חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:03 זריחה: 6:25 ט' בניסן התש"פ, 3/4/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1211 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת ויקרא , ד' בניסן ה'תש"ע (19/03/10)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1211 - כל המדורים ברצף
כניעה ללחץ מזמינה עוד לחץ
יש חדש
למה חייבים מלח בקרבן
המנהיג והעם
לא לחכות לאש מלמעלה
הכומר והעלילה
המזון העתידי
חייבים גאולה
לך תסביר ליפנים מה הוא יהודי
מטבח פסח

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס
' 1211, ערב שבת-קודש פרשת ויקרא, ד' בניסן תש"ע (19.03.2010)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

כניעה ללחץ מזמינה עוד לחץ

המחאות על בנייה בירושלים הן תוצאה טבעית מההידרדרות במדרון החלקלק שאנחנו גולשים בו. העולם אינו מכבד את מי שנכנע ללחצים

גל הגינויים שהציף אותנו בעקבות פרסום תכנית הבנייה ברמת-שלמה בירושלים יצר, כרגיל, שתי תגובות סותרות. היו שמיהרו להכניע את הראש לפני הפריץ העולמי, והצטרפו למקהלה הטוענת כי לא צריך לבנות בירושלים, ולפחות לא ב'עיתוי' הזה (אגב, תמיד כשבנו בירושלים טענו שאין זה ה'עיתוי' הנכון). כנגדם היו שחשו כי יש גבול להתרפסות ולשאיפה למצוא חן בעיני העולם, ותבעו להודיע קבל עם ועולם כי הבנייה בירושלים תימשך ללא שום מגבלות, בדיוק כפי שבונים בתל-אביב ובחיפה.

ושוב, כרגיל, הדיון הציבורי מתמקד בפרשה הנקודתית בלי לנסות לראות את התמונה הכוללת. אולם כאשר מביטים בתהליך העובר עלינו בעשורים האחרונים, רואים כי המחאות על בנייה בירושלים הן תוצאה טבעית מההידרדרות במדרון החלקלק שאנחנו גולשים בו.

תוצאת הנסיגות

בימי ועידת קמפ-דייוויד הראשונה, כאשר התנהל המשא-ומתן מול מצרים, קיווה ראש-הממשלה דאז שהוויתור על סיני יציל את יהודה ושומרון. אחר-כך התברר שבדיוק ההפך מזה קרה. במקום שהעולם יעריך אותנו על שהסכמנו למסור לידי המדינה שתקפה אותנו את השטחים שמהם נוח לה להילחם בנו, העולם רק הגביר את הלחצים לעוד ויתורים ועוד נסיגות.

הוגה רעיון ה'התנתקות' טען כי עקירת חבל-ארץ פורח ומשגשג אחד, גוש קטיף, תציל את גושי ההתיישבות הגדולים ביהודה ושומרון ותאפשר לבסס את מעמדה של ירושלים המורחבת. עשרים ושניים יישובים נהרסו עד היסוד, ותושביהם עדיין מלקקים את פצעי הגירוש והחורבן ולא הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה. ואילו העולם וארה"ב בראשו – הם רק הגבירו את הלחץ נגד בנייה כלשהי אפילו בגושי ההתיישבות ובירושלים.

היו ימים שהעולם כמעט לא העלה על הפרק את ירושלים. באותם ימים הייתה הסכמה רחבה שירושלים לא תחולק לעולם וכי היא תישאר עיר מאוחדת בריבונותנו. בעקבות זאת נבנו בירושלים שכונות-ענק, ושינו את כל המאזן הדמוגרפי של העיר. עובדה היא שרוב תושבי ירושלים היהודים מתגוררים כיום בחלק המזרחי של העיר, ששוחרר במלחמת ששת-הימים.

הלחץ נגד בנייה בירושלים התפתח רק כאשר נבעו סדקים בעמדה הישראלית, ובעקבות תהליך הוויתורים והנסיגות. במדיניות העולמית מוחאים כף לרגע אחד למי שנכנע ללחץ, אבל מבינים מיד את משמעות הדבר – זו מדינה שאפשר ללחוץ עליה ולהכניעה. לכן ככל שנכנעים ללחצי העולם, מזמינים בכך עוד ועוד לחצים.

אין תהליך שלום

אבל אף-על-פי שירושלים ממקדת את הסערה הציבורית, השאלה האמיתית איננה ירושלים והרגשות שהיא מעוררת בלב כל יהודי. אין כאן שאלה של ירושלים מול שלום, או בנייה ביהודה ובשומרון מול שלום. עצם העמדה כזאת של השאלה היא הטעיה והולכת שולל.

האמת הגדולה, שאותה יש לצעוק מעל כל בימה אפשרית ושעליה חשוב לחזור עד אין-סוף, היא – שהתהליך הנורא הזה אינו מביא שלום! זה תהליך שכולו שקר והונאה. אין תהליך שלום! פניהם של הערבים אינם לשלום אלא להרס מדינת היהודים, ואנחנו במו-ידינו מעניקים להם את הכלים להגשמת שאיפותיהם.

הטרגדיה הגדולה היא, שהערבים אינם מסתירים כלל את כוונותיהם. כבר שבע-עשרה שנים מתנהל כאן כביכול תהליך שלום, והשלום האמיתי רק מתרחק מאיתנו. האם חלה התמתנות כלשהי בצד הערבי בכלל ואצל הפלסטינים בפרט? – לא דובים ולא יער. להפך, השנאה נעשתה יוקדת יותר והחינוך שהם מעניקים לילדיהם הוא לשלילת עצם קיומנו, מתוך זריעת אנטישמיות שכמותה אין למצוא בשום מקום בעולם.

הגיע הזמן להתפכח מהאשליות, להפסיק להיבהל מגינויי העולם ולעשות מה שהתורה מצווה אותנו: "והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה".

  יש חדש

פעילות של אור

יום שישי הבא, י"א בניסן, הוא יום-הולדתו ה-108 של הרבי מליובאוויטש. זה יום שבו "מזלו גובר", ועל-כן אפשר לבקש בו ברכה ולקבל החלטות טובות. ביום זה ייטלו אלפי חסידי חב"ד פסק-זמן מההכנות לפסח ויצאו למגוון פעילויות להפצת היהדות ולזיכוי הרבים במצוות. יניחו תפילין עם יהודים, יחלקו נרות שבת לנשים, יפיצו עלוני הסברה על החג, ויתגייסו להביא את צורכי החג לרִבבות משפחות נזקקות.

ההתוועדות המרכזית לרגל י"א בניסן מאורגנת על-ידי ועד כפר-חב"ד, והיא תהיה אי"ה בבית-הכנסת בית-מנחם בכפר-חב"ד, ביום חמישי בשעה 8:30 בערב. הציבור מוזמן.

תנו יד לקמחא דפסחא

בתי-חב"ד ברחבי הארץ מבקשים את עזרת הציבור לקראת חג-הפסח המתקרב, כדי להביא שמחת חג לבתי מאות-אלפי משפחות נזקקות. לנוכח המצוקה הגוברת הציבור נקרא לתרום ביד רחבה, כדי לשמח את לב המשפחות הנזקקות ולאפשר להן לערוך את החג כראוי. פרטים בבתי-חב"ד.

תרופות כשרות

מי שנזקק לתרופות בימי הפסח, יכול להיעזר בחוברת התרופות הכשרות לפסח שיצאה-לאור מטעם המחלקה לדת ולכשרות של שירותי בריאות כללית. רשימת התרופות אושרה על-ידי הרבנות הראשית לישראל. רצוי להציגה לפני הרופאים כדי שיבחרו תרופות כשרות לפסח.

בובות ליל הסדר

הופיע מארז מיוחד ובו חמש-עשרה בובות להמחשת ההגדה, עוד אמצעי-עזר שיאפשר לכם להשאיר את הילדים ערים במהלך הסדר. למארז מצורף תקליטור לצפייה מתאטרון בובות מיוחד ובו הצגת הילדים 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'. טל' 1-700-704120.

  שלחן שבת

למה חייבים מלח בקרבן

הקרבנות, שבהם פרשתנו עוסקת, באים מן החי (בקר, צאן, עוף) ומן הצומח (מנחת סולת), והתורה מציינת כי חובה לצרף לקרבן גם מרכיב מן הדומם – מלח. וכך נאמר: "על כל קרבנך תקריב מלח". נמצא אפוא שהקרבנות באו מן החי, מן הצומח ומן הדומם.

דבר זה מעורר שאלה גדולה: איך ייתכן שקרבנות מן החי, הצומח והדומם יכולים להביא תיקון וכפרה לנפש האדם? הלוא האדם עומד במדרגה גבוהה לאין-ערוך מהחי, הצומח והדומם, ואיך תתוקן נפשו של אדם על-ידי קרבן מהסוגים הנחותים יותר בבריאה?

פגיעה ב'צלם'

יתרה מזו: הקרבנות נועדו גם לכפר על חטאים חמורים שהאדם חטא. על-ידי חטא ועוון נפגם ה'צלם אלוקים' של האדם. הקב"ה ברא את האדם "בצלמנו כדמותנו", היינו שבאדם יש בחינת ה'צלם' וה'דמות' של העניינים האלוקיים העליונים.

אך כדי לשמור על ה'צלם' שלמעלה האדם נדרש לקיים את רמ"ח מצוות עשה, שהן כנגד רמ"ח ה'איברים' שלמעלה, ולהיזהר משס"ה מצוות לא-תעשה, שהן כנגד שס"ה הגידים שלמעלה. ואם חלילה הוא עובר על מצוות התורה, הוא פוגע ב'צלם' וב'דמות' האלוקיים שבו. כיצד אפוא יכולים לתקן דבר כזה על-ידי קרבן מן החי, מן הצומח ומן הדומם?!

שורש עליון

התשובה היא, שדווקא בסוגים הנחותים יותר בבריאה – החי, הצומח והדומם – יש מעלה מיוחדת. בתורת החסידות והקבלה מוסבר שהדברים הנחותים יותר שורשם גבוה יותר. מובא על זה משל מחומת אבנים, שכאשר היא נופלת, האבנים שהיו בראש החומה נופלות למרחק גדול יותר. וכך החי, הצומח והדומם שורשם עליון יותר, ולכן בירידתם למטה נפלו למדרגה נמוכה יותר.

מכאן הכוח המיוחד של קרבן מן החי, הצומח והדומם לתקן את הפגיעה ב'צלם אלוקים' של האדם. כשהאדם מביא קרבן לה', הניצוץ האלוקי שבקרבן עולה אל שורשו העליון, ומשם נובע אור אלוקי עליון, שמתקן את מה שנפגם על-ידי מעשי האדם.

בכוח האדם

לכן התורה מצווה כי כל קרבן יימלח במלח, שעל-ידי זה מצטרף לקרבן גם הסוג התחתון ביותר בבריאה – סוג הדומם. היותו התחתון ביותר מעיד כי שורשו האלוקי גבוה ביותר, ולכן זקוקים לו, כדי לעורר נביעת אור אלוקי עליון זה, לתיקון כל הפגמים.

עם זה, הבאת הקרבן יכולה להיעשות דווקא על-ידי האדם. אמנם שורשם של החי, הצומח והדומם עליון ביותר, אבל כדי להגיע אל השורש הזה ולעורר משם נביעה של אור אלוקי – לשם כך נדרש האדם, שנברא "בצלמנו כדמותנו". ואז כשהאדם מביא קרבן, הוא מוריד לעולם אורות עליונים ביותר וגורם נחת-רוח למעלה, כמו שנאמר "ריח ניחוח לה'" – "נחת רוח לפניי".

(תורת מנחם כרך ט, עמ' 179)

  מן המעיין

המנהיג והעם

עלובה המדינה

"אם הכוהן המשיח יחטא לאשמת העם" (ויקרא ד,ג). עלובה המדינה שרופאהּ משותק ברגליו, רופא העיניים שלה עיוור, וסנֵגורה נעשה קטֵגור בדיני נפשות.

(ויקרא רבה) 

המנהיג כדורו

דור דור ודורשיו, דור דור ומנהיגיו. כל דור מקבל את המנהיגים שהוא ראוי להם. "אם הכוהן המשיח יחטא", סימן הוא "לאשמת העם" – שהעם חוטא ושרוי בשפל המדרגה.

(רבי שמעון סופר)

העם נוטל רשות

בשעה ש"הכוהן המשיח יחטא", שהמנהיג מורה היתר לעצמו לעבור עבֵרות קלות, כי-אז "לאשמת העם" – העם נוטל רשות לעצמו לחטוא חטאים כבדים יותר.

(רבי יעקב מליסה)

חסיד וישר

זה הפירוש בכתוב (מיכה ז,ד) "אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין" – אם המנהיג הוא בבחינת 'חסיד' במעשיו, נוהג לִפְנים משורת הדין, כי-אז האדם הפשוט נזהר לנהוג לפחות על-פי שורת הדין; אבל אם "אבד חסיד מן הארץ", הרי אז "וישר באדם אין" – האדם הפשוט מורה היתר לעצמו אף בדברים החמורים.

(רבי יקותיאל המבורגר)

כעין קרבן ציבור

הקרבן שהכוהן המשיח מביא ודרך הקרבתו הם כעין קרבן ציבור, לפי שעיני העם כולו נשואות אל הכוהן המשיח.  לכן שקול חטאו כחטא הציבור כולו.

(המלבי"ם)

אשרי הדור

"אשר נשיא יחטא" (ויקרא ד,כב). אמר רבי יוחנן בן-זכאי: אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו.

(הוריות ו)

לא מחניפים

מה השבח לדור שהנשיא שלו מביא קרבן על חטא שחטא? אלא שאדם אינו מבחין בחטאיו ובפגמיו, ואחרים צריכים להסב את תשומת-ליבו לכך. אם הנשיא מביא קרבן על שגגתו, סימן הוא שהסובבים אותו אינם מחניפים לו כדרכם של צבועים כלפי שליט תקיף, אלא הם אומרים לו את האמת בפניו. לכן "אשרי הדור".

(רבי ישראל מסלנט)

כוח להשפיע

כאשר רואים  שהנשיא, העשיר והפרנס, שיש לו כל טוב, ואין הוא תופס משרה בתחום עבודת הקודש, עושה תשובה והולך בדרך הישר, או-אז "אשרי הדור", כי בידו להשפיע שאף אחרים יֵלכו בדרכו ויעשו תשובה.

(רבי שמעלקה מניקלשבורג)

  אמרת השבוע

לא לחכות לאש מלמעלה

יום אחד, לאחר תפילת שחרית, קרא האדמו"ר רבי חיים-מאיר-יחיאל ממוגלניצה לאחד  מחסידיו ושאל אותו מדוע אין הוא מתפלל עם הציבור אלא מתהלך אנה ואנה בחוסר מנוחה. השיב החסיד כי בשעה שהכול עומדים להתפלל אין הוא מרגיש מוכן לעמוד לפני הבורא בתפילה, והוא ממתין להתעוררות שתבוא לו מן השמים.

נענה האדמו"ר: "חז"ל תיקנו את התפילות במקום קרבנות התמיד. הקרבנות היו נאכלים על-גבי המזבח על-ידי אש שהייתה יורדת מן השמים. ועם זה אמרו חז"ל כי 'אף-על-פי שהאש יורדת מן השמים, מצווה להביא מן ההדיוט'. למדנו מכאן שאין לצפות לאש היורדת מן השמים, אלא כל יהודי צריך שתהיה בו אש משל עצמו, ובאמצעותה צריך להתפלל".

  מעשה שהיה

הכומר והעלילה

כומר העיירה חיכך את ידיו בהנאה. סוף-סוף נפלה לידו הזדמנות-פז להפליל את היהודי ועמו את יהודי הסביבה. הפעם גם הפריץ ישתכנע כי היהודים הם בני-אדם מסוכנים ורעי-מעללים.

זה קרה בעיירה קטנה ברוסיה. התגוררו בה כמאתיים משפחות לא-יהודיות, ומשפחה יהודייה אחת. יהודי פשוט וירא-שמים היה יצחק. שמו הטוב הלך לפניו כאיש ישר וטוב-לב, והתושבים הלא-יהודים העריצו אותו.

את פרנסתו הפיק יצחק מהפונדק שחכר מהפריץ המקומי. אף הפריץ כיבדו מאוד וראה בו ידיד טוב ונאמן. לא-אחת ניסו חבריו של הפריץ לשכנעו לנשל את היהודי מהפונדק ולהעבירו לאיש אחר, אך הוא דחה את ההצעות האלה על הסף. להפך, הוא היה משתבח בידידו היהודי, שבזכות עצותיו הנבונות עסקיו משגשגים והולכים.

יצחק נהג כבוד גם בכומר העיירה. כל אימת שבא לפונדק הקפיד להושיבו ליד שולחן מיוחד, ושם קיבל שירות מיוחד ביד רחבה. אולם הכומר קינא ביהודי על האהדה הרבה שהוא זוכה לה. שנאתו גברה והתעצמה במרוצת הזמן, והוא המתין לשעת-כושר שבה יוכל לפגוע בחוכר התמים.

ימי הפורים התקרבו ובאו. יצחק נהג לערוך בפורים משתה גדול, והוא עצמו היה טורח ונוסע לכפרי האזור ומזמין בעצמו את כל היהודים העניים לבוא ולשמוח על שולחנו בסעודת החג.

הכומר ראה את ההכנות לסעודה הגדולה וחמתו בערה בו. הוא לא היה יכול לשאת את המחשבה שהיהודים יתקבצו לסעודה חגיגית וישמחו על מפלתו של צורר היהודים.

בדיוק אז נקרתה לפניו הזדמנות שציפה לה. אישה אלמנה ביקשה ממנו לבוא אל בנה השוכב על ערש דוויי, ולקבל ממנו וידוי לפני מותו. הכומר בא לראות את הנער ונוכח כי אלה רגעיו האחרונים. במוחו השטני התבשלה מזימה מרושעת.

הוא אמר לאישה כי עליה ללכת מיד אל הכנסייה להתפלל לרפואת בנה, וכי גם הוא יֵלך אל ביתו כדי להפעיל את 'קסמיו' למען רפואת הנער. כשהתרחקה האישה מהבית, הורה הכומר למשרתו להכניס את הנער לתוך שק ולהביאו לבית הכומר. המשרת מילא את ההוראה כפי שנצטווה.

כעבור שעה קלה הופיע הכומר בפתח הכנסייה ואמר לאישה כי 'תפילותיו' ו'קסמיו' הועילו לנער וכי מצבו השתפר ועליה לגשת לטפל בו. האישה רצה בשמחה לטפל בבנה המחלים, ולתדהמתה גילתה כי בנה נעלם.

מבוהלת רצה האישה אל הכומר בבכי וביללה: "בני נעלם כאילו בלעתו האדמה". הכומר נראה נחרד למשמע הבשורה ואמר: "שובי לביתך ואני אחקור את הדבר. בינתיים עלייך לשתוק ולא לספר לאיש מכל אשר אירע".

ליל פורים הגיע. ביתו של יצחק מלא אורחים, המצפים לסעודה הגדולה ביום המחר. מאוחר בלילה הורה הכומר למשרתו לקחת את השק ובו הגופה ולהניחו בחצר ביתו של היהודי.

לאחר שהמשימה הושלמה השביע הכומר את משרתו לבל יוציא הגה מפיו על המעשה, וליתר ביטחון שלח אותו אל ידידו הכומר בעיירה הסמוכה, ונתן בידו מכתב שבו ביקש מידידו להשהות אצלו את המשרת כמה ימים.

לאחר מכן פנה אל בית הכפרייה והחל לשכנעה כי יד היהודים במעל. הוא שם דברים בפיה כי אכן, בדרכה לכנסייה ראתה שני יהודים חשודים סובבים בקרבת ביתה. האישה הסכימה לגשת לתחנת המשטרה ולהתלונן על חשדה כי היהודים חטפו את בנה והרגוהו.

בתוך כך מיהר הכומר אל בית הפריץ וסיפר לו על חטיפתו של הנער. הכומר טען בתוקף כי ידו של היהודי יצחק בפרשה. הפריץ הבטיח לשלוח מיד כוח משטרה לבדוק את העניין.

בעיצומו של יום הפורים פרצו אנשי המשטרה לתוך ביתו של יצחק, ואליהם נלווים הפריץ והכומר. מפקד המשטרה הכריז כי יצחק מואשם בחטיפת נער נוצרי ורציחתו, כדי להשתמש בדמו לאפיית המצות. יצחק החוויר והכחיש כל קשר לעניין, אך המפקד השתיקו והורה לאנשיו לעשות חיפוש מדוקדק בבית ובחצר.

השוטרים חיפשו ככל שיכלו ושבו אל מפקדם ריקם. הכומר ניסה לכוון את השוטרים אל הפינה שבה הטמין משרתו את השק, אך לא נמצא שם דבר.

בתוך כך פנה אחד היהודים האורחים אל המפקד ואמר: "אני סבור כי הכומר הוא שהרג את הנער מתוך כוונה להניחו כאן ולהעליל על היהודי. ייתכן שלא הספיק לעשות זאת, ואם-כן הגופה עדיין בביתו".

הכומר זעם על חוצפתו של היהודי, אך הסכים ברצון כי ייעשה חיפוש בביתו. כמה שוטרים נשארו בבית היהודי, ואילו המפקד, הפריץ ומלוויהם יצאו אל ביתו של הכומר. דלת המחסן נפתחה, ומיד נתגלה לנגד עיניהם שק, והריח שעלה ממנו לא הניח מקום לספק.

הכומר נאסר מיד ולאחר משפט קצר נידון לתלייה.

אך כיצד ידע אותו אורח להפנות את השוטרים אל בית הכומר? – האיש מילא את פיו מים. רק כעבור שנים סיפר את אשר אירע:

בליל פורים יצא החוצה לשאוף אוויר. פתאום ראה דמות נושאת שק על גבה חומקת אל החצר ומטמינה שם את השק. האורח הלך בעקבות האיש וראה כי הוא נכנס אל ביתו של הכומר. הוא החליט מיד כי הדבר הטוב ביותר הוא להחזיר את השק לבעליו...

  לומדים גאולה

המזון העתידי

כשאומרים 'ימות המשיח' זו למעשה תקופה שמתחלקת לכמה תקופות. תחילה תהיה תקופה שתשאיר את העולם במתכונתו הנוכחית, אלא שהעולם יהיה עולם מתוקן. אחר-כך תבוא התקופה השנייה, ששיאה יהיה בתחיית המתים. התקופה האחרונה והעליונה ביותר מכונה בדברי חז"ל 'עולם הבא' (יש להבדיל בין 'עולם הבא' העתידי לבין 'עולם הבא' הרוחני והעכשווי, שמשמעותו גן-עדן, והמיועד לנשמות לאחר צאתן מהגוף).

את העולם הבא הזה מתארים חז"ל (ברכות יז,א): "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה, ולא פריה ורביה, ולא משא-ומתן, ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה". תקופה זו היא פסגת העלייה של העולם לעתיד לבוא, וזו תהיה תכלית הבריאה כולה.

חוקים אחרים

דבר זה דורש הסבר. הלוא אין מדובר בביטול המציאות הגשמית, להפך – זה יהיה לאחר תחיית המתים, שבה אפילו הנשמות שנמצאות אלפי שנים בגן-עדן יחזרו לעולם הזה ויתלבשו בגוף גשמי. אם-כן, כיצד יוכל גוף גשמי להתקיים בלי אכילה ושתייה?

כדי להבין זאת, עלינו להשתחרר מן המוסכמה שחוקי הטבע הם מחוייבי המציאות. נכון, העולם הזה מתנהל על-פי חוקי טבע מסויימים, מכיוון שכך ברא אותו הקב"ה, אולם אין בכך הכרח. הרבה תופעות טבעיות יכולות היו להיברא בדרך אחרת לגמרי. וכי הקב"ה אינו יכול לברוא גוף שלא יזדקק לאכילה ולשתייה? ודאי שהדבר ביכולתו. אלא שהוא בחר לברוא גוף שנזקק למזון.

תורת החסידות (ראה 'המשך' וככה תרל"ז פרקים צא-צב ועוד) מסבירה את הסיבה לדרך זו של הבריאה. כיום הנשמה היא המחיה את הגוף. לגוף אין חיים משל עצמו, והוא חי מהנשמה שבקרבו. לכן הגוף זקוק למזון, שבאמצעותו נוצר החיבור בין הנפש לבין הגוף. המזון מזין לא רק את הגוף, אלא גם את הנשמה. וכפי שפירש הבעש"ט (כתר-שם-טוב כה,ג, סימן קצד) את הפסוק (תהילים קז,ה) "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף" – שכאשר האדם רעב או צמא, הסיבה הפנימית לכך היא, ש"נפשם בהם תתעטף" – הנפש משתוקקת למזון הדרוש לה.

ההזדקקות של האדם למזון נובעת מהימצאותם של ניצוצות אלוקיים באותו מזון. נשמת האדם רוצה להשיג את הניצוצות הללו, ולכן האדם זקוק לאכילה ולשתייה, שבאמצעותן הנשמה משיגה את ניצוצות הקדושה הגבוהים שטמונים בתוך החי, הצומח והדומם.

מעלת הגוף

אולם לעתיד לבוא יתהפכו הדברים. אז יתגלה בעולם הקב"ה בכבודו ובעצמו, וממילא יתגלה שהגוף הגשמי יש בו עליונות עצומה על הנשמה הרוחנית. שורשו של הגוף נעלה לאין-ערוך מזה של הנשמה. בעוד הנשמה נלקחה מאורו של הקב"ה, הרי הגוף הגשמי שורשו מעצמותו יתברך, שרק בכוחו ויכולתו לברוא יש גשמי מאין ואפס.

בימינו מוסתרת עליונות זו של הגוף ושל הגשמיות; ואדרבה, הגשמיות נחותה מהרוחניות. אולם לעתיד לבוא, לאחר שהעולם יזדכך ויהיה כלי לגילוי האמת המוחלטת – תתגלה המעלה העצומה של הגשמיות, עד שהרוחניות תשאב את חיוּתה ממנה. לכן באותה תקופה תחדל הנשמה מלהחיות את הגוף, והיא עצמה תקבל את חיוּתה מהגוף הגשמי.

שוב לא יהיה צורך באכילה ובשתייה, מכיוון שכל תהליך בירור הניצוצות כבר יגיע לסיומו, ולא יהיה עוד צורך להזין את הנפש בניצוצות הקדושה שטמונים במזון. הנפש תחיה אז מגילוי עצמותו של הקב"ה שיאיר בגוף הגשמי, מכיוון שאז תתגלה מעלתה של המציאות הגשמית.

  פתגם חסידי

חייבים גאולה

"אם היהודים מגיעים למצב שהם יכולים לשאת את הגלות ואינם הופכים עולמות כדי שתבוא מיד הגאולה – זה עצמו מחייב שהקב"ה יוציאם מהגלות" (רבי בונם מפשיסחה)

  חיים יהודיים

לך תסביר ליפנים מה הוא יהודי

הרבה דמעות התרגשות זלגו ביום חמישי שעבר, כשנפתחו דלתות המטוס בנתב"ג ותלמיד הישיבה יוסף בונדו ירד ממנו. כמעט שנתיים הוחזק בונדו בתנאים קשים בבית-כלא ביפן, לאחר שתמימותו נוצלה על-ידי גורמים שהעבירו באמצעותו סחורה בלתי-חוקית ליפן. להתרגשות ולשמחה היה שותף אדם שלא היה בנתב"ג באותו רגע. שמו הרב מנחם-מענדל סודקביץ' (35), שליח חב"ד בטוקיו, בירת יפן.

מהרגע שנודע לו על מעצרו של הבחור ועד שחרורו מהכלא דאג הרב סודקביץ' לבקר את בונדו ולסייע לו. "בזמן שהוקצב לביקור היינו לומדים ומשוחחים", מספר לנו השבוע הרב סודקביץ'. "השתדלתי גם לעדכן אותו קצת בנעשה בארץ. בביקור האחרון שעשיתי בתאו הבחור עוד לא ידע אם ישוחרר ודיבר איתי על ההכנות לפסח".

כבוד לדת

הרב סודקביץ', אב לחמישה ילדים, נולד בכפר-חב"ד. השבוע הוא חוגג עשר שנים ליציאתו לשליחות. "כשהגעתי ליפן לא הייתה כאן שום תשתית לחיים יהודיים", הוא אומר. "מי שרצה אוכל כשר או שירותי דת כלשהם היה צריך לחפש זאת במדינה אחרת. כיום, בזכות הפעילות שלנו, כבר יש בטוקיו עשרות יהודים השומרים תורה ומצוות".

בבית-הכנסת שהרב סודקביץ' מפעיל מתפללים עשרות יהודים. "ביפן יש הפרדה ברורה בין דת למדינה, אבל היפנים רוחשים כבוד לדת. באירועים רבים שעשינו השתתפו אנשי מִמשל. פעם אחת יוצגה המדינה על-ידי גורם מטעם הקיסר, שתוארו מקביל למלכה".

מקווה בטיסה

נוסף על בית-הכנסת הרב סודקביץ' מפעיל מערך שלם של שירותי דת, אך דווקא עכשיו הוא מתמודד עם העדר מקווה-טהרה. "היה כאן מקווה-טהרה פעיל, שנבנה לפני עשרות שנים בידי זקני הקהילה, אבל הוא נהרס. עכשיו כדי לטבול במקווה צריכים לטוס שעה וחצי", הוא אומר בכאב. "אנחנו מקווים שיימצא התורם המתאים לבניית מקווה חדש".

הרב סודקביץ' כבר דובר יפנית ולמד להסתגל לחיים ביפן. "רמת המחיה כאן גבוהה מאוד, וגם הצרכים של ישראלי ויפני שונים לחלוטין. עגבנייה, למשל,  עולה דולר וחצי, כי בעיני היפנים זה מוצר מיותר לגמרי, ואילו ישראלי לא יכול בלעדיה בסלט...", הוא מחייך.

עזרה ליהודים שהסתבכו

"ליפנים אין שום מושג מה הוא יהודי", הוא מסביר. "הם גם אינם מקשרים בין היהודים לישראל. פעם אחת הוזמנתי לשאת הרצאה באוניברסיטה חשובה ביפן. המנחה שאל את הסטודנטים אם הם יודעים מי אני. מתוך מאות סטודנטים רק אחד ידע את התשובה. היו מגוון תשובות, מפקיסטני ועד מצרי"...

המקרה של הבחור בונדו חושף מעט מפעילותו של הרב סודקביץ'. רבים מבני-משפחתו והעסקנים שניסו לפעול למענו חוו את האירוח הלבבי בביתו. הוא מגלה כי אין זה המקרה הראשון שנחלץ לעזרת יהודים שנקלעו לצרות ביפן. "בעשור האחרון היו לא-מעט מקרים של ישראלים שהסתבכו. עשינו את המֵרב כדי לעזור ולסייע להם ככל האפשר, כחלק מהעזרה שאנחנו מושיטים לכל יהודי שנזקק לשירותינו".

הרב סודקביץ'. למד להסתגל למנטליות היפנית

  פינת ההלכה ומנהג

מטבח פסח

שאלה: מה הם התהליכים הנחוצים להכנת המטבח לפסח?

תשובה: את כל החמץ שמתכוננים למכור לגוי יש לשמור במקום סגור ולמנוע גישה אליו במשך החג. אם זה ארון, יש להדביק את דלתותיו בנייר-דבק ולציין: 'חמץ!'.

את הכשרת המטבח לפסח עושים בדרך-כלל בימים האחרונים, 24 שעות אחרי שמסיימים להשתמש בו בחמץ. כיורי נירוסטה מכשירים במים רותחים (כהכשרת השיש, להלן). כיורי המטבח המצויים דינם ככלי חרס והכשרה אינה מועילה להם. משתמשים בפסח בכיורי-פלסטיק וכדומה, שמכניסים לתוך הכיור למשך החג. גם אז, אם יש חשש לסתימת הכיור, רצוי שלא להשתמש בכיור במים חמים.

את הברזים יש לנקות היטב, וראוי לערות עליהם מים רותחים ולפתוח את ברז המים החמים בחום המְרבי. רצוי לערות מים רותחים על אריחי הקרמיקה שמסביב.

את השיש, שמניחים עליו סירים או מאכלים חמים לאחר הורדתם מהאש, נוהגים להכשיר בעירוי מים רותחים מקומקום מבעבע, ובמהלך העירוי מעבירים אבן או ברזל מלובן, כדי שהמים שיגיעו לכל שטח השיש אכן יהיו רותחים. לחלופין אפשר לכסות את השיש במשטח קלקר, פח, דיקט וכדומה למשך ימי הפסח. יש המחמירים גם להכשיר וגם לכסות.

את מבערי-הגז יש לנקות ולהבעירם בחום המְרבי. את המסגרות שמחזיקות את הסירים יש להכשיר בליבון באש או להחליף. משטח הכיריים עצמו יוכשר בעירוי מים רותחים.

בתנורי מיקרוגל יש להרתיח מים בקערה רחבה, ואם יש בו השחמה – להפעיל אותה בהכשרה, אך לא להשתמש בהשחמה לפסח. כשמשתמשים במכשיר בפסח רצוי לכסות את כלי המזון מלמעלה ומלמטה.

מקורות: ראה 'הגעלת כלים לפסח' פרק יג, ועוד.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)