שנים רבות לא נפקדו בני-הזוג בפרי בטן. בכל שנה הייתה האישה באה לפני הבעל-שם-טוב ומתחננת לפניו כי יברכנה בילדים. לבסוף נתרצה לה הצדיק והבטיח לה כי תזכה לחבוק בן.
ואכן, לא חלפה שנה ונולד הבן. שמחה יתרה נגרמה להוריו מהעובדה שהילד ניחן בחן ובחכמה בלתי-רגילים והתפתח במהירות. כעבור שנתיים באו בני-הזוג עם הילד אל הבעש"ט, לקבל את ברכתו שיזכו לגדלו כראוי. הבעש"ט לקח את הילד, חיבקו ונשקו על ראשו, ולאחר מכן החזירו לאימו.
ההורים המאושרים שבו לביתם שמחים וטובי-לב, אבל אז חלה הילד פתאום וכעבור זמן קצר נפטר. האסון היה קשה מנשוא, וההורים השבורים החליטו לחזור מיד אל הבעש"ט.
הבעש"ט הביע את השתתפותו בצערם, ואמר: אספר לכם סיפור.
לפני שנים רבות חי מלך גדול. דבר אחד העיב את אושרו: לא היו לו ילדים. אחד מיועצי המלך הגה רעיון. "עליך לגזור גזֵרה, כי אם בתוך שנה לא תזכה להתברך בפרי בטן, יגורשו כל היהודים מבתיהם וכל רכושם יוחרם. כשהיהודים מתפללים וזועקים, אלוקיהם נענה לתפילתם. אחרי שתגזור את הגזֵרה הזאת, ודאי יתפללו עליך ותפילתם תתקבל".
עשה המלך כעצת היועץ והכריז על הגזֵרה החדשה. בכל מקום שאליו הגיע דבר המלך, אבל גדול ליהודים, ותפילות ותעניות נקבעו לרוב. ואמנם, הקב"ה שמע את תפילתם, והבשורה המרנינה פשטה במדינה: המלך והמלכה חבקו בן.
הפסיק הבעש"ט לרגע את סיפורו, ואחר-כך המשיך: כאשר פסקו בשמים שייוולד בן למלך, סירבו הנשמות לרדת ולהיוולד אצל מי שגזר גזֵרה חמורה כל-כך על היהודים. רק נשמה גבוהה אחת מסרה את עצמה לביצוע ההחלטה. זו הייתה נשמתו של בן המלך.
חכם ונבון היה הילד, אהוב על הבריות ושוחר חכמה מטבעו. אביו מסרו בידי הטובים שבמורים, אולם אלה לא עמדו בקצב תפיסתו המהירה. הוא החכים והלך עד שמוריו לא יכלו עוד ללמדו.
יום אחד אמר הבן לאביו המלך: "אבי היקר, כל מה שלימדוני מוריי אני יודע, ונפשי חפצה ללמוד עוד חכמות ומדעים".
ציווה המלך להזמין אליו את הכומר הראשי, שנחשב בעיניו חכם מופלא. ביקש המלך מהכומר ללמד את בנו, והבטיח לו בית נחמד בחצר הארמון להתגורר בו, ומשכורת נאה מאת המלך.
נענה הכומר להצעה, אך הִתנה תנאי אחד: "בכל יום אפסיק את הלימודים לשעתיים, שבהן אתבודד ואעסוק בעבודת הקודש. בשעות האלה ייאסר על כל אדם להיכנס לחדרי".
מעתה שקד הנער על תכנית לימודים עמוסה ומעמיקה, בפיקוחו הצמוד של הכומר. יום אחד גברה סקרנותו של הנער, והוא החליט להתגנב לחדרו של הכומר. הוא הסתתר בחדר וצפה בכומר הנועל היטב את הדלת, ואז מוציא שק מהארון, ו...מתעטף בטלית ומתעטר בתפילין.
ליבו של הנער הלם בחוזקה. הוא לא התאפק, יצא ממחבואו וקרא: "יהודי אתה, מדוע הסתרת זאת ממני?!". הכומר החוויר, פחד רב נשקף מעיניו. "הבטח לי כי לא תגלה דבר וחצי דבר מכל אשר ראית", התחנן.
תגובת הנער הייתה מפתיעה: "מורי היקר, כבר זמן רב אני מתעניין בדת היהודים. אנא, למדני תורה".
מאז עסקו הכומר והנסיך שעות רבות בלימוד התורה. פעם אחת, בתום הלימוד, הביע הנסיך את שאיפתו להתגייר ולהיות יהודי. הכומר ניסה להניא את הנסיך מהרעיון, אולם הנער היה נחרץ.
כשראה הכומר כי הנער נחוש בדעתו, הגה תכנית מפורטת. הנער הודיע לאביו כי למד דיי והותר מהכומר, וכעת הוא מעוניין לנסוע למדינה אחרת ולקנות עוד ידע. קשתה הפרידה על המלך, אך מאהבתו לבנו נעתר לו. הוא ציידו בסכום כסף גדול, כדי שיוכל להסתדר במדינה הזרה.
מרכבת המלך הביאה את הנסיך עד הגבול, ומשם המשיך הנסיך את דרכו לבדו. הוא בא לעיר רחוקה, ונתקבל בחמימות אצל הקהילה המקומית. כאשר חש את עצמו בטוח כל צורכו, פנה אל הרב ובעזרתו התגייר כדת וכדין.
בן המלך הקדיש את כל זמנו לעבודת ה' ולהתעלות בתורה ובתפילה. לאחר שנים רבות נפטר, ואיש לא ידע עליו דבר מלבד צדקותו המופלאה והיותו גר-צדק.
סיים הבעש"ט את סיפורו, ואמר: "כאשר עלתה נשמת הנסיך לשמים, רצו להעלותה לעולם עליון ומופלא, אבל אז בא מקטרג אחד וטען כי לדרגה גבוהה כזאת יכול להגיע רק מי שנולד לאם יהודייה וינק את היהדות עם חלב אימו. הסכימו בשמים שהנשמה תרד שוב למטה, ותיוולד לאם יהודייה, שתגדל אותו שנתיים"...
הרים הבעש"ט את עיניו אל הורי הילד ושאל: "האם אתם מבינים עכשיו איזו נשמה גבוהה הייתה נשמת בנכם?"...
לאחר שתיקה ארוכה שאלו ההורים מה עליהם לעשות עכשיו. הבעש"ט הורה לבעל להיות שמש בית-כנסת, לאסוף את הילדים לעניית 'אמן' ולהגביה את הפעוטות לנשק את ספר-התורה. לאישה הורה לסייע ליולדות ובמיוחד ליולדות עניות.
כעבור שנתיים זכו בני הזוג להיפקד בבן, אשר נודע כאחד מגדולי החסידות, הלוא הוא רבי אהרון מקרלין. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
