בכל אחד ואחד משבעת ימי המילואים הקריבו קרבנות במשכן. בכל יום ויום הקים משה רבנו את המשכן ולאחר מכן פירק אותו. השכינה עדיין לא שרתה במשכן, מכיוון שעדיין נותר רושם מחטא העגל. רק ביום השמיני למילואים ירדה האש מלמעלה וביטאה את השראת השכינה בעם-ישראל.
פירוק המשכן בכל יום ויום סימל את העדר התמידיות והנצחיות בעבודת האדם כפי שהיא מצד עצמה. רק לאחר ש"ותצא אש מלפני ה'", כשירדה האש מלמעלה – קיבל המשכן קיום נצחי.
ברואים מוגבלים
עבודת האדם, ככל שתהיה שלמה ועליונה, לעולם תישאר מוגבלת. הברואים, מעצם הווייתם, מוגבלים במגבלות הבריאה, ואין להם יכולת להגיע אל הנצח. כדי שעבודת האדם תשיג את הקיום הנצחי היא זקוקה לכוח מיוחד מלמעלה, מהקב"ה, שהוא אין-סופי ובלתי-מוגבל.
עניין זה בא לידי ביטוי גם בעובדה שהאש האלוקית ירדה דווקא ביום השמיני. שבעת ימי המילואים מייצגים את מסגרת הבריאה, שנבראה בשבעה ימים, ואילו המספר 'שמונה' מייצג את האור האלוקי האין-סופי, שלמעלה מגדרי הבריאה. לכן דווקא ביום השמיני בא הגילוי הגדול מלמעלה.
הקב"ה נותן את הנצח
אך אם מעשיהם של הברואים נחותים כל-כך לעומת האור האלוקי האין-סופי, ואין בהם קיום נצחי, מדוע יש צורך בעבודת האדם? למה היה צורך שהאדם, בכוחו המוגבל, יקים את המשכן שוב ושוב בשבעת ימי המילואים, בשעה שהקיום הנצחי יבוא ממילא ביום השמיני, כאשר תרד האש מלמעלה?
כאן רואים את הצורך לחבר בין השניים. אכן, עבודת האדם לעולם היא מוגבלת וזמנית, והקיום הנצחי יכול לבוא רק על-ידי התגלות אלוקית מלמעלה; ועם זה יש צורך שהאדם יעשה תחילה כל מה שבידו, בכוחו המוגבל, ואז הקב"ה נותן לו את ה'אש של מעלה', את ההארה האלוקית הבלתי-מוגבלת.
חיבור הפכים
השילוב הזה מרומז בפסוק שקראנו בפרשה הקודמת: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". מצד אחד יש כאן ציווי לבני-האדם, שהם, בפעולתם, צריכים לדאוג לקיומה של 'אש תמיד'; ועם זה האש נקראת 'אש תמיד', ותמידיות היא עניין נצחי, שאינו מוגבל. כי כאשר האדם עושה ככל יכולתו, הקב"ה מעניק לו את הקיום הנצחי והאין-סופי.
ולמעשה שני הצדדים הללו מרומזים גם במילה 'תמיד' עצמה: 'תמיד' הלוא הוא קשור לזמן, והזמן מעצם הווייתו מדוד ומוגבל; ועם זה יש כאן תמידיות ונצחיות, דבר אין-סופי ובלתי-מוגבל. וזה הכוח המיוחד שהקב"ה נותן – שבתוך הזמן המדוד והמוגבל ישכון האור האלוקי האין-סופי והבלתי-מוגבל, כשם שהשכינה האין-סופית שרתה במשכן שעמד במקום מסויים והיו לו מידות מדודות ומוגבלות. חיבור ההפכים הזה הוא רק בכוחו של הקב"ה.
(תורת מנחם כרך יט, עמ' 134) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
