכות שיש בו מצווה מיוחדת: "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים". ואכן, השמחה שהייתה בחג-הסוכות בבית-המקדש הייתה שמחה מיוחדת במינה, עד שחז"ל אמרו עליה "מי שלא ראה שמחת בית-השואבה, לא ראה שמחה מימיו". ולכאורה שמחה גדולה כזאת אינה מתיישבת עם תחושת יראה.

למה הגבלות?

התשובה רמוזה בתיאורו של הרמב"ם על שמחת בית-השואבה. הוא אומר ש"לא היו עושין אותה עמי-הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין, והזקנים ואנשי מעשה", ואילו "כל העם, האנשים והנשים, כולן באין לראות ולשמוע".

הגבלה זו בשמחת בית-השואבה מעוררת פליאה גדולה. הלוא השמחה הזאת היא מצווה גדולה, וכל ישראל, גם המוני העם, חייבים לשמוח בה. אחת ממטרותיה של השמחה הזאת "לחבב את המצוות" על עם-ישראל. מדוע אפוא הוגבלה השמחה רק לגדולי העם, ואילו כל העם נאלצו להסתפק בראייה ושמיעה בלבד?!

נדרשת גדלות-נפש

השמחה במקדש הוגבלה לגדולי העם בלבד בגלל ההתנגשות שעלולה להיווצר בין השמחה ובין מצוות מורא המקדש. גם בשעת השמחה הגדולה בחג-הסוכות צריך היה לחוש במלוא העוצמה את היראה מהמקדש. הרוקדים והשמחים בשמחת בית-השואבה היו צריכים לשלב את שתי התחושות המנוגדות הללו – שמחה והתפשטות הנפש, לצד יראה והתכווצות.

היכולת להכיל שתי תנועות נפשיות מנוגדות דורשת גדלות נפש, ולא כל אחד ואחת היה יכול לעמוד בכך. לכן הוגבלה השמחה רק לגדולי העם, שהיה בכוחם להכיל את שתי התחושות האלה, ואילו המון העם, ששמחתם הייתה עלולה לפגום ביראת המקדש, נאלצו להסתפק בראיית השמחה בלבד, כדי שלא לפגוע ביראת המקדש, הקודמת למצוות השמחה.

אפשר לשלב

היכולת לשלב את שתי התנועות הנפשיות האלה בלטה במיוחד אצל דוד המלך. כשהעלה את ארון האלוקים לעיר-דוד, שמח שמחה גדולה ביותר, עד שהיה "מפזז ומכרכר לפני ה'", ויתרה מזו, שבמבט מהצד היה יכול להיראות "כאחד הריקים". ועם זה היה שרוי באותו זמן ביראה גדולה, כמו המלאכים ש"מוראך עליהם".

וכך אמרו חז"ל: "אין אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה (מכיוון שאלה תנועות נפשיות מנוגדות) אלא במידת הקב"ה בלבד". אך כשיהודי מתמסר לעבודת ה', הוא יכול להכיל את שתי התחושות האלה, ועד שהשמחה לא תפריע ליראה אלא להפך – השמחה תסייע ליראה והיראה תסייע לשמחה.

(תורת מנחם כרך יג, עמ' 16)  


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)